גמלה-עט
עיתון
אינטר-עטי
של גמלאי
היום ומחר
פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש ולקוראים חפצי דעת
לקוראים
ולבני ביתם-- שנה טובה ומבורכת
הקוראים מוזמנים להוסיף מידע באם חסר ולתקן את
השגוי והכל במידה ושפה מתוקנת.
נמענים המעוניינים
להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לשולח.
גיליון מספר . 31
בעריכת משה בר-יוסף
2015– 10- 09
מה בגיליון :
שער ראשון- השער לשנה החדשה : מ. בר-יוסף-1. בפתחה של שנה חדשה. 2. עיון במשמעות שנת השמיטה שרחקה ושנות המעש שלפנינו. 3.אהרון וינטר ברכה לשנה טובה
שער שני -השער לשדה ומים - עוד על טפטוף - עמי חריטן סיכום ביניים מנקודת מבטו
של איש נטפים פרופ בן עמי ברבדו מנגנונים
פיזיולוגיים המעורבים בהשפעת שטת ההשקיה בטפטוף על הגידול והפוריות של עצי מטע. מ.בר-יוסף בעקבות יום מרתק בחצר וולקני
שער שלישי –השער לפרשות
השבוע . ד'ר יואל פיקסלר- על
מַצֵבָה וּמַּצֶבֶת בפרשת שפטים. משה בר-יוסף- על מחזה
ליחיד ולכהן ועל תפאורה טבעית למחזה המוני בפרשת כי תבוא
שער ראשון-השער לשנה החדשה
משה בר-יוסף
בפתחה של השנה החדשה נזכיר כי במקרא ראש
השנה לא יוחד כיום חג. מקור השם בתלמוד
במסכת ראש השנה (פרק א משנה ב: "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על
התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונים על המים, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון
המעניין בתיחום הזמן הזה היא צמידותו לחיי וצרכי
החקלאות וצרכני התוצרת החקלאית בארץ ואף שיש פרטים תמוהים דוגמת בפסח נידונה התבואה
והרי השעורה תבואה היא ובחגיגות הנפת העומר בפסח מניפים שעורה וממילא מאוחר לדון
בה כי היא כבר נקצרת?
חסר ברשימה אזכור כלשהו לגבי הצאן ובעיקר
הבקר שאף גורלם היה חשוב למי שחי כאן ולא
רק להספקת בשר וגבינות אלא ובעיקר לעיבוד
שדות המזרע ולהובלת התוצרת.
ונראה לכן כי את כל באי עולם העוברין
לפניך כבני מרון יש ליחס לבני אדם ולבעלי החיים שחיו עמו שהרי בתקופת המשנה הבית
הכפרי שימש למגורי המשפחה וקומת הקרקע שימשה כמכלאה לצאן ולבקר ורק טבעי היה שמודל
הספירה של הצאן בעדר עמד מלכתחילה ביסוד הדימויים של מעביר צאנו ושל עוברים לפניו
כבני מרון.
ובכל מצב ראש השנה בניגוד לראשי שנים בתרבויות רבות
אחרות לא היה ואיננו יום חינגה אלא יום של חשבון נפש ופניה לגבוה בתפילה זכה להמשכת
החיים במסלול שיבטיח את יבול תבואות החורף וגידולי הקיץ ואת פירות האילן ואת תוצרי
עדרי הצאן והבקר לאוכלוסייה שעיקר מזונה התבסס על יצור מקומי בחבל ארץ קשה על גבול
המדבר.
ספר נחמיה מלמד שראש השנה וכנראה כל
עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפורים היו במקורם ימי דאגה צער שאורחם השתנה
בעקבות מהפכה דתית שחוללו כאן שבי ציון. התפילה הממוסדת בראש השנה כוללת פיוטים יפים
ומרגשים שחלקן חוברו במאות הששית והשמינית על ידי פייטנים ארץ ישראליים והועתקו
למחזורים שמשמרים מסורות ארץ ישראלית. לתפילות המיוחדות לראש השנה שלוש כותרות מלכויות
זכרונות ושופרות ומצוטטים בהם פסוקי מקרא ונביאים וכתובים העוסקים בנושאים אלה.
וייחודו של ראש השנה בהשמעת קולו של שופר
שאינו אינסטרומנט מוסיקאלי מקובל אך יש בו אלמנט קדום וייחודי המחבר את הקול שנשמע
ממנו לזעקה עתיקה. למחפשי כוונות ושמיעת שופר צריכה כוונה השופר מזכיר את קרנו של האיל
שהסתבך בסבך והחליף את קורבן האדם שהיה כה נפוץ בתרבות הכנענית המקומית. להזכירם בבתי
העלמין הפניקייים –צידוניים מתקופת בית ראשון ואף מאוחר יותר כולל אלה שנחפרו בחוף
דור, בצידון ואף בקרטגו נמצא תמיד מקום בשם תופת שהיה מקום פולחן לזבחי
אדם, ובעיקר של ילדים.
היהדות הקדומה שיחררה את האדם הישראלי מהזוועה
הזו והשאירה לו את קולו של השופר כדי להזכיר לו שהחיים אינם נצחיים ויש לנצלם
במידות הראויות. שנה טובה וברוכה
משה בר-יוסף
עיון במשמעות שנת השמיטה שרחקה ושנות
המעש שלפנינו
שנת
השמיטה שתחלוף בראש השנה הבאה עלינו לטובה, תשאיר עקבות של ספיחי איסורים שחז'ל
הוסיפו למצוות השמיטה בתורה וגידרו
באמצעותם את המצווה החשובה הזו לחודשים בטרם וחודשים אחרי שנת השבע..
וכעת שיש לנו כמעט שש שנים לעבוד בכרם ושש שנים
לחרוש ולזרוע הגיע הזמן לנסות ולהבין מה מכל
הדברים הרבים שנאמרו בענייו השמיטה החל ברעיונות סוציאליים מופלאים, רלוונטיים ממש
לבסיסה של המצווה הזו שהמסורת והעדות התנכיים רומזות שלא נשמרה כל ימי בית ראשון
והפכה למצווה מוקפדת מאוד דווקא בשלהי בית
שני ויותר מכך לאחר החורבן כאשר רגליים לדבר שהיא נוצלה כאמצעי לחסוך מיסוי יתר
שהוטל על יהודים יושבי הארץ על ידי השלטון הזר, בהתבסס על הטיעון ההלכתי כי בשנות שמיטה ובספיחיה אדמות ארץ ישראל אסורות לעיבוד על ידי המגדלים
היהודים ולא ניתן לצפות מהם לגדל דבר ובהיעדר תוצרת לא יוכלו לשלם את המסים הגבוהים
שנדרשו להפריש מתוצרתם. באם הטיעון הזה נכון סיבת ההתלהבות הכה סוחפת לקיום המצווה נבעה לא בגלל רנסס דתי אלא ניצול
מצווה כדרך להיפטר מעול מלכות רומי שכזכור גבתה מסים כבדים שהפכו את חיי התושבים
כאן וברחבי האימפריה לקשים ובלתי נסבלים. בביקור שערכתי לפני שנים רבות באתיופיה
בחודשים שקדמו לקץ השלטון המרכסיסטי שם בלטה העזובה הרבה בשדות בהם לא גדל אז דבר
. היה זה בשלהי שלטון מנגיסטו וכנל היה בארצות בעלות פוטנציאל חקלאי מצויין כבברית המועצות ובארצות הגרורות בהם השלטון
הקומוניסטי כפה על חקלאים למכור תוצרתם במחירי הפסד והדרך היחידה להתחמק מהקשיים
הללו היה שמיטת השדות והפסקת המזרע.
אלה
כאמור סיבות שליליות לקיומה של מצוות השמיטה והשאלה מה מקור חביבותה של המצווה
הזו. וכדרכי אבסס את תשובתי על טובת השדה וטובת בעל השדה.
לגבי טובת השדה נאמר כבר לעיתים קרובות כי אין
ליחס למצוות השמיטה ערך חקלאי ישיר בבחינת כרב נח
(חלקה שאינה מעובדת משמרת חלק מהמים שלא נוצלו לשנה העוקבת) . כי אי עיבוד
כבמחזור של אחד לשבע שנים שבמצוות השמיטה אינו מועיל הרבה בחיסכון במים כי גם כרב
נע (הכנת קרקע ובעיקר תיחוח , אבל מבלי
שהחלקה תיזרע והגידול שיצמח יצרוך את המים שנאגרו בתקופת הגשמים בקרקע) אינו מועיל
לשנים רחוקות ובוודאי מעט אם בכלל כבר לשנה השלישית ולאלה שאחריה. והשאלה למה
הסתפקה התורה במצוות שמיטה אחד לשבע שנים ולא חייבה הקפדה כל שנה שניה שהרי בתנאי
האקלים והמשקעים בארץ ישראל עיבוד רצוף של רב שטחי הבעל כרוך בדרך כלל בירידת
יבולים עקב מחסור במים. במקומות רבים בארץ ולא רק בשטחים שעל גבול המדבר גם בשנים
של משקעים ממוצעים ובמיוחד בשטחים בהם כמות המשקעים נמוכה בהרבה מהממוצע הארצי,
מזרע רצוף יוביל ליבול נמוך שלפעמים לא ישאיר אפילו זרעים לשנים הבאות.
הדרך
להתמודד עם הבעיה הזו היא הדרך החינוכית ובכניסה לארץ לאחר שיצאו ממצרים שם המים זרמו
בתעלות בדרך כלל באופן סדיר יותר וכבר בעודם במדבר שמעו בני ישראל את חיוב קיום
מצוות שמיטה. ומי שמקיים שמיטה כהלכתה אחד
לשבע שנים מתוך חיוב דתי יגלה בשנה שלאחר השמיטה שיבול שדהו שופר לעומת גידול רצוף
ויאמץ את רעיון הכרב הנח ובשנים לאחר מכן הכרב הנע כרוטינה. היסטורית נראה שחלפו מאות שנים עד שהרעיון הזה נקלט ולכן
שמיטה לא נהגה בבית ראשון ונהגה בהתלהבות בבית שני כאשר מחד זה פתר בעיית מיסוי
בשנת השמיטה ומאידך כיוון שהפרקטיקה החקלאית בארץ שופרה והשתנתה ניצול השמיטה ככרב
נח היה בו כדי לשפר במידת מה את יבולי השנה העוקבת . שיפור היבול בעקבות אגירת המים מצטרף למשמעות
נוספת של השמיטה למשמעותה הסוציאלית. התורה מדברת על השמיטה כאמצעי לחלוקת אוצרות
השדה והמטע בין כל שכבות הציבור ולא רק בין בני אדם גם לחיית השדה צריך להותיר .
אבל לשמיטה היה אפקט חשוב יותר האיסור על עבודת זריעה בשנה השביעית חסך מהמגדל את
הדאגה לגורל הזרעים שזרע. הפסוק הזורעים בדמעה מתאר בצורה כואבת את מצבם של חקלאים
כאן אז וכאן היום ולא רק כאן אלא בכל מקום דרגות הסיכון של אי קבלת יבול שמקורם מגוון החל מבעיות אקלים ומחלות ומזיקים וסופות
וברד וארבה ושריפות ובאופן אבסורדי ולא פחות חמור הוא המצב שבו דווקא בשנים ללא
פגעים בהם היבולים של כל המגדלים גם היא גורמת לבעיה קשה שך עודפי תוצרת והמחירים
הנמוכים וחיי החקלאים כאן ובמקומות רבים הם לא חיים רומנטיים אלא חיים של דאגה תמידית
ונרא
לי כי וכפיית השמיטה כמצווה דתית חייבה את החקלאי שנה אחת לוותר על הדאגה ליבול
ואם הכין עצמו לכך וודאי עשה הכל כדי שגם בעוד שש שנים ייהנה מהאיסור לדאוג
ומאיסור לדמוע בעת הזריעה.
כתבתי
כבר שחקלאות מודרנית שונה מחקלאות המקרא ואף זו של ימי חז'ל ובוודאי בארץ היכן
שחלק משמעותי מהגידול מיועד לחול וחלק אחר גדל בתנאים תעשייתיים ממש במבנים בחממות
ובתי רשת מוגנים. ושאלת המים שונה בהשקיה אנחנו דומים לחקלאות שהייתה נהוגה במצרים
מים המוגשים בצינורות וטפטפות ויש שאלה גדולה מאוד שההלכה אינה נוגעת והיא שאלת
הרלוונטיות של דיני השמיטה ושל דיני העורלה בגידול הבעל שנהגו בתקופת המקרא לשמיטה
בגידולי שלחין.
ויש
שאלה גדולה נוספת כיצד מנגישים את הציבור
כולו הטף והזקנים לשש שנים תחרוש ותזמור תזרע ותקצור לענייני טבע וחקלאות בארץ ולא
רק בשנה השביעית כאשר המצווה היא לעצור מעשיה.
אין
זה מעשה חינוכי וספק באם הוא דתי הדגש הגדול וההקפדות הרבות במצוות הרבות הכרוכות
בקיום שמיטה כהלכתה באם אין מלווים את השדות
ואת המטעים היהודיים בארץ(ושמיטה כזכור חלה רק על יהודים) באותה דרגת רצינות וקדושה גם לגבי ששת שנות
העשייה החקלאית שטרם שנת השמיטה. והגיע הזמן לרתום את ההתלהבות העצומה של רבני
הציונות הדתית לקיומה הקפדני של מצוות שמיטה גם למצוות העשייה בשש השנים הבאות
עלינו לטובה. ונשלים בברכה לכל הקוראים שהתמידו וקראו עד כאן שיזכו לדון בבעיות
השמיטה בשנת השמיטה הקרובה ובשמיטות שיבואו בבריאות טובה באהבת שדה וכרם ובשמחת
עשיה.
-------------------------------------------------------------
3. ברכה
לשנה טובה מאהרון וינטר-כפר מימון
כמה
טוב יהיה בשנה החדשה ! בראש השנה נחגוג ליד שולחן ערוך עם אוכל טוב משפחה או חברים
וגם בגד חדש, ויהיה חג: תפוח בדבש.
השנה,
הדלק יוזל בכמה שקלים כך נוכל לנסוע עוד כמה קילומטרים.
כולנו
בקדחת של קניות, מכירים אותנו בכל החנויות של נתיבות.
השוק
ממש בזול, בחיוך את הכרטיס שלנו מגהצים, ורמי לוי מוריד ת' מחירים.
יהיה תקציב ענק ומשכורות לכנסת ולשרים, ואנחנו : לא נסבול מגזים מיותרים.
הבורסה
תעלה ואולי את ההפסדים נכסה.
מזג
האוויר יקדם את פנינו ויצמצם את עצמו בכמה מעלות, ואולי אפילו אחרי עננים של אבק,
נוכל כבר לראות.
תהיה
שנת ברכה, שנה שבה יעלו לרכב טרמפיסטים שיברכו אותנו ב: "שלום" ואולי
יגידו אפילו תודה רבה.
אולי
החומה שעל הכיכר בכניסה, תהיה שקופה ונוכל לראות גם את הרכב שבא. כמה וכמה צמחים
יצמיחו לנו לקראת הסתיו סימנים, ושאת זה ילמדו בבית הספר, שם סוף סוף יתחילו גם
המורים לעבוד.
המבנה
הענק, המוגן והנורא בבית הספר שבאמצע הכפר יהיה שוקק חיים ותלמידים, אז את שאר
המבנים יסבו ל: "בית הורים" .
הגיעה
סוף - סוף, שנת הלימודים והנכדים המתוקים מעסיקים את בנינו הוריהם, החמודים.
נשמור אתם על קשר בחום, אבל ממש - ממש מרחוק כי יש "וואצפ" בשביל ליהנות
ולצחוק. נראה אותם את החמודים בטלפון החכם והטוב , בתמונות ברזולוציה גבוהה
ובאהבה, אבל בלי חיתולים שאריות מזון וזחילה, לאסוף ת' צעצועים מהרצפה.
בחצר,
יש סיכוי של מאה לאחד, שיסיימו לבנות לנו את הממ"ד. כי חדר נוסף זה
אדיר במיוחד כשמקבלים אותו במתנה שלא על מנת להחזיר. זה חדר של אמונה שאמור
להציל אותנו ממלחמה. נתפלל שזה לא יקרה, לא בשנה הזו וגם לא בשנה הבאה. גם לא
"בעד ובעד – ובעד - ובעד" כי כך החליט במוניציפלי יושב ראש
הוועד. בינתיים זה חדר וירטואלי שיהיה מיועד לטלוויזיה
אולי לשינה או למשחקים או אולי לספריה, רק לא חדר מלחמה.
בשנה
החדשה ייסעו קלנועיות רק בשביל שבאמצע השכונה, כדי לא לסכן בכביש את
התחבורה.
המועצה
האזורית תיתן לנו עוד פח פלסטיק בצבע מטלי לזבל וירטואלי, בגודל מקסימלי.
ונראה ברחובות את יצורי דולב עמידים בגשם ובשמש, אבל רוחשים זבובים ודביקים
מריסוסים. זבובים אלו דתיים הם, למרות שלא חובשים כיפה הם שייכים לאגודה. קבוע, הם
באים לבית הכנסת להשתתף אתנו בתפילה. כמה מהם יצאו מהאגדה על שני המלאכים שמלווים
לו לאדם בחזרתו מבית הכנסת, אחד טוב ואחד מזמזם באוזניים בלי הפסקה ...
השנה
נוסיף שלטי חצרות כי בכל חצר גרות כבר שתי משפחות.
בשנה
החדשה נעשה אסיפת חברים בבית וגם הצבעות מהבית, בלי לקום מהכיסא שליד המחשב כי אין
יותר מקומות, לחנית קלנועיות. אז מי שאוהב לדבר לפני הציבור מוזמן להתכתב או לכתוב
חיבור.
אלמונים
היינו והפכנו לאומנים כי את החקלאות החלפנו בעיסוקים משונים ובציורים. נצייר עם
טמירה את השנה הבאה בצבעים וורודים ובפרחים יפיפיים.
בגלל
האגרה של המועצה, החלפנו את הסתימה בביוב בסתימת החור שבחשבון הבנק, וקבלנו בתמורה
צינור שקוראים לו בצרפתית :צינור "חחה". ליתושי שלולית הביוב יש זיכרון
טוב, בשנה הזו את הדם שלי טעמו שוב ושוב. בלילה בלילה, כשרעייתי לצדי בחדר השינה
ואף אחד לא נמצא בסביבה, היתושה כמו פיה, מעופפת חרש ומשדלת בעל נאמן, לבגוד
ברעייתו ולקשור אתה קשר דם.
יום גדול עומד לפנינו : ראש השנה "יום זיכרון תרועה " נעמוד יומיים בתפילה
לפני בורא העולם ונבקש שלא נאבד זיכרון טוב. שישמור לנו על ה:"סים"
למרות שכבר מתקדמים המודלים החדשים. שיעזור לנו לסדר את הזיכרונות, כבר לא לפי א'
ב' אלא לפי נושאים וחוויות. גם את מה ששכחנו, שיהיה בזה ברכה, כי צריך מקום בדיסק
לזיכרונות של השנה החדשה. כי אי אפשר להכניס בדיסק אחד יותר "מגה" ממה
שהיצרן נתן. אבל אפשר לשמור מידע ולקווץ אם נפתור תשבץ אחרי תשבץ. גם נחזיק
בכיס פנקס קטן, כי הוא סוג של "דיסקון-קי" שעוזר לנו לשמור על ראש
נקי.
נתחיל
את התורה שוב בספר בראשית ונבטיח גם, לא לגלות לאף סקרן, על הרומן בין חווה לאדם.
נשב בשקט - בשקט ולא נגלה ל: "הבל" מה קין באמת יעשה, כדי שלא יברח לנו
מהחומש, כי בשנה הבאה נחזור על סיפור המעשה מחדש
...
אם
נצליח יברכנו הקל מיומים ויכניסו מכניסי רחמים את דמעותינו בשמים. אז נוסיף רק
בקשה אחת קטנה : שהשנה הבאה תהיה טובה לפחות כמו השנה שעברה ובסוגריים
: אפשר גם טובה כפליים
שער
שני - שער השדה והטפטוף
ובהמשך לנושא הטפטוף בו עסקנו בגליונות 29 ו-30
ד'ר
יאיר ישראלי
שכתב רשימה על הכנסת הטפטוף לבננות בעמק הירדן הוסיף את המידע הבא :
השבוע
הזדמן לידי דפון לחקלאים בהוצאת שה''מ , לשכת הדרכה בית שאן ושירות השדה עמה''י. בדפון 8 עמודים והוא נכתב על ידי מדריך שירות השדה
אמקה כנרתי ופורסם ביולי 1970. הדפון נקרא
"מסנן כנרת" ובו צילום ותרשים עם הנחיות לבניית והפעלת מסנן חצץ לשימוש בהשקייה בטפטוף וכן תיאור תוצאות השימוש במסנן כזה
במספר חלקות תצפית בעמה''י בקיץ 1969. התוצאות החיוביות שהתקבלו בניסויים הסירו את
המכשול הראשוני לפיתוח ההשקייה בטפטוף בעמה''י
ובכל האיזורים בהם טיב מי ההשקייה היה מכשול.
אמקה,
שהוא כיום בן 91, ונהנה לראות את הברכה שנבעה מפרי עמלו.. אמנם הזכרתי נושא זה ברשימתי
אולם עתה, כאשר נתקלתי באסמכתה המודפסת, מצאתי לנכון להדגיש זאת פעם נוספת.
---------------------------
ועוד
בעניין דוקומנטציה- חיפשתי בספריית וולקני את הספר של ד'ר שמואל דסברג על
הטפטוף הסתבר שהספר בהשאלה. לאחר שהגיע ועיינתי
בו התברר לי כי הוא גדוש מידע פיזיקלי ומצטט
בהרחבה את חוקרי וולקני שעסקו בנושאים התאורטיים של זרימה דרך קרקע. הבנתי משמואל שהוצאת
שפרינגר הפסיקה את סדרת הספרים החקלאיים שלה
והספר המצויין הזה לא זכה לכן לפרסום נרחב לתפוצה ראויה. ובעקבות כך כתבתי למנהל וולקני למדען הראשי
ולנטפים : לדעתי היה מקום לחזור ולפרסם הספר ואולי המדען וולקני ונטפים יעשו זאת יחד- מניח כי לא יידרש עדכון נרחב ויש בו כדי לפרסם
את השגי החקלאות והמדע החקלאי הישראלי בעולם.
והנה תשובת המחבר
תודה על המחמאות בקשר לספר. אשר להוצאת מהדורה
חדשה של הספר- זה עניין של המחברים ושל בית
ההוצאה, יש זכויות יוצרים. אני אחרי הוצאת הספר פרשתי וניתקתי מגע עם הנושא ואינני
מעודכן במה שנעשה בשטח. עם דני אור נותק המגע. עד כמה שידוע לי הוא כעת פרופסור לפיזיקה
של הקרקע ואינו מתעניין יותר בטפטוף. יש דור חדש של חוקרים ואנו ירדנו מהבמה הזאת.
מעניין אם יהיו עוד תגובות לנושא. שמואל
-------------------------------------------------
עמי חריטן חבר חצרים ואיש נטפים שלח את התגובה הבאה : נטפים הוקמה ע"י קיבוץ חצרים ולא ע"י
משאבי שדה.
ובתגובה
עניתי לו מיד מתנצל על הטעות לגבי יחוס המפעל למשאבי שדה. לא אתלה זאת בגיל ולא בזיכרון
אלא בבטלנות ואני בוש ונכלם-כפי שנכדי הקטן נוהג לומר-לא מתאים לך סבא
ועמי
הוסיף-הדיון ההיסטורי לגבי הוגי הרעיון מעניין אך אין ספק שלהפיכת שיטת ההשקייה בטפטוף
להצלחה אגרוטכנית ואגרונומית בינלאומית אחראים רבים אותם אמנה לפני תרומתם כרונולוגית:
· שמחה בלאס כמפתח הטפטפת הלמינרית ןהטורבולנטית
· יהודה זוהר שבגישתו הלא קונפורמיסטית
העלה את המערכת אל פני הקרקע
רפי
מהודר שפיתח
את הטפטפות המווסתות, את מעברי המים היעילים ביותר היה ללא ספק גורם מאוד מרכזי בהפיכתה של שיטת הטפטוף
לפתרון לשטחים גדולים משופעים ולסוגי מים קשים.
· חצרים- שחיפשה מקור הכנסה הקשור לחקלאות , התקשרה לשמחה הלאס – הקימה את נטפים
והעמידה לטובת היזמות את מיטב חבריה.
· גבתי- כשר החקלאות ושאול ארלוזורוב
נציב ( סגן?) המים שייזם, את התכניות לייעול השקיה ותקצב את המערכות שהותקנו בארץ,
ומערכת שירות השדה בדרום.
· הסביבה החקלאית הישראלית הצורך לייעל
את השימוש במים, והחקלאים הישראליים – בד"כ דור ראשון לחקלאים עבריים, חסרי המסורת
החקלאית שאימצו את השיטה ( הטכנולוגיה והאגרונומיה הייחודית) בידיים ובלב פתח ולא המתינו
לאישור אקדמיה . ( זו אולי הסיבה לאימוץ המאוחר יחסית של ענף ההדרים שחלקו העיקרי אז
היה בידי הסקטור בחקלאי הפרטי השמרני...)
· האקדמיה- שבאיחור אמנם התחילה להסביר
את התיאוריה שיושמה בשטח שנים קודם לכן
· ההתארגנות של נטפים – התרחבות מקיבוץ
יחיד ל3 קיבוצים ( חצרים מגל ויפתח) שהקיפו
ביעילות את כל שטחי הארץ ואח"כ את בעולם כלו.
· התחרות בין יצרני מערכות השקיה בארץ ובעולם.
--------------------------------------------
.ובתשובה-
הסיכום שלך מצוין אבל הייתי שמח באם מי מהוותיקים
היה מוסיף דברים לגבי לבטים קשיים ראשוניים מתי התחלתם לראות את האור הראשון.
בעיני
הפיכת הטפטפת למוצר תעשייתי הוא המפתח להתרחבות השיטה ואני מבין שבנו של בלס היה בעלי
כישורים הנדסיים בתחום הזה. ובאם תשאל למה הדיון חושב בעיני , אענך בעיקר
בגלל הצורך לחזור להזכיר ולדון בבעיות הראשית
ואת הלקחים שניתן ללמוד מהם. אצלנו יש הצלחות וכישלונות המוסתרים מבלי ללמוד את הלקחים
וחבל ניתן לחסוך רבות באם לומדים מכישלונות ועל אחת כמה מהצלחות וברור שנטפים היא הצלחה
גדולה
בעקבות
פנייתו של דר יאיר ארנר לפרופ בן עמי
ברבדו מהפקולטה לחקלאות הוא שלח לי תחילה את המייל שדלהלן ובהמשך כתב רשימה חשובה
על מנגנונים פיזיולוגיים המעורבים בהשפעת שטת ההשקיה בטפטוף על הגידול והפוריות של
עצי מטע.
.להלן
גם המייל הספונטני וגם הרשימה המפורטת יותר
לדעתי
כותב בן עמי מי שהמציא את ההשקיה בטפטפות היה יהודה זוהר. אמנם נכון שהרעיון הראשוני
היה של בלאס אבל הוא התכוון לטפטוף טמון בעומק של כ-60 ס"מ. בקרתי בניסוי שהוא
הקים בשקדים בנגב- נראה לי שזה היה בחלוצה – הטפטפות שלו היו מסורבלות וגדולות ונסתמו
תוך זמן קצר מבלי יכולת לנקותם. מה שכן נכון הוא שבבית המלאכה של חצרים יצרו טפטפות
קטנות יותר אשר נקברו בעומק 30-40 ס"מ בלבד על מנת שיהיה קל לשולפן ולנקותם. יהודה
זוהר היה הראשון שהבחין שצינור עם טפטפות שהושאר על פני הקרקע הניב תוצאה מצוינת במטע
משמש של חצרים. לאחר מכן הגיעו הפיתוחים השונים של טפטפות מווסתות הנהוגות כיום. אני
הייתי אחראי לכמה ניסיונות ראשוניים בשנות ה-70 וה-80 . האחד בכרם קברנה סוביניון של
מושב לוזית ועל עוד שני ניסיונות שדה במזכרת בתיה ובשעלבים. התוצאות פורסמו בכתבי עת
בין לאומיים ואחד מהם אף זכה בפרס BEST PAPER AWARD של שנת 1984 בAmerican journal of enology and
viticulture
. כמו כן השתתפתי בניסויי השקייה בתפוח בגליל ובגולן יחד עם ישראל לוין ורפאל אסף שהניבו
גם הם מספר מאמרים בספרות בין לאומית ובארץ. בשנת 1982נתבקשתי ע"י פרופ' יואש ועדיה לערוך ניסוי
בהשקיה בטפטוף בהדרים –זאת מאחר וניסוי רב שנים בהשקיה במתזים במושב נורדיה לא הניב
תוצאות משכנעות. בשנים אלה עדיין לא נכנס הטפטוף בפרדסי ההדרים. בניסוי שנערך בפרדס
המועצה האזורית עמק חפר ומומן ע"י קרן BARD
היו עוד שותפים ביניהם גם יאיר ארנר. בניסוי זה נבחנה השקיה בטפטוף מול
השקיה במתזים ונבחנו בו גם יחסי הגומלין עם דישון NPK
מה שהביא למעשה לפיתוח השימוש בהדשיה. תוצאות הניסוי פורסמו בארץ ובחו"ל
והביאו להכנסת הטפטוף להשקיה בטפטוף בהדרים בארץ וגם בפלורידה שם נערך ניסוי מקביל
על ידי שותפינו במסגרת קרן BARD
מאוניברסיטת פלורידה ב.GAINSVILE- זוהי
למעשה ההיסטוריה בקצרה מבחינתי. ניתן להרחיב בהבטים הפיסיולוגיים בנושאים כגון הגבלת
נפח השורשים והשפעתו על צמיתה ופוריות, פתוח שיטות הדשייה המבוססות על דשנים מסיסים
במים ובקרה של רכוז חומרי הזנה בשלבים השונים של צמיחה, התמיינות והתפתחות הפרי
ובעקבות המייל הראשון
קיבלתי ממנו רשימה מפורטת יותר על האספקטים הפזיולוגיים של הטפטוף
בן עמי ברבדו, פרופסור אמריטוס, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית
מנגנונים פיזיולוגיים המעורבים בהשפעת שטת ההשקיה בטפטוף על הגידול
והפוריות של עצי מטע.
לשיטת ההשקיה בטפטוף
יש אבות רבים הטוענים לראשונות ואין
בכוונתי לנסות ולהצביע על מי מהם כאב האמיתי של שיטה זו. מטרת מאמר זה היא להצביע
על השלבים שאותם עברה השיטה באמצעות אנשים שניסו "לחשוב מחוץ לקופסה"
ועל החידושים הטכנולוגיים שקידמו אותה ב-60- 70 השנים האחרונות. מרבית החידושים
התבססו על השפעת ההשקיה בטפטוף על מנגנונים פיזיולוגיים הקשורים במערכות השורשים
והנוף ועל יחסי הגומלין של תהליכי הצמיחה והפוריות של צמחים עשבוניים ועציים. אין
ספק שאלה שהגו את רעיון הטפטוף לא היו מודעים להשפעה העתידית של ההשקיה בטפטוף על
התהליכים הפיזיולוגיים האחראים לתוצאות החקלאיות והאקולוגיות, להגדלת היבולים,
שיפור איכות התוצרת החקלאית ועל האפשרות להרחיב את הייצור החקלאי בקרקעות שוליות.
להלן כמה מן המנגנונים הפיזיולוגיים הקשורים
בצמיחה ופוריות המושפעים מן ההשקיה בטפטוף
1, בקרת נפח ומבנה
מערכת השורשים
השקיה בטפטוף גורמת
להגבלת נפח הקרקע המורטב וכתוצאה לכך להיווצרות מערכת שורשים דקים צפופה ורבת
הסתעפויות וקדקודי צמיחה פעילים. חלוקת תאים מהירה האופיינית לקודקודי הצמיחה של
השורשים מייצרת חומרי צמיחה המבקרים את היחס בין הצמיחה הרפרודוקטיבית לבין הצמיחה
הווגטטיבית. בניסויים שנערכו בשתילי הדרים ותפוחים במכלים בעלי נפח של 20-100 ליטר
(איור 1) נמצאו השפעות של נינוס, כניסה מוקדמת לפוריות, עליה במספר הפירות לעץ ויצירה
מוגברת של ציטוקינינים בקודקודי הצמיחה של השרשים. מערכת השורשים המתפתחת במכלים
מאופיינת ע"י העדר שרשי תמך עבים ויצירת שורשונים דקיקים כתוצאה מריבוי
התפצלויות ויצירת קודקודי צמיחה אקטיביים המייצרים הורמונים צמחיים- בעיקר
ציטוקינינים. בגידול עצי פרי בתנאי מטע
בשטח, נמצא שבנוסף למערכת שורשונים דקיקים פעילה בנפח הקרקע המורטב שמתחת לכל
טפטפת, מתפתחת גם מערכת שורשים עבים הצומחים לרוחבים ולעומקים נרחבים בתוך הקרקע
היבשה ומעניקים לעצים תמיכה מכנית ויציבות בתנאי שדה הכוללים כושר נשיאת יבולים
ועמידות בפני רוחות וסערות. גדילת שורשי התמך העבים לתוך הקרקע היבשה מתאפשרת
ע"י מעבר מים ממערכת השורשים הדקים לשורשים העבים המתפתחים תוך כדי ריכוך
הקרקע ע"י הפרשת מים מקודקודי הצמיחה שלהם. צמיחת השורשים נשלטת ע"י
גורמים גנטיים שהתפתחו בתהליכים אבולוציוניים משך שנים רבות. חפירות שנערכו בסוגי
ומיני מטע שונים המושקים בטפטוף הראו שצמיחת שורשי תמך עבים מתרחשת גם בתנאים בהם
מגדלים מטעים בתנאי מדבר בהם אין משקעים משך כל השנה. כמו כן מוכרת גם לחוקרי
אקולוגיה תופעה הקרויה בשם Hydraulic lift שבה
חברות צמחים מעמיקי שורש ושטוחי שורש גדלים זה בצד זה כאשר מעמיקי השורש שואבים
מים משכבות קרקע עמוקות ומפרישים אותם בשכבות הקרקע העליונות בהם מתפתחת צמחיה
שטוחת שורש.
מעבר מים בין שרשים הוכחה גם בניסויים בהם
גודלו שתילי גפן ועגבניות בתנאים של פיצול השורשים לשני מכלי גידול במטרה להשקות
רק אחד מהם כאשר המכל המושקה אמור לספק מים לצמחים על מנת לקיים פוטנציאל מים גבוה
שיספיק לשמירת הטורגור והמכל הלא מושקה יגרום לסגירה חלקית של הפיוניות כתוצאה
מיצור חומצה אבסיסית ע"י השורשים הבלתי מושקים. תוך כדי ביצוע טכניקה זו
התברר שהמכל הלא מושקה אינו מתייבש כתוצאה מזרימת מים משורשי המכל המושקה אל
השורשים במכל הלא מושקה. השקיה סירוגית של שני המכלים כל שבועיים פתרה את הבעיה
וגרמה לחסכון במים ללא ירידה ביבול. שיטה זו הנקראת ( Partial Root Drying) PRD עובדת טוב
בתנאים של גידול צמחים במכלים בהם ניתן להפריד באופן פיזי את מערכת השורשים אולם
בתנאי שדה בהם לא ניתן להפריד פיזית את מערכת השורשים לא ניתן לחסוך במים בשיטה זו
ושיטת השקיה זו שהומלצה באוסטרליה כשלה ואינה נמצאת בשימוש יותר.
בניסוי ההשקיה שנערך
בפרדס שמוטי של המועצה האזורית עמק חפר בשנות ה-80 מצאנו שמספר הפרות לעץ בטיפול
שהושקה באמצעות שלוחה אחת של 4 טפטפות של 4 ליטר לשעה לעץ היה גבוה יותר מזה
שהושקה באמצעות 2 שלוחות של 8 טפטפות של 4 ליטר לשעה לעץ תוצאה המעידה כנראה על
השפעת פיסיולוגית של צמצום נפח השורשים באמצעות השקיה בטפטוף בתנאי שדה.
2. בקרת זמינות המים והמינרלים
בהשקיה נכונה המבוססת
על פרמטרים אקלימיים (התאדות), שטח עלווה ועומס יבול מתקיים נפח קרקע מורטב בעל
נפח קבוע בצורת בצל המאופיין ע"י מפל שבין פוטנציאלי מים גבוהים בשטח האיגום
שמתחת לכל טפטפת לבין פוטנציאלי מים נמוכים בשולי הבצל המורטב. כמו כן מתקיים מפל
של אוורור קרקע בכוון ההפוך כלומר נפח
אוויר נמוך בשטח האיגום וגבוה בשולי הבצל המורטב. מצב זה של מפלי רטיבות ואוורור
מאפשר לקיים זמינות מים ואוורור בו זמנית הודות לדינמיקה של מעבר מים משורש לשורש
במערכת השורשים הצפופה תוך שימוש במרווחי השקיה קצרים ללא דליפת מים לשכבות קרקע
עמוקות. גודל בצל ההרטבה וצריכת המים היומית ניתנת לבקרה ולהתאמה בשלבים השונים של
הגידול הווגטטיבי והרפרודוקטיבי. בניסויים שנערכו בענבי מאכל, נמצא שקשיות הגרגרים
כפי שנמדדה בעזרת מד לחץ הייתה גבוהה יותר בענבים שהושקו בטפטוף בהשוואה לאלה
שהושקו בשיטות קונבנציונליות- השפעה זו מיוחסת לאוורור.
המבנה ההידראולי של מערכת ההשקיה ומבנה מערכת
שורשי ההזנה המתפתחים מתחת לטפטפות, מאפשרת להזריק דשן למערכת ההשקיה. להזרקת דשן
למערכת ההשקיה יתרון עצום, שכן היא מאפשרת לקיים ולבקר בקרקע ריכוזי דשן בהתאם
לצורך. ראוי לזכור שקליטת יסודות הזנה מינרליים ואורגניים ע"י צמחים היא
פונקציה של ריכוזם ולא של כמותם בקרקע. צמחים אינם יודעים "לקרוא"
יחידות כגון קילוגרם לדונם או לטון לדונם מאחר וקצב קליטת המינרלים ע"י
הצמחים נשלט ע"י ריכוז המינרלים בסביבה המידית של השורשים ולא ע"י כמות
המינרלים. לכן הזרקת דשן למערכת ההשקיה תוך שימוש ביחידות כגון גרם למטר מעוקב של
מי ההשקיה או חלקי מיליון (ppm) של היסודות המינרלים
בדשן מאפשרת ליעל את קצב הקליטה ולהגיע לאופטימיזציה של ריכוז המינרלים בעלים
בהתאם להמלצות. פיזור הדשנים המינרלים בנפח הקרקע דמוי הבצל שמתחת לטפטפת תלוי
בתכונות המוליכות של כל דשן. לדוגמא הזרחן נע באיטיות וריכוזו הולך ויורד מנפח
האיגום שמתחת לטפטפת עד לשולי בצל הקרקע המורטב בעוד שהחנקן הניטרתי נע במהירות
וריכוזו הולך ועולה מנפח האיגום עד לשולי בצל ההרטבה של הקרקע. מצב זה של מפלי
ריכוז מהווה יתרון שכן חלק ממערכת השורשים יהיה תמיד חשוף לאזור בעל ריכוז
אופטימלי לקליטתו. ראוי לציין שנושא הדישון הוא בעל חשיבות רבה יותר בהשוואה לשיטת
השקיה אחרות שכן יעלות הקליטה ע"י השורשונים בבצל הקרקע המורטב היא גבוהה
וחוסר דישון מתבטא בריקון מהיר של המינרלים בנפח הקרקע המורטב. מאידך, דישון נכון
נקלט במהירות וביעילות רבה יותר בהשוואה לשיטות השקיה אחרות.
לטפטוף יתרונות
טכניים רבים
1.
השקיה של נפחי קרקע קטנים מצמצמת בהרבה את הצורך בעיבודי קרקע בין
שורות ובהדברת עשבים
2.
פזור אחיד של מי ההשקיה ע"י שימוש בטפטפות מווסתות לחץ המבטיחות
ספיקת מים אחידה לאורך השלוחה מבלי תלות בטופוגרפיה של השטח
3. שליטה על זמינות המים והמינרלים
לצמח ואפשרות להשפיע על תהליכים פיזיולוגיים כגון צמיחה, התמיינות, חלוקת מוטמעים
ויצירת הורמונים צמחיים.
4.
אפשרויות מגוונות לאוטומציה ממוחשבת של השקיה ודישון.
5.
אפשרות לקבל תגובה מהירה להשקיה ודישון לצורך וויסות הצמיחה וקצב
גידול הפרי
------------------------------------------------------------------------------------
בעקבות יום מרתק בחצר
וולקני
משה בר-יוסף
ביום א 23 לאוגוסט
ש.ז קיימה אגודת שוחרי המחקר החקלאי מפגש עם שר החקלאות מר אורי אריאל. כיוון שהיה
זה כמדומני המפגש הראשון שלו עם ציבור חוקרי המנהל התקבצו ובאו מעט שוחרים ובעיקר גמלאים
וחוקרים פעילים בגילאים המתקדמים. האולם לא התמלא אבל שרתה בו אווירה חגיגית והיה מעניין
לשמוע את המסרים החיוביים של השר החדש לאחר שבשבועות האחרונים נוצר הרושם כי בכוונתו
לטלטל את מערכת המחקר ולשנות כיוונו ממחקר רב תחומי שבחלקו הגדול מיועד ליצר ידע
לשרות כלל ציבור החקלאים בארץ למחקר יעודי ממוסחר שניתן יהיה לשווקו לגורמים
עסקיים בארץ ובחו'ל ולשחרר את המדינה בעתיד מהצורך להשקיע במימון המחקר החקלאי .
מסתבר שלאחר שהשר עבר על חומר שנכלל בדוח וועדת פרופ יוג'ין קנדל לבדיקת חשיבות המחקר החקלאי בארץ ולאחר
ששמע משגרירים רבים בארצות חשובות ומביקור קצר שערך בסין על היחס הנלהב בעולם לפעילות
המחקר שנעשית בתחום החקלאות בארץ הבין השר כי מדובר בנכס שהמדינה חייבת להמשיך ולטפח
ולו רק כאמצעי חשוב להפגת פגעי תעמולות הזוועה שבה מכתימים אותנו בעולם.
השר אומנם לא ביטא
זאת כמדומני במפורש אבל הדברים נשמעו בשאלות שנשאל לגבי מצבם הקשה של חקלאי ישראל.
הפגישה נערכה עוד בטרם שמענו על המכתב המרגש על היאוש הנורא שאחז במשפחות חקלאים
וותיקים כמשפחת פיין ממטולה והייתה גם חסרה אמירה ציונית ברורה של השר לגבי חשיבות
החקלאות כאמצעי כלכלי ולא פחות מכך התיישבותי. ואף אם רקעו הפוליטי ומחויבותו לקהל בוחריו
מכוונים את דאגתו כמקובל פוליטית להתיישבות
ביוש ברור גם כי ללא יישובים פעילים ומבוססים
מבחינה כלכלית אין סיכוי להמשך קיומם של ישובים במקומות קשים ורחוקים ויש חשש רציני
להרחבת המדבור ולהשתלטות בלתי מבוקרת של גורמים בלתי רצויים במקומות שיינטשו חלילה.
ולכן נראה לי חשוב שהשר יאמר את דברו לגבי חשיבותה של החקלאות במשק הישראלי גם ללא
תלות ישירה לחלקה בתל"ג. ואף כי למזלנו תפוזי שמוטי אינם פופולריים בשווקי
היצוא כבשנות הקמת המדינה ואפילו הקליף הנפלא אורי אינו מכניס אחד מחמישים ממה
שהשמוטי תרם יחסית למלאי הדל של מטבע החוץ שיצרנו כאן בראשית שנות המדינה עדיין
לפרדסי הדרים אבוקדו ומטעים אחרים תפקיד חיוני בצביעת הארץ בנוף ירוק שבלעדיו
היינו דומים לגוש ביטון אפרורי ודוחה.
והמשבר הפוקד לאחרונה
ענפים שונים אצלינו מחייב כמדומני את הממשלה לחזור ולאמץ שיטת תמיכה הנהוגה בארצות
רבות שחשוב להם שמשקים לא ינטשו בגלל סיבות רבות ומגוונות להכין רשת סבסוד שתבטיח
כי משקים לא ינטשו כי ללא רשת כזו נראה גם אצלינו
חקלאים שחובות שנת שפל אחת ממוטטים אותם למשנים רבות והורסים את חייהם וחיי
משפחתם ולנו אין את הפריבלגיה הזו לתת למשקים וודאי לא של רבים ליפול וארחיב בכך
במסגרת אחרת.
ועוד חסרה הייתה אמירה
ברורה על הצורך בהמשך הסינרגיה שבין החקלאים לדורותיהם לבין שירותי ההדרכה ויחידות
המחקר. כי רק מהסינרגיה הזו זכתה החקלאות הישראלית לתהילה בעולם. יאמר
בבירור המחקר הישראלי לא עלה על המחקר בארצות מפותחות רבות כולל המחקר ההונגרי
שהשר הזכיר ושטחי החקלאות אצלנו היו קטנים משל רב הארצות והחקלאים היו מצויינים
אבל לא יותר מהאנגלים ההולנדים הדנים והאמריקאים . אבל במעט ממדינות אלה הייתה את סגולת הסינרגיה עוד לפני שהמילה הזו
התאזרחה בשפת הניהול והכלכלה. כי סינרגיסם
היה ונשאר מונח ביולוגי המציין למשל את טיב הקשר בין צמחי קטניות לחיידקי
הריזוביום ובזכות הסינרגיסם הזה ניתן לגדל קטניות ללא שימוש בתרכבות חנקן סינתטיות מצב שחוסך אנרגיה והון.
וכך גם החקלאי ישראלי זכה לביקורי בית תדירים של
מדריכים. וחוקרים היו בקשר מצויין עם חברי
משקים ועם המדריכים שליוו החקלאים והייתה סינרגיה ושטף בלתי פוסק של רעיונות
והדגמות ומבחני שדה שהבטיחו כי הדברים שצמחו במעבדה נמסרו למדריכים ומהם לחקלאים ודברים שנצפו בשדה רחוק הגיעו לידיעת מדריכים שעסקו בתחום ואלה עדכנו בנעשה את
החוקרים וחוזר חלילה .
ההיסטוריה של הטפטוף
שגליונות 29 ו-30 של גמלה-עט עסקו
בהם וממשיכים גם בגיליון הנוכחי הן דוגמה
להצלחה סינרגית. ואין זה משנה באם מייחסים את תחילת המפעל לאיש מים כשמחה בלס או
איש חממות אנגליות או בוטנאי כציזיק. את נטפים הקימו חברי קיבוץ בנגב שהייתה להם
את התעוזה להשקיע עוד בשלב שאיש לא חשב שזה ייהפך ללהיט עסקי המוכר במיליארד ונעזרו בפיתוח ומבחני שדה ביהודה
זהר ז"ל אדם צנוע איש שרותי השדה שלא דיבר הרבה אך היה שזוף תמיד בגלל השדות בהם נצרב . ומכתבו של
עמי חריטן מגלה בגיליון הנוכחי עניין אחר שאסור לשכוח וזו תרומתו של השר חיים גבתי
ז'ל איש ההתיישבות העובדת שמהכרותי עמו בישיבות
עבודה על ביעור הטריסטזה אני יכול להעיד שהיה תמיד ער וקשוב והגיב לעניין וחשב
רחוק . וגבתי למד על החקלאות הישראלית מפגישות העבודה הרבות שקיים עם חקלאי ישראל
בימים בהם מספר המשפחות שקיומם היה מחקלאות היה גדול כדי פי עשר ויותר מהיום ואני
מבקש לאחל לשר שירבה בנסיעות למקומות רחוקים עדיהם הגיעו שבחי החקלאות הישראלית
אבל על הבעיות האמתיות רצוי שילמד מהעוסקים בענף חשוב היום וכאן בארץ ישראל. ואם כך יעשה יבין כי הצלחת החקלאות הישראלית
נבעה מסיבות רבות אבל להכשילה די בסיבה יחידה ומילת המפתח הייתה ותהיה הצורך המתמיד
בסינרגיה שהיא מילה לועזית ממקור יווני שכידוע ניתן ללמוד מחכמיהם מהמאה החמישית לפני
הספירה יותר מחכמי היוונים ובעיקר הפוליטיקאים שלהם במאה האחרונה. וסיבת הנפילה שם
וסיבת ההצלחה אצלנו עד כה הייתה הקשר המופלא המכובד והמכבד בין חקלאים הדרכה מחקר ושל השר ומשרדו. נאחל לשר
לייצב את כסא השרות על ארבעת היסודות הללו ותמשיך ותתקיים בנו בפרפזה על אמירתו
המפורסמת של משה סמילנסקי מולדת כאן כי חקלאות כאן.
הרצאת פרופ יורם
קפולניק
הרצאתו של פרופ' יורם
קפולניק ראש מנהל המחקר החקלאי על קיימות ועתיד המחקר הייתה מרשימה והוכיחה שוב
שבראש המוסד עומד חוקר בעל מעוף. אך כיוון
שההרצאה ניתנה בחצר וולקני לבאי וולקני היה חסר לי מאוד חלק מסוים במבוא לעתיד
והוא דיווח על הנעשה במנהל בשנות כהונתו . נראה לי כי יש לנו נטייה להיסחף לעתיד
וקיימות מצלצלת עתיד והיא חוזרת ונשנית בעיתונות המדעית כולל במות בינלאומיות
חשובות כנייצר וסיאנס אבל לא בנפרד אלא כחלק ממידע רב על התפתחויות ומחקרים
שהתחילו לפני שהמושג קיימות הפך נפוץ. ובהרצאה זו כמו בסימפוזיון לרגל תשעים שנות וולקני
דיברו על צרכי העולם אבל החסירו עניין שוותיקי וולקני חשבו תמיד כמשימתם העיקרית
להבטיח שלחקלאי ישראל תמצא פרנסה.
ובאופן מוזר את
הפרנסה השיגו לא משטחי גידול נרחבים שהבטיחו קיימות אלא מגידולים חדשים דוגמת
האבוקדו והמנגו ופרחים שלא הבטיחו קיימות אבל הבטיחו הכנסות גבוהות למי שטרח לגדלם
בטרם הכירו אותם צרכני אירופה ובטרם גידלו אותם בארצות בהם שטחים גדולים ומים זולים
או גם שטחים גדולים וגם מים וגם כח עבודה זול. והמודל שלנו חייב להיות לא קיימות
אלא מדינה חקלאית כניו-זלנד היכן שגידול פראי כקיווי בר שהובא מסין הפך ללהיט
עולמי שמכניס שם למעלה ממיליארד דולר לשנה והם ממשיכים לפתחו וכנ"ל לגבי
אגסים סיניים ועוד גידולים חדשים שהניוזלנדים הפכו ללהיטים חקלאיים . אבל אני מניח
כי יש קהל רב שמסחור הקיווי פחות מעניין אותו מחששותיו מבעיות הקיימות .
וכנ"ל עניין ההתחממות הגלובלית במכון וולקני נמצא אחד החוקרים האפיקורסים
בתחום זה וגם אם הוא טועה טעותו קטנה משל אלה שלא פוסקים לאיים על העולם בהתחממות
נוראית. כי לפי בדיקות מבוססות העליה בטמפרטורה
ברמה גלובלית מאז שהתחילו למדוד ולאיים היא רק חצי מעלת צלסיוס והנה כבר לפני 30
שנים התחזיות דיברו שתוך עשרים שנים קרי כבר לפני עשור ההתחממות תהיה
בגבולות של 3-4 מעלות. והזכרתי ביקור בפינלנד לפני כשלושים שנים שם הראו לי ניסוי
בגידול עגבנית בחממה מתוך רצון לנסות ולהבין וללמוד כיצד יצמחו שם עגבניות בעתיד
(שזה היום) . עדיף לכן שמנהל המחקר יבחן את הנעשה בחצר ויבדוק האם המחקר עומד ברמה
ובמשימות החשובות למשק החקלאי לא בטווח של חמישים אלא של העשור הקרוב ולא ארחיב כי
קל לבקר וקשה לנהל מוסד גדול ורב זכויות
כוולקני.
. אסיפה השנתית של
אגודת השוחרים של המחקר החקלאי
אגודת השוחרים היא אחד המוסדות החשובים שלצד מנהל המחקר והיא
פועלת בשנים האחרונות בזכות מסירותם הרבה של היו"ר ד'ר חיים צבאן ושל המזכיר ד'ר
שאול מנור
האגודה
משמשת כצינור דרכו מוזרמים מידי שנה מלגות לסטודנטים מהמנהל וממוסדות מחקר
אחרים. משתתפי האסיפה הכללית השנה השלימו בקושי מניין ואף שאיני בטוח באם דרוש
מניין לקיום תקני של אספה, הנה בכל זאת צרם לי מאוד מיעוט התייחסות וההשתתפות האישית של שוחרים פוטנציאלים מקרב עובדי המחקר הגמלאים שאהבו ואוהבים את
מכון המחקר הזה ושל ציבורי חקלאים במושבים קיבוצים ומושבות בעבר שנהנו ונהנים
מפירות המחקרים שנערכו ונערכו במכון ולקני ו וחסר לא פחות נציגות מסוימת של קהל
הצרכנים.
------------------------------------------------------------
ובשולי העניין חבר
וותיק של האגודה , חוקר רב זכויות נטש אותה בטריקת דלת בערב שלפני האסיפה וכך נקט
גם פרופסור חשוב אחר באותו מכון. וכל זה
בגלל כפיות טובה של המוסד שהם שירתו בו במשך עשרות שנים והיו בין הגורמים החשובים
לפרסומו. עד כמה חשובים אני יכול להעיד לגבי הראשון -שבכנס שערכה החברה האמריקאית
להורטיקולטורה לפני כמה שנים על נושא שבירת תרדמה בעצי פרי נשירים החוקר שפתח
את ההרצאות בתחום הזכיר בסוף הרשימה כ 12
מאמרים פורצי דרך בתחום שבירת התרדמה. שבע מכלל הציטוטים היו של החוקר הזה שמי
ממנהליו הנוכחיים של המכון הצמחי בו הוא עבד עשרות שנים שילחו מחדרו בצריף הגמלאים בהודעה שהועברה אליו
מהיום למחר. וכך גם החוקר הראשון שפרסומה של ישראל בתחום ענף הזית צמח בעיקר
ממחקריו ומשו.
אז רבותי בהנהלה אנא
דאגו קודם לכבד את ציבור השוחרים הוותיק
כי בהתנהגות כזו אין הצדקה להזמין שוחרים חדשים.
==========================================
שער שלישי
דברים על פרשות שבוע
-----------------------------------------------------------------
על מַצֵבָה וּמַּצֶבֶת
דבר תורה לפרשת שפטים
תשעה
יואל פיקסלר
דברים פרק טז (כב): וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה
אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א ה’ אֱלֹהֶֽיךָ: ס
המושג מצבה הוא קדום
מאוד ומופיע בשפות קדומות שונות: בפיניקית – מצבת (או מנצבת), בארמית עתיקה – נצב,
בנבטית ובתדמורית – מצב.
המושג מצבה משמש
במקרא לשלושה שימושים שונים, על השימוש לשלושת השימושים אנו לומדים כבר מיעקב בספר
בראשית. (יש לציין כי המצבה מוזכרת במקרא מעל עשרים פעמים):
א.
פולחן
בראשית פרק כח פסוק
יח: וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם
מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ:
יעקב נוסך שמן על ראש
המצבה ומאוחר יותר הוא גם נוסך עליה נסך. בפרק לה:ויַצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּ֛קוֹם
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ
וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן:
ב.
ציון, סימן ועדות
בראשית לד: (נב) עֵ֚ד
הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙
אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה.
ובמושגם של ימינו: הצבת "אבני גבול", כפי שנעשה בגבול מצרים-ישראל.
וכן עדות במובן מעט
שונה, פרסום – אנדרטה. אצל אבשלום בספר שמואל ב' פרק יח: וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח
וַיַּצֶּב־ל֤וֹ בְחַיָּיו֙ אֶת־מַצֶּ֙בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֤י
אָמַר֙ אֵֽין־לִ֣י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א
לַמַּצֶּ֙בֶת֙ עַל־שְׁמ֔וֹ וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה: ס
ג.
ציון על מקום קבורה
פרק לה: (כ)
וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת
קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם:
ברצוני לעסוק היום
בשנים מתוך שלושת השימושים של המצבה: השימוש האחד: מצבה לצרכי פולחן, והשימוש
השני: לציון על מקום קבורה.
אפתח במצבת קבורה
כולנו מכירים את
מצבות הקבורה בבתי הקברות שמנסות לספר בקצרה את תולדותיו של הנפטר הטמון מתחת
למצבה, יש העושים זאת בחריזה ויש העושים זאת עם קולופון כאשר שם הנפטר או תכונותיו
מופיעים בקולופון. מי מכם שביקר בבית הקברות בפראג או במקום קדום אחר יכול לעמוד
על המקצועות המגוונים של הקבורים במקום.
בעיר צוער שמדרום לים
המלח, היום בשטח ירדן, נחשף בית קברות יהודי עם מצבות לא מעטות שחלקן נמצאות באוסף
מוסיאוף. המיוחד במצבות אלה שתאריך הפטירה נכתב ב"מספר שנים לחורבן בית
שני". כגון, "בתלתה יומין בירח כסלו...שנת תלתה מאה ותשעין ותמני
שנין לחורבן בית מקדשנו", כלומר שנת467 לספירה.[1] אגב,
נסיון לחדש את מניין השנים לחורבן נעשה על ידי אליעזר בן יהודה. בן יהודה היה עורך
של העיתון "השקפה" והתאריך שנשא העיתון היה לדוגמא: יום ג' כ"ב תמוז
אלף תתל"ו לגלותנו שהיא שנת 1905 לספירת הנוצרים.[2] נסיונות
אלו פסקו עם פרסומה של הצהרת בלפור בשנת 1917.
מצבה לצרכי פולחן
השימוש במצבה לצרכי
פולחן מופיע לא מעט פעמים במקרא וכבר אצל יעקב מצאנו כי במהלך בריחתו לארם נהריים
הוא מציב את האבן שהיתה למראשותיו כמצבה ויוצק עליה שמן, ואח"כ נודר כי אם
ישוב בשלום לבית אביו המצבה תהיה לבית אלהים. ובחזרו לארץ כנען הוא מציב מצבה
בבית-אל ומנסך עליה נסכים. בישעיהו יט אומר הנביא: (יט) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא
יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֙חַ֙ לה' בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה
אֵֽצֶל־גְּבוּלָ֖הּ לה': (המצבה מופיעה כתקבולת למזבח, בחצי הפסוק הראשון). בנבואה
זו מתיחס הנביא בחיוב למצבה שהיא תסמן את שלטון ה' במצרים לעתיד לבוא. באופן כללי
היחס למצבה בספרי הנביאים הוא יחס שלילי כאשר המצבה מסמלת את העבודה הזרה בכלל
והבעל בפרט. בתורה, כפי שנאמר בספר שמות כד: לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֤ה לֵאלֹֽהֵיהֶם֙ וְלֹ֣א
תָֽעָבְדֵ֔ם וְלֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה כְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם כִּ֤י הָרֵס֙ תְּהָ֣רְסֵ֔ם וְשַׁבֵּ֥ר
תְּשַׁבֵּ֖ר מַצֵּבֹתֵיהֶֽם: וכן בפרק לד: כִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙
תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו
תִּכְרֹתֽוּן: ובנביאים ראשונים, מלכים א פרק יד פסוק כג : וַיִּבְנ֨וּ גַם־הֵ֧מָּה
לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה
וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן: מלכים ב פרק ג פסוק ב : וַיָּ֙סַר֙ אֶת־מַצְּבַ֣ת
הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אָבִֽיו:
מעבר ליחס השלילי,
המקום היחידי בתורה בו יש ציווי האוסר על הקמת מצבה וקיום הפולחן הוא בפרשתנו: (כב)
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א ה' אֱלֹהֶֽיךָ:
לפני שנתאר את מה
שקורה בשטח, אקדים עוד הקדמה קצרה. המקרא ("היהדות") הביא לעולם שתי
תפיסות ייחודיות: האמונה באל אחד – המונותאיזם (לא יהיה לך...), ופולחן ללא דמויות
– אנאיקוני (לא תעשה לך פסל...). הקולות שעולים מפרקי הנביאים מצביעים על כך
שהתקיים מאבק מתמיד לאורך מאות שנים (כ – 600 שנה), בהצלחה מוגבלת, להנחיל לעם
ישראל את שתי התפיסות הללו. בימיו של משה, במעשה העגל,[3] וכן מוצאים
בימי רחבעם בן שלמה[4]: מלכים
א פרק יד
(כג) וַיִּבְנ֨וּ
גַם־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה
גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן: ובימי המלך יאשיהו במקדש בירושלים:[5] מלכים ב
פרק כג
(ו) וַיֹּצֵ֣א
אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית ה' מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן
וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙
אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם: נראה לי כי על אף היחס השלילי אל המצבה
העולה מהתנ"ך, המצבה ייצגה את הגישה לפולחן האנאיקוני, מהבחינה החיובית:
האנטי – פסל וכל תמונה, ואין דינה כאשרה.
נעבור עתה לראליה, מה
הם הממצאים בשטח?!. בחפירות השונות שנערכו
בירושלים בשכבות של סוף ימי בית ראשון (מאות ז – ו לפנה"ס) נמצאו יותר מ –
2,000 צלמיות חרס של דמות אשה עירומה התומכת בידיה את חזה, ככל הנראה אלת הפריון,
יש המזהים אותה כאשרה. ממצא זה הוא אופייני לישובים ביהודה בסוף ימי הבית הראשון.
לא נמצאו ביהודה אתרי פולחן אנאיקונים, דבר שהביא את החוקרים למסקנה כי התפתחות
האמונה באל אחד והפולחן האנאיקוני הם מאוחרים בהרבה לנאמר במקרא.
המצבה: ככלל, המצבה הפולחנית היא אבן
צרה וארוכה שהונחה על צידה הצר (לגובה) ובולטת מעל סביבתה. המצבה היא אבן שנשארה
בצורתה הטבעית - לא מסותתת. מסתבר שחירבת קיאפה שבעמק האלה, מספקת לנו אבני יסוד
לא מעטות לתהליכים היסטורים השופכים אור של ראליה על פרקי התנ"ך בתקופתם של
דוד ושלמה (מאות 11 – 10 לפנה"ס).
יוסף גרפינקל, סער
מנור ומייקל היזל בסיפרם "עקבות דוד המלך בעמק האלה" מתארים את הממצאים
בחירבת קיאפה ואתיחס רק לממצאים הרלוונטים לנושא שלנו.[6] בחפירות
נמצאו מספר מצבות (6) במספר מקומות – חדרים שעל פי הממצא בחדרים אלה, הם שימשו
כמקומות פולחן. אתאר שני מקומות בהם נמצאו מצבות. האחד: לחירבת קיאפה היו שני שערי
כניסה: דרומי ומערבי. בכניסה לשער הדרומי, בתא השער הראשון משמאל התגלתה
מצבה עומדת. המקום השני: בחדר הצמוד משמאל לשער המערבי נמצאה מצבה
ש"עברה ביטול" כאשר היא מוסתרת בתוך הקיר. לא אכנס כאן להסברים מדוע
המצבות נמצאות צמוד לשערי העיר אך עתה ניתן להבין פסוק סתום במלכים ב פרק כג :
(ח) וַיָּבֵ֤א
אֶת־כָּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר
קִטְּרוּ־שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־ בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת־בָּמ֣וֹת
הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שַׂר־הָעִ֔יר
אֲשֶֽׁר־עַל־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר: הכתוב הנ"ל מספר על
יאשיהו מלך יהודה אשר ביטל את הבמות, שעמדו משמאל לשער העיר, בסוף המאה ה -7
לפנה"ס. כמה מפתיעה ההתאמה בין הכתוב לממצא, המצבות נמצאו "על שמאל
איש בשער העיר". כפי שאמרתי קודם, המצבה ייצגה את הגישה לפולחן
האנאיקוני, והממצא הנ"ל מעיד כי ביהודה היתה קיימת התופעה של הפולחן האנאיקוני כבר במאה ה- 11
לפנה"ס, בשלב בו נוסדה הממלכה ע"י דוד, ולא כפי שטענו חלק מהחוקרים שזו
תופעה מאוחרת, על כל המשתמע מכך.
===================================================================
על
מחזה ליחיד וכהן ועל תפאורה טבעית למחזה המוני
בפרשת
כי תבוא
משה
בר-יוסף
הפרשה
מתחילה וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ
נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
פסוק
דומה וכמעט זהה קראנו לפני שבועיים בפרשת שופטים
פרק
יז יד כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה;
כי תבוא בפרשתנו מקדים להבאת
ביכורים שהוא עניינו של הפרט החי משדהו ומפרי עמלו ומתאים לכן לנקוט בלשון יחיד כי תבוא.
ואילו בפרשת שופטים כי תבוא מקדים לעניין המלכת
המלך שהוא עניינו של הציבור ומוזר לכן למה לא נקט הכתוב בלשון רבים -כי תבואו. עיון בפסוקים מגלה כי גם שם הפניה לקהל
נעשית באמצעות הפרטים והיא בלשון המחייבת יחס ואחריות אישית אשימה עליי מלך
/ לא תוכל לתת עליך איש נוכרי -ויש בכך לקח פוליטי חשוב לימינו
ומטעמי פוליטיקלי קורקט לא ארחיב בכך.
ויש הבדלים נוספים -פסוקנו מתחיל והיה שבדומה
לפתיחת פסוק במילה ויהי מקובל כמראה
ועל עניין הכרוך בצער ועל קושי וזה בהחלט מתקשר למצבו של מביא הביכורים שמיד בגמר הטכס
ועוד לפני ששב לביתו, מתחיל וודאי לדאוג לגורל יבולו בשנה הבאה. כי בארץ בניגוד למצרים היכן שהמים זרמו בתעלות ובניגוד
לברזיל היכן שהגשמים יורדים כסדרם, כל שנה חדשה מתחילה בדאגה חדשה ולא כל שנה מסתימת
בשמחה. ולכן אולי
פרשת הבאת הביכורים מסתימת בהוראה של ושמחת וכך גם בחג הסוכות חוזרת כמה פעמים
ההוראה ושמחת בחגיך כיוון שבשנים לא מעטות בארץ לא הייתה סיבה לשמוח בחג האסיף כי לא היה מה
לאסוף ואם היה יבול טוב ייתכן והמחירים היו נמוכים ולחקלאי לא נשאר דבר ואם נשאר מסי
המלכות קיזזו את רובם ובכל זאת החיוב הדתי היה לשמוח כי מצוות החג לשמוח. והסבך
החקלאי של החיים בארץ נשנו גם בפסוקים שקראנו שבוע קודם לפרשת כי תבוא.
כי תבא (כתיב חסר) בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל
כליך לא תתן
כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש
לא תניף על קמת רעך
חזל
התלבטו לגבי הרשות הזו שאגב רבים בימינו מקפידים מאוד לקיימה בלשונה וכל אימת שאני
תופס בעל מכונית נכנס לחלקה וקוטף אצלי או אצל השכנים פירות , תמיד הם מצטטים
מהפסוקים הללו. ואילו חזל הגבילו הרשות
הזו וצמצמוה לשכירי יום בלבד, אף שלא נזקקו לכך שהרי מצווה מפורשת לא תחסום שור
בדישו אז אם שור שדש אסור למנוע מלאכול שכיר העובד בכרם או עובד כקוצר על אחת כמה
וכמה. וספק באם בימינו ההרשאה הזו מתאימה אפילו לשכירי יום , כי מי שמכיר את הפערים
במחירי תוצרת חקלאית מסוג א לעומת סוג ב מבין מדוע בעלי הכרם אינם נוטלים לעצמם את
הענבים היפים ביותר ולכן לא רק למי שעובר ליד הכרם אין רשות לבוא וליטול ענבים כדי
שבעך וכנפשך אלא אפילו את כנפשך של שכיר היום יש מקום להגביל ויתכבד נא ויאכל לא את
התוצרת המשובחת ביותר אלא כזו שמספיקה כדי להשביעו .
ואל
כליך לא תתן וחרמש לא תניף בא ללמד פרק חשוב בדיני בעלות של חיפוש שותפות בפירות ולא בעשיה- והעובדה
שכולם נכנסו לארץ בנס אלוקי אינה הופכת את החיים כאן לשותפות באיסוף היבול והפסוקים
הללו באים להדגיש כי הענבים הגדלים בכרם והקמה שגדלה בשדה שייכים למי שטרח ונטע טרח
וזרע.
אך ספר
דברים אינו עוסק רק בפלחה ובכרם – ועוד עלי להדגיש כי הספר הזה אינו הנאום האחרון
של משה כפי שד'ר מיכה גודמן קרא לאחרונה לספר שכתב על ספר דברים אלא המחזה האחרון
ובעצם העתקת המחזות והדרשות לשפת ספר .והראיה הזו מתבססת על שמו של הספר- דברים
שמשמעם כפשוטם דיבורים אבל לא רק דיבורים הם
דברים כך גם חפצים. וכשהשומר בכניסה לקניון פונה למישהו ואומר לו תראה
לי את הדברים שיש לך בתיק, הוא אינו מתעניין
בסיפור שבתיק אלא בחפצים שבו ובעיקר יחפש אחר דברים מחוברים לחוט ולמרעום ולחומר נפץ
והחיבור
שבין דבורים שהם מסרים לבין חפצים שניתן לצפות בהם ולהרעיש עמם נקרא בשפה
המודרנית שפת המולטימדיה המפיצה מסריה דרך החושים השונים כולל כמובן הראיה והשמיעה
ודרך הרגל וההרגל והכל כדי לעורר עניין ולמשוך
תשומת לב .
וחיברנו
בכך את דברים לשמו האחר של הספר משנה תורה במובנו הארמי מלשון לימוד
תורה ובמובנו בעברית משנה תורה מספר למצגת
מולטימדיה לצירוף של דיבורים ושל תפאורות ושל מחזה.
.ובטרם
אדגים את ההמחזה בפרשתנו כי תבוא אחזור
לתמיהה הידועה שבתחילת פרשת דברים
אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל,
בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה
מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר,
עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
ושאלו
כבר איזה דברים-זה יומן מסע ואין דיבור ואין מחזה
אז למה פתח הפסוק בדברים?
אבל
באם תיקחו על עצמכם תפקיד הבמאי שצריך לדווח
על נאומו החשוב של משה בסרטון ובאם תעמידו קריין עם דפים, זה יהיה וודאי משעמם ,עדיף שתריצו בהקדמה סרטון ותמונות
של המקומות בהם נדד בטרם התחיל לנאום נניח תמונות מהמסלול בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן
וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.
ב אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ ומובטח לכם שהסרטון יהפוך ללהיט וירלי.
ויש מקומות רבים נוספים בספר דברים שנכתבו כהוראת לבמאי
ואתחיל
במחזה ליחיד ולכהן הבאת ביכורים ומקרא
ביכורים. במשנה מסכת ביכורים הוראות בימוי
מוכרות.
יורד
אדם לשדהו רואה תאנה שביכרה קושרה בגמי ואומר הרי זה ביכורים / בהבשיל הפרי מכניסו
בסל נצרים ובסל קלוע חוטי זהב באם עשיר/ עולה לירושלים ובא אל המקדש שם מקדמו כהן והעולה
בהתרגשות מובנת מצטט פסוקים, משתחווה ומשאיר
הסל סוף המערכה האחרונה. אבל את מחיאות הכפיים הוא שמע כבר קודם עוד בדרך כאשר כל תושבי
הישובים בדרך בה עלה לירושלים בירכו ועודדו את העולים
וברור שמביא הביכורים חווה חוויה תאטרלית מדהימה
שפחות משסייעה לכוהנים בתאנים המעטות שהקדימו להבשיל ועמדו בטלטלות הדרך עד להגשתם
לכהן, הם וודאי שימחו את החקלאים שלקחו
כמה ימי חופש מעול העבודה והדאגה ועלו לרגל כדי להשתתף כצופים וכשחקנים במחזה המופלא
הזה הם וודאי שימחו .
וממחזה ליחיד וכהן למחזה לרבים כל העם לשבטיו השתתפו
בו בו כצופים וכניצבים במחזה אדיר ורב רושם.
יא וַיְצַו
מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.
יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם,
אֶת-הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה,
וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. יג וְאֵלֶּה
יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל:
רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. יד וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל-כָּל-אִישׁ
יִשְׂרָאֵל--קוֹל רָם.
והזכרתי
כי מי שנכנס לארץ דרך בקעת הירדן ומגיע למעבר שבין עיבל לבין גריזים ובמיוחד בתקופת
הקיץ לא יכול להישאר אדיש למראה הקונטרסט הנופי
הגדול שבין עיבל השדוף לבין גריזים הירוק והמיוער. והבמאי האלוקי בחר בקונטרסט הזה כתפאורה המציגה לקהל
הצופים את הברכה והקללה הברכה שבירוק ואת הקללה שבשדוף וגם ללא מלים מי שיתבונן בתפאורה
הזו התמונה הזו תלווה אותו שנים רבות .
אבל
לפי הוראות הבימוי קהל משתתפי ההצגה הם גם הניצבים בהצגה וגם קהל הצופים בתפאורה הכה
תואמת וגם קהל השומעים והעונים לדברים המושמעים להם בקול גדול על ידי שחקנים מקצועיים יודעי שירה כנאמר וְעָנוּ
הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל-כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל--קוֹל רָם.
{ס} טו אָרוּררררר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל
וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ--וְשָׂם בַּסָּתֶר;
וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵןןןןןןן.
והמחזה
נמשך והלוויים קראו -אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו
וְאִמּוֹ;
וְאָמַר
כָּל-הָעָם, אָמֵן.
אָרוּר,
מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ
; וְאָמַר
כָּל-הָעָם, אָמֵן.
שלושת
הארורים הללו מוכרים לנו, הם הנגטיב של חלק מעשרת הדיברות שכזכור אף הן לוו
בהמחזה מרשימה ופירוטכניקה
הראשון
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה =הנגטיב של לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים
אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה
השני
אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ;= כנגטיב ַּכֵּבד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ.
השלישי
אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ = לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
גם הארורים
האחרים יש להם מקבילות בעשרת הדיברות מלבד ענייני העריות שהצמדתם במחזה לעשרת הדיברות
חיברה כנראה באוזני השומעים את השלילה באי ציות לעשרת הדיברות לאי ציות לדיני עריות.
והסיום של הפרק הזה חד וברור ואם זה היה קונצרט היינו
שומעים וודאי את הקולות הרועמים של התופים הגדולים אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.
והמחזה
וודאי חזר ועלה כמה פעמים והשאיר רושם עצום על כל המשתתפים והוא לא נגמר בקללות הארור
אלא בברוך אתה חיובי ואופטימי
כִּי
תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ג בָּרוּךְ
אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.
ד בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר
אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. ה בָּרוּךְ
טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. ו בָּרוּךְ אַתָּה,
בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.
ואין
הוראות במאי ולא מצאתי האם הלווים הכריזו גם על הברכות
אבל גם סופו של המחזה יועד להרשים את כל מי שנוכח במחזה הזה כניצבים וכקהל כאחד
וברוך אתה המובטח למי שישמע בקול ד' מעמיד את השומע בדרגה המוכרת לנו מברכות לגבוה והוא
כמעט כבברכות השחר חוזר ומובטח באוזני השומעים לדבר ד' ארבע פעמים
ברוך
אתה בעיר
ברוך
אתה בשדה
ברוך
אתה בבואך
וברוך
אתה בצאתך-
ותודו שאין הפי
אנד יפה ומבורך מזה
לשנה טובה ומבורכת
============================================
