גמלה-עט
עיתון
אינטר-עטי
של גמלאי
היום ומחר
פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש ולקוראים חפצי דעת
הקוראים מוזמנים להוסיף מידע באם חסר ולתקן את
השגוי והכל במידה ושפה מתוקנת.
נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל
לשולח. גיליון מספר 29
2015–07–14
מה בגיליון –ראשית הוא
מורחב ושנית מחולק לשלושה שערים וכל קורא מוזמן לבחור את השער שירצה לכבוש
שער ראשון-ענייני טבע וחקלאות
עבר והווה
דר יורי לשם - בעקבות מאמר שפורסם במקור ראשון- מי באמת המציא את הטפטפות
?"
מ בר-יוסף תשובה ליורי / פרסום
רב- לניסיון שנכשל / דיווח מכנס אגף
הפירות שה"מ 23/6/15 בנושא יצור
ופיתוח זנים חדשים / צרות החקלאים בברזיל
שער שני . אינטרנט -על דא ועל הא
בתשובה לאפרים בר-לב , מייל לדר נעם זליגמן
שער שלישי –בעקבות פרשת
השבוע שהיו ויהיו
א. צוקר- המהפך ההלכתי בהתייחסות לגישה לקברים
מ. בר-יוסף בין בלק לפנחס -רמזים
למעשה קיצוני שנועד לעצור מחלה מועברת מין
טיפת כבוד – המשך
יהורם לשם
בהמשך לכתבה המצויינת של יעל (פרוינד) אברהם "טיפת כבוד: מי באמת המציא את הטפטפות ?"
הכתבה פורסמה לאחרונה בעיתון "מקור ראשון" (גליון סופ"ש, יח'
בסיוון, תשע"ה) ואח"כ באתר NRG :
אינני מתכוון לחזור ולדוש בשאלה האם ממציאה של הטפטפת היה שמחה בלאס
או יעקב מוטס ? או שמא יהודה זוהר איש שה"ם ? http://www.arava.co.il/haklaut/zohar/zohr_yhuda.htm. (עליו שמעתי רק לאחרונה מפי
ד"ר יצחק קליין. מסתבר שוותיקי שה"ם ראו בזוהר את אבי הטפטפת. זוהר
מצידו כנראה סיפר שאת השיטה למד בהולנד).
ברצוני להעלות שם נוסף, שלא הוזכר עד כה בקרב העוסקים בסוגיא. אולם אספר
תחילה על עובדא שהווא בדידי, רעיון מדעי שחלף במוחי וגם הקדשתי לו זמן על הבנץ'
במעבדה, פורסם ע"י קבוצה מצויינת מדרום-קוריאה. למזלי הנזק לא היה רב, מכיוון
שהפרוייקט היה רק בתחילתו. בטוחני שמעין זה אירע גם לחלק מקוראי
"גמלה-עט". באופן כללי מקובל בעולם המדעי שהבכורה מוענקת לזה שפירסם ראשון
או שהקדים לרשום פטנט. בסוף שנות ה 50, החלו בלאס ומוטס (כנראה במקביל) את עבודתם
בבחינת יישומו של רעיון ההשקיה בטפטוף. אולם רק במהלך שנות ה 60 התפרסמו תוצאות
מחקריהם בעתונות הכללית והמדעית וכן נרשם פטנט.
להלן מאמר קצר שפורסם ע"י ברוך ציז'יק, בכתב העת החקלאי
"השדה" כבר בשנת תש"ט ( 1948/49, כרך כט', חוברות ו'-ז', עמודים
286-287). ציז'יק מקדים ומציין מתחת לכותרת "הצעה לנסיון", זהו איפוא
מאמר תיאורטי. אמנם הבדל עצום קיים בין מתקן הטיפטוף שמציע ציז'יק ("פח עם
זרבובית המוציאה את המים טיפין טיפין, ראה תמונה"), לבין הטפטפת המודרנית, אך
המעיינים במאמר יווכחו כי רעיון ההשקיה בטיפטוף טמון בו. למיטב ידיעתי זהו הפירסום
הראשון בספרות המדעית-החקלאית בעברית, שבו מופיעים יסודות ההשקיה בטיפטוף. בעברית
המשכילית של ציז'יק מכונה השיטה : "השקאה בסילונות" (בלשון המשנה
סילון=צינור), הטיפות הנוטפות מכונות "מי טיף טיף" והטפטפת מכונה
"מכשיר לניטוף". מעניין לציין כי בניגוד לבלאס ומוטס שסיפרו כי רעיון
ההשקיה בטפטוף עלה במוחם בעקבות תצפיות על הצלחתם של צמחים שגדלו בקרבת צנרת
דולפת, נראה כי ציז'יק הגיע לרעיון בכוח למדנותו ומקוריותו ולא בזכותה של תקלה.
מי היה איפוא ממציאה של הטפטפת ? על-כך אין בידי תשובה ברורה. אבל ברור
כי גם ברוך ציז'יק הנשכח היה בין הוגי רעיון ההשקיה בטיפטוף. ועל כך מגיעה גם לו
טיפת כבוד !
לקריאה נוספת על ברוך ציז'יק ומפעלו, ראו מאמרי : "אוצר הצמחים –
פגישה מאוחרת", גליונות ספרני היהדות, גליון כז', תשע"ד - http://safranim.com/
ובתשובה ליורי
שלום ויישר כוח על הממצא המעניין
לפני למעלה מעשור מוניתי כמנהל
המדעי של תחנת הנסיונות גילת בנגב. התחנה הייתה חשובה לי לא בגלל כבוד הניהול המדעי
שבתנאי וולקני היה בעל חשיבות מועטה כיוון שלמנהלים לא היו תקציבים וגם אם רצו
להועיל לא היו האמצעים לקדם נושאים שנראו להם חשובים (ואכן עד היום חוקר מצויין
באוניברסיטת בן גוריון נוטה לי טינה על שום שלא הצלחתי למצוא מימון עבור סטודנט
שלו בגילת) , אלא בגלל נוסטלגיה לתחנה בגילת
שם התחלתי לעבוד כבר בשנת 1959 במהלך שרותי כנחלאי במסגרת הגרעין שהקים את כפר
מימון .
כיוון שהכפר היה בחיתוליו ולא הייתה עבודה להתפרנס ממנה יצאנו לעבודת חוץ
ולבי הובילני לגילת שהייתה תחנת ניסוי קטנה עם צוות מקומי קטן שרבים מטובי החוקרים
במרכז הגיעו אליה לבצע את מחקריהם.
אני הצטרפתי כעוזר מחקר לצוות של דר יעקב אמיר , שעסק בגידולי שדה ובדקנו
עניינים שונים הקשורים לפלחה חרבה נושא שבנגב היה ועודנו אקטואלי . חדרו של
אמיר היה קטן אך נמצא בו גם מקום לחוקר חביב בשם דר דני שמשי ז'ל ובימים אחדים
מידי שבוע ישב שם גם יהודה זהר ז'ל שהיה איש שרות שדה כמדומני ובמבט לאחור
אנשים מצוינים אלה שהיו בכירים ממני במעמד ובגיל קיבלוני כאחד מהם וגם אם המשכורת
שקיבלתי בעבודתי שם הייתה פרוטות את משכורתי השלמה קיבלתי מחוויות המחקר
והדיונים במחקרים שספגתי מהם .
לאחר כמעט ארבעים שנים בקבלי את תפקיד המנהל המדעי של
גילת כתבתי הצעה גדולה לשיקום ופיתוח התחנה ואחד הסעיפים היה הקמת פארק
הטפטפת בה יודגמו מוצרי הטפטוף של תעשיית ההשקיה הישראלית וימצא מוזאון שיפרט
את תולדות הטפטפת.
ההצעה הזו טרם מומשה והיא ללא ספק אחד הפספוסים שלי ושל אנשי
התעשיה הזו ששינתה במידה רבה את פני החקלאות בעולם.
ועכשיו כמה דברים על ראשוניות בנושא הטפטוף והטפטפת .בזמנו פורסם
ספר של יהודי יקר פורה מאוד בתחום פרסום והפצת ידע הורטיקטורי בעולם פרופ ג'אניק.
הספר עסק בפריצות דרך ששינו את פני ההורטיקולטורה בעולם ואחת מפריצות הדרך
שצויינה בספר הזה הייתה ההשקיה בטפטוף. באם זכרוני אינו מטעני אחד
מכותבי הפרק היה פרופ גולדברג המנוח איש השקיה בפקולטה לחקלאות ובצדק לדעתי
הוא ייחס את פריצת הדרך הזו לשמחה בלאס. וזאת למרות שהיו טפטופים שונים קודם
באמצעות פחים וצינוריות דקות ( חבר קליפורני סיפר לי לא פעם על שימוש שהם
עשו עוד לפני פרסום שיטת הטפטוף בהשקיה בצינוריות דקות) .
ייחודה של טפטפת בלאס היתה בפיתוח מתקן שניתן היה לשחזרו וליצרו במיליוני
יחידות שיצרו טפטוף תעשייתי ולא טיף וטוף. וכידוע הוא נעזר בידיעות ההנדסיות
של בנו ומצא שותפים מצוינים ליצור ושיווק הטפטפות בקיבוץ משאבי שדה ולעריכת ניסויים בהם בעין
גדי ובערבה והיו שם אנשי שדה מצוינים כיהודה זהר ז'ל ושמאולי זל ועוד אנשים
מצויינים שהיו שותפים לאימוץ ופיתוח טכנולוגיית הטפטפות בשדות ובמטעי הנגב ובהפיכתם
מרעיון אולי של רבים לתעשייה בוגרת ושופעת ברכה. ולגבי המצאות של שמחה בלאס יש המצאה אחת שעדיין
מחכה לגאולה והיא מכונה לשתילת חיטה. הרעיון שלו היה פשוט ונכון והוא
כידוע מופעל ללא קשר בשתילת אורז בעולם.
ואולי יום אחד ימצא מישהו שיגאל גם הרעיון הזה ויחסך מים ויובטח יבול
חיטה וגם אז נזדקק עדיין לחסדי שמים ולגשמים בעיתם.
==============================================================
פרסום רב לניסיון שנכשל
גיליון האחרון של נייצר עתון מדעי בריטי רחב תפוצה ובעל המעמד המדעי
הגבוה שבין עתוני המדע בעולם (+ 44IF לעומת IF של 1-5 לכ- 99% מכלל עיתוני המדע בעולם ) הקדיש מאמר מערכת לניסיון
כושל בהנדסה גנטית של צמחים .
ולכאורה היה זה מוזר מאוד שהרי כנגד כל ניסיון מוצלח יש כתריסר ולפעמים
עמה תריסרים של ניסיונות כושלים שחלקם הקטן מתפרסמים בעיתונות המבוקרת וחלקם הגדול
פי כמה נגנזים ואיש לא מזכירם.
כי זאת לזכור קל פי כמה לפרסם מאמר על תוצאות חיוביות מאשר לפרסם מאמר מתוחכם
פי כמה על ניסיון שנכשל. והנה הניסיון הכושל המדובר גם התפרסם אלא זכה גם לתגובה מהירה בנייצר.
וכדי להבין את הרקע כדאי להזכיר כי בשנים האחרונות תחנת הניסיונות
רוטמסטד באנגליה היכן שהמחקר המדובר בוצע בו היה נמצא לעיתים קרובות בחדשות. ולא
היו אלה דיווחים על מחקרי התחנה המצוינת הזו שנוהלה על ידי חוקר מזהיר כבוודן BAWDEN שיחד עם פירי PIRIE היו הראשונים כבר ב 1936 להראות כי בנגיף המוזאיקה של הטבק , ששנה קודם
הצליחו לבודדו ולהפכו לגביש- מופע פיזיקלי שבימים ההם נחשב כאינדיקציה מספיקה כי
מדובר בחומר נקי ובמקרה של הנגיף דנן בידודו ואיפיונו והוכחת האינפקטאיביות ל
החומר הגבישי המנוקה הזה זכתה את החוקר האמריקאי סטנלי בפרס נובל על בידוד החלבון
האינפקטיבי הראשון של נגיף כלשהו ועל הוכחה שחלבון הוא החומר התורשתי בנגיפים.
והנה שנה לאחר סטנלי בוודן ופירי מראים שהחלבון המבודד לא היה חלבון נקי
והוא הכיל גם כמות קטנה של חומצת גרעין מסוג ריבונוקלאוטיד שלאחר כעשור יתברר כי
הוא הגורם הגנטי המעורב במחלת המוזאיקה ובנגיפים רבים אחרים דוגמת הפוליו ועוד.
ואילו החלבון שכמותו הייתה גדולה פי עשרים מכמות חומצת הגרעין שימש רק כמעטפת
שהגנה על חומצת הגרעין מפני פירוק בתאים המודבקים.
מאוחר יותר פירי ויוצא עם רעיון מהפכני לזמנו שממשיך להדהד בעולם המדע עד
היום והוא קשור לנתון שמעט אנשים נותנים דעתם לגביו שהפיכת ירק מספוא כולל גרעינים
או כל תערובות צמחית אחרת לבשר בעלי חיים מחייב השקעה של בערך פי 4 קלוריות מהכמות
הקלוריות המופקת מצריכת בשר הבהמה האבוסה בירק.
וכך לו האנשים היו מסתפקים במזון צמחי ומוותרים על אכילת בשר ניתן היה
לצמצם את שטחי המזרע.
תחנת רוטמסטד התפרסמה ברחבי העולם גם בניסויים הרצופים לאורך כמאה וחמשים
שנים באפקטים של גידול צמחים במחזורי זרעים שונים ואלה שימשו כמודלים לניסויים
דומים במקומות רבים בעולם כולל גם על ידי ראשוני חוקרי הפלחה בארץ.
ברוטמסטד היו הראשונים לגלות את
תכונות צמחי הסביון פרטרום שמוצאם מקניה והם מכילים חומרי הדברה כנגד עשים ומזיקים
נוספים והם מחזיקים גם בפטנטים שונים לחיקוי החומרים הללו בסנתזה כימית. שנים לאחר
הצלחת בידוד ואיפיון הפירטרום הוקמה
יחידה מחקרית חלוצית שתפקידה היה לבחון את הקומניקציה שבין חרקים לבין עצמם ואחד
הממצאים המעניינים של הקבוצה היה חומרים המופרשים על ידי כנימות עלה המאכלסות גידולים
שונים הגורמים לכנימות אחרות להימנע מלנחות על הצמח המאולח (ראה בהמשך) . מכאן
הרעיון להיעזר בחומרים כאלה בדרך של הנדסה גנטית היה קצר אבל הדרך לעריכת ניסיון
כזה מסובכת ונדרשו כימאים וביולוגים
מולקולריים טובים לאפיין את הגנים המקודדים לחומר המאותת הגורם לאי נחיתה של חרקים על העלה המאולח
בחרקים. בעקבות אתור הגנים ניתן היה להעבירם לצמחים מהונדסים ולקבל צמחים שהפרישו
החומר הדוחה באופן מתמיד.
אבל עד שהאותות פעלו על החרקים
הם זיעזעו את הקהילה האגרסיבית המתנגדת לכל שינוי גנטי ולצמחים ובעלי חיים
מהונדסים ומידי כמה שבועות לאחר שהניסוי נזרע בשדה הם נהגו לפשוט על חלקות הניסוי ולעקור
את שנזרע בחלקות הניסוי המהונדס וזאת לאחר שפשטו והרסו את הגדרות המחויבים מבחינה
חוקית להקיף ניסויים בהנדסה גנטית ופגעו בניסויים שהושקעו בהם כספים ומאמצים
גדולים ונתלו בהם תקוות גדולות (ראה בהמשך את פירוט ההוצאות בתחתית הרשימה הזו
בתמצית דוח התחנה לציבור) . כי לו הניסוי
הזה היה מצליח ניתן היה להתגבר על בעיית כנימות העלה הפוגעים בדגניים ומזיקים להם
ישירות על ידי תחרות על מוטמעים אותם הם שואבים מצינורות השיפה של הצמחים המאולחים
וחמור מכך מעבירים אגב כך נגיפים מצמחים נגועים לבריאים כאשר אחד הנגיפים הללו
גורם לצהבון מחלה העלולה לגרום לאובדן של
יבול רב ופגיעה קשה באיכות החיטה והשעורה
.
והנה לאחר התנכלויות רבות וחוזרות צוות המחקר הצליח לאסוף נתונים מספיקים
שניתוחם הסטטיסטי הראה שהניסוי נכשל ואין די בשתיל מותמר בגנים המייצרים בצמחים את
אות האזהרה כדי להפוך את צמחי היטה המהונדסים לעמידים בפני הדבקה בכנימות עלה.
והמוזר הוא שניסוי השדה נכשל אבל ניסויי מעבדה קודמים שנערכו בחממות ובתי רשת
הצליחו ויש כאן דוגמא נוספת לאמת מדעית ידועה של חשיבות תהליך UPSCALING והמעבר מצמח ניסוי בודד או בודדים לתנאי
שדה שאינו תהליך פשוט ואינו מצליח תמיד ועד שאין מבצעים את המעבר מניסוי ראשוני
לניסוי רחב היקף אין כל ביטחון שאומנם התהליך יצליח גם בהיקפים רחבים. והדוגמאות
לכך רבות.
נראה כי למרות שהניסוי נכשל אין זה סוף הדרך וקבוצת המחקר שוקלת לשנות את
ביטוי הגן ממצב קונסטיטוטיבי קרי ביטוי קבוע לאורך קיום הצמח לביטוי אינדוקטיבי
שבו החומר יופרש רק לאחר שהחרק יבוא במגע עם הצמח וייתכן ובדרך זו התהליך יפעל טוב
יותר. אף כי חוששני כי עד שהגן להפרשת
החומר הדוחה יסונתז ויופרש יצמחו כבר על הצמח המאולח כמה דורות של כנימות שידחו
לאחר שנזקם ובוודאי זו הגורמת להעברת נגיפים הושלמה כבר .
אז נאחל להם שיצליחו כי ההנדסה גנטית יש בה כדי לצמצם במידה רבה את
השימוש בקוטלי חרקים וגורמי מחלות אחרות וכל מי שמתנכל לטכנולוגיה הזו הוא במידה
רבה סייען של תעשיית ההרעלה הכימית על כל תחלואיה וניתן להרחיב על כך גם לאחר
הדיונים בנושא הזה בהם עסקנו בגיליונות גמלה-עט קודמים
Publication
ההודעה לעיתונות של רוטמסטד בהשמטות
The results of the GM wheat field trial held by Rothamsted Research in
2012-2013 are published today.
Experiments were conducted to discover whether wheat could be
genetically modified (GM) to produce an aphid alarm pheromone (E)-β-farnesene
(Eβf) and whether it would repel aphids in the lab and field. This would
allow farmers to reduce insecticide spraying, benefiting the environment and
making farming more sustainable.
However, in the field trials there was no statistically significant
difference in aphid infestation between the GM wheat and the conventional wheat
used as a control (both of the same variety, Cadenza).
Professor Huw Jones, senior molecular biologist at Rothamsted Research
with oversight for the genetic changes in the plants said: "As
scientists we are trained to treat our experimental data objectively and
dispassionately but I was definitely disappointed. We had hoped that this
technique would offer a way to reduce the use of insecticides in pest control
in arable farming. As so often happens, this experiment shows that the real
world environment is much more complicated than the laboratory."
Dr Toby Bruce, first author of the study and senior chemical ecologist
at Rothamsted Research commented: "In science we never expect to get
confirmation of every hypothesis. Often it is the negative results and
unexpected surprises that end up making big advances - penicillin was
discovered by accident, for example.
If we knew the answers to every question before we
started, there would be no need for science and there would be no innovation.
This trial has ended up yielding more questions than answers, but that means we
have more work to do to understand the insect-plant interaction and to better
mimic what happens in nature."
Rothamsted scientists think that the aphids may simply have become
habituated to the constant production of the alarm pheromone - this might be akin
to people ignoring a car alarm that never stops ringing. This opens up the
prospect for further scientific work at Rothamsted to try to better mimic the
production of the pheromone in nature.
As Professor John Pickett, FRS and Michael Elliott Fellow at Rothamsted
Research said: We now know that in order to repel natural aphid
populations in the field, we may need to alter the timing of release of the
alarm signal from the plant to mimic more closely that by the aphid, which is a
burst of release in response to a threat rather than continuous.”
“This may require altering release rates of alarm
pheromone from the plants, but also engineering the wheat plant to release the
pheromone only when the aphid arrives.
Total costs for the research project were £732,000.00.
Additionally, £444,000 was invested in fencing to use in this and future
research trials. The fencing protects the site from intruders as well as
preventing wild animals from entering the trial site.
An additional £1,794,439 was provided by the BBSRC for security measures
in response to threats of vandalism and attempted criminal damage by anti-GM
activists.
כנס אגף הפירות שה"מ 23/6/15 בנושא
יצור ופיתוח זנים חדשים
משה בר-יוסף
המפגש השני של אנשי השבחת מטעים ומדריכים התחיל בדברים לזכרו של יוני גל
ז'ל חבר אורטל, לא הכרתי את יוני ז'ל אבל עוד טרם המפגש קראתי בעתון אינטרנטי הספד
מרגש שכתב עליו חבר מקיבוצו בגולן ומהדברים שנכתבו ונאמרו ברור היה שיוני ז'ל שהיה
נוטע ומדריך ומורה בנושא ההשקיה ושרות השדה
באזור הצפון היה מסור לעבודתו והרים תרומה חשובה לטובת נוטעי הצפון בפעילותו
המקצועית והציבורית בקרבם. ובלכתו איבדה משפחתו ואיבדו חבריו למשק ואיבד האזור
וכולנו אדם יקר. יהא זכרו ברוך
בהמשך דיבר פרופ' יורם קפולניק
ראש המנהל למחקר. מכון וולקני
ומדבריו ברור היה שנושא הטיפוח וההשבחה קרוב לליבו ואהבתי אמירה חשובה
שהשמיע שלמחקר בוולקני ולהדרכה בשהם בשיתוף ארגוני החקלאים יש להתייחס כאצבעות
באותה היד. ואכן אצבע אחת מספיקה להצביע על אשמים אבל להשיג תוצאות ממשיות בנושא
מורכב כטיפוח עצי פרי חייבים היו להיעזר בכל היד
וללחוץ חזק ולאמץ ולהדק את כל האצבעות יחד ולאורך שנים. ונשאר לקוות
שהמסורת המבורכת הזו שפעלה כך שנים רבות והגיע להישגים חשובים תמשיך כך וכול
אצבעות המשרד והחקלאים ימשיכו להתייחס לאצבעם כחלק מיד קמוצה לאגרוף מכוון מטרה.
וההתפייטות הזו וודאי מוזרה לחלק מהקוראים אבל יהיו גם רבים שיבינו רקעה ומטרתה.
המפגש המשיך בהרצאה מעניינת של דר' דורון הולנד על טיפוח זני שקדים , רימון ומשמיש. מן הראוי
לציין את הקיפי העשייה וההישגים המרשימים של דורון וצוותו בפרק זמן קצר להפליא בכל
אחד מהגידולים הללו. בשקדים הם מחפשים זנים בעלי גרעין גדול מ-1.3 ג ומתברר כי
מהכלאות ספורות יחסית מסתמן פתרון למטרות שהציב של עץ שקד בעל הפריה עצמית בעל שלד
חזק שיוכל לשאת היבול ויתאים לניעור מכאני. נקודה מעניינת היא השילוב של עבודה
מולקולרית בקידום הטיפוח. מתברר כי ניתן לאתר שתילים נושאי הגן המעורב בהתאם עצמי
בשיטת בדיקה פשוטה ומהירה. זיהוי מולקולרי מוקדם של תכונה חקלאית חשובה דוגמת
עמידות למחלות וכן גם של תכונות פיזיולוגיות
אחרות שלא ניתן להבחין בהם
פנוטיפית בשלב הנבטים מקנה למטפח יכולת חיזוי של פרטים עלומים רצויים ו/או בלתי
רצויים. את הראשונים הוא משאיר ובסילוק
האחרים הוא חוסך זמן ועבודה. ויחד עם זה יש בטכניקה הזו גם חיסרון מסוים של אובדן
פרטים החסרים את התכונה המסוימת לגביה יש מרקר לזיהוי אך מצטיינים בתכונות שונות
אחרות. והשיקול מתי כדאי ומתי לא כדאי להפעיל
סלקציה מוטת מטרה אחת תוך חשש להפסד מגוון גדול של תכונות אחרות מורכבת בעיקר בענף
המטעים היכן שפריט מוצלח יחיד הופך מיד למקור לזן מבלי שיצטרך לעבור שרשרת של
הכלאות דוחקות לשמר את מגוון התכונות החשובות של צמח מכלוא.
ברימונים הטיפוח מיועד ליצור מגוון זנים להארכת עונת היצור ומותאמים
לתנאי גידול שונים והוא מלווה במיפוי הגנים של הצמח העתיק הזה שצבעו האדם
האנטוציאן משמש לו כמקדם מכירות עיקרי כאנטי אוקסידנט לו מיוחסות סגולות בריאות
חשובות. מנגנון הביו סנתזה של האנטוציאנים שנחקר מזה עשרות שנים בגידולי מודל
דוגמת לוע הארי אפשר לדורון ושותפתו למחקר מיכל שמיר להצביע על השלב הביוסנתטי בו
מופיע החלבון המוטנט הפגום המעכב את השלמת יצירת האנטוציאן ברימונים חסרי הצבע.
גידול נוסף בו פותחו זנים חדשים הנמצאים כבר בגידול משקי הוא המשמש ובכל
אחד משלושת הגידולים בהם דורון עסק במרוצת כחמש עשרה שנים מאז עבר מפעילות כביולוג
מולקולרי לפעילות המשלבת טיפוח קלאסי ומולקולרי הייתה פריצת דרך הן בצד המדעי
ונרשמו כבר זנים חדשים שלחלקן כבר הצלחות מקומיות (זני משמש ורימונים) והסכמים עם
גורמי יצור בחול שיבטיחו הכנסות שיאפשרו הרחבת המחקר והטיפוח לגידולים אחרים
והתקדמות עוד יותר מרשימה בפיתוח עתידי לחקלאי המקומי.
נקודה מעניינת שנשמעה כהערת אגב כאשר עסק בשאלת יבולי הזנים החדשים ציין
דורון שסביר שהיבולים יהיו גבוהים יותר לאחר שהזנים יוכנסו למשקי החקלאים בארץ.
במשפט הזה טמונה אמת חשובה והיא שהצלחת זנים היא מעשה משולב של מטפח מצטיין של
מדריכים הבוחנים את הזנים בתנאי גידול שונים ומתאימים להם פרוטוקולי גידול ולהשלמת
משולש ההצלחה דרושים נוטעים מצטיינים
במשקים המשמשים כפלטפורמה להצגת הזנים במציאות חקלאית ועסקית. ללא פלטפורמה מרשימה
ספק באם תהיה התייחסות רצינית וארוכת טווח לתוצרי טיפוח מקומיים ואדון בכך בהמשך.
גיורא בן ארי הממשיך את בני אבידן שהמשיך את פרופ' שמעון לביא דיווח על
עבודות שנעשו בתחום הזית. מאוסף בינלאומי של 150 טיפוסים בעל מגוון פנוטיפי רחב
קודם תהליך השבחת הזית בארץ למגוון מטרות הכוללות יצור זני שמן זני מאכל וזנים
דו-תכליתיים. הרווחיות הנמוכה של הענף מחייבת העמקת המחקר על מנת להגדיל יבולים
להוזיל יצור ולשפר איכות וליצור מוצר בעל איכויות ייחודיות . מסתבר כי פריצת הדרך
בתחום התחילה כבר לפני שנים כאשר נמצאה דרך לקיצור היובנליות מכ10-15 לפחות מ 5
שנים. מומחיותו המולקולרית של גיורא נראית מבטיחה שילוב מהיר של טכנולוגיות לקיצור
תהליכי הברירה של טיפוסים בעלי תכונות רצויות. כך למשל באם ימצא הגן לעמידות לעין
הטווס ניתן יהיה לסרוק כבר בשלב העלים הראשונים את הפרטים חסרי הגן הרצוי לצמצם את
האוכלוסייה הנבחרת ולבחור מבין העמידים את השתילים בעלי תכונות עדיפות אחרות .
עבודה נוספת שהתחילה היא טיפולי קרינה בחומר הריבוי במגמה לקבל מוטנטים ,
הבעיה הגדולה בטיפולי קרינה שהצלחתם למיטב ידיעתי הוגבלה למניעת יצור זרעים ושינוי
צבע ואיני יודע באם בזית פגיעה ביצור הזרע
ישאיר הפרות על העצים. בהדרים כזכור יש זנים רבים שבאופן טבעי היו חסרי זרעים אתמה
באם זה קיים גם בזיתים אבל המפגש היה קצר מכדי לשאול את כל השאלות . ואני מניח כי
לצוות המטפחים בעל ניסיון העבר וכלי העתיד יש כבר תשובה לכך.
שמעון אנטמן סקר את מפעל האינטרודוקציה של מאות זני יבוא נשירים שהתקבלו ונרכשו בעיקר ממשתלות מסחריות בחו'ל .
מקרב הזנים המיובאים הרבים נבררו לאחר גידול בהסגר ומבחני מטע זנים חדשים
אחדים שהתווספו כבר למטעים בארץ. יאמר
מפעל ההתיישבות בארץ נסמך בתחילת דרכו ובעיקר בענף ההדרים על ידע ניסיון
וזנים שנמצאו במשק הערבי והשתפר על ידי יבוא של זנים מחול. בגידולים
מסוימים דוגמת האבוקדו רב השטחים נטועים בזנים מיובאים. אבל התקופות השתנו ואם
בעבר מספיק היה לבקר בקליפורניה או לבקש מהנספח החקלאי בוושינגטון שידאג להעברת
כמה מקלות רכב לגידול מקומי מזנים חדשים שפותחו באוניברסיטאות ובמוסדות מחקר
ממשלתיים שם היום הפיתוח הפרטי והאוניברסיטאי כאחד ממוסחר ואין סיכוי לקבל חומר
ללא תמלוגים כבדים ובענפים בהם יש תחרות ספק אם נקבל גם תמורת תשלום . ולכן החשבון
הפשוט שעשה לפי הזנים החדשים עלו רק כ 150 אלף ש'ח לכל אחד מהזנים שנקלטו ונמצאו
מתאימים גם אם הוא מדויק מספרית אינו מצביע על מגמה אלא על הימים הטובים בהם ניתן
היה לקבל רכב של זנים חדשים תמורת תשלום חד פעמי של עשרת אלפי דולרים ואף פחות מכך
והימים היפים והתמימים חלפו ועלינו להיות מוכנים עם זנים מקומיים מוצלחים שניתן
יהיה למסחר בחו'ל ולהיעזר בהם לעסקאות חליפין עם גורמים גדולים מאתנו הפועלים בחו"ל.
שרוולי דורון שה"מ סקר בקצרה בחינת זנים חדשים בתפוח ואגס– ולא היו
בשורות גדולות אף כי הובאו עשרות זנים של טיפוסי התפוח העיקריים המוכרים כאן
והוזכר גם העניין להחליף את זני האגס המוכרים בארץ אף כי הקהל שמרני והתרגל לזנים
כקוסציה וספדונה שספק באם המטפחים בעולם טורחים ליצר דומים להם.
וחסר היה משפט אחד להזכיר את עבודת הטיפוח המופלאה של חלוץ השבחת התפוחים
בארץ אבא שטיין ז'ל הרי
הזן אנה עדיין מככב בשווקים בתחילת העונה וניטעו ממנו עשרות אלפי דונמים בארצות
חמות כמצרים ואתיופיה וברזיל. ואף כי ספק באם נתחרה בעתיד בארצות תפוחים קלאסיות
במרוצת העונות המרכזיות אך פיתוח של תפוח מקדים חדש משובח מאנה ופחות קמחי ממנו
וודאי ימצא קהל קונים וניתן יהיה להפיק ממנו ברכה מרובה.
בחלק האחרון שעסק חקלאות במשבר –
התמודדות עם חוסר רווחיות במיני פירות : זית, אפרסמון, אגס, ענבי יין, רימון, הדרים - סקירה ודיון
בבעיות המרכזיות הפוגעות ברווחיות, ופתרונות אפשריים. נשמעו דיווחים קודרים
וליאו וינר הזכיר שאת הצלחת הספרדים המתחרים שלנו באפרסמון יש ליחס לאיתור של זו
מוטנטי מוצלח. וברור היה שלענף בארץ בשנות הברכה לא תמך בחזון הזן האטרקטיבי כמנוע
צמיחה ושרידות של ענף חקלאי מצליח אצלנו. כי זאת
לזכור ככל שזו מצליח יותר כך הוא מזמין מתחרים ומתחייב מערך טיפוח שיכשיר
כל הזמן ובעיקר בזמן שבו הגידול מצליח במיוחד את הזן המנצח הבא כי זאת לזכור כי
הנוטעים בארץ אינם ולא יוכלו להתחרות עם מגדלים בארצות קרובות לשוק ללא פיתוח
מתמיד של זנים ושל גידולים חדשים.
חסר היה בדיווחים הרצאה בנושא השבחת תאנים ענף שזכה לעדנה בשנים
האחרונות.
בעקבות המפגש העברתי מכתב קצר לשוקי קנוניץ'
לגבי היום –היה פער גדול בין הדיווחים של המטפחים לבין דיווחי מדריכים על
המצב. דיווחי החוקרים היו מגובשים ולעניין ואילו שאלת הרווחיות בה דנו המדריכים
מורכבת פי כמה בכל אופן היה מקום להפרידם כדי לקיים במפגש הראשון דיווחי חוקרים
מול מדריכים כפי שנעשה היום ואילו למפגש השני היה צריך לזמן מדריכים מול נציגות
נבחרת של נוטעים ומשווקים. חסר היה גם מסר ברור בדבר הצורך בהקמת רשות
לטיפוח והשבחה שתקיף חוקרים אנשי הדרכה , נוטעים נבחרים וגמלאים ממוסדות שונים
וחובבי טבע בגמלאות. יש הרבה פעולות השבחה
שיכולות להתחיל במשקים בישובים עירוניים וכפריים בשיתוף גנני הנוי ובהיקפי המטעים
והפרדסים. ומאידך יש כמובן גם צורך בפיתוח ואימוץ אינטנסיבי של גישות
מולקולריות מורכבות המחייבות מעבדות משוכללות ובהחלט ייתכן והיה המקום לא
להשאיר את החלק המולקולרי כמטלה נפרדת לכל חוקר אלא לגבש צוות מיומן שייתן שירות
לכל הגידולים בהם מתנהל טיפוח אצלנו. כי אף שיש הבדלים בהפקת ה DNA מחושחש, אגס
ואבוקדו , בתם המיצוי שיטות הבדיקה משותפות. ויש מקום לחדש מועדונים חקלאיים
ולרתום פנסיונרים המשוועים לפעילות בריאה ובעלת משמעות.
ותשובתו של שוקי קנוניץ'
1. מפגש מדריכים מול חקלאים – רעיון טוב. היום
זו הייתה ירייה ראשונה בנושא. למעשה זו תכלית עבודת המדריכים וחלק מהחוקרים מזה
שנים: לפתור, לקדם בעיות וחולשות בגידולים החקלאיים על ידי ניסויי שדה. זה יעד
מספר 1 להבנתי.
2. הקמת רשות לטיפוח והשבחה: רעיון
מצוין. לפני מספר שנים העליתי רעיון דומה לפני חברי/קולגות בענף ההדרים: הקמת 'היחידה
לפיתוח זנים חדשים בהדרים' שתהיה עצמאית, מורכבת מאנשי טיפוח, פיתוח ונשלטת על ידי החקלאים. בגלל החשיבות העצומה של
פיתוח זנים חדשים מחד, המהווה את מנוע הצמיחה של כל ענף חקלאי ובעיקר בתנאים
הנחותים בה נמצאת חקלאות ישראל מול המתחרים, והקושי הרב להגיע לזן טוב 'פורץ
שווקים', סברתי כי יהיה זה נכון להקים גוף אחד שיעסוק גם בטיפוח- בייצור הזנים וגם
בבחינה שלהם והבאתם לשלב המסחרי (עבודת שטח). מאחר ופיתוח זנים בהדרים, אז, נראה מספק,
לא הייתה תגובה מעשית לנושא הדורש גם עלויות נכבדות. הרעיון של הקמת 'רשות לפיתוח
זנים חדשים' הוא רעיון מצוין ועשוי להתגשם מתוך משבר ומצב קשה כפי שהיה בענף
ההדרים בתחילת שנות ה-90, ומתוך הבנה ברורה כי זנים 'פורצי שוק' משובחים כמו
ה'אורי' בהדרים, 'האס' באבוקדו, 'פינק ליידי' בתפוחים 'מאג'ול' בתמרים, הם הסיכוי
היחידי להמשך קיומו של יצוא פירות מישראל . כיום, מאחר ושוב אנו במצב של רווחיות נמוכה
וירידה חדה בפדיון – אולי תהיה לכך התייחסות שונה. להבנתי ,חשוב להעלות שוב נושא
זה לדיון ולהציג מבנה ותוכנית של גוף כזה
עם עלויות לפעילות ל-10 שנים קדימה.
וכיוון שהתמחותי וירולוגיה והנושא הוירולוגי חשוב אף כי מטפחים ואנשי
גידול בדרך כלל נוטים לא להתייחס לבעיות וירולוגיות ומגוון גדול של בעיות אחרות
מועברות רכב עד שאינם מועדים ונפגעים שלב שהוא בדרך כלל מאוחר לתקן. אתייחס תחילה להערה שנזרקה כאשר עסקו בסכנה של יבוא
חומר ריבוי וגטטיבי מחול ובתשובה שמענו שכבר חמישים שנים מייבאים חומר ולא היו עד
כה הפתעות והערתי שהתשובה מפתיע כיוון שהפתעות מתחילות לאחר חמישים שנים ולעיתים
פחות ולעיתים יותר ולהדגמת הפתעה כזו אני
מצרף מאמר חדש על נגיף חדש ובלתי מוכר שהועבר לאחרונה מאירופה לארה'ב ולא אתפלא
שהנגיף הזה חמק והגיע גם לכאן כיוון שעד לאיפונו לא היו טכניקות זיהוי של הנגיף
הזה בחומר ריבוי מיובא.
Detection of a New Luteovirus in Imported Nectarine Trees: A Case Study
to Propose Adoption of Metagenomics in Post-Entry Quarantine By : Sudeep Bag,
Maher Al Rwahnih, Ashley Li, Asaul Gonzalez, Adib Rowhani, Jerry K. Uyemoto,
and Mysore R. Sudarshana
Department of Plant Pathology, University of California, One Shields
Avenue, Davis 95616;
In spring 2013, 5-year-old nectarine (Prunus persica) trees,
grafted on peach rootstock Nemaguard, were found stunted in a propagation block
in California. These trees had been propagated from budwood of three nectarine
cultivars imported from France and cleared through the post-entry quarantine procedure.
Examination ….of the trunks, after stripping the bark, revealed extensive
pitting on the woody cylinder. To investigate the etiological agent,
double-stranded RNA was extracted, and a cDNA library was prepared and
sequenced. BLAST analysis of the
sequence reads indicated the presence of a novel virus similar to members of
the genus Luteovirus (family Luteoviridae). The presence of the
virus, tentatively named Nectarine stem pitting-associated virus, was confirmed
in symptomatic trees by RT-PCR. Discovery of a new virus in nectarine trees
after post-entry quarantine indicates the importance of including (i)
metagenomic analysis by next-generation sequencing approach as an essential
tool to assess the plant health status, and (ii) examination of the woody
cylinders as part of the indexing process.
ברשימה שפרסמתי יחד עם פרופ' עבד גרא בעלון הנוטע על שיטות ריצוף חדשות
וחשיבותם לזיהוי של נגיפים וגורמי מחלות ואף מזיקים סמויים בחומר ריבוי הודגש
הצורך לכלול טכנולוגיה זו באופן רוטיני בבדיקות השגרה של הגנת הצומח. הוכחה מעשית
להצעה שהעלינו מופיע במאמר אחר באותו גיליון של פיטופטולוגי
Comparison of Next-Generation Sequencing Versus Biological Indexing for
the Optimal Detection of Viral Pathogens in Grapevine
Maher Al Rwahnih, Steve Daubert, Deborah Golino, Christina Islas, and
Adib Rowhani Department of Plant Pathology, University of California, Davis
95616.
We compared the bioassay against next-generation sequencing (NGS ) analysis of grapevine material. NGS is a laboratory procedure that catalogs the
genomic sequences of the viruses and other pathogens extracted as DNA and RNA
from infected vines. NGS analysis
was found to be superior to the standard bioassay in detection of viruses of
agronomic significance, including virus infections at low titers. NGS was also found to be superior to the bioassay
in its comprehensiveness, the speed of its analysis, and for the discovery of
novel, uncharacterized viruses.
לסיכום המפגשים היו חשובים ויש להמשיך בהם בתכיפות גבוהה יותר אף כי מטבע
הדברים עבודות הטיפוח בענפי המטעים הם ארוכי טווח והחידושים אינם מידיים.
מאידך במפגשים יעלו רעיונות
וישאלו שאלות ויעלו משאלות שיעזרו וודאי לצוותי המטפחים לכוון עבודתם לצרכי אנשי
השטח.
ועוד הערה חשובה לדעתי ניו זילנד הפכה למעצמה הורטיקולטורית בזכות אימוץ
הקיווי והפיכתו מפרי בגודל של ביצת שליו לביצת תרנגול הודו. חסר מאוד אצלנו ניסיון
רצינו וארוך טווח של חיפוש ופיתוח זני עצי
פרי חדשים .פרופ' יוסי מזרחי עשה בתחום
הזה רבות אך ספק בעיני באם אוניברסיטת בן גוריון ממשיכה את הקו החשוב הזה.
וכשתקום רשות השבחה מטעים לאיתור
ופיתוח מיני עצי פרי חדשים ימצא וודאי מקום חשוב ם חדשים חייב להיות מקום גבוה
ברשימת המטלות.
ואין מדובר בשבירת כלים קיימים ובמהפכה אלא באבולוציה וכבר שמעתי התנגדות
נמרצת עוד בטרם הנושא נידון ואדון בפרטי ההצעה ובסיבות החשובות להקמת רשות כזו
בארץ באחד הגיליונות הבאים.
======================================================ו
חקלאות בצרות ולא רק בארץ- על
בעיות החקלאים בברזיל
שאלתי חבר כלכלן שם
Q. . . How are the
big farming companies doing these days, assume with lower energy price, the
ethanol and sugar went down too. . Do the family farms manage at such hard
time, understand that greening in Brazil mainly affected the small growers,
while big one continue A> Companies are facing difficult time; Sugarcane
companies are under big survival pressure and selection s. Strong groups and very efficient will stay,
other is out of business
More than 80
cane mills are not operating anymore
The small family farmers are selling land and
moving to the chaotic big cities. Big citrus farmers are reducing costs and
living with very low margin
שער שני
והוא שדה מוקשים מסובך ומסוכן
חברי אפרים בר-לב שלח מייל שבו כתב:
קראתי הבוקר שבעקבות לחץ רבנים הדירו להקה צבאית שיש בה גם חילות והדירו
נואמות מכנס של מכינות צבאיות. אני מנסה להבין את ההיגיון של הרבנים,
הם כאלו חלשים שהם פוחדים שלא יתגברו על יצרם (להזכירכם זה נשלח כשבוע
בטרם מעצר הרב מהצפון) כשיראו אישה לפניהם? מה הם עושים כשהם רואים בת משפחה?
ומיד ענתה לאפרים -חברתנו מרים שכטר
חז"ל אמרו- שכל הגדול מחברו-יצרו
גדול הימנו על ידי ההדרה הם רוצים להכריז
שגדולים הם מכולם. בל יהי חלקי עמהם
ועניתי לו גם אני -
מרים ביקשה לשמוע הבוקר דעתי לשאלה המאתגרת ששאלת על הדרת נשים
במכינות אבל חוששני שגם בעניין זה אין לי תשובה טובה לתת , לא לך לא למרים וגם לא
לעצמי.
אקדים ואספר שביום ששי האחרון נסעתי לאזכרה של חבר מכפר מימון שאותו ואת אלמנתו הכרתי
מהיותנו בני 15. האזכרה התקיימה בכפר ב 10וחצי
בבוקר וחבר אחר מהכפר הציע לי להגיע
מוקדם על מנת להשתתף בכולל יום ששי שמשתתפים בו מידי יום שישי כמניין וחצי מחברי שם. לכפר הגיע רב צעיר לאחר
רבנים גדולים ומפורסמים שהורו שם כולל הרב יעקב אריאל שהיה וודאי מועמד ראוי למשרת
רב ראשי והכשילו את מינויו חרדים לא
למעמדה של הרבנות אלא לפוליטיקה קטנה
וקנטרנית שגרמה לביזיון התורה אבל לא שמעתי אותם מכים על חטא הכשלת רב ראוי ולא
אוסיף פן אחטא בחריצת דין בעניין העומד לפני משפט ואסונה של משפחת ניצב ברכה ז'ל
צריך לעמוד כתמרור חומת אש לפני כולנו. הרב החדש של הכפר התקבל שם לאחר בחינה
מדוקדקת והוא תלמיד חכם ומורה בחסד דיבורו שוטף ובמשך כשעה הסביר בצורה מרשימה את הבעיה בה עסק -הלכות בורר בשבת –
והנה כשיצאתי מהשיעור הצטערתי שנכנסתי בעיקר כיוון שעדיף היה להיות שוגג
ולא לדעת כמה מהאיסורים שבשולחן ערוך ובהלכות הנמשכות ממפות השולחן.
הבעיה היא שבמקום מסוים יש נטייה לא להיזקק להגיון ולהיצמד למה שאמר כתב
הגה מי מהגדולים ואמרתי השבוע לפני תפילות השחר במניין בו אני משתתף
מידי בוקר שההלכה היהודית הלכה בדרך האבולוציה ולא הרי יהדותו של עזרא כשל הלל
אחריו ורשי ורמב"ם ורמב"ן כולם חידשו והתאימו לרוח הימים בהם חיו
עד ימי החתם סופר שטבע את המונח ההלכתי חדש אסור מהתורה ומאז יש פיקסציה ובעברית
קיבוע ולקבע יש תפקדי חשוב בתיקון שברים אבל החיים זורמים ואין להתייחס אליהם כאל
שרשרת של שברים
וכולם מחפשים חומרה ואם בבבל נהגו לא להקשיב לשירת נשים אז אנחנו יותר
בבלים מחכמי סורא ופומפדיתא.
שלא תהיה אי הבנה יש חומרות שלא רק שאני מקיים אלא אוהב למשל לא אכפת לי כלל
באם לפני כל פסח מוצאים חומרה אחרת ואיני נוגע בקטניות כל החג אבל פסח זה שבוע
בשנה תחנה במסלול השנה ואם ניתן לסמן זאת בחומרה מה טוב אבל לא להקשיב לשירת נשים
ב 2015 זו לא חומרה זו הגזמה ואיני רוצה להשתמש בשפה בוטה אבל ברור שלי אינה
מתאימה ודרכי לא דרכם.
אחת הבעיות הגדולות של היהדות שהיא הפקיעה את ההיגיון המעשי שבבסיס כל
המצוות והשאירה רק את המלים ואותיות הכתובות. השיעור השני ביום ו האחרון
ניתן על ידי רב מרשים מנתיבות שדיבר על הלכות שמיטת כספים בתום השביעית והוא פתח
ואמר שחכמי צפון אפריקה בניגוד לחכמי האשכנזים הקפידו על המצווה הזו בעוד שחכמי
אשכנז וסביר שזה נמשך מבעלי התוספות במאה השלוש עשרה לספירה נטו כנראה בהסתמך על
הפרוזבול לא לדרוש מקהלם להקפיד על שמיטת כספים.
וחשבתי שזו דוגמה קלאסית לאי התייחסות למציאות הכלכלית ההיסטורית שהרי חכמי
אשכנז התייחסו לכסף כאמצעי יצור וכשנתנו הלוואה למי מחבריהם הם ציפו מהם להחזיר את
הכסף בו השתמש הלווה כדי לגדל כרם או לקנות סחורה ואילו חכמי מרוקו התייחסו לכסף
ששימש להאכלת משפחה מסכנה והלוואה כזו היה מקום להיות נדיב לגבי המלווים ולשמוט.
יש 2 ספרים מצוינים של ההיסטוריון פרופ' חיים סולובייציק (הבן של הרב
סולובייציק זצ'ל )אחד מהם נקרא סתם יינם העוסק בחיי היהודים בצרפת ולוטרנגיה וברור
מהספר שכסף אצל בעלי התוספות היה סחורה כמו אמצעי יצור אחרים וכשם שאינך שומט כלי
עבודה לא היה מקום לשמוט כספים .
אבל מלבד השיקולים הללו יש עוד כמה דברים שקשה לי אישית עמם ואני מתגעגע
לימים הטובים שלהיות יהודי טוב היה מספיק ללכת לבית כנסת לאכול כשר לא לנסוע בשבת
וללכת בברט. משה
וכתב לי משה אחר
שלום משה- ברור לי לחלוטין מדוע הצטערת לשמוע את השיעור!
יום שישי האחרון שהיה ,אשר למחרתו נשמע בקריאת התורה"וישמע משה
ויפול על פניו"
יהודי טוב הוא אשר מקיים את התורה!! בברכה משה
ובתשובה למשה-יפה כתבת- יהודי טוב הוא אשר מקיים את התורה!! ואתה
צודק - יהודי טוב הוא המקיים את רוח התורה את התורה ברוחה - והרוח אינה סטטית ולא
הרי רוחות שבהר המור לרוחות בגוש ואלה וגם אלה שונות מהרוחות שנשבו בימי חלדנו
בישיבות בני עקיבא . הבעיה היא שהמערכת הדתית כולל המפד'לית מתמסדת ולמסדרים
דרושים גדרות -אחרת גבולותיו פרוצים
אנחנו לא רבנים לא מתפרנסים מרבנות והגדרות הללו מעיקים וחלילה מחלישים
את זיקתנו לתורה וכשעומד יהודי עם קליפת תפוזים של שנת שמיטה ומכניסה לשקית אחת
והמחמירים הרי לשתיים לפני הכנסתה לפח זה נראה לי ולרבים ממכרי מאוד מאוד מוזר. ויש עליה בלתי פוסקת במספר הישיבות והרמים
וכיוון שעיסוקם רבני הפכו הרבנות לעיקר ולצערנו אין לרבנות מה להציע בכל
ההתפתחויות הגדולות של התקופה לא במדעי החיים ולא במחשוב וטכנולוגיה (כאן עלי לסייג עצמי פרויקט השותת של בר-אילן
שיוזמו ומקימו וממשיכו הוא פרופ' אלעזרי פרנקל איש המתמטיקה השימושית במכון וויצמן
ומי שהיה ממפתחי מחשב הגולם במכון הייתה בו חדשנות רבה בזמנו ויתכן ולו היה נחשף
ביכולותיו לאתר טקסטים עלומים בראשית דרכו יכול היה לשמש בסיס לחברה דמוית גוגל
עוד בימים שמייסדי גוגל היו תלמידי הגן)
וחבל שברב הישיבות ורב הפוסקים נמנעים בדרך כלל מלתת את הדעת
ולהתעמק ברקעם ההיסטורי של ההלכות ולהתאימם לרוח התקופה והשמיטה היא
שמאטה ולא פוסקים לרקוד על השמיטה במקום לחשוב כיצד מקיימים את חלקו הראשון של הפסוק בעניין השמיטה של- בשש שנים תחרוש שדך
ושש שנים תזמור כרמך.
יש ניצנים של שינוי ויש כבר רבנים שהם אנשי מדע ומנסים להתמודד עם
צרכי החיים של קהלם אבל הם מעטים ודרוש שינוי בטרם נבלע .
וראיתי תגובה אחת לאירוע המדובר בשאלתו של אפרים בכיפה שהיא במה
אינטרנטית דתית המוכיחה לדעתי עד כמה
חלקלק המדרון האמוני
מוטב יזעמו אלף בנות חילוניות ולא יזעם
א-ל אחד.
ומי שמשתמש בטיעון כזה משאיר אותי מחוץ למסגרת כי אני איני יודע ואיני
מאמין שאיש אחר יודע היום באם שירת נשים
מעסיקה או מטרידה את אלוקי. ---------------------------------------------------------------------------------------------------
-וכעת שדנתי בעניינים רבים אחזור לשאלתו של חברי אפרים
האם הם כאלו חלשים שהם פוחדים
שלא יתגברו על יצרם (להזכירכם זה נשלח כשבוע בטרם מעצר הרב מהצפון) כשיראו אישה
לפניהם? מה הם עושים כשהם רואים בת משפחה?
מדובר בנושא מורכב שאיני מכירו לפרטיו ולא אדון בו אך ברור לי כי פרשת
הרב מהצפון והרב שאיבד את המצפון מחייבים כל יהודי מאמין להוסיף לצקלונו הדתי גם טיפת אפיקורסות ואיני מתכוון
לשלילת האמונה חלילה וודאי לא במובן הקיצוני של הרעיון האפיקורסי אלא בגישה
מיימונית זו הממשיכה מסורת רבנית מפוארת שאימצה אמונה עם דרך ארץ מאות שנים בטרם
המושג הזה הפך לסיסמה.
שער שלישי
דפים לפרשות השבועות שהיו ויהיו
אברהם צוקר
דבר תורה לפרשת חוקת תשע"ה- בית אליעזר
רחובות
דמיינו שארכיאולוגים היו מדווחים שמצאו את קברו של משה רבינו ושאלו מדוע התורה הסתירה את מקום קבורתו והתשובה שהתורה לא ייחסה קדושה לקברו של משה ולקברים
של יהודים קדומים אחרים כי יחסה של התורה לכל קברי היהודים ללא הבדל מדרגתם
הרוחנית היה יחס של טומאה ולא סתם אלא, אבי אבות הטומאה.
בפרשת קדושים בספר ויקרא, י"ט, פס' א-ב כתוב:" וידבר ה' אל משה
לאמור, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'
אלוקיכם" ואילו בספר במדבר, פרשת חוקת, יט פס' יח :" ולקח אזוב
וטבל במים איש טהור, והיזה על האוהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנוגע
בעצם או בחלל או במת או בקבר." בספר ויקרא בסוף פרשת בהר, כו פס' א
נאמר: "לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו
בארצכם להשתחוות עליה, כי אני ה' אלוקיכם".
אם כן, כיצד עברנו מטומאת קבר לקדושת הקבר? הנושא מורכב ומושפע מהמקומות
והדתות אליהם גלו ישראל לאורך הדורות בהתייחסות לקברים ובתי קברות. קיימות שתי שיטות
בסיסיות.:
שיטת התלמוד הבבלי, מסכת סוטה מג ע"ב, ושיטת התלמוד הירושלמי מסכת ברכות ב
הלכה ג'.
התלמוד הבבלי אוסר פעילות בבית הקברות משום "לועג לרש חרף
עושהו" משלי, י"ז ה' ואילו הירושלמי משום : טומאת הקבר.
הבבלי, אוסר קיום מצוות כולל הנחת תפילין וקריאה בתורה משום לעג לרש,
ובעלי התוספות הרחיבו ואסרו לצטט פסוקים בע"פ סמוך לקבר או בפני המת.
הרי"ף במסכת ברכות, הוסיף גם איסור תפילה בבית הקברות. בהמשך במסכת ברכות
כתוב שאסור לומר דברי תורה בפני המת ואפילו "מילי בעלמא" – דברי הספד
אסור לומר, לא בגלל לעג לרש אלא משום פגיעה בכבודו של המת.
וכך גם התלמוד הירושלמי, במסכת ברכות, אין להניח תפילין ולקרוא
קריאת שמע כיוון שבית הקברות הוא מקום טמא.
גם בין הפוסקים קיימות שתי השיטות. יש האוסרים, משום לעג לרש ויש האוסרים
משום הטומאה.
הרמב"ם אוסר קריאת שמע ותפילין בגלל טומאה וכן אוסר לעסוק בדברי תורה בבית
הקברות.
הרדב"ז מחכמי ספרד שנדד למצרים וארץ ישראל במאה ה-16, בביאורו על
הרמב"ם הוא מחדש, שגם אם לא הניח תפילין אלא רק אוחז אותם, או אוחז בספר תורה
ואינו קורא בו, יש בכך משום לעג לרש. ואילו בעל הטורים פוסק,
"ומרחיקים מעט מבית הקברות ואומרים קדיש." בשמו של החזון איש
נאמר, שאסר אמירת תהילים ליד המת. ולעומתם: חכמי ספרד מאוחרים יותר מתירים
ללמוד תורה על קברו של הנפטר וחכמי פולין, במאה ה-19, מתירים לימוד
משניות אצל המת. ומציינים, שנתפשט המנהג ללמוד משניות אצל המת בחדרו ולתועלת
נשמתו, ויש הבדל אפידמיולוגי גדול בין ההיתרים הללו ולא נעסוק בכך. דיון חשוב על
מנהגים מקובלים בלוויית המת מופיע בספרו של הרב טיקוצינסקי,
"גשר החיים".
השינוי האמור במנהגים מקורו קבלי וזכה לפרסום בספר "מעבר יבוק"
שנכתב ע"י רבי אהרון ברכיה ברבי משה ממודינה, שנפטר ב1639 ובו כבר הופיעו המנהגים
הנהוגים היום של אמירת פסוקים, סמוך למוות, ובזמן שבין המיתה לקבורה, ובשעת טהרת
המת, ובזמן נשיאתו לקבורה, בלי להרחיק ד' אמות ובכלל בבית הקברות, לעומת התרת
אמירת הפסוקים, לא נאמר שמותר לומר קדיש וכך פסק ר' יוסף קארו פוסק
"ומרחיקין מעט מבית הקברות ואומרים קדיש".
את המנהג לעלות להתפלל על קברי צדיקים,. אנחנו מוצאים במאה ה-15 בספר
המהרי"ל, ו נראה לו שהעליה להתפלל על קברי צדיקים בתעניות משום, שמקום
מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור, והתפילה במקום ליד ציון קבורת הצדיקים רצויה ומתקבלת
כי אדמת הקבר היא אדמת קודש.
ומהמהפך הזה ביחס למקומות קבורה נראה לי
(מב-י) שהאבולוציה פועלת לא רק על החיים אף הנפטרים אינם פטורים ממנה וממקום טומאה ומחשש להיראות כלועגים למת הפך הנוהג
לעלות לבתי העלמין לעניין המסמל מתן כבוד למת ולאדמה שהתקדשה לאחר שנטמן בה
יהודי ראוי.
מה גרם לשינויים מפליגים אלה ראוי וודאי למחקר מעמיק וסביר שיחסם למתים
ולמקומות קבורה של תושבי המקומות בהם נמצאו גלויות היהודים השפיעו רבות. אף כי בתקופות רבות יהודים נהגו לא רק לא לחקות
את מנהגי הסביבה בה חיו אלא אף לוותר על מנהגים מושרשים אצלם כדי להדגיש את היותם
שונים בדתם ובאורחותיהם.
יש מסורת על מקומות קדושים בא"י, שבתקופת הצלבנים, א"י הפכה
לארץ הקודש לשלוש הדתות ואנו מוצאים יהודים רבים מאירופה שעלו לרגל יחד עם נוצרים
למקומות הקדושים. העליה לרגל למקומות הקדושים של יהודי ארצות האיסלם ניקראה
זיארה, שפירושה ביקור, שבו מקיימים טכס פולחני לקדושים או למקומות הקדושים. ההליכה
לזיארה התבססה על האמונה העממית שקיימת גם באיסלם, בסגולותיו של הקדוש ובכוח שיש
למקום הקדוש. זיארה נערכה בחודש ניסן אייר, בין פסח לשבועות ונערכו בה שני טכסים
קבועים. הראשון – התקיים בקיברם של שמאי והילל במירון – טכס המים, והשני נערך בקבר
שמואל הנביא, נבי סמואל ליד ירושלים.
ואסיים בדברי נעים זמירות ישראל:
השמים שמים לה'
והארץ נתן לבני אדם.
לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה
ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללויה.
ואמא מר אברהם צוקר בדרשתו אסיים בדברי חותנתי, שהיה לה תואר ד"ר של
החיים ובוגרת גיטו לודג' ומחנה ההשמדה אושוויץ, היתה אומרת: דע לעיבדיקע הובן נישט
געקענט העלפן, די טויטע אוואדע נישט. האנשים החיים לא יכלו לעזור אז, והמתים בטח
שלא עזרו. ואוסיף על דבריה, שמה שנשאר לנו החיים, זה לעזור איש לרעהו על בסיס
"ישראל ערבים זה לזה". ואם בכל זאת, רצונו של יהודי להגיע לקבר של קדוש,
עלי להזכיר את דבריו של ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שאמר, שמי שמחפש קבר קדוש,
ילך להר הרצל. שם יש הרבה קדושים.
==========================================================
הערת המביא לדפוס-אני מתנצל שהבאתי רק חלק מדרשתו המעניינת של חברי אברהם צוקר הכהן (הפרט הביוגרפי הזה
מוכר לי כלוי שנוטל ידיו בטרם עליתו לדוכן ) מובא בגיליון מורכב וגם רציונליסטים מוצאים לעיתים רגע או
רגעים של התעלות בהגיעם לנקודת ציון של אדם קרוב או של מי שהכירו והעריכו בחייו או
מכתביו. קברי בית שערים שהיו מקום מבוקש בתקופת המשנה הפכו לאחרונה לאתר זיכרון של
אונסקו וגם אם זה לא את החיים הופכם לקדושים יש בהכרה הזו כדי להדגיש את חשיבותם
של קברים ושל מערות קבורה ומצבות כאתרי
זיכרון אישי ולאומי.
ונזכיר כי התייחסות למתים ולקברים הוא עניין סוציולוגי וגם עניין בעל
משמעות תברואתית ותפיסת טומאת הקבר וההתרחקות מקברים וגידורם והקמת מצבות וגלי אבנים עליהם יועדו וודאי לציין המקום
ולהנציח המת גם להרחיק את החיים מסכנת
הזיהום במחלות זיהומיות נפוצות דוגמת הגחלת ועוד והגישה הזו של הרחקת המת והנחתו בבית עלמין הייתה בבחינת מהפכה לעומת
המוכר מתקופות קדומות יותר במקומות שונים בהם המתים הונחו בריצפת בית המגורים
==================================================
שיעור ברפואה
מונעת שתחילתו בסוף פרשת בלק וסיומו בתחילת
פנחס -
במדבר פרק כה
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים;
וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ
לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלהֵיהֶן; וַיּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו
אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי משֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל;
וְהֵמָּה בכִים, פֶּתַח אהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס
בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרן, הַכּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רמַח
בְּיָדוֹ. ח וַיָּבא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה,
וַיִּדְקר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתהּ; וַתֵּעָצַר,
הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ,
הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ}
בהנחה שהמגפה פגעה רק בגברים שיעור הפגיעה היה 7.5 אחוזים
י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרן הַכהֵן,
הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי,
בְּתוֹכָם; וְלא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמר: הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.
יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת
עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
===============================
רשי: אל קבתה –כמו והלחיים והקבה, כיוון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה,
וראו
כולם שלא לחינם הרגם , והרבה ניסים נעשו לו כדאיתא (סנהדרין סב)
לפני כמה שנים רעשה הארץ לאחר שנודע כי מגן דוד נוהג לזרוק את דמם של תורמים מהעדה האתיופית. להזכירכם כי העלייה האתיופית הגיע לארץ בעיצומה
של מגפת איידס קשה שם וחלק מהעולים בשיעור שהיה גבוה כדי פי כמה ממה שהיה בתקופה
הנידונה בארץ נשאו את הנגיף הקטלני הזה.
להזכירכם גם בי המחלה הזו
מועברת בשיעור מסוים לאחר מגע מיני יחיד עם פרטנר נגוע אבל היא תדביק במאה אחוז של
המקרים בהם חולה או פצוע תאונות נזקק לקבל מנת דם מודבקת. היו אומנם ערכות לבדיקות
הנגיעות של מנות הדם אך אמינות הזיהוי של
מנת הדם הייתה טובה רק לגבי דוגמאות
שנלקחו מנשאים וותיקים ואילו לגבי נשאים חדשים שהודבקו לאחרונה היה חשש מבוסס לטעויות קשות בזיהוי. ולכן
ולמרות הצורך הכרוני בתרומות דם החליטו
אנשי הרפואה במגן דוד אדום לוותר על מנות הדם שהתקבלו מהעולים האתיופיים.
ובדמוקרטיה המנוהלת על ידי עיתונות רעבה לרעש תקשורתי ורייטינג מבלי שתישא באחריות
לא לבעיות הפוליטיות ולא לבעיות בריאות הציבור קמה מהומה תקשורתי גדולה שכרגיל
לובתה על ידי מסיתים למיניהם שבבורותם טענו זו הפליה ולא היו דברים מעולם.
היה זה צעד מחויב מבחינה
רפואית והיה בכך משהו של קנאותו של פנחס בפרשה.
קנאותו של מערך הרפואה במגן דוד אדום לבריאותם של האנשים שנזקקו למנות הדם
היא זו שגרמה לזריקת שקיות החשודות. וזאת על אף שללא החשד הסביר זה וודאי היה
מוסיף למאגר הדם שהוא בדרך כלל נמצא על גבול המינוס.
וכרגיל כאשר התגלתה התופעה הזו יצאו כל צדיקי הסובלנות ועוררו
והגבירו את חמתם של האתיופים שממילא סבלו
מהערכה עצמית ירודה. ואירועי החודש האחרון מצטרפים לאותה בעיה של חוסר הבנת הציבור
היהודי בארץ את הבעייתיות המיוחדת של הקהילה הזו שהם אזרחים היום שנקלטו לפי חוק
השבות אבל איש מהחכמים והצדיקים האמתיים שסיכנו עצמם לעודדם לעליה לא היה לו מושג
לגבי מורכבות הבעיה האתיופית ואין זה בעיית צבע אלא בעיה חמורה פי כמה בעיה
סוציולוגית שיחלפו וודאי שנים עד שניתן יהיה לגשר עליה ולרדד את המסלול מהמצוקים
הנוראיים העומדים בדרך לקליטתם הראויה של חלק משמעותי של העולים הללו.
ומובן לכן מה ראה הכתוב להדגיש מיד לאחר מעשהו של פנחס הנני נותן
לו ברית שלום
כי אף שהמעשה של פנחס היה ראוי ללא ספק
עובדה שהמגפה נעצרה כיוון שהמעשה היה קיצוני וקטלני ונעשה על ידי פורץ דרך יחיד
הייתה סכנה גדולה למחלקות שאחריתה מי ישורנה ולשלום הציבור ועל רקע זה הבטחת השלום הייתה חשובה ללא ספק.
אבל השאלה המקדימה מה הייתה מהות המעשה של פנחס האם פעל מתוך חוסר שיקול דעת ומתוך תאוות רצח וההסטוריה
מלמדת שהיו רוצחים מימים ימימה והאנושות טרם נגמלה מכך וכיצד מתקשר המעשה הקשה
שעשה לברית הכהונה שהוענקה לו ?
והתורה שיכולה לפרט עניינים מסוימים חזור ופרט משאירה את העניין הזה
סתום אבל הרשי שציטטתי למעלה רומז כבר כי מדובר ברצח עם קונוטציה מינית שהרי גם
קובה בו נמצאו הנרצחים בעת שנפגעו וגם בקבתם המקום והאברים בגופם של הנרצחים אליו
כוון חרבו של פנחס בפגעו בהם --צועקים על עניין הקשור לפעילות מינית מופקרת
וממרחק הזמן והאירועים ומהערבוב הלשוני של קנאות מדינית וקנאות של איש החושד באשתו חזל חוזרים
לאירוע הזה ומשאירים לנו ניסוח מחמיר ומתחמק
הבועל כנענית (ויש גם כותית)
קנאים פוגעים בו, ומיד הם הוסיפו את הסיפא הכה תמוהה בלשון המעטה ובלתי סבירה
בלשון פחות מדקדקת : הלכה ואין מורין כך.
הלכה ואין מורין כך ?
והרי אין לקב'ה אלא ד' אמות הלכה
ולמה דווקא הלכה זו לא מורים
כך, ההסבר לדעתי כרוך בניסיון ההיסטורי המר של תוצאות הקנאות בדור חורבן הבית
ובדור מרד בר –כוכבא שחז'ל הפנימו את לקחו כצורך בריסון גם כאשר ההלכה לכאורה
מחייבת קנאות . המרידות האלה וכמה מרידות מוגבלות יותר שקרו בין הזמנים הללו במרד
הגולה בקפריסין אלכסנדריה וקירניה הותירו עם מצולק ופצוע וכמעט על סף החידלון
הלאומי, לא רק באחיזה בארץ ישראל אלא מבחינת הקיום והשרידות של הנותרים. במצב הזה
הם עשו הכל כולל אותן השבעות מפורסמות שאימצו על מנת לא להעיר ולא לעורר את גץ
הקנאות זה שאתה יודע היכן הוא מתחיל ובוודאי קשה לחזות כיצד הוא יסתיים.
אך לכל זה לא היה דבר וחצי דבר עם קנאותו של פנחס. התורה לעיתים
קרובות מספרת על אירוע ואינה מבהירה את הסיבות ההיסטוריות או את הגורמים שהיו
מעורבים באירועים אלה
. ואין פירוט כזה בפרשת פנחס אבל הרמזים רבים שפנחס קם ועשה מעשה
קיצוני שעצר את התפשטות של מחלת מין קטלנית
בימים בהם לא שמעו על אנטיביוטיקה אבל ידעו גם ידעו כמה פרקים חשובים
בשיטות מניעה של מחלות מדבקות . ועוד נראה לי בלימוד המקרא לא רק את הכתוב יש
ללמוד אלא גם הרמוז ואפילו רמזים שספק באם הכירו בימים קודמים אבל דברים מתבהרים
עם עוקבים אחר התפתחויות רפואיות ואפידמיולוגיות . וארחיב מעט
הטוב שברופאים לגיהינום
מופיע בקידושין ונסמכו לו פרושים שונים
כעת חשבו לא עלינו על
אמפוטציה כריתת אבר של אדם ולצערנו ביחידות כירורגיות זה ניתוח שרופאים מבצעים
לעתים קרובות וחותכים בבשר החי לא בחלק הפגוע אלא בחלק שעדיין בריא והמעשה הנורא
הזה נעשה ברשות כולל מבחינת ההלכה
אבל כמה דיונים נערכים בטרם המעשה הזה ומי שייגש לזה ללא שיקול רפואי
מספיק רק כיוון שההלכה כך וודאי גם הוא לא יחשב לאדם הגון. והרי כל סיפורו של פנחס
הוא סיפורו של רופא הבא לעצור מגפה קשה שלפי כל סימניה היא מחלת מין מועברת באקט
מיני שבין בנות מדין לבני ישראל
הפסוקים נותנים למעשה הסקסואלי תיאור פלסטי
והם גם מדגישים את התוצאות הרפואיות הקשות המתלוות לכך
ופנחס הבא לעצור את התופעה המגפתית הזו
עושה זאת בצורה ברורה בזמנו וסביר שעד היום בכמה מהשיטות הרפואה
המשלימות הייתה שיטה תרפויטית שגרסה שצורת
התרופה צריכה להתאים לצורת האבר הנפגע אותו הוא מיועד להבריא
ואילו ברפואה המקובלת היום אין זיקה כזו והתרופה נתפרת בהתאם לטבע
גורם המחלה ולצערנו לא תמיד טבעה של מחלה ברור דיו ובמצבים נואשים אנשים נאחזים
בכל קש וחוזרים למרפאי אליל שהם גם כלכלנים טובים ובעלי קשרים הדוקים בין שמים
לבין הכיס.
ואכן ברפואה הבלתי קונבנציונלית השתמשו במרקחות שונות שחלקן היו בעלי
פעילות אנטיביוטית עוד לפני שהמושג אנטיביוטיקה הוטבע וחלקן היו תרופות מרגיעות
וסמים ותערובות סמים שעלים ירוקים מנסים להחזיר עטרתם וריחם לראשם. אבל היו גם
תרופות אחרות מהצומח והחי שנבחרו לטיפולים במחלות על שום הדמיון שבין צורת המקור
הצמחי או חלקי העוף ובעל החי לאברי בני האדם שרצו להבריא.
וזה מסביר אולי מדוע פנחס פוגע באישה בקובתה -וזאת כדי להצביע על
המקום המיוחד בגללו התחילה והמשיכה המגפה ובגלל ההבנה שהטיפול במגפה מחייב ראשית
הפסקת המעשה שהרי כל עניינה של הפרשה סובב סביב האיבר הנשי הנקב
והטיפול הקיצוני שפנחס הקנאי מעניק למי שלא נזהר מסכנת ההדבקה, במחלת
מין . מסביר גם מדוע זוכה פנחס להפוך מיד בסיום הפעולה הזו לכהן, כי זה היה
תפקידם של הכוהנים לעסוק בבריאות הציבור ובהיעדר תרופות יעילות בימיו של פנחס
עיקר הטיפול היה מניעתי ולא ארחיב אבל הרחקת המצורע ועניינים רבים אחרים של טהרה
כולל טומאת מת שהזכיר חברי צוקר כולם שימשו
למניעת הדבקה מסיבית במחלות מזהמות מדביקות מין ומדביקות בשיטות אחרות כולל בעיות
נשימתית (טומאת אוהל) ובמגע ופנחס הוכיח כי אינו חושש לחתוך בבשר החי כשלא היה
בנמצא פתרון אחר וכאשר העיתונות לא גררה את העם למהומות קורחיות.
ואסיים במידע מוכר במפגשי תרבויות ובני ישראל יוצאי מצרים פוגשים
בפרשת בלק במואבים ובמדיינים שתרבותם שונה הייתה משל יוצאי מצרים וכך הרי קרה לאחר גילוי אמריקה כאשר אנשי העולם הישן
פוגשים את שבטי האינדיאנים בדרום וצפון אמריקה.
ויש שפע של מידע היסטורי
שיוכיח –כי רבים יותר היו האינדיאנים הילידים שמתו באמריקה ממחלות מין
ומשכרות מאשר מחרב הספרדים ויותר כובשים
ספרדים נפטרו מעגבת שהביאו עמם מאמריקה מאשר מהחיצים מורעלים של אינדיאנים .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה