גמלה-עט גליון מס' 37

גמלה-עט

עיתון  אינטר-עטי

של גמלאי היום ומחר

פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש  ולקוראים חפצי דעת

הקוראים מוזמנים  להוסיף מידע באם חסר  ולתקן את  השגוי  והכל במידה ושפה מתוקנת.

נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לעורך.

גיליון מספר 37

בעריכת משה בר-יוסף

‏‏2016–03–14

מה בגיליון?

ראשית - התנצלות - מ. בר-יוסף

מ. בר-יוסף - על קיבוץ מדעי ועל התוכנית להעתקת וולקני

שער השורשים - ד"ר יורם רסלר 

על שורשים שנעקרו - והפעם לא אצלנו אלא באנגליה

מ. בר-יוסף -קול האוי במניין הבוקר - סיפור - רק סיפור

יערה מרחבי - הגיגי פייסבוק

שער ההדברה הביולוגית - הדברה ביולוגית של מחלות צמחים:

פרופ' יעקב  קטן -  שאלות, הצלחות, כישלונות ותקוות

מישאל מור - המגבלות האובייקטיביות

מ. בר-יוסף – מקום האמת בפרסום מדעי – בעקבות פרסום מאתגר ב-Nature

ובראש הגיליון- התנצלות  מ. בר-יוסף

הדברים לזכרה של מרצ'י אלון ז"ל בגמלה עט 36  נכתבו ע"י עמליה (מלי) ברזילי, כמו גם הדברים לזכרה של אווה איזק ז"ל (מתוך אתר ותיקי המנהל) בגמלה-עט 35. צר לי ששמה  של עמליה נשמט מרשימת המחברים, שכן, לעמליה זכויות רבות בעיסוקה המבורך בשימור הזיכרון של ותיקי מכון וולקני. ספר במתכונת אלבומית שכתבה לאחרונה עמליה על ההיסטוריה של התחנה לחקר החקלאות, שהפך לימים למכון וולקני, היה בחדשות לאחר שהוגש כשי לשרים במסגרת אירועי ט"ו- בשבט השנה.

מ. בר-יוסף - קיבוץ מדעי

באחד הימים קיבלתי הזמנה להשתתף בקיבוץ מדעי שתוכנן להיערך למשך ארבע ימים בבית ההארחה של קיבוץ שפיים. בדקתי עם רעייתי והתברר כי המועד מתאים והתקשרתי לברר מה מצפים ממני בתמורה לאירוח. התשובה הייתה מעורפלת מעט אך מהרשימה חלקית של המשתתפים שאישרו את בואם היה ברור לי כי יהיה מעניין לפגשם. ואכן כך היה - ישבנו מידי בוקר כמה שעות והמשכנו גם לאחר ארוחת הצהריים. שמענו הרצאות במגוון נושאים שהיו וודאי מוכנים אצל המרצים מזה זמן רב וסביר שכבר עסקו בהם וידעו לא רק התשובות לשאלות אלא גם מה ישאלו.

בניגוד למפגשים בהם  מתכנסים רבים ומוקצב זמן מוגבל לדיון, בהרצאות במסגרת הקיבוץ המדעי לא הייתה מגבלת זמן ואנשים שאלו והתלבטו ומי שנכח למד וודאי עניינים מקצועיים רבים מחוץ לתחומו הספציפי.  וחשבתי שקיבוץ כזה יכול לשמש פלטפורמה לאירוח מלא עניין ומושלם וגם משלם של חקלאים ושל אנשי טבע ואוהבי טבע שיתכנסו אחת לשנה לירחי דטבע, כפי שנהגו  אוהבי תורה להתכנס לירחי דכלה בתקופות בהן היו פטורים מטרדות עיסוקיהם בעבודת השדות המטעים והכרמים. 

ולגבי הנושאים בהם עסקנו - אלה כללו מגוון רחב ממינים פולשים לחקלאות מדייקת ומאלטרואיזם הזכרים הנטרפים על ידי בנות זוגן בעכבישי האלמנה השחורה ועד לזיהוי הרצפטור של  חומר בשם   ה  BABA  המעכב באופן מפתיע  גורמי מחלות שונים הפוגעים במגוון גדול של גידולים.

נשאר להודות ליוזם ומארגן האירוע, עידו טל, ולקוות כי חברת זרעי ישראל המארחת - השייכת לקיבוץ שפיים בו נמצא בית ההארחה בו התכנסנו, הפיקה אף היא את התועלת המצופה מארגון האירוע. כאחד המשתתפים שישב והקשיב בעניין לכל ההרצאות אני יכול להעיד כי היה זה מפגש מאורגן יפה ומהנה ותודתנו על כך.

על התוכנית להעתקת קמפוס מנהל המחקר החקלאי מבית-דגן לגליל המזרחי שמעתם?

מ. בר-יוסף

השבוע שלא כדרכי בשנה האחרונה הזדמנתי לחצר וולקני פעמיים. תחילה השתתפתי ביום צוות של המחלקה להדרים בשה"ם, הנערך אחד לחודש, ולמדתי בו דברים מעניינים מפי חוקרת בשירותי הגנת הצומח במשרד החקלאות שדיברה על מזיקי פרות הדר ועל טעויות בזיהוי של חרקים מזיקים שהתברר לה כי שינו מינם לא במציאות הגנטית אלא הטקסונומית. חרק שנהוג היה לזהותו בשם מסוים נמצא שהוא שונה ושייך למין אחר וכמובן בעל שם מדעי אחר שרק בזכות תרגום שמו הלא מדעי לעברית ניתן היה לשמר הן את שמו המוטעה וגם להצביע כי זה בעצם חרק אחר. ואגב כך, ראוי לציין כי נושא השמות המדעיים של חרקים הוא מהמסובכים ולאורך הדורות הטכסונומים - שהם  מומחים לקיבוץ ולפירוד של מיני חרקים דומים באמת או שונים בהתאמה, נהגו לחזור ולבחון אמיתות ידועות ולגלות בהם טעויות זיהוי ובספרי מדע העוסקים בשמות חרקים ופטריות ניתן למצוא לעיתים מחצית הדף של גלגולי שמות שהיו שייכים למפגע מסויים לאורך הדורות ולעיתים במרוצת דור יחיד. חברי הווירולוגים, מסיבות שלא ירדתי תחילה לדעתם החליטו בשלב מוקדם לא להוסיף שמות לטיניים לנגיפים וחשוב מכך לא להוסיף את שמו של החוקר שהגדירן לראשונה - מצב שחסך כנראה מלחמות אגו רבות. ובענייני שמות - אני חוזר ומספר סיפור לו הייתי עד בחדר הסמינרים הקטן שהיה משותף למחלקות האנטומולוגיה והפתולוגיה בפקולטה ברחובות. באחד הימים נכנס לחדר אסיסטנט צעיר, שהיום הוא פרופסור בגמלאות ומיד ניגש אליו פרופסור שהיה מפורסם אז וז"ל היום, וטען כלפיו באוזני הנוכחים "למה קראת לחרק על שמך?" מאז, טען, הוא נאלץ להפסיק להרוג זבובים ויתושים כיוון שהוא חושש לפגוע בחרק הנושא את שמו של הקולגה הצעיר.

המרצה זכתה לשבחים רבים על מסירותה ועל הרצאתה המעניינת, וטוב שכך, כיוון שטקסונומיה היא ענף ביולוגי שהמומחים בתחום הולכים ונעלמים וברוב מוסדות המחקר בעולם חסרים טקסונומים וסיסטמטיקאים. המוזר הוא שענף המדע הזה פחות סקסי אף כי עיקר העיסוק בתחום הטקסונומי  הוא שליפת האברים הגנטיליים של חרקים שונים והשוואת צורתם. וזאת מכיוון שבגלל סיבות אבולוציוניות שונות (קרי, שאיני בקיא בהן) עיקר ההבדלים בין מיני חרקים ואף בין סוגים מתרכזים בגנטליה. בשנים האחרונות ישנה מהפכה שמקורה בשכלול שיטות האנליזה המולקולרית וניתן לקבל מידע על רצפי DNA  המופקים  מכמויות רקמה זעירות והולך ומתגשם בתחומים מסוימים חלום הטקסונומיה המולקולארית – קרי, וויתור על המיקרוסקופ ופשפוש באברי המין של חרקים. אבל עד שהתהליכים הללו יורחבו למאות ואלפי מיני החרקים והאקריות הפוגעות בהדרים ובצמחים אחרים יחלפו עוד שנים רבות וגם ההשקעה בכך לא תהיה זולה, אף כי עלות הערכות והכלים יורדת משנה לשנה. 

הרצאה מעניינת אחרת הייתה של חוקר בוולקני שעסק בבעיית הטעם של קליפים שלעיתים טעמם נפגע באחסון - והרי מן המפורסמות שטעם הפרי ההדר הנקטף ישירות מהעץ, ובמיוחד של השכן, טוב פי כמה משל פרי עבורו שילמו בסופרמרקט כסף רב. אך ההרצאה לא עסקה בבעיית גנבות הפרי אלא בבעיות פיזיולוגיות  המלווה כתוצאה מהאחסון בזנים מסוימים בירידה משמעותית של חומציות הפרי ולטעם טפל ובמיוחד לחיך האירופי בעוד שהסינים נוטים להעדיף דווקא את הפרות המתוקים גם אם רמת החומצה בהם נמוכה.  אבל כיוון שעיקר היצוא של פירות ההדר מהארץ מיועד לשווקי אירופה ומזרח ארה"ב, ממילא שאלת טעמם של הסינים הינה בעלת משקל קטן יותר. מלבד עניין החומצה יש בעיה חמורה נוספת בזנים מסוימים המאוחסנים לזמן ממושך - וזו בעיית טעמי הלוואי.

לכל עניין פשוט לכאורה של חומצה נמוכה ושל טעמי לוואי מתלווים מעגלים ביוכימיים מטבוליים מסובכים שחלקם מוכר וידוע ממחקרים ביוכימיים שאת פרסי הנובל עליהם קיבלו כבר לפני כשבעים שנים. אך מבחינה פרקטית ניתן רק לאחרונה להתחיל ולהתמודד עמם בשיטות של הנדסה גנטית ועריכה גנטית - נושא שפרץ לחזית העשייה המדעית בשנה-שנתיים האחרונות.

 מן הראוי היה כי במנהל המחקר החקלאי בבית דגן תקום יחידה מדעית חזקה  להנדסה מטבולומית לסיוע להשבחה בעתיד. שכן, הטיפוח של עצי פרי שנעשה עד כה, כולל של הזן אור שכולם משתבחים בו, מקורו בעצם בטעות שבזיהוי ההורים ובמזל ובהבנה לטעם המבוקש על ידי הצרכנים.  המזל אינו מתגלגל תמיד לפתחם של משביחים, אלא באם מתאמצים לגלגל הרולטה אלפי ועשרות אלפי פעמים. ואכן האור צמח מתוך אלפים של בני כלאיים ש 99,9 אחוז מהם נזרקו לפח וסביר גם כי בקרב הנזרקים היו אחדים שבשינויים מטבוליים מסוימים יכולים היו להיות ראויים לבדיקה נוספת ואולי גם למסחור.

אבל החוקר לא סיים הרצאתו  בהבטחות עתידיות בתחום הזה אלא בבעיה קשה פי כמה והיא הודעה שהועברה לפיה שר האוצר והחקלאות שוקלים העתקת מנהל המחקר החקלאי מקמפוס וולקני בבית דגן לגליל המזרחי. כגמלאי העניין ממש אינו נוגע לי ישירות אלא כאזרח מן השורה. אין לי נכסים בסביבת וולקני וגם לא בסביבת יסוד המעלה, אבל יש לי עניין רב במדע החקלאי בארץ לאחר חמישים ושבע שנים בהם הועסקתי תחילה כטכנאי בגילת ובהמשך כחוקר בוולקני, וכן מהכרת מוסדות מחקר ברחבי העולם. ועוד עלי להודיע כי יש לי ביקורת לא מעטה על מנהל המחקר שראוי יהיה לתקן אך לא בדרך של שפיכת התינוק, ובמקרה זה העיסוק המדעי בחקלאות, עם האמבטיה.

הציונות ראתה בחקלאות את אחד מסמליה המובהקים של התחיה הלאומית ומיטב הבנים פנו ללימודי חקלאות בצרפת וארצות אחרות והקימו כאם מערכת מחקר ומערכת הדרכה שהצליחה תוך שנים ספורות להפוך עולים מארצות שונות לחקלאים מעולים. אסוננו כמדינה צעירה כי לא השכלנו לפתח מערכת העוקבת אחר מעשי הפוליטיקאים - ולא בגלל הצורך לבוא עמם חשבון - אלא בגלל הצורך לבוא חשבון עם עצמנו ,כציבור שאינו משכיל להציב את חוכמת ההמונים (ואני מודע לנזקי התקשורת בעיצוב התחום הזה) מול צרכי השעה של פוליטיקאים המגיעים לתחום כשליטים פוליטיים ללא הכנה והבנה וגורמים למהפכות רעשניות שאת נזקיהן הציבור ממשיך וימשיך לשלם שנים לאחר שעזבו לא רק תפקידם, אלא את העולם.

דוגמא מצוינת לכך היא פירוק המועצה לשיווק פרי הדר - גוף שהיה מסורבל, ואיני רוצה להשתמש במילים קשות יותר. אבל הגוף הזה שהוקם לאחר שיקול דעת של אנשי ציבור ומקצוע מהמעלה הראשונה, שלא היו רק פוליטיקאים, אלא גם פרדסנים וגם משווקים של פרי הדר בעלי שם בארץ ובעולם דוגמת האדונים רוקח, שלוש וטולקובסקי. השלישיה המייסדת  הזו השכילה להבין כבר למעלה מיובל שנים בטרם הפך רפול ז"ל לשר חקלאות, כי את ענף ההדרים בארץ הנמצאת רחוקה מהשווקים ושטחי הגידול בה קטנים ומפוצלים אסור להשאיר לתחרות נוספת בין המשווקים המקומיים. התחום היה אמנם קרוב לרפול ז"ל בגלל שדות העמק, אך רחוק מהבנתו מהבחינה המקצועית, למרות דרגתו הצבאית כרמטכ"ל. ומאז, למרות ההצלחה הזמנית בטיפוח זן ה"אור", שהתחיל כמובן בזמן שהמועצה עדיין הייתה מאוחדת, הרי זה ברור לכולם שחשוב היה לשנות את הארגון אבל לא להרסו - כי בכל תחום האבולוציה מתאימה עצמה למציאות המשתנה ואילו רבולוציה בעיקרה מזיקה מלבד לשכבה קטנה המחליפה את השכבה הקטנה הקודמת.

ואף ששטחי הקרקע של  וולקני הם משאב זמין יותר משדות הגז שבים התיכון, חסרונו של המכון היושב על הקרקעות האלה יורגש וודאי גם שנים לאחר שיגמרו לשאוב את הגז.

כאמור, חשוב שיעשו שיפורים בוולקני, שירימו את רמתו - אבל העברתו מהמוקד המדעי שסביבו יושבים מוסדות מדע כמכון וויצמן, הפקולטה ברחובות והאוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב היא מעשה עקירה חמור פי כמה משל עקירת יישובי החברים שהיו לי ולשר החקלאות בגוש קטיף!  אנשי הגוש היו ציונים אמיתיים והתפרנסו מהקרקע עליה ישבו, אך השפעתם על כלל הציבוריות בארץ לא באה לידי ביטוי בדרך כלל בטרם העקירה, ואילו אנשי וולקני בבית דגן משרתים את כלל החקלאות הישראלית ועבודתם היא שתורמת להרמת קרנה של ישראל כמעצמה חקלאית-מדעית בעולם.

נ.ב. בינתיים הידיעה כבר התפרסמה בעיתונות ויתחיל מחול שדים שבסופו של יום לא יתרום  למחקר, לחקלאות ולעם ישראל. ונדמה כי השר, לא רק שאינו מכיר את מורכבות הנושא - גם אנשי צוותו לא ירדו לעומק התהום אליה הם מטילים את מערכת המחקר החקלאי בארץ. ושוב - צריך לתקן וצריך לשפר, אבל, לא להרוס ולא לפרק! כי האתרוג שרון לא קידם את השלום בנסיגה המיותרת אלא רק קירב את המלחמות הבאות. גם העתקת וולקני ובניית 15 אלף יחידות דיור לצעירים על השטח היא טמטום אקולוגי! מה שגוש דן צריך אלה ריאות ירוקות ופארקים - ואת המפעלים הללו ניתן וצריך לשלב לצד וולקני - כי בוולקני יודעים לגדל עצים ויש מגוון צמחיה שניתן יהיה להנגיש בצורה נכונה לא רק ל-15 אלף זוגות, אלא לשלושה ויותר מיליוני תושבי המטרופולין התל-אביבי.

http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3682826,00.html

ובגיליון הבא: מה בין עקירת מכון מחקר חקלאי  לעקירות ישובים חקלאיים בפיתחת שלום?

שער השורשים

ד'ר יורם רסלר כתב רשימה מרגשת למדור חדש בגמלה-עט שכותרתו שורשים ותחילת רשימתו מכילה גם את ההסבר לשם ולמגמות המדור.

באחד הימים שלח לי משה בר יוסף (הידוע במחוזותינו כ"ג'וזף"), את הכתוב דלהלן:

"יורם, כיוון שאנשים צעירים בגילנו יודעים דברים שהדורות הבאים לא ידעו, אם זה לא ייכתב במקום כלשהו, הייתי שמח אם תקבל על עצמך לכתוב רשימה במסגרת של שער חדש שיקרא "שורשים" ובו נספר על מה וכיצד הגעת לעסוק בתחום המקצועי בו עסקת."

נעניתי לאתגר המעניין. והרהרתי: באמת על מה וכיצד? נזכרתי בשיר שכתב המשורר האמריקני-בריטי רוברט פרוסט ב-1915 "The Road not taken", ובתרגומו העברי "הדרך שלא נבחרה", ובו מסופר על אדם ההולך בשביל ביער. הוא מגיע אל צומת בשביל ועליו להחליט לאן יפנה והוא אכן פונה לאחד משני השבילים. השיר מתחיל כך (תרגומו של אמיר אור):

שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,
אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,
אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,
מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף
לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;

לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת,
אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה,
שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת;
אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת
שֶׁמִּדְרַךְ הַהוֹלֵךְ בָּם שְׁחָקָם בְּשָׁוֶה,

יש מי שכבר בצאתו מרחם אמו לעולם הגדול נהירה לו דרכו בחייו. הוא יהיה טייס, כבאי, שוטר או ... ויש כאלה המתבגרים קמעה, מוסיפים דעת, ואז כל כולם מוכוונים אל המקצוע והעיסוק הנשאף.

ואני? אני אנטומולוג שהתמחה בהדברה ביולוגית של מזיקי חקלאות ובמלחמה בזבוב הפירות הים-תיכוני. על מה וכיצד? האם בחרתי במקצוע זה, או שהוא בחר בי?

ברור לי שבילדותי ואף בנעורי – לא ראיתי עצמי אנטומולוג. יש להניח שאף לא ידעתי את פירוש המלה. אז איך "נסללה" דרכי למקצוע "מוזר ואזוטרי" זה? יד המקרה או בחירה לא מודעת בצמתים שונים בחיי? ומהי באמת הדרך המובילה בסופה למקצוע שבו נעסוק במבחר שנות חיינו?

נולדתי כתל אביבי, אך כל שנות ילדותי עברו בפתח תקווה, כבר עיר אבל עם אופי של מושבה. ופרדסים סביב לה (ובתוכה). במשפחתי רבו המהנדסים: אבא, דוד, חברים של האבא והדוד. בסביבה זו סביר היה שאמשיך את ה"מסורת" המשפחתית, דרך סלולה וברורה.

ללימודי התיכוניים נשלחתי ע"י הורי לבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. למה, החסרו בתי-ספר תיכוניים בפתח תקווה? לא לי פתרונים. הבחירה בצומת זה לא הייתה שלי.

הגולש בויקיפדיה ימצא את הדברים הבאים על בית הספר התיכון החדש:

בית הספר נוסד בשנת1937  בתל-אביב על ידי אגודה קואופרטיבית של מורים יוצאי גרמניה^[1]  בראשות ד"ר טוני הלה וד"ר אהרן ברמן . שלושה מבין חברי הצוות ד"ר טוני הלה, ד"ר אברהם אפרת וד"ר מאיר בלוך הגיעו מגימנסיה נורדיה . בין המייסדים היה גם המורה לגאוגרפיה יהויקים פאפוריש.  השם שבחרו למוסד - "התיכון החדש" - ביטא את שאיפתם "להקים בית ספר תיכון מבוסס על ערכי חלוציות והגשמה ואשר תלמידיו יראו את לימודיהם כמטרה לעצמם וכאמצעי לפיתוח אישיותם, לא רק כשלב נוסף במרוץ ההישגים". כך למשל, התלמידים למדו בבית הספר תולדות האמנות, מקצוע שלא נכלל בבחינות הבגרות. בית ספר תיכון חדש נחשב לבעל נטייה לאומית סוציאליסטית ומשקל נגד לגימנסיה הרצליה שנחשבה "ימנית בורגנית". תיכון חדש פתח את דלתותיו בפני תנועות הנוער והושם בו דגש על ערכים לאומיים וחברתיים ויציאה להגשמה בקיבוץ.  רוב התלמידים היו במחנות העולים  ובהשומר הצעיר ומיעוטם בצופים.

מידע אישי, היו בתיכון חדש גם רבים מ"הנוער העובד והלומד" ומ"התנועה המאוחדת". אכן, היה זה בית ספר ייחודי. האווירה בו הייתה "סוציאליסטית" (מילה מגונה בימינו). אהבת הארץ, חלוציות, הגשמה – ריחפו באוויר ובאווירה בו. ימי השישי בבית הספר היה יום החולצות הכחולות עם השרוכים האדומים, הלבנים והכפתורים. מכאן הייתה דרכי קצרה לחברות בתנועת נוער חלוצית.

פתח-תקווה של ימי נעורי הייתה מעוז ה"בועזיות" מחד. מאידך, הייתה זו עירם של יוסף חיים ברנר ובן-גוריון בתחילת המאה ה-20. בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת הוקם "מחנה" (שזהו בעצם סניף) של תנועת "המחנות העולים" ע"י צעיר נמרץ (רמי ליב). הגרעין הראשון של "מחנה" זה מנה את אותנו, נערים ונערות פתח-תקוואים, תלמידי "תיכון חדש" בתל אביב. המשכו של המסלול הטבעי בשנים הרחוקות ההן, היה הכרזת גרעין השלמה לקיבוץ (כלשהו) התגייסות לנח"ל ובסופו של המסלול הצטרפות לקיבוץ (במקרה שלי היה זה קיבוץ "מנרה"). ומהם ענפי המשק בקיבוץ של שנות ה-50 של המאה ה-20? חקלאות, כמובן. וכך, מבלי משים פניתי בצומת הזה של חיי לחקלאות. אולם, מסיבות אישיות, "בגדתי" בתנועה ועזבתי את המקום. וכאן, בצומת הזה, התלבטתי בשאלה "לאן"? האם ללכת בדרך הסלולה – דרכם של אבי ודודי? או לבחור בשביל השני?

ובחרתי.

הגעתי לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, אותה מכירים (כך אני מניח) רוב הקוראים כאן. כסטודנט "תפרן" ללא תמיכת הורים (אז זו לא הייתה דרכו של עולם) וכבעל משפחה (זו כן הייתה דרכו של עולם), חיפשתי דרך לשלב פרנסה כלשהי ולימודים. הדרך ההגיונית הייתה לעבוד בתחומי הפקולטה. ואכן, מצאתי לי פרנסה "טובה" במונחים של אז, כלומר, המשכורת לא אי–אי–אי אבל השעות דווקא כן אי– אי– אי. וכך מצאתי עצמי חובר לדוקטורנט צעיר במחלקה לאנטומולוגיה, מכלה ימי בהכנת מתקנים (פרפרטים בלע"ז) של צרעות טפיליות קטנטנות עבור ה"בוס" דוד רוזן. האמת ניתנת להיאמר שזו לא הייתה עבודה מסעירה, אבל הבוס היה מסעיר. ובצומת הזה, החשוב ביותר בחיי המקצועיים, "וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל". דוד היה "בוס" שהוא חבר, מורה ורב. למרות העבדה המשעממת, נדבקתי בהתלהבותו האין-סופית, ואמרתי לעצמי: "זה מה שאני רוצה לעשות בחיי – הדברה ביולוגית".

וכך הגעתי ללימודי האנטומולוגיה. עבודת הגמר שלי בפקולטה הייתה, מן הסתם, בתחום ההדברה הביולוגית. אך, אללי, עם סיום לימודי לא נמצאה הדרך להמשיך לדוקטורט (שהוא כמובן משאת נפשו של כל תלמיד באוניברסיטה...). בחיפושי אחר פרנסה הגעתי (בעוונותי) לעבודה משתלמת בחברת כימיקלים (חומרי הדברה) בחקלאות. כל אותה עת, אי שם בנבכי מוחי ולבי, נותרה השאיפה לחזור לכור מחצבתי - ההדברה הביולוגית. כדאי לזכור ש"כור מחצבת" זה הייתה תקופה של כשנתיים בסך הכל.

ארבעה שנות עבדות עברו עלי ובכל אותה עת, חברותי עם דוד רוזן עמדה שרירה וקיימת. והנה יום בהיר אחד (ואולי היה זה יום סגריר) התקבלה טלגרמה מקליפורניה שבארצות הברית. השולח היה דוד רוזן ששהה בשנת שבתון באוניברסיטת קליפורניה שבריברסייד. לצעירים שבחבורה אזכיר שבשנות ה-60 דאז לא היו מסרונים, סקייפ, וואטסאפ ואפילו לא דואר אלקטרוני. ולכן המברק הכיל מספר מילים מצומצם שהסתכם בכך שיש "משרה-מלגה" פנויה אצל פרופ' פול דה-בך, ועלי להשיב תוך 48 שעות אם אני בא או לא. השם דה-בך היה אחד השמות הגדולים בשטח ההדברה הביולוגית דאז (ואני מניח שגם היום). דוד רוזן ישב במעבדתו ויחד הכינו ספר מונומנטלי על הצרעה "אפיטיס". ואני? נשוי, אב לבנות, משתכר לא-רע. מה עושים? זה היה כנראה הצומת השני החשוב בחיי. התלבטות, התייעצות עם הרעייה שתמכה בהתלהבות בפנייה החדה הזו, ואפילו פגישה קצרה עם הגורו של ההדברה הביולוגית במועצה לשווק פרי הדר – ישראל כהן ז"ל. ישראל כהן עצמו היה בוגר אותה אוניברסיטה. הוא סיכם את פגישתו הקצרה בשלוש מילים: "בחור צעיר – סע". דא עקא, מנהל ובעל חברת כימיקלים ד"ר יחיעם בן-אמוץ היה עצמו בוגר של האוניברסיטה בקליפורניה ואף את הדוקטורט שלו השלים שם. ואני, העובד הזוטר אמור לשבת אצלו ולהגיש לו את התפטרותי ולומר לו לאן אני נוסע ומה אני אמור ללמוד שם. בקיצור – חובר לאויבים. חשבתי שהשמים יפלו עלי. ד"ר בן-אמוץ (עם כל הצער שבדבר) ברך אותי, אחל לי הצלחה ואף שחרר לי פיצויים כחוק. נו, אז שני בוגרי האוניברסיטה הזו "משלחים" אותי אליה, אז שלא אסע?

ונסעתי.

את הצומת הזה עברתי גם כן.

כשעסקתי בעבודת הדוקטורט שלי שם בניכר, הגעתי לתובנה שעל מנת להשלימה, עלי להשתלם מעט בגנטיקה. ומצאתי את עצמי לומד ומכלה זמני הרבה במחלקה לגנטיקה, נוסף על עיסוקי במחלקה להדברה ביולוגית. ושם, במחלקה לגנטיקה מגיע יום אחד אורח מאוסטרליה. שם האורח הוא Dr Max Whitten. והוא הוזמן לשאת הרצאה בפני מורי ותלמידי המחלקה. ההרצאה נסובה על מזיק חשוב באוסטרליה, זבוב בשם Lucilia cuprina. הזבוב הזה מטיל ביצים בפצעים בכבשים, חודר לגופם כדוגמת זבוב חרר הבקר בארץ וגורם לנזקים קשים למגדלי הכבשים באוסטרליה. הרצאתו של דר' וויטן נסבה על שיטת "הדברה גנטית" למזיק, ועל דרך להפרדה אוטומטית בין זכרים ונקבות של המזיק במפעלים לגידול החרק הנ"ל לצורך הדברה גנטית בשיטת עיקור זכרים. הסיפור הזה של הדברה גנטית בכלל דורש הסברים ותיאורים שלא כאן המקום לפרטם. איני יודע עד כמה הוא ריגש את הגנטיקאים בריברסייד,  שעניינם ועולמם הוא בזבוב הדרוזופילה, אבל אני ישבתי בפה פעור במשך כל ההרצאה הזו (ואפילו הקלטתי אותה). הדברה גנטית? נשמע מפחיד ומזהיר כאחד. בראשי הסתובב, במשך כל ההרצאה, כיתושו של טיטוס, זבוב אחר - הלא הוא זבוב הפירות הים-תיכוני שלנו, ה-Ceratitis capitata  ימ"ש. ובצומת הזה ישבתי והחלטתי – זהו זה!

וכך היה.

חזרתי ארצה למשרה באוניברסיטת תל אביב כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים. שם, ב"מכון לחקר שמירת הטבע" התחלתי בהקמת מעבדה לזבוב הפירות, עד שהמלחמה קטעה את עבודתי. בכל אותה תקופה, ראיתי עצמי איש "פרקטי" לא "אקדמי". כלומר, רציתי לעסוק בעשייה ולא במחקר התיאורטי. ב-1976 נשלחה אלי שוב "ידו הארוכה" של דוד רוזן ומצאתי את עצמי מנהל את המכון להדברה ביולוגית של המועצה לשיווק פרי הדר, הוא המכון אותו הקים ב-1955 ישראל כהן ז"ל. כך נסגר מעגל. ב-27 השנים הבאות עמדתי בראש המכון שעסק ביישומה של הדברה הביולוגית בהדרים ובחקר זבוב הפירות הים-תיכוני, הדברתו ופיתוח ההדברה הגנטית (Sterile Insect Technique) של המזיק, הלכה למעשה, בארץ ובעולם.

כיום כשאני גמלאי ועתותיי בידי, אני מהרהר לעתים בשני הבתים המסיימים את השיר "הדרך שלא נבחרה" של רוברט פרוסט:

וּבַבֹּקֶר הַהוּא הִשְׂתָּרְעוּ לִקְרָאתִי
בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁאִישׁ לֹא הִשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ.
אָהּ, הָרִאשׁוֹן – לְיוֹם אַחֵר נְצַרְתִּיו!
אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁנָּתִיב מוֹבִיל אֶל נָתִיב,
וְסָפֵק אִם אָשׁוּב עוֹד אֵי־פַּעַם הֵנָּה.

אֵי־שָׁם, אֵי־פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת
בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:
שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –
אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,
וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.

אולם את המלים "לא בלי אנחות" אשמיט וזה כל ההבדל.

============================================================

שורשים שנעקרים - והפעם לא אצלנו אלא באנגליה

חבר קרוב מאנגליה שעבד שנים רבות בתחנת הניסיונות EAST MALLING  העביר לי ולכמה חברים אחרים ידיעה שהועתקה מעיתון בריטי לפיה נמכרה התחנה לאוניברסיטת קיימברידג. התחנה הזו הייתה בית היוצר לכנות ולזני עצי פרי נשירים. כנות התפוח המנונסות, שגידולן הנרחב ברחבי העולם גרם למהפכה בתעשיית התפוחים, טופחו אומנם על ידי חוקרים בתחנת מחקר אחרת אך נוסו תחילה  והופצו באנגליה וברחבי העולם מאז ראשית המאה הקודמת  תחת המותג של EM , וזאת לאחר שקוטלגו מבחינת השפעת הכנות על גודל העצים והתאמתם לזנים שונים. חברנו ד"ר מייק קלרק היה הראשון שהפיץ את בשורת ה ELISA  ככלי דיאגנוסטי רגיש לזיהוי נגיפי עצי פרי לאחר שהשיטה פותחה במכון למחלות טרופיות בלונדון וכל ביקור בתחנה הזו היה משב רוח מרענן של עשייה הורטיקולטורית מבורכת. לפני כמחצית היובל התחנה ספגה מכה קשה בעקבות החלטתה של גב' טאצ'ר להפסיק לתמוך במחקר ציבורי  והתחנה  ומאז הלכה ודעכה עד שהופקעה מהנאמנות ששימרה מקצת מפעילותה

Crop research firm must make savings after uni takeover by Chris Price

A crop research company which made losses of more than £1.5 million last year has been saved from possible administration after a takeover by a body linked Cambridge University to East Mailing Research, which employs about 85 people, has become part of the National Institute of Agricultural Bot- any (NIAB) weeks after bosses revealed concerns about its ability to continue. The firm's expenditure of nearly £5 million on its experimental projects far outweighed - income of £3.4 million last year, according to latest accounts filed at Companies House.
A year earlier, only a £2 million grant from its backer the East Malling Trust saved it from a larger loss of nearly £2.4 mil- lion It was left with funds of just £4,691 heading into the 2015 financial year

Directors expressed concerns that unless a partnership could be established "theikely outcome is that EMR will be placed into administration Its rescue by NIAB for an undis closed sum means the organisations can create a major new centre for applied crop science and innovation.

For every £1 spent at the research centre, which dates back to 1913, at least another
£7.50 has been returned to the UK economy according to a report by Brookdale Consulting in 2014.

ובעקבות הידיעה שד"ר קלרק שלח כתבתי לו :

Dear Mike

I must admit that I am not entirely surprised, Research Institutes, Just like Kew garden and other Botanical and horticultural institutes where never attractive as a business, despite this calculation of 7.5 $ or pound per money unit invested.  The problem is that horticulture is a long term natural need, while politicians do their calculations on a 4 year basis from election to election. Its time to bring back the monarchy to rule rather than to Parade, only monarchies may have a long term goal, present day politicians care only once every 4 years.

Furthermore I am a little skeptical about the Cambridge University intentions, Just hope that i a few years they don't turn it into some building project, first for their retirees and later for those that will pay the big money living near these famous retirees.

it reminds me The late Prof.  Roy Markham telling how much royalties would had John Innes Institute deserve for their compost, just imagine the royalties for the EM apple rootstock's, which are still in use about a hundred years after their release.

Warm regards, Moshe

יערה מרחבי -הגיגי פייסבוק

היום חשבתי איזה אתגר מסובך זה בדור הזה להישאר באיזון.

 להיות ציוני שגאה בעמו ומחובר למורשתו, אך גם קשוב למי שנמצא עמו בארץ, לא מתלהם ולא עונה מתוך אוטומט.

להיות אישה\נערה \ילדה שמחוברת לגוף לאסתטיקה לשופינג ובגדים בלי לעבור החפצה, בלי ליפול ולהישאב למכונת הצריכה השועטת ובלי להפנים באופן פוגעני מסרים מחלישים.

להיות הורה שמח ובטוח בעצמו, אך גם קשוב ומותאם, מבלי ליפול לחרדה או אשמה מסרסת

להיות פסיכולוגית שצמחה בגישה הדינאמית, אבל גם מחוברת למחקר מדעי ולגישות אחרות מבלי להרגיש צורך להכריע ולבחור ומבלי לחוש חסרת מיקוד.

להיות בת זוג אסרטיבית עצמאית ופועלת, אבל גם להישען, להזדקק, לשמר את הפגיעות שמאפשרת את היחד.

אולי השיעור הכי חשוב ללמד החל מהגן הוא הליכה על חבל מבלי ליפול לצדדים – זו משימה שהולכת להפוך יותר ויותר מורכבת, כך נדמה לי.

קול ה"אוי" במניין הבוקר-סיפור רק סיפור

מ. בר-יוסף

מי שהזדמן למניין הבוקר בבית אליעזר רחובות, המתחיל בימים רגילים בשעה שש ובשעה רבע לשש בשני וחמישי, שמע בזמן הזכרת הקינמון בפיטום הקטורת קריאת "אוי", פעמים בקול גדול ופעמים בקול ענות חלושה - תלוי בעיקר, ולא רק, בקול פיטום הקינמון. וכיוון שהכותב מכיר גם את בעל קול הקינמון (להזכיר כי הקול יפה לבשמים, נושא שיש מקום לדון בו בנפרד) וגם את בעל ה"אוי", חשבתי שיש מקום לטובת מי שבקהילתו המנהג החשוב הזה טרם הונהג להסביר כמה דברים בהלכות "אוי".

ראשית למקור האוי - אקדים ואומר בבית הורי ז"ל לא נהגו "צי קרעכצן".  גם בתקופות לימודי בפנימיה וגם בשנות גרעין הנחל - איני זוכר חברים שנהגו להשמיע אוי. לראשונה נחשפתי לאוי ממש במניין השבת בבית אליעזר מחבר שהיה שכני לשולחן - השכן, ממוצא הולנדי עם רקע פורטוגזי ברור, הן לפי שמו ובעיקר לפי נוסחי התפילה המסורתיים היפים שהוא ואחיו הם מהשרידים המעטים ששימרו ויודעים. וכך במשך תקופה ארוכה למדי, בתכיפות שכמעט וניתן היה לכוון שעון לפיו, בהפסקות קצובות של חמש דקות, הייתי שומע את קול האוי היוצא מפיו - והאוי היה מושמע לצריכה אישית ולא בקול גדול, אבל כשכן קרוב אי אפשר היה שלא לשמעו.  בשנים האחרונות שכני לשולחן יושב בצדו האחד של השולחן ואילו מקומי בצידו השני ואין יותר אוי ואיני יודע באם האוי נעלם או שמיעתי שנחלשה היא שמסתירה הקול מלהגיע אלי. מלבד אוי השבת הזה לא נחשפתי לאוי במניין עד לפיטום הקינמון במניין הבוקר המתוגבר, אף כי בעבר שמעתי פעם לפני יובל שנים ויותר אוי אחד ומיוחד שאולי היה המפתח לכל האויים שהקינמון עורר אצלי. ומעשה שהיה כך היה -  בהיותי סטודנט לתואר שני הכרתי בביקורי סוף השבוע בבית הורי בנתניה נערה ירושלמית שכדרכן של ירושלמים וירושלמיות באה ליהנות מהים וכיוון שבשבת הים היה סגור לבני ובנות המגזר, היא וחברותיה הגיעו למניין בו התפללנו ומפה ומשם התחלנו לצאת והייתי עולה לירושלים עם המכונית המקרטעת שהייתה לי אז, שמחד עלתה מחיר של שליש בית ברחובות שהיום ניתן היה לקבל עבורו 2-3 דירות במגדל בעל 9 קומות, ומאידך, למרות שמו היוקרתי היה בעל נפח מנוע של 700 סמ"ק ששימש במקור כמנוע של אופנוע  BMW המפורסם. המכונית הזו שקוררה על אוויר, לא ממש אהבה את אווירה של ירושלים ובדרך מרמלה היא הייתה מפסיקה לנשום, נועצת גלגליה לצדי הדרך העולה ומסרבת להמשיך. ולכן ברוב ביקורי בירושלים - ובמיוחד בשעות הבוקר כאשר הייתי חייב להתייצב לשיעורי החוג משני בגנטיקה, נהגתי לנסוע מרחובות לרמלה ומשם עולה לירושלים באוטובוס.

 ונסחפתי ועברתי לקשיי מכוניתי בירושלים - והרי התחלתי באוי ובנערה ירושלמית - ואעבור לבית הנערה שגרה בשכונה מצוינת בבית גדול בקרבת הכנסיה החבשית  - והנה בהגיעי לביתה באחד הימים פגשתי את סבתה, אישה שנראתה לי נעימת סבר ולבושה בקפידה והוצגתי לפניה ולאחר שתיקה קצרה היא שאלה אותי מהיכן אני ואמרתי לה מרומניה ושמעתי מפיה אוי שספק באם אשכח. היה זה אוי שהיו בו את כל הניואנסים שאוי יכול לבטא ולא אפרט אבל היה ברור כי היו לה ציפיות גאוגרפיות אחרות לחבר ראוי לנכדתה היפה - ואכן היה זה כמדומני הביקור הלפני אחרון בבית ההוא.

וכעת לאוי שבקדושת הקינמון - בשלב מסויים התחיל מניין הבוקר בבית אליעזר לפרוח לאחר שתמיד צלע ובמשך שנים היה תלוי באיתור שכנים מזדמנים ויהודים שנצודו ברחוב ומובן שרק מעטים הזדמנו להשלמת המניין ואפילו בשעה שש לאחר שחיכינו כבר רבע שעה פעמים לעשירי הגואל ולעיתים קרובות לשמיני ותשיעי שאף אם היו נמצאים לא היה די בהם לגאול. והנה באה רוח חדשה והמניין התעצם ולא הייתי מייחס לחזרה בתשובה המונית אלא לנפלאות הגיל שככל שמתקדמים ישנים פחות בבוקר ומתנמנמים יותר בשעות היום ובעיקר אל מול המסך. ועוד סיבה לשינוי והוא קשור לחופש הגדול באמת ואיני מתכוון לחופשות הקיץ אלא חופשות כל השנה לה זוכים מי שהופכים פנסיונרים.  והמניין צמח והתגבש הנוסח, כאשר חלק מהקהל מתפללים בנוסח הרם של חסידי קרלין וחלק בנוסח השקט של לחצני סמרטפון. ויש שומעים חופשיים המתחברים לספריה הנהדרת בבית הכנסת שגומרים פרק בספר חדש על המדף עד גמר פסוקי דזמרה. אלה וגם אלה   נוהגים לבחור להם פסוקים וקטעי תפילה אותם הם מדגישים איש לפי בחירתו.  והנה באחד הימים בפיטום הקטורת שמענו פירוט של הסמנים מור קציעה וקינמון והקינמון נאמר באינטונציה ייחודית של מי ששמע כנראה הונגרית בילדותו וכיוון שהונגרית היא גם שפת אמי התערבו להם הקינמון ברוח ביתנו וקול הקינמון ההונגרי היה מוציא ממני אוי פולני או הולנדי, בכל אופן לא דבר שהכרתי מהבית.  והשילוב הזה מחזיק מעמד כבר זמן רב ולפעמים נדמה לי כי יש כבר במניין הבוקר חברים שמחכים לאוי שנשמע כבר לחלקם כקול שריקת הרועה שהגיעה עד כיסא הכבוד בסיפור החסידי המפורסם. והתחילה כבר התלבטות מסוימת עם מפאת קדושת האוי הזה אין מקום ללוותו באמירת אמן אחריו, אבל הנח להם לישראל ואם פוסקי הדור לא יכריעו בעניין ברכת האוי הנביאים שבהם וודאי ימצאו הדרך להזכיר האוי בהקשר לקינמון ובמיוחד לאחר שחברי הקהילה התקינו כבר מהקינמון לא רק את קול  האוי אלא גם את מסיבת ראש חודש עליו יסופר בגיליון הבא.

אפילוג סופו של האוי –הסיפור אמיתי ונכתב מחוויות מניין הבוקר של חברי ושלי והעברתיו לכן בטרם פרסום לעיונם של כמה מחברי למניין שהדברים נגעו להם וחברי חייכו והתייחסו קיבלו בחדווה מלבד אחד  שהגיב ב-ויחד (ראה שם רשי)  וקבע שהדברים שהועלו על הכתב מפחיתים מרצינות התפילה. ונדם הקינמון והאוי ונשארו רק אי אלה קולות הקרלין.

שער ההדברה הביולוגית

הדברה ביולוגית של גורמי מחלות צמחים

כפי שכתבתי באחד הגיליונות הקודמים, קיים פער גדול בהיקף הניצול של אויבים טבעיים להדברת גורמי מחלות לעומת השימוש הנרחב וההצלחות המרשימות בהדברת מזיקי צמחים. כגמלאים, הנושא מעניין מבחינה ביולוגית ובעל חשיבות מעשית רבה. כדי לנסות ולקבל הסבר מקצועי לגורמים אפשריים לפערים אלה פניתי לפרופ' יעקב קטן, חוקר מחלות צמחים בעל זכויות רבות בתחום האינטראקציה של פטריות גורמות מחלות עם מגוון פונדקאים חקלאיים חשובים ומורה וותיק בפקולטה לחקלאות בנושאים אלה וביקשתי את חוות דעתו לגבי הסיבות האפשריות לקשיי ההדברה הביולוגית של מחלות צמחים. פרופ' קטן זכה בשנה האחרונה בפרס ישראל על תרומתו לפיתוח שיטת ההדברה הסולארית של גורמי מחלות צמחים והוא בהחלט בעל סמכה מהמעלה הראשונה בתחום התאורטי והפרקטי. פרופ' קטן הועיל גם לעבור על חוות דעתו של מר מישאל מור נמטולוג שעסק באיפיון אוכלוסיות נמטודות מזיקות לצמחים ממינים שונים ובנסיונות להדבירן בשיטות ביולוגיות, כולל בתכשירים שהוצעו להדברת גורמי מחלות. דעתם, ככל שהיא מאתגרת וחשובה, היא דעה אישית וחוקרים המעוניינים להציע הסברים נוספים או להציע מסלולי פעילות שונים ו/או לבקר את דעות המבקרים מוזמנים לעשות זאת בגיליונות הקרובים. המשנה אינה סדורה והבעיה אינה קלה, אבל לאור החשיבות הרבה של הפחתת השימוש בחומרי הדברה כימיים - התפוח הלוהט מונח לפתחו של כל מי שלדעתו יש לו מענה לשאלות שהוצבו בפתיח הקצר.

הדברה ביולוגית של מחלות צמחים: שאלות, הצלחות, כישלונות ותקוות

פרופ' יעקב קטן

בהתכתבויות האחרונות דובר רבות על הדברה ביולוגית. יורם רסלר, סמיר דרובי ואחרים האירו את עינינו בנושא מרתק זה אשר תלו (ותולים) בו תקוות רבות. ישנן הצלחות לא מועטות אך גם תסכולים.

ברשותכם, אעלה כאן מספר הגיגים בעניין זה בקשר למחלות צמחים.

אין ספק שאנו זקוקים להדברה ביולוגית כדי להעשיר את הארסנל הצנוע של שיטות הדברה לא כימיות כנגד מחלת צמחים ובמיוחד מחלות שורש. החוקרים הידועים R.J. cook ו- K.F. Baker ציטטו בספרם המנומנטלי על הדברה ביולוגית של מחלות צמחים (1983), חוקר אחר אשר כתב בין השאר:

"יותר מ-50 שנה אחרי פרסום עבודתו הקלסית של Sanford על הדברה ביולוגית של מחלות צמחים, אנו מתוסכלים מהפער הגדול בין תוצאות מבטיחות בתנאים מבוקרים במעבדה ובחממה לבין כשלונות רבים בתנאי שדה..... אין אנו שואפים כיום להשיג הדברה מושלמת אלא הפחתה כלכלית של שיעור המחלה".

ציטטה זו מצביעה על הבעייתיות של נושא זה, אך גם מצביעה על הצורך למתן את ציפיותינו ולנהוג בענווה.

השימוש המעשי בהדברה ביולוגית נגד מזיקים הוא נרחב יותר מאשר כנגד מחלות צמחים. זאת, בין השאר כי נושא זה נחקר מוקדם יותר ע"י אנטומולוגים. ההדברה הביולוגית של עשבים הגיעה מאוחר יותר ומן הראוי שגם נושא זה ידון מעל במה זו. להבדל בין מזיקים ומחלות יש פן היסטורי. הפיטופתולוגים צמחו במחלקות לבוטניקה. הם היו קשורים בחשיבתם למדעי הצמח ולכן, בשלבים המוקדמים הם פיתחו והובילו גישה של טיפוח זני צמחים עמידים למחלות ורק מאוחר יותר התמסרו להדברה ביולוגית. לעומתם, האנטומולוגים צמחו במחלקות לזואולוגיה ולכן הנושא של חיפוש חרקים כאויבים טבעיים היה קרוב לליבם. אלה גם אלה עוסקים בדרכים ביולוגיות להפחתת נגעי צמחים.

יש להבחין בשלוש תקופות בהדברה ביולוגית של מחלות צמחים:

1. תקופת התקוה והתמימות. בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת גילו הפיטופתולוגים את המיקרואורגניזמים האנטגוניסטיים (אויבים טבעיים של הפתוגנים). הם התפעלו במיוחד מפעילותם של יוצרי החומרים האנטיביוטיים. הם האמינו בחמימותם הרבה, וגם בגלל חוסר הידע שלהם, שדי בכך שנגדל את האנטגוניסט במעבדה ונפזר אותו בשדות והוא ידביר עבורנו את הפתוגן. למרבה הצער, שאיפות אלה לא התגשמו. החוקרים נוכחו במהרה שברוב המקרים אוכלוסיית האנטגוניסט דועכת מהר מדי והפתוגן מודבר רק חלקית, אם בכלל. הם לא היו ערים לשאלות הקשות הכרוכות ביחסי הגומלין של פתוגן-צמח-מדביר ביולוגי-מיקרואורגניזמים בבית הגידול, ולא לשאלות רבות אחרות כגון יישום התכשיר הביולוגי, רגישותו לתנאי סביבה ועוד. יתר על כן, פיתוח הגישה העקיפה של הדברה ביולוגית ע"י שימוש בתוספים אורגניים (Organic amendments) להעשרת אוכלוסיות האנטגוניסטים בקרקע נתקל אף הוא בקשיים מרובים. הדגש בתקופה זו ניתן על הדברת מחלות שורש עקב מיעוט האמצעים הכימיים להדברתן (בהשוואה למחלות נוף) כפי שהיה בתקופה זו.

התקופה השניה היא תקופת העמידה במקום. הפיטופתולוגים התייאשו מהדברה ביולוגית ורק במספר מעבדות נעשו מחקרים בסיסיים על נושא זה. יתר על כן, באותה תקופה, עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, פותחו פונגיצידים יעילים (ורק מאוחר יותר התגלתה תופעת העמידות להם) והפיטופתולוגים היו סבורים ברוב יהירותם שאין צורך בהדברה ביולוגית.

התקופה השלישית היא של תקופת התחייה. משנות ה- 60 של המאה הקודמת חל שינוי דרסטי בתודעת הציבור והוא דורש הפחתת השימוש בחומרי הדברה. כמו כן, התגלו קשיים בשימוש בחומרי הדברה ולפיכך בעשורים האחרונים של המאה העשרים התחדש ביתר שאת העניין בהדברה ביולוגית של מחלות צמחים כחלופה לחומרי הדברה. הפיתוח המואץ של נושא זה היה קשור במספר התפתחויות שמן הראו לעמוד עליהם:

1. התובנה שפיתוח ההדברה הביולוגית מחייב מחקר בסיסי מעמיק אשר ייצור כלים לשימוש מושכל בהדברה זו, חדרה סוף סף, אל המערכת המחקרית. חוקרים מהשורה הראשונה הצטרפו למאמץ זה ומחקריהם פתחו דלתות וחלונות רבים אל עולם זה. בארץ, קבוצתו של פרופ' אילן חת עסקה רבות בנושא זה במיוחד בחקר האנטגוניסט הידוע Trichoderma אך גם באנטגוניסטים אחרים. מחקרי קבוצה זו זכו להוקרה עולמית, בין השאר נחקרו ההיבטים הפיסיולוגיים, הביוכימיים, המיקרוסקופיים והמולקולריים של יחסי פתוגן-מדביר ביולוגי וכן נחקרו יחסי הגומלין עם הצמח. מעבדה זו הפכה למוקד עולמי של חקר הטריכודרמה. כמו כן, נעשו ניסויי הדברה רבים. פרופ' יגאל אלעד חקר את ההדברה הביולוגית של מחלות נוף (נושא שהוזנח בעבר) ויחד עם פרופ' דני שטיינברג פיתחו, בין השאר, את הגישה האפידמיולוגית בנושא זה. פרופ' אברהם שטיינברג פיתח את התכשיר של Ampelomyces להדברת מחלות נוף. פרופ' יגאל הניס ז"ל תרם רבות לחקר ההדברה הביולוגית. הדברה ביולוגית עקיפה ע"י שימוש בתוספים אורגניים נחקרת ע"י הקבוצות של ד"ר לאה צרור ופרופ' אברהם גמליאל והשימוש בקומפוסט להדברת מחלות נחקר ע"י הקבוצות של פרופ' י' הדר ופרופ' מיכה רביב. לצערי, תקצר היריעה למנות ולפרט את הישגיהם הגדולים ותרומתם המדעית של חוקרים ישראלים רבים בנושאי ההדברה הביולוגית. כמו כן, יש לציין את השימוש בחיידקים מועילים להדברה ביולוגית, למשל חיידקי Pseudomonas פלרוסנטיים.

החוקר M. Alexander מאוניברסיטת קורנל, היה חלוץ הגישה האנזימטית בהדברה ביולוגית והוא הציע עוד בשנות ה- 60 של המאה הקודמת להשתמש בכיטין כדי לעודד אנזימים מפרקי כיטין אשר יפרקו את תאי הפטריות הפתוגניות. בשנות ה- 70 פותח באוסטרליה התכשיר של Agrobacterium radiobacter להדברת מחלת העפצים. הוא זכה לתהילה אך השימוש בו מוגבל.

בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, נמצא (להפתעת רבים) שבמקרים רבים ההדברה הביולוגית נובעת, בין השאר, מהפעלת מנגנוני עמידות בצמח induced resistance)) בהשפעת האנטגוניסט. תופעה זו הוכחה גם ב-Trichoderma.

 2. חברות מסחריות גילו את הפוטנציאל המסחרי של פיתוח מדבירים ביולוגיים והשקיעו משאבים רבים בנושא זה. ייתכן שבחלק מן המקרים דבר זה נעשה כדי להעטות לבוש ירוק לחברות המסחריות.

3. החוקרים למדו בדרך הקשה שפיתוח יישום מתאים של המדבירים הביולוגיים הנו תנאי הכרחי להצלחת ההדברה. בין השאר, יש לגדל את האנטגוניסט בצורה נכונה, לפתח פורמולציות מתאימות, יש ליישם אותם בשדות בצורה אופטימלית ועוד היבטים. כמו כן, נמצא שליישום מדבירים ביולוגיים בחומר ריבוי (זרעים, שתילים וכו') פוטנציאל שימושי חשוב.

4. גישת ה-IPM  חדרה לתודעת אנשי הגנת הצומח. לפיכך, גם שיטות הנותנות הדברה חלקית עשויות להיות מועילות אם משלבים אותן עם שיטות אחרות, כגון כימיקלים במינון נמוך או שיטות הדברה אחרות.

בפיתוח ההדברה הביולוגית והרחבת השימוש המעשי בה יש להתמודד עם שאלות רבות, אזכיר אחדות. לדוגמא:

1. בעיית ההדירות ,(Reproducibility) דהיינו, לקבל תוצאות דומות בניסויים ויישומים חוזרים. כבר בשלבים המוקדמים של חקר ההדברה הביולוגית נמצא שההדירות הנמוכה הינה בעוכרי השיטה. הסיבות לכך רבות.

2. יש לוודא שלמדבירים הביולוגיים אין השפעות לואי שליליות על גידולים, בריאות האדם והסביבה.

3. יש לפתח יישום מתאים עבור כל מדביר ביולוגי עם דגש על יישום בחומר ריבוי.

4. יש להתייחס להיבטים הכלכליים עם שאיפה להוזלת הייצור של המדביר ושל היישום שלו. זהו תנאי הכרחי לאימוץ השיטה ע"י חקלאים.

5. יש לבחון את יעילותו של המדביר הביולוגי בתנאי אמת ובמערכות גידוליות שונות טרם שחרורו לשימוש מסחרי. כישלון בהדברה, בגלל פזיזות וחוסר סבלנות, יביא לקבורתו המהירה של תכשיר ההדברה כפי שאכן קרה במקרים רבים.

6. יש לשים דגש על שילוב תכשירי ההדברה הביולוגית עם שיטות הדברה אחרות.

7. יש מקום לפתח בצורה נרחבת את ההדברה הביולוגית "העקיפה" ע"י שימוש בתוספים אורגניים וקומפוט.

8. יש להדגיש שמחקר בסיסי של כלל מערכת ההדברה הביולוגית, על כל מרכיביה, הינו הכרחי כדי לייצר כלים לשימוש מושכל, יעיל, בטוח וכלכלי של שיטה זו.

בארבעת העשורים האחרונים התקדם המחקר הבסיסי על ההדברה הביולוגית של מחלות צמחים בצעדי ענק, אך פחות מכך התקדם השימוש המעשי בשיטה זו. אין זה מפתיע, כי הכנסת טכנולוגיות חדשות לשימוש חקלאי הנה מלאכה מסובכת וכרוכה בהתמודדות עם שאלות רבות. אני מאמין שאם נמשיך במאמצינו בכוונים הנכונים, יבוא יום שבו ההדברה הביולוגית תתפוס מקום ראוי וחיוני במערכות ההדברה של נגעים. נקוה שיום זה אינו רחוק. 

ניסיתי להתייחס על קצה המזלג למספר קטן של סוגיות בנושא זה. ישנן רבות אחרות שגם הן ראיות לדיון.

 

מישאל מור - גמלאי של היחידה לנמטולוגיה

בהמשך לדיון בגמלה-עט אודות "הפער בין ההצלחות המפורסמות בהדברה ביולוגית של מזיקים לעומת המקרים הספורים של הצלחות בהדברה ביולוגית של גורמי מחלות". מובאת להלן התייחסותי בנושא זה:

לעניות דעתי, יהיה קשה לאלו העוסקים בהדברה ביולוגית של מחלות שונות להביע דעה משכנעת ונחרצת, כפי שמשתמע גם מהמאמרים בנושא זה בגיליונות האחרונים אודות הסיבות להצלחות המוגבלות בתחום זה. הנושאים מורכבים והקשיים נובעים מגורמים רבים המשולבים זה בזה – חלקם מדעיים ואובייקטיביים, וחלקם נובעים לדעתי ממשאלות לב. ישנם חוקרים בארץ הנחשבים כחלוצים לפני המחנה ופורצי דרך בנושא הדברה ביולוגית של מחלות - תחום שנחשב בזמנו כחדש, כאשר הכמיהה למזון ללא חומרי הדברה עומדת לצדם - ובהתאם  גם מקורות המימון. התחום האטרקטיבי מאפשר פרסום מאמרים וספרים רבים בנושא וכן רישום פטנטים לרוב. יחסי ציבור חובקי-עולם מסייעים גם לקבלת תקציבי מחקר נדיבים ולזכייה בכבוד ובפרסים יוקרתיים. אולם, לעיתים יש התעלמות מהמציאות האובייקטיבית הכוללת.

בפועל - פרט לנישות קטנות, ההצלחות בהדברה ביולוגית ישירה של מחלות צמחים, ברמה של יחסי טפיל-פונדקאי מוגבלות מהבחינה הכלכלית. באופן כללי, במקרים ששווקו מוצרים להדברה ביולוגית של מחלות המבוססים על פטריות, חיידקים או נמטודות - הצלחתם הייתה חלקית ושנויה במחלוקת. הדבר נכון בעיקר בהדברה ביולוגית באמצעות פטריות וחיידקים בנוף הצמחים, שכן, גורמים סביבתיים, כגון: השפעת קרינה, טמפרטורות קיצוניות ויובש לא מיטיבים לרוב עם המדבירים הביולוגיים. יתכן שלהדברה ביולוגית של מחלות בתוצרת חקלאית לאחר הקטיף יש יתרונות מסוימים מפאת האפשרות לשלוט במיקרו-אקלים מבוקר בתנאי האחסון.

לדוגמא: עבודות רבות מאוד נעשו עם תבדדי הפטרייה Trichoderma כנגד מחלות צמחים פטרייתיות בקרקע ובנוף, וכן שווקו מספר מוצרים על בסיס זה. כידוע, לפטריות אלו יש גם השפעות ישירות על הצמח - גידולו ועמידותו, וההדברה אינה תוצאה של יחסי טפיל-פונדקאי בלבד. לכן, ניתן להשתמש למשל בתבדידי Trichoderma במצעים לגידול שתילים.

בניגוד להדברת מחלות, בהדברה ביולוגית של מזיקים יש סיבות אובייקטיביות רבות המסייעות להצלחה. בראש וראשונה - ניצול העובדה שבמהלך האבולוציה נוצרו בטבע התאמות של טפיל-פונדקאי והתפתחו עשרות אלפי מינים של חרקים טפילים המותאמים לפונדקיהם. בנוסף, חרקים יכולים לשרוד בתנאים קשים של קרינה, חום ויובש. כמו כן, כושר מעופם מסייע להתפשטותם במרחב הפיזור.

כמו כן, פותחו שיטות אלטרנטיביות עקיפות להדברת חרקים, כגון: שימוש יעיל במלכודות לחרקים, כולל פיזור מלכודות "בלבול" המבוססות על נושא הפרומונים, וכן הטכניקה של עיקור הזכרים מסייעת לצמצום האוכלוסייה. בנוסף, נעשה שימוש בהנדסה גנטית של צמחים להקניית עמידות כנגד חרקים.

היתרונות העומדים לצד השימוש בהדברה ביולוגית של חרקים חסרים לרוב  בתחום ההדברה הביולוגית של מחלות. אמנם, בתנאים טבעיים עשויים לשרור איזונים ביולוגיים במחלות נוף וקרקע, אך זה מותנה בתנאי סביבה כמו: מיקרו-אקלים משתנה, סוגי הקרקע או מצע השתילה, הרכב החומר האורגני, התנאים הכימיים והפיזיקאליים וכן במגוון האורגניזמים שבקרקע או במצע. לכן, היישום של מדבירים ביולוגיים של מחלות הינו מורכב ומושפע מגורמים סביבתיים משתנים, המובילים לחוסר עקביות ברמת ההדברה בהשוואה לתכשירים הכימיים. כאמור, ביישום לקרקע יש גם השפעות הדדיות של מגוון האורגניזמים המשתנה בקרקעות השונות, דבר העלול להשפיע גם על יחסי הגומלין ביניהם, וליצור אנטגוניזם ותחרות זה עם זה וכך לנטרל את יעילותם. זאת בנוסף לגורמים רבים אחרים שלא ניתן לחזותם ולשלוט בהם.  

אתייחס לפן הנמטולוגי: בקרקעות ישנם מינים רבים של פטריות, חיידקים, פרוטוזואה, אקריות ונמטודות טורפות טפיליות וכיו"ב, אך לרוב אלו לוקים בחסר ייחודי של יחסי טפיל-פונדקאי, לרוב אין מתאם ייחודי מושלם של יחסים כאלו בכדי להשתמש בהם בצורה יעילה ומיטבית להדברת נמטודות טפילות על צמחים. אומנם ישנם חיידקים  מהסוג  Pasteuria שהם טפילים ספציפיים של נמטודות, אולם בהיותם טפילים מוחלטים גידולם בעייתי מהבחינה היישומית (1).

במשך השנים בוצעו ניסויים עם חיידקים שונים שבודדו וכן עם מינים ותבדידים של הפטרייה Trichoderma כנגד נמטודות טפילות על צמחים, ובעיקר נמטודות עפצים. בנושא זה, הייתי מעורב לסירוגין במשך השנים בארץ ובחו"ל - אולם, אלה לא הגיעו לידי יישום כלכלי-מסחרי (2).

לחלק מהפטריות כמו תבדידי Trichoderma וחיידקים כמו מיני Bacillus, המשמשים להדברה ביולוגית, יש כאמור השפעה ישירה מיטבית על נוף הצמחים ועל נפח השורשים גם בצמחים בריאים, ללא גורמי מחלה. לעיתים, התוספים שמוכנסים לתכשיר הם שתורמים לתוספת הגידול. למשל, ביישום מדבירים ביולוגיים למחלות קרקע כמו נמטודות, בנוסף להשפעה האפשרית הישירה על שלבי חיים מסוימים של הנמטודה, בפועל - מספר נתון של אוכלוסיית הנמטודות מתחלק ומתפזר על נפח גדול יותר של שורשים ולכן הנזק לצמח מועט יותר. בחלק מהמדבירים הביולוגיים שפותחו, אופני הפעולה כלל אינם ברורים ואף לא נחקרו.

נמצאה גם פטריה התוקפת בטבע נמטודות עפצים, אך בשל קשיי ריבוי לא ניתן היה להמשיך וליישם נושא זה (3).

כבר בשנות השבעים עסקתי (עם פרופ' עלי כהן ז"ל) בהדברת נמטודות טפיליות על צמחים באמצעות הפטרייה  Arthrobotrys Dactyloidesוכן באמצעות נמטודות טורפות מהסוג Mononchus בתנאים מבוקרים במעבדה) הנמטודות הטורפות גם קניבליות לבני מינן) (4).

נעשו גם עבודות נוספות עם נמטודות טורפות כאשר הגב' מאירה בר אייל גילתה ובודדה מין חדש של נמטודה הטורפת נמטודות צמחוניות אשר הוגדר כ- Koerneria sudhausi (5). בשיתוף פעולה עם קולגות במעבדה היא בדקה את פוטנציאל הנמטודה הטורפת כמדביר ביולוגי של נמטודות. למיטב הבנתי, גם נושא זה מורכב ולא ישים כי האפשרויות של ייצור נמטודות טורפות באופן מסחרי ופיתוח שיטת שימור בתנאי אחסון הן בעייתיות ומורכבות והדבר לא יהיה כלכלי. הנמטודות הללו גדלות על חיידקים שנמצאים גם בתוכן, ואלו צריכים להיות גם בטוחים לאדם ולסביבה. באופן כללי, כאשר תכשיר ביולוגי מכיל יותר מאורגניזם אחד, הדבר מקשה מאוד על תהליכי רישוי והפצה.

ברחבי העולם בוצעו ניסיונות לפתח שימוש באקריות טורפות להדברת נמטודות - המחקרים בתחום הסתיימו בכתיבת מאמרים המתארים תופעות הקיימות בטבע. מהבחינה המעשית אין להם משמעות כמדבירים ביולוגים וגם תחום זה הוא לדעתי חסר תוחלת.

לאחר עשרות שנות מחקר, בארץ ובעולם עם אורגניזמים שונים, אין למעשה תכשירי הדברה ביולוגית כנגד נמטודות צמחוניות שנחשבים כיעילים בהפחתת נזקי נמטודות בשימוש נרחב וברמה כלכלית.

כפי שפורסם בגיליון גמלה-עט 34, התפתח גם תחום השימוש בנמטודות אנטומופתוגניות (התוקפות חרקים) להדברה ביולוגית של חרקים. הנמטודה משמשת למעשה וקטור להעברת חיידקים ספציפיים לחרק - והם אלו שאחראים לפגיעה העיקרית בחרקים. בפועל, למרות העבודות הרבות בארץ וברחבי העולם, תחום זה לא כבש את ההדברה הביולוגית של חרקים באופן נרחב והוא מיושם בנישות ספציפיות בלבד ואם בכלל- אולי לחרקי קרקע ובמצעים לגידולים עם ערך מוסף גבוה כגון במצע לפטריות מאכל, במדשאות, במגרשי גולף וכדורגל וכן בטרמיטים במבנים מעץ. החקלאים נרתעים ומסויגים מהמוצרים היות וקשיי ההישרדות של הנמטודות בסביבה והבאתם אל הפונדקאי בעיתוי הנכון הינם גורם בעייתי ויעילותן הכלכלית מוטלת בספק בהשוואה למדבירים כימיים.

מוצעים גם פתרונות אלטרנטיביים שונים להפחתת נזקי המחלות כדוגמת ניטור צמחים עמידים למחלות או שימוש בהרכבות (כפי שנכתב בגיליון 36 "הרכבות דלועיים בישראל - המצב הקיים ואתגרי העתיד"). בנושא הרכבות - גם אנו, בשיתוף פעולה עם אמנון קורן, עסקנו בכך בשנות התשעים. בניסויים בתחום זה עם נמטודות הבעיה היא שישנם גזעים שונים של מיני נמטודות ולרוב אין מודעות לאספקט זה.  גם שימוש בהנדסה הגנטית להקניית עמידות ושימוש בהגנה הצולבת לגורמי מחלות ישפרו ויתנו פתרונות חלקיים נוספים.

כאמור, בהדברה ביולוגית של מחלות (וכן גם נמטודות) נעשה שימוש ישיר או עקיף באורגניזמים להפחתת שיעורי הנזק, הן בהשפעה ישירה או עקיפה על הפתוגן או המאכסן. בפועל - קשה להתחרות בהתפתחות האבולוציונית של המתאם שיש לחרקים עם טפיליהם. גם הריבוי, היישום והשרידות של האנטגוניסטים למחלות והבאתם לפונדקאי בתזמון המתאים מוגבלים ולא יעילים כלכלית. העובדות הן שלאחר עשרות שנות מחקר, אינסוף פרסומים וכתיבת ספרים - ההצלחות היו בעיקר בתנאי מעבדה מבוקרים, במכלים ובגידולים חסויים - בעוד שבתנאי שטח, בהשוואה להצלחות בהדברה ביולוגית של חרקים - הנושא לא נחל הצלחה דומה.

לענייננו, אצטט קטע מדיון שיזמה בזמנו ועדת הנובל השנתית על השאלה "האם קיים מדע טהור?": "בעוד אנו לומדים כיום את עולמנו, קיימת תחושה לא נוחה שהגענו לקץ המדע. שהמדע בתור מפעל מאחד אוניברסאלי, אובייקטיבי הגיע לקיצו. התחלנו לחשוב על המדע כעל פרויקט סובייקטיבי ויחסי יותר, הפועל על סמך, וכפוף להשפעות אידיאולוגיות וגישות חברתיות - מכאן עולים חששות אפיסטמולוגיים חמורים. אם המדע אינו מדבר על חוקים חיצוניים ואוניברסאליים, אלא לעומת זאת הינו חברתי, זמני ומקומי - אזי אין שום דרך לדבר על דבר ממשי...."! למיטב ידיעתי, קטע הנ"ל מייצג גם את המצב השורר בארץ בתחום הדברה הביולוגית של מחלות.

בתחום החקלאות המעשית -  אוכלוסיית העולם מתרבה וצריך להמשיך להגדיל את היצור החקלאי. לכן, ננטשה החקלאות הקלאסית כמו: שימוש במחזור זרעים, שימוש מושכל  באגרו טכניקה - סניטציה וטיוב הקרקע, שמירה על האיזון הביולוגי בטבע וכיו"ב ועברנו לחקלאות אינטנסיבית של מונו-קולטורה, עם  כל החסרונות הכרוכים בכך. על אף ההצלחות של העשייה המדעית בתחומים רבים להעלאת יבולים לשם אבטחת אספקת מזון לאוכלוסייה המתרבה - בפועל, לטווח הארוך, אנו צועדים צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה. העולם צועד לקטסטרופה אקולוגית בכל התחומים הקשורים לרווחת האדם, כולל אבטחת המזון. לכן, יש לפעול לצמצום הילודה ברמה העולמית, כי כל עוד אוכלוסיית העולם תימצא במגמת עלייה (גם בעידודן של הדתות), מלחמות "ציוויליזציות" אלו באלו ונדידת עמים תגברנה ואנו נחיה בכל התחומים על זמן שאול. נראה שאנו רק דוחים את הקץ, כולל את מגמת התחממות כדור הארץ.

1. Spiegel, Y., Mor, M. and Sharon, E. (1996). Attachment of Pasteuria penetrans endospores to the surface of Meloidogyne javanica second-stage juveiles. J. Nematol. 28: 328-334.

2. Spiegel, Y., Chet, I., Mor, M., Kleifeld, O., Sharon, E. and Bar-Eyal, M. (1996). Trichoderma preparation as a biocontrol mean of the root-knot nematode Meloidogyne javanica. Hassadeh International 1: 18-22.

3. Oka, Y., Chet, I., Mor, M. and Spiegel, Y. (1997). A Fungal Parasite of Meloydogine javanica Eggs: Evaluation of its Use to Control the Root-knot Nematode. Biocontrol Sci. Technol. 7: 489-497.

4. Cohn, E. and Mordechai, M. (1974). Experiments in suppressing citrus nematode populations by use of a marigold and a predaceous nematode. Nematol. Medit. 2: 43-53.

5. Bar-Eyal, M., Sharon, E., Spiegel, Y. and Oka, Y. (2008). Laboratory studies on the biocontrol potential of the predatory nematode Koerneria sudhausi (Nematoda: Diplogastridae). Nematology: 10(5): 633-637.

ובשולי ההדברה הביולוגית של גורמי מחלות (מ. בר-יוסף העורך)

עד שאנחנו מתחבטים בשאלה לסיבות של ההצלחה המוגבלת של  ניצול גורמים ביולוגיים להדברת גורמי מחלות צמחים, הופיע מאמר נוסף על הצלחת ההדברה של פטריה חשובה באמצעות חיידקים מהמין פסאודומונס המוכרים מזה כשלושים שנים ויותר כמשפרי גידול צמחים וכמעכבי ומדבירי גורמי מחלות צמחים.

הבעיה הגדולה בשימוש בחיידקים אלה, שרבות כבר פורסם עליהם, מקורה בדרך כלל במנגנון האנטיביוטי של פעולתם כמדבירים. חומרים אנטיביוטיים שהם מפרישים אומנם קוטלים חיידקים אחרים ואף פטריות שונות  אך גורמי הבריאות בעולם מוטרדים  מאוד מעידוד השימוש באנטיביוטיקה הן ממקור תעשייתי וגם ממקור ביולוגי.

ויש לכך סיבות רבות ומכריעות, בעיקר בגלל החשש הסוחף של התפתחות עמידות צולבת לאנטיביוטיקה שהניסיון המצטבר מאז כארבעים שנים לימד כי העמידות אינה עוצרת בחיידק המטרה אלא היא מסוגלת לעבור במהירות רבה מהמקור הראשוני - מחיידק המטרה  שהפך עמיד - לחיידקים נוספים, כולל כמובן חיידקים בעלי חשיבות בבריאות הציבור.

וחמור מכך - התברר גם כי המעבר אינו מוגבל לעמידות לסוג יחיד של חומר אנטיביוטי ולעיתים באותו מהלך יעברו עמידויות שונות לשלושה ויותר חומרים אנטיביוטיים שונים ולכן החיידקים שבמאמר ספק באם ימצאו שימוש מעשי בארצות בהם יש רגולציה מוסדרת למניעת התפתחות מיותרת של אוכלוסיות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

Current Microbiology

April 2016, Volume 72, Issue 4, pp 383-389

Fluorescent Pseudomonads in the Phyllosphere of Wheat: Potential Antagonists Against Fungal Phytopathogens

·        Thomas Müller, Undine Behrendt, Silke Ruppel Grit von der Waydbrink

·        , Marina E. H.  Institute of Landscape Biogeochemistry, Leibniz-Centre for Agricultural Landscape Research (ZALF)Berlin-Brandenburg Institute of * Final gross prices may vary according to local VAT.

Abstract

Fluorescent pseudomonads isolated from wheat leaves were characterized regarding their antagonistic potential and taxonomy in relation to protect crop plants from infestation by Fusarium and Alternaria fungi causing diseases in wheat. Using a dual culture assay, inhibition of fungal growth was found for 40 isolates of 175 fluorescent pseudomonads. Twenty-two of the antagonists were able to suppress strains of Fusarium as well as Alternaria. By means of real-time qPCR, the phlD gene encoding the antibiotic 2,4-diacetylphloroglucinol was detected in 20 isolates. On the basis of matrix-assisted laser desorption/ionization time-of-flight mass spectrometry spectral patterns, the isolates with antagonistic activity were assigned to the phylogenetic subgroup Pseudomonas fluorescens and the closely related Pseudomonas gessardii subgroup. The results of the study suggest that pseudomonads in the phyllosphere of crop plants may possibly contribute to natural plant protection.

מחקרים תחת חקירה

NATURE הועתק מ

Biotech giant publishes failures to confirm high-profile science

Amgen posts three studies at new online channel for discussing reproducibility.

·        Monya Baker

04 February 2016

A biotechnology firm is releasing data on three failed efforts to confirm findings in high-profile scientific journals — details that the industry usually keeps secret.

Amgen, headquartered in Thousand Oaks, California, says that it hopes the move will encourage others in industry and academia to describe their own replication attempts, and thus help the scientific community to get to the bottom of work that other labs are having trouble verifying.

The data are posted online at a newly launched channel dedicated to quickly publishing efforts to confirm scientific findings. The 'Preclinical Reproducibility and Robustness' channel is hosted by F1000Research, the publishing platform of London-based publishers Faculty of 1000 (F1000). Scientists who are concerned about the irreproducibility of preclinical research say that they welcome the initiative — but are not sure whether it will gain traction.

Open to criticism

The idea emerged from discussions at a meeting focused on improving scientific integrity, hosted by the US National Academy of Sciences in 2015. Sasha Kamb, who leads research discovery at Amgen, said that his company's scientists have in many instances tried and failed to reproduce academic studies, but that it takes too much time and effort to publish these accounts through conventional peer-review procedures.

Bruce Alberts, a former editor-in-chief of Science who sits on F1000Research’s advisory board, suggested that Kamb try the faster F1000 route — an open-science publishing model in which submitted studies are posted online (for a fee that ranges from US$150 to $1000) before undergoing peer review; submissions are subject to checks by F1000 editors to ensure that data are freely available and that methods and reagents are adequately described.

Related stories

“The idea is to get the data out and get it critically looked at,” Alberts says. The editors then invite open peer review of the studies. If reviewers recommend the work, it is indexed in databases such as PubMed and Scopus.

F1000, in turn, has created a designated channel for these studies in the hope that they will garner attention, give credit to researchers doing careful confirmatory experiments and provide a place where the original researchers of a study and other scientists can discuss reasons behind different outcomes.

Irreproducible history

In 2012, Amgen researchers made headlines when they declared that they had been unable to reproduce the findings  in 47 of 53 'landmark' cancer papers¹. Those papers were never identified — partly because of confidentiality concerns — and there are no plans to release details now either, says Kamb, who was not involved with that publication. He says that he prefers to focus on more-recent publications.

The three studies that Amgen has posted deliberately do not make a detailed comparison of their results to previous papers, says Kamb. “We don’t want to make strong conclusions that someone else’s work is wrong with a capital W,” he says.

One study adds to existing criticism of a Science paper that suggested that a cancer drug might be a potential treatment for Alzheimer’s disease²; a second counters earlier findings (including some by Amgen researchers) connecting a gene to insulin sensitivity in mice^{3, 4}; and a third counters a Nature paper reporting that inhibiting one particular protein could enhance degradation of other proteins associated with neurodegenerative diseases⁵.

“We believe that interested scientists can look at our methods and results and draw their own conclusions,” Kamb says. Amgen researchers did not contact the original authors when they conducted their studies, he says, but future postings could be collaborative.

Gaining traction

Right now, the main way that the scientific community spreads the word about irreproducible research is through innuendo, which is inefficient and unfair to the original researchers, says Ricardo Dolmetsch, global head of neuroscience at Novartis’s Institutes for Biomedical Research in Cambridge, Massachusetts. “Anything we can do to improve the ratio of signal to noise in the literature is very welcome,” he says.

“Non-replication does not necessarily mean 'not true'”

The F1000 initiative is useful, but previous efforts have tried and failed to encourage the reporting of replications and negative results, cautions John Ioannidis, who studies scientific robustness at California's Stanford University. That is because, in general, the scientific community undervalues such work, he says.

But Kamb says that he has spoken with several industry leaders who have expressed support, and he hopes that they will contribute eventually. Roger Perlmutter, head of research and development at pharmaceutical giant Merck, says his colleagues can participate in the channel "at their own discretion". Morgan Sheng, a vice-president at biotechnology company Genentech in South San Francisco, says he can forsee his company's scientists submitting data to the venture too.

"I believe the main risk of a publication venue like the F1000 channel is that it becomes a place for “bashing" good science, because biological experiments are complex and beset by many variables that are hard to control. Non-replication does not necessarily mean 'not true'," Sheng adds. He says the site should be careful to emphasize publication of positive replication data as well.

Academic researchers are unlikely to risk alienating their peers by publishing disconfirming results, predicts Elizabeth Iorns, head of Science Exchange in Palo Alto, California. Her firm provides an online marketplace where scientists can offer to do others’ experiments, which she used to launch a reproducibility initiative in 2012.

But providing industry scientists with a low-barrier way to share their attempts might prove a winning strategy, she says. “Hopefully, the awareness of the reproducibility issue has been raised such that people are no longer afraid to talk about it.”

מקומה של האמת בפרסום המדעי

מ. בר-יוסף

הנושא של אמת בפרסום מדעי הנידון ברשימה דלעיל הוא מהמורכבים והלא סדורים ובמיוחד העניין קשה כיוון שבאופן פרדוקסלי, אף כי להיות מדען פירושו לבחון ולשאול שאלות ולתמוה ולהתלבט, הנה בכל הקשור לקריאת מאמרים מדעיים, הנטייה הטבעית של מדענים רבים המוכרים לי היא להאמין שפרסומים מדעיים מציגים אמת מדעית - ולא רק בגלל שהמאמרים עוברים ביקורת על ידי עורך ו 2-3 רפרנטים, אלא גם בגלל איזה תמימות ברוכה שכך נוהגים כיוון שכך ראוי שמדענים ינהגו.  אבל הניסיון המצטבר מוכיח לעיתים כי לא כל המדענים נוהגים כמצופה ולמרות זאת הספרות המדעית כמעט ואינה מכילה מאמרים הסותרים טעויות שנעשו בין בשוגג ובין במזיד. בשנים האחרונות קמו אומנם גופים להבטחת הגינות בפרסומים מדעיים והיו כמה מקרים שזעזועו את מערכות השיפוט וזכו לפרסום וכיסוי עיתונאי נרחב אבל מספרם של אירועים כאלה כעשרה בשנה ואילו מספר הפרסומים גדול פי עשרות ואפילו מאות  אלפים בשנה. ובהנחה צנועה ששיעורי המאמרים המוטעים בשגגה רק חמישה אחוזים עדיין מספר המאמרים השגויים יסתכם בכמה עשרות אלפים בשנה והנה בכל זאת מספר ההודעות על שגיאות קטן וכך גם מספר הפרסומים שעיסוקם בתיקוני מחקרים שגויים.

ויש לכך סיבה פרקטית פשוטה ומושרשת בעולם המדעי והיא שקל פי מאה ויותר לפרסם מאמר חדש על נושא כלשהוא מאשר להצדיק פרסום של מאמר שבא להצביע על מאמר שגוי שפורסם בעיתון מדעי.  

ולמרות הטעויות ולמרות הבעייתיות של פרסום מאמרים סותרים ומתקני מאמרים מוטעים יש מנגנון פשוט לסילוק טעויות והוא מבוסס לא על אי ציטוט וגם לא על ציטוט תוך הדגשת הטעות אלא על מציאות מדעית לפיה חקר ראוי יש לו ממשיכים ואילו מחקר בלתי ראוי נמחק ו-לא מרשימת הפרסומים אלא מרשימת התוצאות עליהם צומח המאמר הבא של חוקרים אחרים ועבודות מחקר עתידיות.  ונראה כי ההכרה כי שגיאות הן חלק מתהליך העשייה המדעית ומקורם העיקרי אינו ברצון נפשע אלא במחסור בכלים בתחום ביקורת האיכות ובתוספת הצורך האקדמי להקדים את המתחרים ובעיקר בפיקוח בלתי מספיק על עבודת סטודנטים, התפחתה סלחנות מסוימת שכרגיל יש מעטים המנצלים לרעה אבל רק מעטים וקהל המדענים החיל על כך חוקי הכשרות של בטל בשישים.

יש כמובן אמצעי נוסף לעורר אי נחת מפרסומים מטעים ואלה הם סקירות מדעיות המוזמנות אצל בעלי סמך אבל בעל הסמך עצמם אינם פטורים משגיאות ולא יעוטו לבקר שמא יבקרו אותם ובכלל בתחום בעלי הסמך יש מקום להזכיר את אחד הביולוגים המולקולריים המפורסמים בשם פרנקל קונראט שהיה הראשון שהצביע כי חומצת גרעין ולא החלבון מכיל את החומר התורשתי בנגיף מוזאיקה של הטבק, ממצא שסתם את הגולל על עבודתו של חוקר אמריקאי שקיבל פרס נובל על גיבוש חלבון הווירוס הזה והוכחת הפעילות הביולוגית של מקטע החלבון המגובש. פרנקל קונראט היה ראוי לפרס נובל והוא לא זכה ובעיקר כיוון שבמקביל לפרסום ממצאיו המהפכניים פרסמו שני חוקרים גרמניים מאמר בעל תוכן דומה ואף ששלושתם היו ראויים לנובל הפרס לא הוענק להם כיוון שבתקופה האמורה שוודיה ניסתה לכסות על יחסה המלבב עם הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה ועדיף היה לכן לא להעניק פרס לצוות שכלל גרמנים. פרנקל קונארט התמרמר על כך כל חייו ובצדק ובספר שכתב על נגיפים בסף החיים הוא כלל קטע שטען כי יש שתי דרכים להתפרסם כמדען: הדרך הראשונה היא לגלות דבר מה ייחודי, אבל מעטים מצליחים לגלות דברים ייחודיים בעיקר כיוון שהתחרות גדולה והדברים הייחודיים מעטים, ואילו הדרך השנייה היא להרבות בפרסומים כולל בפרסומים חסרי שחר ועד שמגלים את אי תכיפות המחקרים רבים מצטטים אותם והאנשים הללו הופכים מפורסמים ומזמינים אצלם פרסום של מאמרי סקירה והם הופכים למנהלים ואז כתב פרנקל קונראט המדע ניצל מהם והתופעה מוכרת והייתה נכונה בזמנו ונראה שמבחינה זו האבולוציה המדעית איטית למדי והעולם המדעי ממשיך בדרך שתיאר.

ספרגלי-

אבל עד שאסביר הגורמים הללו אספר על מאמר שניסיתי לפרסם בשנת 1968 על מחלת הדרים הנקראת STUBBORN   באנגלית ו-SAFARGALI  בערבית מצרית ועלעלת בעברית. כשנה קודם פרסם חוקר מצרי בשם פאריד נור אלדין שמומחיותו הייתה נגיפי הדרים מאמר בעתון אמריקאי למחלות צמחים שהיה בזמנו מהמובילים בעולם בתחום, ובו טען כי פרחי עצי הדר נגועים בספרגלי מפתחים גידול של רקמה בלתי ממוינת באם מניחים את בסיס הפרח על קרקע מזון המשמשת לגידול פטריות. כיוון שהספרגלי נחשב כסינונים (שם שונה) של מחלת העלעלת בדקתי את התנהגות פרחי עצי וולנסיה וכמה זנים אחרים בתנאים שהוצגו במאמר והתוצאות הראו בבירור כי אין קשר בין נגיעות בעלעלת להופעת הרקמה הבלתי ממוינת ושיעורה בקרב הצמחים הבריאים ששימשו כבקורת היה זהה. היו לנו מספיק חזרות כדי לסכם ולשלוח רשימה קצרה המוכיחה כי הופעת הקרמה אינה ייחודית למחלה שבתקופה האמורה הייתה תעלומה גדולה בכל הקשור לזיהוי הגורם. המבקרים דחו את פנייתנו לפרסום והיו להם טענות ראשית לגבי העובדה שבתקופה האמורה טרם פותחו שיטות אבחון מדויקות לגבי נגיעות או אי נגיעות בעלעלת וטענתם הייתה כי ייתכן וצמחי הביקורת היו חולים. העיסוק בתקופה האמורה בעלעלת היה שולי ופרופ' לובנשטיין, שהיה מדריכי בעבודת הדוקטורט, הציע לא להתעקש למרות שכשנה מאוחר יותר חוקרים מקליפורניה וצרפת הוכיחו כי גורם המחלה הוא חיידק נטול דופן שדבר לא היה לו עם הרקמה הבלתי ממוינת שניסינו ללא הצלחה להפריך. לפוליטיקה משקל מסוים, וחוקר חשוב היה מהראשונים לזהות את החיידק הייחודי שגרם לעלעלת נהג להצביע על נור אל דין כאיש הראשון שפקפק במעורבות גורם ווירלי בספרגלי והוא צדק אף כי נור אל דין המנוח כאמור לא צדק. ובאותו עניין - לא רק המאמר הראשון ששלחתי לעיתון הפיטופטולוגי האמריקאי לא התקבל ולא בצדק, כך גם המאמר האחרון שאף הוא עסק בקבוצת החיידקים הזו. במאמר הסקירה כתבתי עם קולגה טענות שלמרות המידע הרב אודות גורמי המחלות הללו ולמרות הפרסום הבלתי פוסק לאורך הכמעט יובל שנים מאז פרסומם מבחינת הפרקטיקה החקלאית דבר לא השתנה ועדיין המחלות הללו מופיעות ונעלמות כפי שנהגו כמעט חמישים שנים קודם בטרם זוהה הגורם החדש ובטרם התקבלו תוצאות רצף הגנטי של גורמים אלה. הפעם סביר כי הסיבה הייתה פשוטה יותר חוקרים העוסקים בתחום מסוים מסרבים בכל תוקף לאשר כי עבודות שעשו לאורך השנים לא הניבו את הפירות המובטחים ונראה היה לי כי המבקרים אליהם מאמר הסקירה נשלחה היו מהבכירים בתחום. חוקרים שעסקו בכך שנים רבות ותרמו רבות לאפיון ולזיהוי הגורמים אך טרם השלימו את הצעד החשוב יותר לקדם את המעשה החקלאי. נושא שלעיתים מתחבר בקלות לעשיה מדעית טובה ולעיתים למרות עשיה מדעית מצוינת אין בה כדי להושיע בפתרון הבעיה הקשה של המגדלים.

צהבון הסלק

בהגיעי לפוסט דוקטורט באנגליה עסקתי בנגיף צהבון הסלק שהיה בעל מבנה דומה לנגיף הטריסטזה בו עסקתי בעבודת הדוקטור. ניקוי הנגיף ואפיונו הביופיזי הספיקו כדי להכין מאמר שמבחינות טקסונומיות היה פורץ דרך לגבי קבוצת הנגיפים החוטיים-הקלוסטרו וירוסים ומיד לאחר כשמונה חודשים נוספים יכולתי לפנות לאפיון ווירוס דומה שלימים הסתבר שהוא שונה מבחינה גנטית אך דומה מורפולוגית והותר לי זמן לנסות ולאפיין גם את חלבון המעטפת ולהשלים בכך מאמר שלישי בתחום הווירוסים הללו. והנה כשלושה שבועות בטרם סיימתי את העבודה פרצה מלחמת יום כיפור ולאחר ימים אחדים חזרנו הביתה בעיצומה של המלחמה שבסיומה קיבלתי מכתב מראש המכון המזמין אותי לחזור לתקופה של כחודש להשלים את העבודה. חזרתי לנוריץ (עיר שבארץ מכירים את קבוצת הכדורגל שלה) בדיפ-פריזרים היו עדיין הדוגמאות המודבקות הנגיף שהכנתי להפקה של הנגיף בטרם יציאתי המאולצת)  והתחלתי לבודד את הנגיף. נזקקתי בסה"כ ל-12 מיליגרם נגיף כמות שנהגתי במרוצת השנה בה שהיתי להפיק ביום עד יומיים והנה עובר יום וחולפים שבועיים ושיטת ההפקה שפיתחתי והיא כבר הייתה כמעט מוכנה לפרסום מאכזבת ואינה מספקת עשירית מהכמות המצופה חלף שבוע נוסף ועדיין איני מצליח לקבל את הכמות שנזקקתי לאפיון ביוכימי . החלפתי בופרים והחלפתי תמיסות והכנתי חומר סופח חדש ועדיין ההפקות היו בלתי יעילות. התעלומה נפתרה ממש בשבוע האחרון מלח הצסיום סולפט ששימש לניקוי סופי היה נקי מדי וכנראה אחד מהתוספים המזהמים נדרש לייצוב המבנה המרחבי של חלקיקי הנגיף ובלעדי המרכיב הזה שדבר לא היה לו עם המלח ששימש להכנת הגרדיאנט הווירוס פשוט התפרק ונעלם. לימים התברר כי לא רק התמיסות אלא גם מועדי הגידול בעלי השפעה ולא רק על ריכוזי הנגיף אלא גם על יציבותו בהפקה. וכך באם היה חוקר מנסה לחזור על שיטת המיצוי שפרסמנו ונעזר במלח מלוט אחר סביר כי גם אז לא כל הפקה הייתה ממש מצליחה. ועוד דוגמא - כמדומני שכבר עסקתי בה כאשר פרסמנו את משקל המולקולרי של חלבון הטריסטזה מצאנו שמשקלו כ 25 אלף דלטון. לאחר זמן קצר חבר מספרד, שלימים הפך למומחה בתחום ווירואידים ואגב כך ממשיך גם בטריסטזה, פרסם מאמר בו טען שמקל החלבון הוא 28 וחצי דלטון. הבדל שהוא  גבוה יותר מהסטייה של 5-10 אחוזים המקובלים כהבדלים שברזולוציה של קריאת גלים באותה תקופה. כל אחד משנינו סמך על בדיקותיו והוא נצמד למספר הגבוה ואני נשארתי עם הנמוך למרות שלא פקפקתי לרגע ברצינותו ואמינותו. והנה כעשרים שנים מאוחר יותר התפרסם הרצף של חלבון המעטפת וניתן היה לחשב את משקל החלבון והתברר כי התוצאה היא 25 אלף דומה לזו שפרסמנו ב 1972. וחלף זמן קצר והתעלומה של דגימת הקולגה נפתרה התברר כי הטריסטזה מכילה אתרי גליקוסילציה מקומות בהם מתווסף לחלק מחוצות האמינו מולקות סוכריות ואלה מאטות את הנדידה בגל, ולכן חלבון של 25 עשוי לנדוד כחלבון גבוה של 28 וחצי. וכיצד חמקתי מהמלכודת הזו על ידי שימוש כמסמן משקל של חלבוני מעטפת של נגיפים ידועים שאף הם היו מעוכבים נדידה בגלל גליקוזילציה ואילו חבי הטוב השתמש כסמני משקל  בחלבונים חסרי גליקוזילציה. הנה כי כן יש טעויות מדעיות בעלות מאפיינים שונים ולא כל סטייה מצדיקה פרסום.

אבל כנגד שגיאות קטנות יש גם שגיאות גדולות חלקן שגיאות בהצגת ממצאים. באחד הימים קראתי תקציר שבישר על שיבוט של נגיף ממולקולות  RNA דו גדילי. כיוון שהשיטה נראתה מבטיחה הצעתי לחוקר צרפתי צעיר שהגיע אלי בתום הדוקטורט לנסות ולשבט ישירות מולקולות כאלה והחוקר עבד במשך כל שירותו הצבאי במעבדה שלי תקופה של שנה ויותר כמעט ללא תוצאות כיוון ששיבוט מולקולת RNA  לתוככי DNA  היה קשה מלכתחילה וחמור מכך גם כאשר הצליח לאחות מולקולות שונות לא מצא כל פעילות ביולוגית. לימים התברר כי למרות שטענו על שיבוט כימרי התהליך שעסקו בו לא היה של שיבוט ישיר אלא עקיף, שפעל אך בתנאים אחרים לחלוטין ממה שניסינו. מאידך חייל צרפתי אחר שהגיע למעבדה במסגרת הסידור של עבודה בארץ זרה במקום שירות צבאי הצליח לבודד מקטעי  RNA דו-גדילים בטכניקה ייחודית שפיתח ולתרגם המולקולות המבודדות לחלבונים במערכת אל תאית והנה אחד המקטעים הללו הראה תוצר חלבוני שנדד כמצופה מחלבון המעטפת של הנגיף בו עסקנו  ובהשקעת התוצר החלבוני עם נוגדן ספציפי לחלבון הנגיף קיבלנו תוצאה שאישרה שאכן מקטע הRNA  מקודד לחלבון המעטפת וכמובן הזדרזנו לפרסם את הממצא שהיה בבחינת חידוש בזמנו. והנה חלפו כמה שנים והתברר כי החלבון שתורגם היה בעל משקל קטן משל חלבון המעטפת ונדידתו האיטית מקורה היה גליקוזילציה (ראה לעיל) וחמור מכך הוא נטה גם לשקוע באופן בלתי סגולי ובקיצור הפרדנו מקטע RNA  דו גדילי מאוכלוסיית המולקולות הללו המיוצרות בפונדקאים הנגועים אך החלבון שהתקבל היה חלבון שונה ממה שחשבנו ופרסמנו. תיקנו את הטעון תיקון ברשימה מאוחרת יותר אך לא משכנו המאמר כיוון שהיו בו גם חלקים אחרים שהיו תכפים למרות הטעות האמורה.

ונראה כי הדוגמאות  הללו עשויות להסביר את מגוון הצירופים הגורמים לפרסומים לא מעטים להיות שגויים כאשר חלקן נבעו מבעיות הקשורות לביקורת איכות החסרה ברוב העבודות המדעיות  וחלקן בגלל להיטות לפרסם ועדיין מדובר לא בזיופים אלא בטעויות.

הבעיה הגדולה היא כי לעיתים יש סחיפה ובוודאי בשלב בו דברים מגיעים למשפטים - ועל כך ברשימה אחרת.