יום שלישי, 23 בפברואר 2016

גמלה-עט גליון מס' 35




גמלה-עט
עיתון  אינטר-עטי
 של גמלאי היום ומחר
פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש  ולקוראים חפצי דעת
הקוראים מוזמנים להוסיף מידע באם חסר ולתקן את  השגוי - והכל במידה והשפה מתוקנת.
נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לעורך.
גיליון מספר 35
בעריכת משה בר-יוסף
 ‏‏2016–01–14
מה בגיליון?

שער הזיכרון
הגיליון הראשון בשנה האזרחית החדשה מתחיל בדברי צער על חברים וותיקים מהם נפרדנו בחודש האחרון: פרופ' צבי קרחי, אגרונום גב' אווה איזק ופרופ' אבי ללאזר.
שער חוקרים תחת חקירה
מדענים איטלקים מואשמים בהפצת מחלה קשה הפוגעת בענף הזית
שער ההדברה הביולוגית
ד"ר סמיר דרובי - פיתוח ומסחור של תכשירים להדברה ביולוגית של גורמי ריקבון בתוצרת חקלאית לאחר הקטיף
שער הפרשה - ויחי

שער הזיכרון
בחודש האחרון הלכו לעולמם פרופ' צבי קרחי, גב' אווה איזק ופרופ' אבי ללאזר.
כל אחד ואחת מהם היו עולם שלם למשפחותיהם וחלק מאיתנו ומהמארג המופלא של אנשי מחקר שהפכו את מינהל המחקר החקלאי למוסד בעל שם ובעל תרומה לחקלאות וכלכלת ישראל. שהמדינה כולה התגאתה בתרומתו.
שניים מהחוקרים שעיסוקם היה בטיפוח מעשי של גידולי מקשה ושל תות שדה, היו חלוצים בתחומם והקנו למוסד לא רק יוקרה רבה בה זכה החיבור שבין מחקר למעשה, בין מדע לחקלאות חדשנית אלא גם תמלוגים מכובדים  . יהי זכרם ברוך.

פרופ' צבי קרחי ז"ל
1928-2015


ד"ר רוני כהן - דברים לזכרו    
את צבי הכרתי בסתיו 1986 כמעט לפני 30 שנה. הייתי בסיום הדוקטורט. צבי פנה אלי דרך חבר משותף והציע לי להצטרף לצוות היחידה לדלועיים בנווה יער.
יש צמתים בחיים בהם נקרים בדרכך בזמן ובמקום  מסוים אנשים שמשנים את מסלול חייך. צבי שינה את מסלול חיי. כך קרה לי בפגישה בנווה יער שם פגשתי אדם כריזמטי שהשאיר עלי רושם עצום כמי  שחי את המחקר החקלאי והיה מלא בלהט של עשיה מדעית. צבי ערך לי אז סיור במעבדות ובחממות ונתן לי להבין עד כמה חשוב היה לדעתו כבר אז שילוב הגנטיקה כולל המולקולרית בטיפוח זנים חדשים. חזרתי באותו יום לביתי ברחובות והודעתי לאשתי , שאנחנו עוברים לצפון.
בשנים האחרונות נתקלים יותר ויותר בצורך לערוך מחקרים רב תחומיים. צבי הבין את הצורך הזה כבר אז והקדים בכך את זמנו. צבי בנה יחידת מחקר רב תחומית העוסקת  בעיקר במחקר וטיפוח של דלועיים. צבי צירף לקבוצה חוקרים מתחומים שונים. טיפוח, פיזיולוגיה של הצמח, אגרוטכניקה, פיטפתולוגיה וביולוגיה מולקולרית ויצר בכך קבוצת מחקר המשלבת כוחות ויוצרת לא רק זנים חדשים אלא מוצר הכולל מעטפת ידע התומכת בזנים אלו. ואכן קבוצת המחקר שצבי יצר זוכה להכרה בין לאומית ונחשבת לאחת הקבוצות המובילות במחקר של צמחים ממשפחת הדלועיים.
צבי ידע להשיג תקציבי מחקר וטיפוח בהיקפים שהיום נראים דמיוניים. בעזרת תקציבים אלו בנה בניין מעבדות, רכש ציוד מדעי, בנה חדרי צמיחה מבוקרים, חדרי איחסון לזרעים, חממות ובתי רשת. בעזרת תקציבים אלו הצליח צבי לשלב במערכת חוקרים חדשים ולממן פעילותם עד שזכו להתקבל כעובדים בתקן.
זכורה לי חוויה בה ראיתי איך עובד מטפח קלסי בעל עין בוחנת ולב חפץ לקדם את הנושא הטיפוחי בה עסק. הייתה זו נסיעה לטורקיה בה סיירנו בין השאר בשדה מלונים שקרס ממחלה. צבי זיהה שני צמחים שנשארו חיים. אספנו את הפירות ובלילה במלון הפקנו זרעים, ייבשנו אותם והבאנו את הזרעים חזרה למעבדה כדי לבחון אם מידת העמידות שלהם ולראות כיצד לשלב את החומר הגנטי הזה בתוכניות הטיפוח.
בנסיעה אחרת לספרד נכנסנו לבית אריזה בה איש  לא זיהה אותנו.. ראינו שם אלפי קרטונים עליהם מתנוסס בגאווה המותג "גליה". אני עמדתי נפעם ליד צבי וניסיתי לנחש מה הוא חש. יש מעט אנשים שתרמו תרומה כה משמעותית ליצירת טיפוס חדש של מוצר חקלאי ולשינוי דרמטי בחקלאות הישראלית והעולמית.
צבי היה איש חזון. היה בין המובילים את המהפכה של המעבר מזנים בהפריה חופשית לזני מיכלוא מתקדמים. בצד המחויבות לחוזי הטיפוח עם חברות מהארץ והעולם צבי אפשר לנו החוקרים חופש מלא לחקור וליזום ככל הנדרש וכל זאת תוך התעניינות כיבוד ופרגון.
צבי היה מנהיג. הייתה לנו הזכות לעבוד במחיצתו . יהי זכרו ברוך.

===============================================.
ד"ר שאול מנור העביר הודעה על פטירתו של צבי  ז'ל בין חברי אגודת שוחרי המחקר החקלאי וכך כתב:
. ד"ר צבי קרחי, שהקים את היחידה לדלועיים בנווה יער, הלך לעולמו בגיל 87. צבי היה איש רב פעלים במחקר החקלאי. ההישג הידוע ביותר שלו היה פיתוח זן המלון "גליה" שהפך למותג בינלאומי חדש בעל ערך. צבי היה חבר ותיק באגודת נאמני המחקר החקלאי ופעל שנים רבות כחבר ועד האגודה.  כולנו שולחים תנחומים לאשתו יפה ולבני המשפחה.      
==================================================
דברי הערכה לפועלו המבורך של ד"ר צבי קרחי ז"ל  הועברו אלי על ידי עמיתו בעבר, ד"ר הרי פריס, והם מובאים להלן לאחר עריכה  לשונית של פרופ' עמרם אושרי שהיה חבר קרוב של המנוח מימי לימודיהם באוניברסיטת  קליפורניה דייויס,  ועוד קודם דרך הוריהם, שעלו לארץ והגשימו במסלולים ציוניים מקבילים.
ד"ר הרי פריס
יום ב', ט"ז טבת ה'תשע"ו, 28 דצמבר 2015
ד"ר צבי קרחי היה מנהיג צוות לדוגמה שהראה כיצד להתמודד עם קשיים. הוא, בעזרת גב' אניקה גוברס, טיפח את זן  המלון "גליה", זן שהושק ב-1974. אבל הוא לא רק טיפח את ה זן גליה - הוא הכיר בכך שכדי שזן חדש וייחודי זה יוכל להיכנס למערך השיווקי בארץ ובחו"ל, יש צורך לשנות את שיטות הגידול ואת גישות השיווק המקובלות.
קודם-כל, וזה דבר חשוב ביותר שצבי לימד אותנו, היה צורך לשנות את האגרוטכניקה הקיימת בגידול מלונים מזנים אחרים, ולהתאים אותה לגידול הזן גליה. זה היה הרבה מעבר לניסויים שנעשו בנוה יער על מנת למצוא את האגרוטכניקה המתאימה ביותר כדי לקבל את התוצאות המירביות - היה צורך להעביר את הגישות ולהתאים אותן לשטח, לקרקעות ולאזורים האחרים בארץ.
החדרת זן חדש כמו גליה הייתה כרוכה  בעבודה רבה בכמה מישורים, אחרת פשוט הזן לא היה נקלט. הרבה מעבר למציאת האגרוטכניקה המתאימה - שזה החלק הקל ביותר של הסיפור - היה צורך לשכנע לא רק את החקלאים לנסות אותו, אלא גם את המדריכים, הסיטונאים והקמעונאים - ובסופו של דבר את הצרכנים. כמו כן, היה הכרח לשכנע את חברת אגרקסקו להתאמץ ולהשקיע בשיווק מוצר חדש וייחודי זה, ישראלי לחלוטין ואקסקלוסיבי, בשווקי אירופה השונים. זו הייתה משימה כה גדולה עד כדי שדרשה מצבי להקדיש כמעט את כל זמנו, נפשו ומאודו במשך שנים רבות למאמץ, ובפועל, להפוך מחוקר-מטפח לאיש שיווק - אחרת, זה לא היה מצליח. כי, כמו שצבי היה אומר בשפה הצבעונית שלו, ארבו לו בדרך הרבה "שלפרים" ו"קאקרים", אנשים שלא התאמצו לעשות את העבודה הנדרשת כמו שצריך ואחרים שלכלכו על הפרויקט והמאמצים, כי ככה זה עם אנשים. מאידך, צבי מצא בעלי ברית בקרב מדריכים וחקלאים מצוינים שהיו שותפים לחזונו ולדרכו, לפתח מוצרים ישראלים ייחודיים ואיכותיים לטובת הצרכן הישראלי והיצוא הישראלי. ראוי כאן לציין למופת את המדריך יוסף נויבאור והחקלאים דוד שושני (בית השיטה), אהרל'ה (סעד) ואחרים שהיו שותפים מלאים לחזון ולמאמץ.
בסופו של דבר, פעילות מכירת הפירות של גליה וזרעיו בחו"ל הפכה לתעשיה בין-לאומית, שהכנסותיה למדינת ישראל, לפי הערכתי, עברו מזמן את הסך שלוש מאות מיליון דולר (300,000,000$). היום, קשה להשיג זרעים מהזן גליה המקורי מפני שהזן הפך לאב טיפוס שוק נדרש בשל עצמו. תאגידים בין-לאומיים וחברות קטנות מתעסקים ומתחרים בינם לבין עצמם בטיפוח זנים הדומים לטיפוס גליה המקורי עם שיפורים שונים ומשונים. היום יש עשרות זנים מטיפוס-שוק גליה.
הודות  להצלחת הזן גליה, צבי הצליח להקים קבוצת חוקרים, שעבדו ועובדים יחד על טיפוח זני דלועיים בעלי איכות פרי גבוהה, ויבול רב תוך שילוב הגנטיקה, האגרוטכניקה, הפיזיולוגיה, והפיטופתולוגיה של דלועיים, כך הצטרפו אליו  חיים נרסון, הרי פריס, מנחם אדלשטיין, יוסף בורגר, ורוני כהן. עם השנים, המחקר הועמק גם לגנטיקה מולקולרית כאשר הצטרפו לצוות נורית קציר וויטלי פורטנוי.
כל חוקר-מטפח בישראל ובעולם יכול ללמוד מהמורשת של צבי. חוקר יכול לטפח את הזן הכי טוב בעולם אך בהחדרתו יהיו קשיים רבים בדרך - אנושיים, חקלאיים, שיווקיים, צרכניים ואחרים. ואינני  יודע אם גם היום חייבים החוקרים להקריב את רוב הקריירה המדעית שלהם על מנת להחדיר זן ייחודי ואיכותי לשוק הישראלי  ובחו"ל, אך צבי לימד אותנו לא לוותר ולא להתייאש: בכל השרשרת מהדמיון והחזון ועד לשיווק - יש אנשים שיכולים להיות בעלי ברית. חיבור חוליות השרשרת הוא קשה ודורש מאמצים והתמדה - אך צבי הוכיח שזה אפשרי.

==================================================

ד"ר יוסי בורגר, חבר היחידה לדלועיים בנווה יער - על פועלו המבורך של צבי קרחי ז"ל 
צבי קרחי נולד ב- 1928 בחיפה. רכש הכשרה חקלאית בתיכון בפרדס חנה ובקיבוצים משמר השרון ופלמחים. בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת הצופים ד' והיה בעין גב ובחולתה. בשנת 1946 סיים קורס מפקדי כיתה בדליה וב- 1948 סיים קורס סיירים בג'וערה ובכפר רופין והדריך בקורס סיירים בכפר רופין. השתתף בהובלת לוחמים לנגב הנצור ונלחם בפתיחת הדרך לנגב במסגרת "מבצע בית חנון".
לאחר שחרורו היה בין מקימי קיבוץ פלמחים. אחרי שנה, ב- 1950  נסע ללימודים בארה"ב, שם קיבל תואר מוסמך למדעי החקלאות באוניברסיטת קליפורניה בדיוויס (1954) ותואר דוקטור באוניברסיטת מיניסוטה במינאפוליס (1958).
כשחזר ארצה היה לחוקר גנטיקה של צמחים ועבד בין השנים 1959-2003 במרכז מחקר נווה יער. תחילה עסק במחקר בבעיות אגרוטכניות שונות של גידולי פלחה, דגניים וקטניות, ותוצאות ניסיונותיו הביאו לשיפור ניכר בממשק גידולים אלו.
מראשית שנות ה- 60 התמקדה פעילותו המחקרית בקידום גידולי הדלועיים ובפיתוח זנים מותאמים ליצוא. צבי היה איש חזון שהבין את המשמעות של שימוש בשונות גנטית למחקר ולטיפוח. החל משנת 1964 הקים צבי אוסף גנטי גדול של זרעי דלועיים, שגדל משך השנים, ומשמש עד היום את חוקרי היחידה לדלועים בנווה יער  ובמנהל המחקר החקלאי. ד"ר קרחי הצטיין בראיה רב-תחומית וחדשנית של המחקר, וברוח זאת פיתח את היחידה למחקר וטיפוח דלועיים. היחידה הפעילה חוזי טיפוח עם חברות זרעים, בארץ ובעולם, ובכך הוכח שהשקעות ציבוריות במחקר ופיתוח הינן רווחיות למדינה, למוסד המחקר ולמשקיעים.
עד אמצע שנות המאה העשרים גידלו בארץ זני מלונים משני טיפוסים עיקריים: האחד - טיפוס "אננס",  שהיה ארומטי מאוד ומתוק, והשני - "פאקוס", שנצרך כפרי צעיר כמלפפון בעיקר בין הערבים. שני הזנים הללו הותאמו וגודלו בתנאי בעל כאשר עונת הגידול הייתה מוגבלת לעונת האביב המוקדם ולזריעה באדמה רטובה המכילה מספיק מים כדי להנביט את הזרעים ולספק את המים לאורך כל הגידול. בשנים בהם הגשמים פסקו מוקדם לא ניתן היה לגדל מלונים. כאשר השקו זנים מטיפוס "אננס" פגעו באיכות הפרי ע"י פגיעה במתיקותו ובחיי המדף שלו.
גולת הכותרת של מחקריו הייתה פיתוח זן המלון "גליה" שנקרא על שם בתו. הזן "גליה" היה זן מכלוא הראשון של מלונים שפותח בישראל, הוא נבחר מתוך כחמישים מכלואים שנבחנו בשדה ושוחרר לשווקים בשנת 1973. הזן "גליה" פותח ע"י שילוב של האיכות של הזן "העוגן" שהיה הזן העיקרי שגודל ליצוא בתחילת שנות השבעים, יחד עם זן מלון איכותי מרושת שהובא מחצי האי קרים.  הזן "גליה" פתח אפשרות חדשה של גידול אינטנסיבי של מלונים עם השקיה ואפשר גידול מלונים מחוץ לעונה המרכזית בגידול מכוסה, אם בחממות ואם במנהרות פלסטיק. פירות הזן "גליה" היו טעימים ביותר ופרצו את גבולות הארץ. בשנות השבעים והשמונים גידלו את הזן "גליה" ואת הזן הקרוב אליו "ערבה" שפותח גם הוא ע"י ד"ר צבי קרחי בנגב ובערבה בהיקפים גדולים ליצוא כאשר באותן שנים יצוא המלונים היה הגידול העיקרי בערבה. הזן "גליה" הפך למותג בינלאומי כאשר חברות זרעים מכל העולם התחילו לפתח זנים דמויי "גליה". גם ביחידה לדלועיים שצבי הקים בנווה יער ממשיכים לפתח זנים מטיפוס "גליה" עם חיי מדף ארוכים כאשר הזן "גליה" שגדל כביקורת הוא הטעים ביותר. בעשר השנים האחרונות גידול מלונים מטיפוס "גליה" ליצוא מהארץ קטן בגלל תחרות גבוהה שמקורה בגידול מלונים במרכז ודרום אמריקה, שם מחירי התשומות מים ועבודה זולים יותר. 
בראייתו מרחיקת הלכת היה צבי מחלוצי החוקרים שיצרו זני מכלוא של ירקות. הוא היה היוזם של הקמת תחום חקלאי חדש של ייצור זרעי מכלואים לייצוא. הוא קרא לכך "יצוא במזוודות", כאשר תכולת זרעים של מזוודה אחת הייתה שוות ערך למספר טונות של פירות או ירקות טריים שמכילים בעיקר מים - משאב שארצנו אינה משופעת בו, ואילו רמת הידע והתשתית האנושית המתאימה ליצירת זני מכלוא בעלי ערך מוסף שארצנו אינה חסרה. הזן "גליה" היה חלוץ בתחום זה, כאשר חברות הזרעים הישראליות ייצרו את הזרעים וייצאו את הזרעים לחו"ל.
צבי פיתח גם זני אבטיחים בשם "אודם", "קדימה", ושני זנים שקרויים על שמם של בניו "חגי" ו"עומר". עד היום  מגדלים את הזן "אודם" כמפרה יעיל  לזנים חסרי הזרעים וכפרי טעים בפני עצמו.
צבי ראה את הצורך של שילוב כוחות במחקר ובטיפוח והוא הקים בנווה יער יחידת מחקר שכללה חוקרים מתחומים שונים – אגרוטכניקה, פיסיולגיה, פיטופתולגיה, גנטיקה וביולוגיה מולקולרית, ובהנהגתו הגיעה הקבוצה להישגים מרשימים. חוקרי היחידה טיפחו תחת הנחייתו שורה ארוכה של זני מלון, אבטיח, קישואים ודלעות. הזנים נקלטו היטב בשוק המקומי ובחו"ל. מרבית הזנים היו מיכלואים ויצור הזרעים וייצואם הפכו לגורם כלכלי חשוב למשק הישראלי
תוצאות מחקריו בגידולי שדה ובדלועיים סוכמו בפירסומים חקלאיים בארץ ובעיתונות מדעית בינלאומית. הוא גם כתב את הפרק על הדלועיים באנציקלופדיה לחקלאות (1970).
קרחי כיהן כפרופסור נספח לגידולי שדה וגן בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון בחיפה (1980-1973), ושימש כפרופסור אורח במחלקה לגידולי ירקות באוניברסיטת פלורידה בגנסוויל, ארה"ב (2003-1988).
מילא תפקידים חשובים במינהל המחקר החקלאי ובמערכות מו"פ חקלאיות:
יזם הקמת מו"פ זרעים ליצוא (1981); הקים וניהל מו"פ אזורי בבקעת הירדן וביסס את פיתוח האזור על קידום גידולים עתירי-ידע ליצוא (1987-1983); שימש כסגן מנהל מינהל המחקר החקלאי לקידום מו"פ (1988-1987); כיהן כיושב ראש הועדה ליזום פרויקטים ושיווק ידע במינהל המחקר החקלאי וכמנהל מדעי של חברת "פרי-יישומים" (1993-1991).
כ"כ יעץ במסגרת שיתוף פעולה בינלאומי למגדלי ירקות בניקרגואה (1978-1977) ובפורטוריקו (1980), ולמגדלי ירקות בחממות בפלורידה (1990-1988) .
ד"ר קרחי זכה במספר פרסי הערכה על הישגיו: פרס חברת "הזרע" על פיתוח זן המיכלוא "גליה" (1978), פרס מנכ"ל משרד החקלאות לעובדים מצטיינים (1987), פרס "קפלן" עבור הישגי מערכת מו"פ בקעת הירדן (1988) ופרס חברת "אגרסקו" עבור קידום היצוא של דלועיים (1996).
צבי פרש לגמלאות ב- 1993, אך המשיך לעבוד להשלמת תוכניות מחקר וטיפוח מלונים שיזם. צבי היה נשוי ליפה, אב לחגי, עומר וגליה וסב ל- 9 נכדים. תנחומינו למשפחתו.
=============================================

משה בר-יוסף – לזכרו של פרופ' צבי קרחי
בגלל תחומי מחקר שונים ובעיקר בגלל המרחק הגאוגרפי, היכרותי עם צבי ז"ל  הייתה חלקית מאוד. ואף ששמו כמטפח המלון "גאליה" היה מוכר ואף נערץ, פגשתי בו לראשונה רק במחצית שנות השמונים, כשניהל את מו"פ בקעת הירדן. הגעתי לגלגל בבקעה, בעקבות מחלה קשה בשם "ניוון האמיר" שהתגלתה שם בנובמבר 1982. את בעיית הניוון פתרנו כבר לאחר שנת עבודה - והנה כשנתיים מאוחר יותר, הופיעה מחלה קשה חדשה בשם רינגספוט, המעוברת על ידי כנימות עלה ומשותפת לפפאיות ולדלועיים. מכיוון שבתקופה הנידונה קולגה מקורנל עמו עבדתי בעבר על מחלת הטריסטזה פיתח שיטת הדברה של מחלת הרינגספוט שגרמה לפגיעה קשה בפפאיות בטייוואן – בהתבסס על הגנה הדדית  (מעין חיסון) באמצעות תבדיד מעבדתי בלתי אלים שהם הישרו על ידי מוטגנזה של גזע אלים. פניתי לצבי ז"ל (שכאמור מונה זמן מה קודם כמנהל המדעי של המו"פ בבקעה) והצעתי לו לייבא את התבדיד ולהזמין את החוקר שעסק  בהקניית עמידות לפפאיות להדגמת שיטת ההגנה שפיתח. ואכן צבי ז"ל נרתם בהתלהבות רבה וקידם את הגעת האורח, תוך שהוכיח יכולת מצוינת להשפיע על הגורמים השונים שהיו מעורבים במימון הפרויקט ואישור על ידי הרשויות הרגולטוריות. הניסיון הועמד ונראה היה מבטיח מאוד במרוצת מחצית השנה הראשונה ואף אחד מהצמחים המוגנים לא הראה סימפטומים של רינגספוט - והנה עם תחילת הסתיו, נמצאו כשליש מהשתילים המוגנים בחלקת הניסוי נגועים ובעלי סימפטומים חריפים משל אלא שהכרנו קודם.. עקרנו את השתילים הפגועים השארנו את הצמחים שנראו כממשיכים להיות מוגנים - ואלה עמדו יפה והניבו במרוצת השנה השנייה עד בוא הסתיו ,כאשר שוב כשליש מהצמחים הנותרים הראו סימנים חדשים של רינגספוט קשה. התברר כי הייתה בעייה עם התבדיד המוחלש. את הנושא  הזה לא פרסמנו בגלל שתי סיבות: הראשונה - כדי לא להביך את הקולגה, והשניה - כדי לא להסתבך, כיוון שהתברר כאמור כי התבדיד המקורי מפניו רצינו להתגונן היה פחות אלים מצאצאי התבדיד המוחלש, לאחר שאלה חזרו והפכו אלימים בתקופות הסתיו אצלנו.
מן הראוי לציין כי הניסוי נערך אז ברישוי של רשויות הגנת הצומח ובוצע בצורה מוקפדת אף יותר ממה שנדרש מאתנו אז. ראשית, הוא היה כלוא במשך כל התקופה בבית רשת מצב שצמצם מאוד את סכנת ההתפשטות ובריחת התבדיד המיובא. שנית, לכליאה הייתה תרומה נוספת - היא הוכיחה (אך כאמור רק לעצמנו כיוון שהדברים לא התפרסמו) כי ההיפוך מתבדיד מוחלש לאלים אכן קרתה בתבדיד המיובא, והנזקים שגילינו בצמחים המוגנים מקורם לא היו עקב הדבקה חדשה של תבדיד אלים מקומי. בשלב זה המסכם של הניסוי צבי ז"ל נמצא כבר בשבתון באוניברסיטת פלורידה ובינתיים גם העניין בגידול הפפאיות בבקעה הלך ודעך וממילא האכזבה שבניסוי כמעט ונמוגה..



האגרונומית גב' אווה איזק ז"ל


אווה רונה (שמה לאחר נישואיה - איזק) נולדה ב-1930 ברומניה.  למדה חקלאות בבית-ספר טכני ואח"כ בפקולטה לחקלאות בבוקרשט, רומניה, וב-1960 קבלה תואר מהנדס אגרונום. בשנים 1960-1964 עבדה בחווה ממשלתית בטימישוארה, כמנהלת גן ירק. עלתה לישראל ב- 1964, וזמן-מה אח"כ התקבלה לעבודה במכון לגידולי שדה של התחנה לחקר החקלאות (לימים, מנהל מחקר החקלאי), בבית דגן.
אווה הועסקה במחלקה לירקות בפרויקט תות-שדה לייצוא, ובשנים הראשונות של עבודתה טיפלה בבעיות השונות של הגידול: אגרוטכניקה, שתילה וכיסוי בפלסטיק, הזנה, נקיון שתילים ממחלות ווירוסים, התאמת עונת ההנבה לדרישות שוקי הייצוא.
בהמשך התמחתה בטיפוח זני תות-שדה, ויחד עם פרופ' שמאי יצהר, יצרו סידרה של זנים מאופיינים בעונת הנבה סתווית וחורפית ובאיכות פרי גבוהה. הזן "נורית" (נרשם ב-1977) היה הראשון בסדרה והצטיין בבכירותו. הזן "דורית" (1988) הוצע כתחליף לזנים הקליפורניים שהיו מקובלים קודם ע"י המגדלים הישראלים. בשנים האחרונות הזנים "תמר", "יעל", "מלאך" ו"הדס" מהווים את החלק הארי של הגידול והייצוא של תות-שדה מישראל בעונת החורף.
זני תות-שדה הנ"ל עוררו עניין רב בחו"ל. בפרויקט משותף עם חברת "סאן וורלד" מקליפורניה פותחו זנים ונרשמו כפטנטים בחמש היבשות. זנים אלה מגודלים בארצות נוספות באגן הים התיכון, באוסטרליה, בדרום אפריקה וצפונה וכן בארצות רבות אחרות. אגר' אווה איזק עם פרופסור שמאי יצהר הדריכו מסטרנטים בנושאים שונים הקשורים לתות-שדה. פרסמה מאמרים מקצועיים רבים על עבודותיה. כעובדת מנהל המחקר החקלאי, היא זכתה בדרגה הגבוהה ביותר של מהנדס-מחקר, ובפרסים שונים.
אחרי פרישתה לגמלאות ב-1995, המשיכה אגר' אווה איזק לעסוק בטיפוח תות-שדה במסגרת פרטית.





איתן ישראלי, שהוותיקים וודאי זוכרים כתבות שנהג להעביר על חידושי החקלאות באמריקה בימים בהם היה נספח חקלאי בשגרירות בוושינגטון,  הספיד את אווה בהתרגשות רבה:

אווה הקטנה, אחותי הגדולה,
עבדנו יחד יותר מ-30 שנה. עוד כחוקרת מצטיינת במנהל המחקר החקלאי, כאשר פרצת דרך ובראת את שרשרת זני התות של "יום קצר מאד" לזן הראשון קראת "נורית", כשם בתך, ולאחר מכן הובלת צוות גידול ופיתוח תות שדה מסביב לגלובוס, יחד איתי ועם יהודה אהרוני.
פעלנו בפרויקטים של תות שדה בארצות רבות. בין היתר, בקליפורניה, אוסטרליה, דרום אפריקה, אנגליה ומצרים.
פעלת ללא הרף עד לשבועות האחרונים. לאחרונה כאשר ליבך נחלש, לא ויתרת ויצאת למסע של ניתוח מסוכן ממנו לא קמת. עזבת אותנו באומץ רב כפי שציפית מעצמך.
היית סמל לחריצות,
סמל לאינטליגנציה,
סמל ליושרה,
סמל למסירות,
סמל לחיוניות,
סמל לידע מקצועי,
סמל לראש משפחה.
במיוחד סימלת את תות השדה בישראל. חיית תות השדה, ותות השדה חי בתוכך, את  "האמא" של תות השדה בישראל.
בידייך הקטנות הולדת ויצרת דורות של זנים המשמשים אותנו מזה קרוב ליובל שנים.
היתה לי הזכות להכיר אותך וגם את בני משפחתך.
כמה אנרגיות מאמצים ואהבה אין קץ הענקת לנורית בתך היחידה.
איזה אושר ושמחה בעיניים היה לך כאשר דיברת על ישי נכדך.
בשנים האחרונות טיפלת במסירות אין קץ באמיל, בעלך חברך, והקדשת את כולך לסייע  לו.
את האישה הקטנה עם היכולות הגדולות והבלתי נדלות לטפל במסירות בכל דבר ועניין.
תחסרי לכולנו מאד ובמיוחד לבני משפחתך. תרומתך לענף תות-השדה היא רבה וחשובה מאד.




ד"ר ניר דאי – חוקר הממשיך בטיפוח תות במכון וולקני כתב:
 לזכרה של מטפחת דגולה – אווה איזק
באמצע דצמבר האחרון הוכיתי תדהמה כאשר נודע לי דבר פטירתה של אווה איזק. אווה, אישה ומטפחת מדהימה, הייתה לי מנטורית ומדריכה ברזי הטיפוח של הצמח המדהים והמורכב הזה, תות-שדה. הגידול המפואר והמיוחד הזה, תות-שדה, היה כל עולמה. היא התעמקה וחקרה את הפיסיולוגיה והגנטיקה של התות בכל שלבי התפתחותו מפסיג קטן עד אחרון הזרעים על הפרי. הגנום המורכב של תות השדה נתן שפע של שונות, גוונים ותכונות אשר סיקרנו אותה מאוד והיו לה תמריץ לעניין שלא נגמר לעולם. עד לכתה הפתאומי הייתה אווה מצטרפת לסיורי השדה בהתרגשות ובעניין רב, ומהערותיה למדנו כולם. הערצתי אותה על החיבור הטוטאלי לענף התות בישראל גם הרבה אחרי שפרשה מוולקני ומטיפוח הזנים בישראל.
את טביעת ידיה של אווה לענף התות בישראל ובעולם אפשר לראות עד היום כאשר הזנים המוצלחים, תמר, מלאך, הדס ויעל עדין גדלים בשדות התות בישראל ודוחקים לעיתים זנים חדשים יותר ממרום תנובתם החורפים השופעת. אווה הצטרפה לצוותי המחקר במכון וולקני זמן קצר לאחר שעלתה ארצה וכבר לאחר מספר שנות מחקר וטיפוח, בשנות ה- 80, הושגה מהפכה בענף כאשר אווה איזק וצוותה שברו את הדרישה ההכרחית  של הצמח ליום קצר ולתקופת צינון ארוכה בכדי לפרוח ויצרו בהצלחה מרובה טיפוסי תות-שדה מוקדמים המניבים כבר בנובמבר. הזנים הקליפורניים: פרזנו (frezno), טיוגה (Tioga) טאפט (Tuft) ודאגלאס (Douglas) הוחלפו לראשונה בזנים ישראלים ראשונים שנקראו: נורית, רחל ודורית ובהמשך בזנים מוצלחים אף יותר, תמר, יעל, הדס ומלאך שטופחו בשנות ה-90 והניבו פרי מוקדם וטעים יותר ודחקו כליל את הזנים המיובאים. הצלחת הטיפוח והזנים המשופרים הקדימו את תחילת העונה בחודשיים ובכך אפשרו את חלון  היצוא למדינות אירופה סביב תחילת השנה האזרחית ועד סוף פברואר במחירי פדיון טובים. 
אווה לא פרשה עד יומה האחרון מטיפוח תות-שדה, אהבתה השנייה לאחר משפחתה, שטופחה במו ידיה במסירות דומה. את תקופת הטיפוח הפרטי הקדישה אווה לעולם, ובמסגרת עבודתה עם איתן ישראלי ויהודה אהרוני בחברת גיו-אינטרנשיונל טיפחה את הזנים Ava ו Red Glory לסקוטלנד ובריטניה ואת הזנים  סוזנה, Red Merlin ו Red Delight לדרא"פ, ומצרים.
בסיור תות-שדה שערכתי לפני שבוע עם חברה הטוב, יהודה אהרוני, הורגש חסרונה בכל צעד וצעד בשדה. אווה תמשיך ללוות אותנו תמיד עם ביקורת עניינית שניתנת בחיוך שובב בשדות תות השדה לנצח.
יהיו פועלה וזכרה ברוכים לעד.




פרופ' אברהם (אבי) לאלזר ז"ל
1947-2015
 








חברים מספרים על אבי - ריכז וערך  ד"ר דוד גדעוני                             
לפני חודש הלך מאתנו בטרם עת, חברנו אבי ז"ל.  אבי עלה עם הוריו, אחיו ואחיותיו מאירן   בשנת     1950 בהיותו  בן שלוש,. מילדותו בארץ התאפיין בסקרנות, בצימאון לידע ובהעזה רבה. כבר כילד במושב בנגב צפוני בו נאחזה המשפחה בתחילת דרכה בארץ, אבי נהג לאסוף ולגדל בעלי חיים מהטבע, כולל נחשים. הסקרנות הגדולה לטבע המשיכה להוביל ולהעשיר אותו במהלך כל ימי חייו. 
 פרופ' אברהם (אג'ו) לויטר - שהיה המנחה של אבי לעבודת הדוקטורט באונ' העברית בירושלים: כתב עליו "כבר מהתחלה, מאופן בחירת הנושא שחקר ומגישתו של אבי לעבודה, ניתן היה להתרשם מהנועזות והסקרנות שטבועה הייתה באופיו ומנכונותו להתמודד עם סיכונים - תכונות הכרחיות הנחוצות לסטודנטים כדי להפוך לחוקרים ומדענים מקוריים. כבר בשנות ה-70, אבי היה החוקר ראשון בתחום איחוי הממברנות שהראה כי ניתן לאחות ממברנות שאינן עוטפות תא חי בעל גרעין. זו הייתה פריצת דרך מחקרית ויצרה מערך ניסוי מוסדר ללימוד השלבים המולקולאריים המובילים לאיחוי תאים ואיחוי ממברנות תוך-תאיות - תהליך בעל חשיבות ביולוגית רבה. תוצאות אלה התקבלו לפרסום בעיתונים בינלאומיים חשובים ועוררו עניין בקהילה המדעית בעולם. ואכן, זו עבודתו של חוקר מבטיח ובעל דמיון פורה, שאינו נרתע לפרוץ בעבודתו המדעית דרכים בלתי סלולות. גם היום כאשר אני סורק את הספרות המדעית בנושא איחוי ממברנות, עבודתו של אבי מצוטטת כאחת מאבני הדרך שהובילו להבנה טובה של השלבים הביוכימיים והמולקולאריים של התהליך.  אבי כבר כסטודנט היה בעל דמיון פורה ומקור בלתי נדלה  לרעיונות חדשים ומקוריים, הן למחקר בו הוא עסק והן למחקרים של תלמידים נוספים שהיו במעבדה. הוא היה הרוח החיה במעבדה, וכאשר עזב ויצא לתקופת הפוסט דוקטורט - חסרונו הורגש ע״י כל אנשי המעבדה. אין לי ספק שגם היום הוא יחסר לכל אלו שנהנו מיכולתו האינטלקטואלית, מחברותו ומיכולתו לתרום לעבודה המחקרית של כל אלו שהיו סביבו".
לאחר סיום עבודת הדוקטורט, אבי נסע (1978) עם משפחתו לפוסט-דוקטורט במעבדות של פרנק ראדל וארתור גלסטון, באונ' ייל בארה"ב - שם חקר את מסלולי החדירה והעיבוד של החומר הגנטי, בהנדסה גנטית של תאי יונקים וצמחים בתרבית. לאחר מכן (1980), כמדען בכיר ומרכז פרויקט בהנדסה גנטית - בחב' ביוטכנולוגיה כללית בע"מ, הוא עסק בעיקר בשיבוט הגן וייצור האימונוגן המנטרל של נגיף הפה-והטלפיים וכן בשיבוט וביטוי הגן ל- Apo E3 האנושי, בחיידקים.
ב-1985 חזרו אבי ומשפחתו לארה"ב, אונ' קליפורניה סן-פרנסיסקו – שם עסק בהנדסה גנטית של החלבון האנושי Apo E3 וחקר את יחסי הגומלין שבין מבנהו ותפקודו. בהמשך קיבל אבי מינוי כפרופ' חבר במרכז לחקר הכבד, באונ' קליפורניה סן-פרנסיסקו, ותרם לשיבוט ואיפיון גנים המעורבים בבקרת מחלת שחמת הכבד.
בין השנים 1990-2011 עבד אבי כחוקר בכיר במינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני, בית-דגן. בעבודתו התרכז, בין השאר, בבקרת ייצור קרוטנואידים בתהליך הבשלת פירות ובאיפיון מולקולארי של מוטציות בבקרת ייצור קרוטנואידים ורתימתם לטיפוח זנים עתירי הפיגמנט (צבען) הקרוטנואידי ליקופן.

פרופ' ידידיה (דידי) גפני – כתב על עבודתו של אבי לאלזר במחלקה לגנטיקה של צמחים במכון לגידולי שדה, מרכז וולקני
פרופ' אבי לאלזר הגיע למחלקה בעת היותי מנהלה, שמחתי על הצטרפותו, ומיד עם בואו שוחחנו על רעיונותיו השונים שמהם היה ברור כי אבי הוא בעל ידע רב בביוכימיה ובעל חשיבה מדעית מקורית.  בהמשך הוא חבר לפרויקטים הקשורים בפיגמנטציה בעגבניות - תחום חשוב בהיבט המדעי והמעשי כאחד. תחום זה נושק מחד - ליכולתם של צמחים להתמודד ולשרוד בעוצמות האור הגדולות השוררות בשדה הפתוח, ומאידך – לכך שלפיגמנטים יש חשיבות תזונתית ובריאותית רבה והשפעה גדולה על משיכתה של העגבניה בעיני הקונים. אבי הביא עמו את ההבנה הביוכימית והרימו לפרויקט מדעי של ממש, וצמחו מכך פטנטים וזני עגבניות עשירים בליקופן. יחד עם תלמידים שהדריך, הוא מצא הבדלים במספר ובגודל הכלורופלסטים בזנים השונים ואת הקשר לרמות הפיגמנטציה. שמעתי מפיו על הממצאים המעניינים שקיבל באמצעות המיקרוסקופ הקונפוקלי ואת הסבריו ורעיונותיו להמשך המחקר.
אבי היה גם מסור מאוד להוראה וראה בה יעוד. שעות רבות שוחחנו על פעילותו ביחידה לנוער שוחר מדע ונוכחתי כי הוא הקסים מאות תלמידים בהסבריו המדעיים ונטע בהם אהבה לידע, כפי שבלטה תמיד אצלו. אבי, כמרצה מבוקש, העביר קורסים והרצאות רבות, בתחום הביולוגיה מולקולארית, ביוטכנולוגיה והנדסה גנטית, למספר רב מאוד של סטודנטים באוניברסיטה ובמסגרות אחרות.
ד"ר דוד גדעוני - חבר מחלקה  
הכרנו בישראל ואח"כ בתקופת ההשתלמות בארה"ב  וקשרינו המשיכו והתהדקו שוב כשאבי הצטרף למחלקה לגנטיקה של צמחים במרכז וולקני. נוכחתי כי גודש הרעיונות והידע אילצו לא פעם את אבי לקבל החלטות קשות לגבי מה לחקור ומה לזנוח, וככל שהזמן חולף מתברר כי נושאים רבים שנדחו מפאת קוצר הזמן נותרו עדיין חשובים כשהיו..
"אבי היה לוחם - במלחמת יום כיפור. בתוך ההפתעה ואי הסדר הראשוני, הקים צוות שהגיע ולחם בחזית - ולא פעם בטנק הראשון של הגדוד הראשון של החטיבה. הטנק של אבי אמנם נפגע יותר מפעם אחת, אך אבי המשיך לפקד והמשיך בלחימה עד הניצחון! בעקבות המלחמה, אבי הומלץ והוכשר לקצונה והמשיך תרומתו הצבאית כקצין בצה"ל.
אבי היה בעל (למרים), אב (לגדי, חגי, רעיה, סיון ונתי) ואיש משפחה מסור. מחנך ששידר רגישות רבה ליושר אישי והגינות. אבי  סבל את סבלם של בני אדם - ובמיוחד היה רגיש לסבלו של עם ישראל. הוא פעל רבות לטובת יחידים ובמסגרת הקהילה, וכן עסק בהסברה לטובת ישראל בארץ ובחו"ל.
את רוחו הלוחמת רתם למאבק במחלה מאז פריצתה - הוא  ניסה ובחן כל דרך שהרפואה הרגילה והאלטרנטיבית הציעו, באומץ ובתקווה - אך לדאבון כולנו המחלה גברה ואבי איננו.
 אבי  הותיר אחריו משפחה לתפארת, הורים מבכים וחברים ומוקירים רבים בארץ ובחו"ל הכואבים את לכתו בטרם עת.
תנחומים למשפחתו, מנוחתו עדן, זכרו ברוך.

==================================================
פרופ' ברוך רובין - חבר ושכן קרוב הספידו בכתב:
 אבי יקירינו,
קשה להספיד אדם שהיה פעיל כל כך בחייו - ואפילו בזמן מחלתך רצת לסייע לאלה שמזלם לא שפר עליהם. רודף מצוות היית כל חייך. לא נחת ולא נרגעת עד שהצלחת לגייס תרומות כדי לסייע לאלה שאין להם. איש עם-ישראל היית, והוכחת זאת הן במלחמות ישראל והן בעת שלום.
אבי, היית איש מחקר ודעת בכל הווייתך. כל נושא שנגעת בו הפך לאובייקט לימודי ומחקרי שלא הנחת לו עד שהבנת אותו עד בוריו. החל מתהליכי ביוסינתיזה של קרוטנואידים בפירות עגבניה, המשך בפרשת השבוע, וכלה בהיסטוריה של עם ישראל ושל העולם. האינטליגנציה שלך נבעה מסקרנות אין קץ ומשאיפה לדעת ולהכיר את העולם ואת האנשים - כל נושא ונושא על בוריו.
כל שיחה אתך גילתה רובד נוסף באישיותך. זכיתי להשתתף אתך במחקרים, בהדרכת תלמידי מחקר וגם בשיעורים. למדתי רבות ממך ועל אופייך, מידענותך ומסקרנותך ללא קץ ומהדרך בה ניתחת סוגיות מדעיות או תלמודיות.
בר-אוריין אמתי היית ואיש שיחה מדהים. כאיש משפחה לדוגמה לא נרתעת מלהיכנס למטבח ולבחון בו את מטעמיך. דאגתך למרים, לילדים ולנכדים נבעו מאהבת האדם ומהמורשת שהבאת מהבית - מהוריך היקרים שיבדלו לחיים ארוכים. את המורשת הזו העברתם, אתה ומרים, לצאצאיכם - כן ירבו.
אנחנו, חבריך מכל גווני החברה, נפרדים בצער ממך בלכתך לדרכך האחרונה, אבל החברות והמסירות שגילית בחייך ימשיכו ללוות אותנו ולהזכיר לנו שהיית חבר של אמת, חבר המזדעק לעזור גם בשעות הקשות של החיים - וזיכרון יקר זה ילווה אותנו לעולם.
ארץ ישראל שכה אהבת מבכה את מותך היום. היה לנו מליץ יושר כפי שהיית בחייך. ימתקו לך רגבי עפרה ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
==========================================

משה בר-יוסף
את אבי ז"ל פגשתי בהגיעו לוולקני כחוקר אך ראיתי אותו שנים רבות בטרם הפך לדוקטור עוד משנת 59 בעת שהועסקתי כנחלאי בתחנת הנסיונות בגילת שם עבד אביו, שיבדל לחיים ארוכים, במעבדה לקרקע יחד עם קבוצה גדולה של פליטי שואה מטרנסילבניה שהתקבצו לשם ממושב תפרח הסמוך. למרות שלא נצרכתי רבות למעבדה לקרקע נהגתי להיכנס לשם אחת לכמה ימים להחליף מילה על פרשת השבוע ובהזדמנות זו גם לתרגל את ההונגרית עם יהודי תפרח והייתי פוגש שם את אבא של אבי, שתמיד היה חיוך של טוב לב שפוך על פניו. לימים כגמלאי, הזדמן לי בשמחה לחזור ולפגוש את אביו של אבי ז"ל ואת אמו שיחיו, בנופשונים - וכעת לצערי חזרתי ופגשתיו בתפילת השחר של אחד מימי השבעה, והאיש שליבו שבור עמד זקוף התפלל ואמר קדיש על בנו יחד עם נכדיו. ואם יש מחזה קורע לב זה לראות אב זקן אומר קדיש על בנו ואם ניתן להנציח נחמה זו  בהצטרפות הנכדים. תנחומי ואיחולי בריאות טובה ורוב נחת להורי אבי מהמשפחה המבורכת שאבי ז"ל הותיר אחריו.

=================================================



שער חוקרים תחת חקירה
חוקרים איטלקיים מואשמים בהפצת מחלה
משה בר-יוסף
בגיליון הקודם של Nature התפרסמה הידיעה הסנסציונית הבאה: חוקרים מאוניברסיטת בארי מואשמים בהפצת מחלה מגפתית המסכנת את ענף הזית המסורתי באיטליה.
חוברת  מ- 21  לדצמבר 2015 הכילה בחלק החדשותי רשימה מטרידה מאוד - ובמיוחד את קהל חוקרי מחלות הצמחים (מובאת בהמשך).
אתחיל בגילוי נאות - שנים התברכתי ולא התקנאתי בהכנסות הרופאים ההומניים שעיסוקם בנגיפים ובוודאי שהפן המחקרי אינו שונה משל חוקרי נגיפי הצמחים. הסיבה לכך היא השלווה הנפשית היחסית הכרוכה בעבודה עם מחלת צמחים לעומת עיסוק במחלה נגיפית בבני אדם, בה כל אי-הצלחה היא טרגדיה - ואילו אצלנו ניתן להכניס בשלווה יחסית את העציץ הנגוע לפח. כמובן שהדברים מסובכים פי כמה - עיסוק גם במחלות נגיפיות ובמחלות בעלות מאפיינים אפידמיים בצמחים, ובמיוחד החמורות שבהן - יש בו כדי להדאיג מאוד חוקרים אחראים. גם אם הצמח עצמו אינו סובל מכאבים, פרנסת רבים תלויה ביכולתנו לבלום מחלת צמחים בטרם גרמה נזק לעצים, לחקלאים ולציבור הניזון מתוצרי החקלאים. אבל, מהידיעה שלהלן מתברר כי חוקר יכול להיפגע גם מעודף דאגה לבריאות הגידולים וזה הסיפור שכותרתו הייתה זו שלמעלה.

Researchers Accused of Spreading Disease
Italian scientists are under investigation for allegedly worsening the transmission of a pathogen that is decimating olive groves in Puglia.



By Bob Grant | December 21, 2015
Nine researchers who aimed to control the spread of a bacterial pathogen that kills olive trees are being investigated, public prosecutors announced at a press conference in southern Italy last week (December 18). They also indicated that a public official who was in charge of the disease-control effort is also under investigation.
“We are shocked,” Donato Boscia, head of the Bari unit of Italy’s Institute for Sustainable Plant Protection and one of the scientists under investigation, told Nature. “The accusations are crazy.”
The researchers were trying, as per European Union rules, to control the spread of a bacterium called Xylella fastidiosa that is carried by spittlebugs and is endemic to California, Brazil, and Costa Rica. Xyella bacteria were reported in southern Italy in 2013, the first time they had been found in Europe.
Though details of the accusations and the investigation are scant, local newspapers reported that the nine scientists and one public official have been charged with the “negligent spreading of the plant disease, presenting false information and materials to officials, environmental pollution and disfiguring natural beauty,” according to Nature. The containment plan the team was implementing involved cutting down and burning olive trees that had become infected or were at risk of infection as well as spraying insecticides.
Apparently, farmers in affected areas were not happy with the measures and in several instances protested the plan with the backing of environmental groups. These alliances won several individual court rulings that served to stop the tree felling and spraying on specific plots of land.
Earlier in December, the European Commission (EC) was set to commence infringement proceedings against Italy for enacting the containment plan too slowly. The investigation by Italian public prosecutors and the blocking of the plan in Italian courts throws those a wrench in those proceedings, according to EC spokesperson Enrico Brivio. “Xylella in all its strains is the most dangerous pathogen for plants, and epidemics have huge economic impact,” he told Nature. “The emergency measures are necessary and need to be implemented.”
This is not the first instance in which Italian researchers have come under fire for plying their trade. In 2011, six seismologists were charged with manslaughter after they suggested increased seismic activity posed no risk to the town of L’Aquila, which was decimated when an earthquake struck, killing 309, a week after their comments. Those researchers were acquitted in 2014.
בידיעה אחרת על הנושא הכאוב הזה נכתב:
The Prosecutor of Lecce, Cataldo Motta, with public prosecutors Elsa Valeria Mignone and Roberta Licci, issued an urgent seizure order, executed today by the State Forestry Corps, to prevent the further felling of olive trees ordered by the EU to combat the Xylella fastidiosa outbreak in Salento.
Ten people are under investigation in Lecce and surrounding areas for their handling of the crisis for various infractions including: spreading of a plant disease, willful violation of the provisions on the environment, fake material committed by public officials in public documents, fraudulent misrepresentation and the destruction or disfigurement of natural beauty.
The people named in the investigation include:
רשימה שמית של אנשי הגנת הצומח וחוקרים מאוניברסיטת בארי והמכון הים תיכוני לחקלאות מתקדמת שם
The seizure includes all olive trees slated for removal in the emergency plan, all plants affected by voluntary removal actions and all the plants already subjects of phytosanitary measures of injunction issued by the Plant Health Observatory.
See more:
Complete Coverage of the Xylella Fastidiosa Outbreak
According to the prosecutors, there is no proof of the effectiveness of the eradication of the olive trees amid the widespread desiccation, which has not been directly linked to Xylella. In the 58-page decree, it is also hypothesized that a danger to public health is caused by the use of pesticides that are harmful to the environment, yet permitted since 2008, when the Xylella emergency was still not officially declared.
“Since the disease of desiccation of the olive trees appeared and its cause has not been identified,” the prosecutors declared, “a series of experiments were conducted in Salento with the use of highly invasive products, so as to be prohibited by law, in a context of seriously compromised environment, without any prior study of the impact that these products would have on the environment and in particular of the consequences that they could possibly produce on bacteria already present and silent.”
The analysis of olive trees in San Marzano di San Giuseppe (province of Taranto) and Giovinazzo (Bari), with the same symptoms of Salento plants, but tested negative for Xylella, are evidence, investigators said, that “the symptoms of severe desiccation of the olive trees is not necessarily associated with the presence of the bacterium, as it is not yet been shown that the bacterium, and only the bacterium, causes the desiccation
משה בר-יוסף
כיוון שחלק מהאנשים המעורבים בעניין הקשה הזה מוכרים  לי אישית ומקצועית, שלחתי מיד כשקראתי את הידיעה מכתב לכמה חברים ברחבי העולם המתמחים בתחום האפידמיולגיה והצעתי שנגיש פטיציה כנגד  מה שנראה כחילוף יוצרות – חוקרים המנסים לבלום התפשטות של מחלת צמחים מסוכנת מואשמים בהפצתה. מהתגובות המעטות שקיבלתי התברר לי כי רוב החוקרים אליהם פניתי העדיפו לא להגיב. בין המעטים שהגיבו נמצא חוקר ששלח לי מכתב שכתב בעניין זה לרקטור אוניברסיטת בארי כבר בחודש מאי 2015 ומכאן שהידיעה בנייצר אינה חדשותית לגמרי  והבעיה מתגוללת שם כבר חודשים רבים.
לא אכנס לפרטי העניין, אזכיר רק כי הכרתי חוקר מעולה בתחום מחלות צמחים בשם ד"ר ג'ימי קריקון ז"ל שהגיע לארץ מארצות הברית בתחילת שנות הששים ועסק בחקר מחלות צמחים בתחנת הנסיונות של מכון וולקני בגילת. ג'ימי היה הראשון לגלות מחלת נבילה קשה הפוגעת במיני סולניים וגם בגידולים חשובים אחרים הנגרמת על ידי פטריית Verticilium sp. .  מדובר בפטריה אגרסיבית שגרמה מאז, ומן הסתם גם קודם, לנזקים קשים לגידולים רבים. והנה, שנים לאחר שג'ימי איתר לראשונה והגדיר את גורם המחלה בנגב הצפוני, הזדמן לי לשוחח עם חקלאים באזור שהיו בטוחים שהמחלה הקשה הגיע עם ג'ימי. למזלו, הוא לא נתבע על כך ואילו הקולגות האיטלקים - סביר שאינם ישנים בשלווה. ללמדנו כי הדרך לגיהנום רצופה לפעמים לא רק בכוונות טובות, אלא גם במחקר פיטופטולוגי חדשני.
 אגב, החיידק המעורב במחלת הזיתים החדשה נקרא  Xylella sp. וגזע מסוים של החיידק גורם למחלת גפנים קשה המונעת גידול הגפן בחלקים מסוימים במזרח ארצות הברית. העדרה ממערב ארה"ב ובעיקר בקליפורניה ביססה את תעשיית היין הגדולה שם ופלישת החיידק הזה לקליפורניה גרמה בהלה רבה ומאמצי מחקר וביעור שעלו עשרות מיליוני דולרים.
לפני כשלושים שנים התגלתה מחלת הדרים שהייתה קשה במובנים שונים: ראשית - בגלל שפגעה והמיתה מיליוני עצי הדר, ושנית - מכיוון שבעצים הפגועים, בשלבי המחלה הראשוניים, צמחו פירות שהיו קשים כאבן והקשו מאוד על מכונות סחיטת המיץ במפעלי המיץ בברזיל. גם מחלה זו נמצאה כנגרמת על ידי חיידקי קסיללה, אך בעלי גנום מעט שונה משל גורם הגפן.  את חיידק הקסיללה בודד וגידל בתרבות לראשונה סטודנט בשם דייויס שהיה מהחוקרים הבולטים בתחום הפיטופטולוגיה - ולא רק בגלל מאמר שפרסם בSCIENCE  עוד בהיותו סטודנט, אלא בגלל גובהו שמעל ל 2 מטרים והיותו שחקן כדורסל מבוקש שבשלב מסויים בטרם התפרסם כמדען היה כבר מועמד לשחק במכבי תל-אביב. את קסיללת ההדרים תרבתה לראשונה קבוצה ברזילאית שהונהגה על ידי פרננדו ריינך, שאחד מדודי סבו היה מיועציו הקרובים של הברון הירש שמירושתו קמה פיק"א. נראה כי התורשה הריינכית של משפחה זו, שיש לה ערך באינציקלופדיה העברית בעיקר בזכות תרומתם להיסטוריה של האומנות, השתלבה בריינך הברזילאי שהקים חברה מצליחה לביוטכנולוגיה בשם   ALELLYX  (שזה היפוך האותיות של  XYLELLA), אותה הצליח למכור כשלושה חודשים בטרם התפוצצות אחת הבועות בוולסטריט, לחברת מונסנטו, בסכום של 280 מיליון דולר.  מאז הפעילות באלליקס הלכה ופחתה - מצב המעיד כי קסיללה מזיקה גם כשהיא רשומה ברוורס...
ובחזרה לאסונם והאשמת צוות המחקר האיטלקי שניסו לבלום את התפשטת קסיללת הזיתים - אולי זה ביטוי לקללת  הקסיללה - פגיעתה בזיתים ובחוקרי המחלה בזיתים.
ובצד הפחות הומוריסטי - באחת הרשימות שלי כתבתי בבדיחות שאלליקס לא פתרה את בעיית הקסיללה, אבל היא בהחלט הייתה מקור להכנסה מאוד נדיבה לחמשת החוקרים שהיו בצוות שפענח את גנום החיידק. ההשקעה באלליקס הסתכמה בכ- 40-50 מיליון דולר והניבה סכום מכובד. המפתח לא היה במדע יוצר דופן, אלא בריינך, שהיה בעל יכולות מדעית ובעיקר עסקיות מצוינות - וחשוב מכך - בתזמון הכניסה לתחום.






שער ההדברה הביולוגית
פיתוח ומסחור של תכשירים להדברה ביולוגית של גורמי ריקבון בתוצרת חקלאית לאחר הקטיף
פרופ' סמיר דרובי
המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר הקטיף, מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני

מבוא
פירות וירקות קטופים הינם רקמות צמחיות מתכלות שעוברות תהליכים פיזיולוגיים מואצים המתבטאים בהבשלה והזדקנות, ,תהליכים אלה מלווים בשינויים המשפיעים באופן ישיר או עקיף על איכותם הפנימית ו/או החיצונית.  אחד הגורמים המרכזיים להתכלות תוצרת לאחר הקטיף לאורך שרשרת הספקת המזון ((supply chain הוא ריקבון המתפתח בעקבות התקפה של פטריות ו/או חיידקים (תמונות 1 ו- 2). לפי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) שהתפרסם ב- 2011, ממוצע הפחתים באירופה, צפון אמריקה ואוקיאניה מגיע לכ- 29%, לעומת כ- 38% בארצות אסיה המתועשות, דרום-מזרח אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. בהקשר זה, שימור איכות התוצרת לאורך שרשרת ההספקה לזמן ארוך יחסית הוצע כאמצעי היעיל ביותר להפחתת הפסדים והספקה סדירה של מזון לאוכלוסיית העולם הגדלה בהתמדה.
מזה עשורים רבים נעשה מחקר אינטנסיבי להבנת מכלול התהליכים המעורבים בהתכלות המוצר  כתוצאה מגורמי ריקבון, במטרה לפתח אמצעי הדברה יעילים ובטוחים לצרכן ולסביבה. למרות מאמצים אלה, השימוש בחומרי הדברה סינתטיים לפני ואחרי הקטיף כנגד גורמי הריקבון בתוצרת חקלאית עודנו אמצעי מקובל אצל חלק לא קטן של היצרנים. מזה שנים רבות נושא השימוש בחומרי הדברה במוצרי מזון ממשיך להיות במוקד הדיון הציבורי והממלכתי ברוב המדינות בעולם בעקבות המודעות הגבוהה לאיכות ובטיחות בכל הקשור לשאריות חומרי הדברה והשפעותיהם השליליות ארוכות הטווח על בריאות הציבור והסביבה.  על כן, יש אינטרס מובהק לכל הגורמים המעורבים בייצור, שימור ושיווק מזון (חקלאים, התעשייה, רשויות הבריאות והסביבה, קהילת המחקר והצרכנים) במציאת תחליפים לחומרי ההדברה המשמשים למניעת גורמי ריקבון של תוצרת חקלאית לאחר הקטיף, שיהיו יעילים, בטוחים ורווחיים מבחינה כלכלית.   
בשל החשש מאיסור/הגבלת השימוש בחומרי הדברה לאחר הקטיף, נעשים מאמצים רבים לפיתוח אמצעים חלופיים להגנה מפני מחוללי מחלות. עבודות מחקר רבות המתבצעות בארץ ובעולם, בוחנות כיוונים שונים, לרבות שיטות ביולוגיות וכן שימוש בחומרים טבעיים הנחשבים כלא מסוכנים לצרכן והמוגדרים כללית  כ-GRAS  , אשר יוכלו להוות תחליף לכימיקלים הסינתטיים הרעילים. מבין החלופות הרבות, הדברה ביולוגית, המתבססת על שימוש במיקרואורגניזמים אנטגוניסטיים טבעיים, הייתה ועודנה במרכז ההתעניינות של הקהילה המדעית, חברות פרטיות והתעשייה של תוצרת חקלאית טרייה. מאמר זה מביא סיכום של המחקר והפיתוח שנעשה במשך 30 השנים האחרונות בתחום ההדברה הביולוגית של גורמי ריקבון של תוצרת חקלאית טרייה לאחר הקטיף בעולם, עם דגש על מודל הצלחה של מוצר שפותח בארץ וקיבל רישוי לשימוש במגוון רחב של פירות וירקות.
                            









 תמונה 1
 









            תמונה 2
שימוש במיקרואורגניזמים טבעיים לשימור תוצרת חקלאית טרייה – מפשטות למורכבות
רעיון השימוש באמצעים ביולוגיים כתחליף לחומרי הדברה בתוצרת חקלאית טרייה לאחר הקטיף, התחיל להתבסס כתחום מחקר מרכזי רק באמצע שנות השמונים, כאשר המניע המרכזי היה דו"ח של המועצה הלאומית האמריקנית למחקר (NRC) (1987), שבו נאמר במפורש: "כקבוצה, קוטלי פטריות מציבים קשיים מיוחדים בפנינו בגלל 9 תרכובות מסרטנות המהוות כ- 90% מכלל המכירות של קוטלי הפטריות בעולם". הדו"ח גם מצביע על כך שקוטלי פטריות היוו 60% מסה"כ הסיכון הפוטנציאלי של כלל חומרי ההדברה הגורמים לסרטן.  עובדות אלו עוררו דאגה רבה בקרב העוסקים בשימור תוצרת חקלאית לאחר הקטיף, בגלל החשש ששלטונות הבריאות ורישוי חומרי ההדברה יאסרו את השימוש בקוטלי פטריות בחקלאות. מאוחר יותר (1993), חששות אלה החריפו בעקבות דו"ח נוסף של NRC אשר הצביע על רגישות מוגברת של ילדים לחומרי הדברה סינתטיים. כל המידע המדאיג הזה תרם לחיפוש תחליפים לחומרי ההדברה המשמשים למניעת גורמי מחלות של צמחים בכלל וגורמי ריקבון של תוצרת חקלאית טרייה בפרט.
השימוש הפוטנציאלי במיקרואורגניזמים טבעיים למניעת התפתחות פתוגנים לאחר הקטיף דווח לראשונה באמצע שנות השמונים ע"י שני חוקרים (צ'ארלס ווילסון  ולארי פיוסי) ממרכז המחקר של ה-USDA  במערב וירג'יניה בארה"ב. הם טענו, שמיקרואורגניזמים טבעיים כמו שמרים, פטריות וחיידקים מצויים באופן טבעי על פני שטח הפרי, אך בדרך כלל בכמויות שאינן מספיקות כדי למנוע את התפתחות גורמי הריקבון. לכן, הם הציעו לבודד מיקרואורגניזמים משטח הפנים של פירות ולסרוק את פעילותם בעיכוב גורמי ריקבון שונים. לאחר איתור מיקרואורגניזם יעיל, ניתן יהיה לגדלו בכמות גדולה ולהחזירו לתוצרת בעת הטיפול בה לאחר הקטיף. בגלל הרתיעה משימוש באנטיביוטיקה בחקלאות, ניתנה עדיפות למיקרואורגניזמים אשר מנגנון הפעולה שלהם אינו מבוסס על הפרשה של חומרים אנטיביוטיים. לכן, עיקר המחקר שנעשה בתחום זה התמקד בשמרים שאינם מפרישים מטבוליטים משניים בעלי פעילות אנטימיקרוביאלית. כמו כן, ההנחה הייתה שלשמרים יש תכונות רבות המתאמות למדבירים ביולוגיים כגון: דרישות תזונתיות פשוטות, אכלוס שטחים יבשים לתקופות זמן ארוכות וגדילה מהירה על מצעים זולים בביוריאקטור.
סמוך לפרסומן של עבודות המחקר הנ"ל בארה"ב, חבר ד"ר ווילסון עם קבוצת מחקר במינהל המחקר החקלאי - מרכז וולקני, בראשותו של ד"ר עדו חלוץ, לביצוע מחקר בנושא זה במימון של הקרן הדו-לאומית אמריקה-ישראל לחקר החקלאות (BARD). הרציונל המרכזי שעליו התבסס מחקר פורץ דרך זה היה, שבניגוד למערכות ההדברה הביולוגית של גורמי מחלה בשורשי צמחים (ריזוספירה) ובחלקים העל-קרקעיים של הצמח (פילוספירה), הסביבה לאחר הקטיף פשוטה יותר וניתנת לשליטה ביתר קלות בכל הקשור לטמפרטורה, לחות, המצב הפיזיולוגי של התוצרת ורמת האוכלוסייה של האנטגוניסטים המיושמים על שטח הפנים של הפרי (קרפוספירה) או הירק. לכן, סיכויי ההצלחה הם הרבה יותר גבוהים. שיתוף פעולה זה, אשר השתתפו בו חוקרים רבים משתי המדינות (ביניהם מחבר מאמר זה), ארך כ- 10 שנים והניב את המוצר המסחרי הראשון להדברה ביולוגית של גורמי ריקבון לאחר הקטיף. מוצר זה היה מבוסס על תבדיד של שמר טבעי (Cadida Oleophila ), אשר שווק בישראל וארה"ב תחת השם המסחרי AspireTM ע"י חברה אמריקאית (Ecogen Inc.) עד שנת 2000. מאחר וחברה זו נסגרה בעקבות קנייתה ע"י חברה בינ"ל, המשך הייצור והשיווק של המוצר הופסק. חשוב לציין, שתוצאות מחקר משותף זה, שהתפרסמו בעיתונות המקצועית הבינלאומית, הניחו את התשתית וסיפקו את הרעיון הראשוני שהביא בעקבותיו שפע של פעילות מחקרית ופיתוח של מוצרים נוספים, בנוסף למאות פרסומים בנושא מדי שנה בעולם. מספר שנים לאחר השקת תכשיר ה- AspireTM, פותחו שני מוצרים נוספים בארה"ב ודרום- אפריקה:Biosave   ו- YieldPlus, המבוססים על החיידק Pesudomonas Syringea והשמר Cryptococcus albidus, בהתאמה. תכשיר ה- Biosave, המורשה בארה"ב נמצא עדיין בשימוש מוגבל למניעת רקבונות לאחר הקטיף של בטטות ואגסים, בעוד שהשימוש בתכשיר ה- YieldPlus הופסק לאחר מספר שנים מפיתוחו בשל נתח שוק קטן וחוסר רווחיות של החברה.
למרות ההצלחה השיווקית המוגבלת של התכשירים הנ"ל, המחקר והפיתוח בנושא המשיך ביתר שאת בשל העניין הרב והצורך באמצעי הדברה ירוקים. דבר זה הביא לפיתוחם של שורה ארוכה של מוצרים נוספים, שחלקם קיבל רישוי לשימוש במדינות רבות בעולם, כולל אירופה וארה"ב. על מוצרים אלה נמנים שלושה מוצרים מבטיחים אשר קיבלו לאחרונה רישוי לשימוש באירופה (טבלה 1) והמבוססים של שמרים: "Shemer" (Metschnikowia fructicola), Nexy™ (Candida oleophila) ו- BoniProtect™ ((Aureobasidium pullulans. שלושה מוצרים נוספים פותחו בספרד ודרום-אפריקה לשלב של תוארית (פורמולציה) ומוצר סופי, אך נפלו בדרך בגלל חוסר עניין מסחרי.
נראה לכן שלמרות הפיתוח המוצלח - השימוש בהם בשוק, עדיין מוגבל. יש לכך גורמים רבים, שהעיקריים הם: 1) חוסר עקביות ברמת ההדברה בהשוואה לתכשירים הכימיים, המספקים יעילות בטווח של 98-100%. רמה זו ,מושגת רק לעתים רחוקות עם מוצרי הדברה ביולוגיים כאשר הם משמשים כטיפול עצמאי. חשוב לכן, לדון במרכיבים שהם קריטיים לפיתוח מוצר, בביצועים בתנאים מסחריים ובכדאיות הכלכלית .2) יש חשיבות רבה לתכנון קפדני של סוג וייעוד המוצר החל משלבי המחקר הראשונים וכלה בפיתוח הפורמולציה, הייצור ההמוני וצורת המוצר הסופי. 3) יש חשיבות רבה לשותף האסטרטגי המסחרי, אשר בסופו של דבר יכולתו להחדיר את המוצר לשוק תקבע את ההצלחה או הכישלון.


טבלה 1: מוצרים להדברה ביולוגית של גורמי ריקבון של תוצרת חקלאית לאחר הקטיף

מוצר


מרכיב פעיל

מדינה/חברה

ייעוד שימוש

שימוש
Aspire
Candida oleophila
Ecogen
Pome Fruit, citrus, strawberry
No
YieldPlus
Cryptococcus albidus
Lallemand
Pome Fruit, Citrus
No
Candifruit
Candida sake
IRTA/Sipcam-Inagra
Citrus, pome fruit
No
Biosave
Pseudomonas syringae
Jet Harvest
Pome Fruit, Citrus, Strawberry, Potato
Yes
Avogreen
Bacillus subtilis
South Africa
Avacado
No
Nexy
Candida oleophila
Belgium/Leasafree
Pome Fruit, Citrus
Yes
BoniProtect
Aureobasisium pullulans
Austria
Pome Fruit
Yes
Pantovital
Pantoea agglomerans
IRTA/Sipcam-Inagra
Citrus, pome fruit
No
Shemer
Metschnikowia fructicola
Bayer/Koppert
Pome Fruit, Citrus, Strawberry, Stone Fruit
Yes

פיתוח תכשירים להדברה ביולוגית מנקודת המבט של התעשייה
בשנים האחרונות, יש עניין רב בטכנולוגיות הדברה ביולוגית של חברות כימיקלים רב-לאומיות וחברות ייצור של שמרי אפייה ויין, כולל שימוש בהם למניעת גורמי ריקבון של תוצרת חקלאית לאחר הקטיף. הדבר בא לידי ביטוי במספר הרכישות של חברות קטנות ובינוניות המתמחות בפיתוח טכנולוגיות ירוקות להדברה של מחלות צמחים, שבוצעו על ידי החברות הגדולות. נשאלת השאלה מדוע חברה רב-לאומית תהיה מעוניינת במוצר להדברה ביולוגית שמכוון לשוק נישה קטן כמו הטיפול בתוצרת חקלאית לאחר הקטיף? התשובה מורכבת למדי והסיבות האמיתיות לרכישה של מוצר מסוים להדברה ביולוגית אינן ברורות. בהתחשב באינטרסים השונים של בעלי העניין בתחום ייצור המזון, חברות כימיקלים רב-לאומיות מתמקדות בשני חששות מרכזיים: התפתחות עמידות נגד חומרי ההדברה שלהם והשגה של רמת שאריתיות נמוכה ככל האפשר בתוצרת. יתר על כן, החברות רוצות להציע ללקוחות (מפיצים ומגדלים) תיק עשיר בכלים להדברה של גורמי מחלות ומזיקים, שיכלול גם מוצרים ירוקים.  
ללא ספק, השלב הקשה ביותר בפיתוח מוצר להדברה ביולוגית הוא משוכת המסחור. מסחור הוא תהליך ניהולי מובנה בכל שלבי הפיתוח ובהבאת מוצר חדש לשוק. לכן, יש חשיבות גדולה בביצוע יעיל של תהליך זה על מנת לתכנן ולתאם איסוף מידע רלוונטי ובנייה של תוכנית מסודרת של הפרויקט בכללותו. השלב המוקדם של המסחור הוא לעתים קרובות ארוך וכרוך במגוון רחב של קשיים, כולל בעיות מדעיות, ניהול עסקי, שיווק ורגולציה. לחברות דרוש מידע רב על מגוון רחב של היבטים, כגון ביקוש בשוק, גודל שוק, שולי רווח, ומועד יציאה לשוק. באירופה, גודלו של שוק מוצרי ההדברה הביולוגית הוערך בשנת  2012 בכ- 52 מיליון יורו. נכון לעכשיו, השוק העולמי של מוצרי הדברה ביולוגית מוערך ב- 1.5 – 2.5 מיליארד דולר המהווים חלק קטן מהערך של 60 מיליארד דולרים של כלל שוק חומרי ההדברה (http://www.researchandmarkets.com/research/7bvbnf/global_pesticide).
  הגידול השנתי בעולם בצמיחה של שוק תכשירי ההדברה הביולוגית(2020-2012)  צפוי להגיע ל-12.3%  לעומת גידול של 5%  לחומרי הדברה כימיים. לגבי תכשירי ההדברה הביולוגית לאחר הקטיף, לאחרונה אושרו באיחוד האירופי שלושה מוצרים המכוונים במיוחד נגד פתוגנים של תוצרת חקלאית לאחר הקטיף: "Shemer",   BoniProtect ו- NexyTM.  ללא ספק, מגמה זו תעודד את הפיתוח והרישום של מוצרים נוספים של הדברה ביולוגית, דבר שיכול להגדיל את הרווחים של החברות המתמחות ויתמרץ אותן לחפש שווקים נוספים הכוללים גם יישומים שונים לאחר הקטיף. 

פיתוח התכשיר המסחרי "שמר" להדברה ביולוגית – סיפור הצלחה
השמר  M. fructicola בודד משטח הפנים של ענבים בשנת 2001 במעבדתו של פרופ' סמיר דרובי במרכז וולקני, והוגדר כמין חדש של שמרים שלא היה ידוע קודם. הוא נקרא על שמם של חוקר אמריקאי (קליטוס קורצמן), שעזר בזיהוי המין החדש וסמיר דרובי ממרכז וולקני שגילה את התבדיד (Metschnikowia fructicola sp. Kurtzman & Droby). שמר זה הוא בעל תכונות ייחודיות, כמו למשל עמידויות לחום, יובש ולעקה חמצונית, התורמות ליכולתו למנוע את ההדבקה והתפתחות פטריות הגורמות לריקבונות לאחר הקטיף במגוון רחב של פירות וירקות. בגלל הייחודיות שלו ויעילותו הגבוהה בהרבה מאנטגוניסטים אחרים, שמר זה פותח כתכשיר מסחרי בשיתוף עם חברת Agrogreen, וקיבל רישוי לשימוש בישראל למניעת גורמי ריקבון לאחר הקטיף בתות-שדה, פרי הדר, פלפלים, ענבים, בטטות, אפרסקים וגזר. מכירות התכשיר בארץ החלו בשנת 2005, והוא יושם בהצלחה בהיקפים מסחריים למניעת ריקבונות בבטטות וגזר אורגנים. יעילות ההדברה של השמר מוגברת בעקבות שילובו עם אמצעי הדברה פיזיקאליים כמו מים חמים או קיטור. מאוחר יותר פותחו  דרכים לשלב תכשיר זה בתוכניות של הדברה משולבת (IPM) ליישומו לפני הקטיף על תות- שדה וענבים לצורך מניעת התפתחות ריקבונות לאחר הקטיף. בשנת 2010 תכשיר השמר הועבר לבעלותה של חברת הענק הגרמנית BAYER, שרכשה את Agrogreen בסכום של 40 מיליון יורו. מאוחר יותר, זכויות המשנה של הייצור וההפצה של התכשיר הועברו לחברת KOPPERT  ההולנדית המתמחה בתכשירים להדברה ביולוגית.
שלבי הפיתוח של התכשיר "שמר" כללו:
1)     בידוד של שמרים, וגידולם על מצע מזון מוצק לצורך ניקוי וזיהוי;
2)     בדיקה של יעילות העיכוב של גורמי ריקבון שונים ע"י השמר במגוון רחב של פירות וירקות בתנאים מבוקרים במעבדה;
3)    לימוד מנגנון הפעולה של תהליך העיכוב ע"י השמר;
4)    ניסויי פיילוט בהיקף חצי מסחרי;
5)    פיתוח תהליך יעיל לגידול המוני – פרמנטציה;
6)    פיתוח תוארית (פורמולציה) שתשמור על חיוניות התאים וחיי המדף של השמר למשך שנה לפחות.
7)    ניסויים בהיקפים מסחריים;
8)    מבדקי רעילות לחיי וצומח (טוקסיקולוגיה);
9)    רישום פטנט;
10)  רישוי התכשיר;
11) פיתוח סמנים למעקב אחרי אוכלוסיית השמר על פירות וירקות;
12) טכנולוגיה לאריזת התכשיר;
13)  בניית תוכנית עסקית ושיווק.
חשוב לציין שתהליך הפיתוח  של תכשיר זה ארך כ- 5 שנים ונעשה בשיתוף עם חברה מסחרית אשר סיפקה את הידע הדרוש בפיתוח ושיווק המוצר הסופי. שילובו של שותף אסטרטגי בתהליך הפיתוח חשוב ביותר, ועדיף שיתבצע מוקדם ככל האפשר בכדי שהמחקר והפיתוח יהיה מוכוון-שוק. ברוב המקרים, למדענים אין את הידע והזמן להקדיש להיבטים מסחריים הנחשבים קריטיים בפיתוחו של מוצר מסחרי כלשהו. חשוב לציין, שרוב תוכניות הפיתוח של תכשירים להדברה ביולוגית נכשלות בעיקר בגלל העדר שותף עסקי מתאים ו/או בלתי מנוסה בתהליכי הפיתוח והמסחור.

מנגנוני פעולה של שמרים המשמשים להדברה ביולוגית של גורמי ריקבון לאחר הקטיף
מנגנון הפעולה מבוסס בעיקר על תחרות על חומרי מזון ומקום. תחרות זו מהווה מרכיב עיקרי בפעילות ההדברה הביולוגית, אך נדיר שרק דרך פעולה אחת משתתפת במנגנון עיכוב המחלה. מדביר ביולוגי מוצלח פועל לרוב באמצעות מספר מנגנוני פעולה שעובדים בהרמוניה ותורמים למניעת ההדבקה או התפתחות המחלה. לדוגמא, תחרות על חומרי מזון ואכלוס אתר ההדבקה (פצעי קליפה) יכולים להיות קשורים ליכולת המדביר הביולוגי להתרבות בקצב מהיר ולהיצמד לאתר ספציפי הכולל הן רקמות של הפונדקאי והן של הפתוגן (תמונה 3). היכולת להפריש אנזימים מפרקי דופן של פטריות כמו כיטינאזות וגלוקאנאזות דווחה גם בהקשר למנגנון הפעולה של מספר שמרים אנטגוניסטיים. בנוסף, עבודות אחרות הצביעו על הפרשת חומרים אנטימיקרוביאליים (חומרים מסיסים במים או נדיפים), או ייצור של חומר ספציפי הפועל ברגע האינטראקציה של המדביר הביולוגי עם רקמת הפרי או הצמח. שמרים שונים, אשר שימשו למניעת התפתחות פתוגנים לאחר הקטיף, הוכחו גם כמשרים של מנגנוני הגנה טבעיים של הפרי. השראת מנגנוני עמידות בפירות הדר לאחר יישום השמר Candida oleophila דווחה לראשונה על ידי דרובי וחובריו. בעבודות אלה ואחרות התברר, שיישום השמרים גרם להצטברותן של מולקולות שונות כתגובת הגנה ברקמת הפצע של הפונדקאי. למשל, יישום השמר Pichia guilliermondii בפצעים בפרי הלימון או השמר Candida famata בפצעים בפרי התפוז, מגבירים את ייצור הפיטואלקסינים scoparone ו- scopoletin בהשוואה לפצעים שלא טופלו בשמרים. השמרCandida saitoana  השרה את פעילות אנזים הדופן כיטינאז בפצעים בקליפות תפוחים, וגרם גם ליצירת קאלוז, המשמש לבניה של מבנים מעובים המכונים "papilla" בדופן תאי הפונדקאי. יישום השמר Aureobasidium pullulans גרם לעליה זמנית בפעילות האנזימים: גלוקנאז, פראוקסידאז וכיטינאז. עליה אנזימטית זו החלה 24 שעות לאחר יישום השמר, והגיעה לרמה מקסימלית 96-48 שעות לאחר מכן, בהתאם לסוג האנזים. בנוסף, דווח כי השמר Metschnikowia pulcherrima מייצר פיגמנט בלתי מסיס הנקרא pulcherrimin, אשר מתפקד כסידרופור (נשא ברזל) על ידי קשירת/ריקון ברזל. דרובי וחובריו גם דיווחו על ייצור מוגבר של מולקולות של חמצן פעיל - Reactive Oxygen Species (ROS) בפצעי פירות הדר בתגובה ליישום המדביר הביולוגי M. fructicola, והציעו ש- ROS מהווה מרכיב חשוב בפעילות ההדברה הביולוגית. לסיכום, ניתן לומר שבאופן כללי המידע על מנגנוני הפעולה של רוב האנטגוניסטים של גורמי ריקבון בפירות הינו חלקי עדיין, וזאת בשל הקושי לחקור את יחסי הגומלין בין הפונדקאי, הפתוגן והאנטגוניסט.












           תמונה 3.
מסקנות וכיוונים עתידיים של מחקר ופיתוח בתחום ההדברה הביולוגית
לאחר שנים רבות של מחקר אנו מבינים היום מהן המגבלות והסיבות הגורמות לירידה ביעילות התכשירים הביולוגיים המשמשים לעיכוב גורמי ריקבון בתוצרת חקלאית טרייה ויבשה כאשר מיישמים אותם בתנאים מסחריים. המחשבה הראשונית, שבידוד מיקרואורגניזם יחיד מסביבה אקולוגית ספציפית יכול לשמש כאנטגוניסט למגוון גדול של פתוגנים בסביבות אקולוגיות שונות, התבררה כלא נכונה בגלל המורכבות, הדינמיות והגיוון הרב של תכונותיהם של פירות וירקות טריים ומעובדים. לכן, יש צורך לפתח גישות חדשות.
במשך שלושת העשורים האחרונים הנחת הייסוד בתחום ההדברה הביולוגית הייתה, שאם נבודד אנטגוניסט (מדביר ביולוגי) יחיד במספרים גבוהים ונחזירו בכמות גדולה לתוצרת הקטופה, אזי הוא ידחק את גורם הריקבון באמצעות השילוב של מגוון מנגנוני הפעולה שפורטו לעיל. הבעיה בגישה זו הינה התעלמות מתפקידם והשפעתם של אוכלוסיות אחרות של מיקרואורגניזמים על הדינמיקה של התפתחות פתוגנים והתבססותו של המדביר הביולוגי על הפרי או הירק. אם ננסה לצאת מאופן חשיבה זה  ונסתכל על הצמח/המוצר הטרי לאחר הקטיף מנקודת מבט רב-מערכתית נגלה, שבנוסף לתהליכים הפיזיולוגיים והפתולוגיים יש סיכוי גדול למעורבותו של "שחקן" נוסף במערכות הביולוגיות שאנו עוסקים בהן. מדובר במגוון עשיר מאד של מיקרואורגניזמים המאכלסים את המוצר הטרי או המעובד וקשורים איליו, הן כאפיפיטיים (על גבי הרקמה) והן כאנדופיטיים (בתוך הרקמה). יתר על כן, ידוע שרובם המכריע של מיקרואורגניזמים אלה אינו מזיק, והשפעתם על התהליכים הפיזיולוגיים או הפתולוגיים ברקמות של פירות וירקות טריים אינה ידועה כלל. היבט זה כבר הודגם בעבר כאשר שטיפה וחיטוי חיצוני של תוצרת חקלאית קטופה בחומר לא שאריתי עשויה להגביר התפתחות ריקבונות והופעת פטריות שאינן ידועות כגורמי ריקבון ראשוניים. לכן, השאלה שעומדת לפנינו היא האם פעולות/טיפולים לאחר הקטיף משפיעים על מכלול האוכלוסיה המיקרוביאלית (Microbiota) של התוצרת ומביאים להפרה של איזון מסוים המוביל בסופו של דבר להתפתחות מהירה של גורמי ריקבון, ואולי גם לשינוי בהרכב המיקרואורגניזמים המעורבים בהופעתם של פגמים פיזיולוגיים? מצב זה מבטל את הפרדה המסורתית שהייתה קיימת בין המיקרוביולוגיה לפיזיולוגיה של המוצר.
ההתפתחות הדרמטית המתרחשת בשנים האחרונות בתחום הריצוף העמוק (Deep sequencing) והביואינפורמטיקה, והכמות האדירה של מידע המצטבר במהירות רבה, מצביעות באופן ברור על כך שכלל אוכלוסיית המיקרואורגניזמים ותוצרי הגנים שלהם מהווים חלק בלתי נפרד של רקמת הפירות והירקות, והם מושפעים מגורמים ביוטיים ואביוטיים שונים. כיום אנו מבינים, שקיומם של יחסי גומלין רב-הזנתיים (multitrophic interactions) במערכות של הדברה ביולוגית, אינו מוטל בספק. על כן, יש חשיבות רבה לאיפיון המדויק של כלל אוכלוסיות המיקרואורגניזמים (אפיפיטיים ואנדופיטיים) ובחינת אפשרות הבנייה של אוכלוסיות סינתטיות של אנטגוניסטים, אשר מרכיביהן השונים יעבדו בשיתוף פעולה לקבלת הדברה ביולוגית בעלת יעילות משופרת. לאור זאת, על מנת להתגבר על האתגרים המדעיים והטכניים הקשורים בפיתוח טכנולוגיות של הדברה ביולוגית המבוססות על גישה הוליסטית, יש צורך בשיתוף הפעולה בין מגוון רחב של דיסציפלינות מדעיות.
שער הפרשה
פרשת ויחי
משה בר-יוסף
כתבתי פעם שכילד שלמד בחדר, פרשת ויחי גרמה לי תמיד צער רב. הסיבה הראשונה היא התנצלותו הכואבת של יעקב על שלא טרח עם רעייתו האהובה רחל אימנו להביאה למערת המכפלה ואת הפסוקים "ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל" לימדו אותנו במנגינה מיוחדת שעדיין מהדהדת בנשמתי שבעים שנים לאחר ששמעתיה לראשונה. והעניין השני שציער אותי היה הפסוק "היאספו ואגידה לכם" שרש"י הפרשן מסביר – רצה להודיעם את הקץ ונסתמו מעיינותיו - עכשיו חישבו על ילד  קטן יושב על ספסל בחיידר ואומר לעצמו: "אוי ווי, איזה פקשוש, אילולא הסתימה הפתאומית הזו יכולתי לדעת מה יקרה ומתי יקרה".
זה מתקשר כמובן לעיוורון הנבואי של גדולי ישראל שמכה בנו פעם אחר פעם, וזה מוכיח כי לא רק לבני יעקב לא התגלה סוד הקץ והעתיד - אלא שגם למנהיגיהם, רבניהם ולאנשי הפובליצסטיקה, שכל פרנסתם לעסוק בתחזיות מדיניות וכלכליות - אין את הידע החשוב הזה.
חברי, יגאל קולודנר, הביא לי ספר על שואת הכפר צ'רטזה - כפר נידח בצפון טרנסילבניה בו חיו בטרם השואה כשלושים משפחות יהודיות. כפר מזרח אירופאי קטן, שעשרת אלפי כפרים דומים וגדולים יותר פי כמה התקיימו מבלי שיישמע עליהם בטרם השואה. כל ייחודו של הכפר הזה מבחינתי הוא שנולדה בו אימי, שרה (סורי) ז"ל  לבית מנדל, ומצבתה בנתניה היא העתק של מצבה של אחת מדודותיה בבית העלמין הקטן ששרד בחלקו שם. 
את הספר על שואת בת צ'רטז כתבה הסופרת  ציפורה פלדמן, שהיא הבת של אחת משתי הנערות ששרדו מנערות ונשות צ'רטז. בספר היא מספרת על מה שעבר על אמה, שנלקחה לאושוויץ יחד עם 350 אלף יהודי טרנסילבניה הצפונית מיד לאחר חג השבועות שנת 1944. והרי יכולתי להגיע לשם -  כי בהיותי בן שנה, המחוז חולק בין הרומנים, שקיבלו את חלקו הדרומי הקטן, וההונגרים, שזכו וקיבלו את רוב השטח, כולל כארבע מאות אלפי יהודים. במשך חודש ניתן היה לעבור מצד לצד והורי אימי הפצירו באבי שיעבור לצד ההונגרים - שהרי היהודים הרגישו לא רק בבית בהונגרית, אלא אף יותר הונגרים מההונגרים עצמם. והנה, כל מי שזכה לחסותם של ההונגרים הושמד בתאי הגזים, ומי שניצל זכה בחייו לאחר שעבר התעללות נפשית והרעבה קיצונית שהותירה ברבים מהקורבנות ואף בצאצאיהם צלקות בלתי נרפאות. אנחנו שרדנו רק בזכות המקרה ועקשנותו של אבי לא לעזוב את עיסוקו בעיירה אליה הגיע כחמש שנים בטרם חלוקת טרנסילבניה, ואילו כל משפחתנו הגדולה, כולל סבי וסבתי ודודים ובני דודים מצד אבי ואמי, מהם נותקנו ב 1940, נספו ואינם.
והרי לו יעקב היה מגלה את הזוועה העומדת להתרחש, ב- 1944 יכלו קרובי להינצל - כל שהיו צריכים לעשות הוא לעבור פחות משלושים ק"מ, והרחוקים פחות ממאה ק"מ, והייתי זוכה להנות מדודים ודודות ובני דודים וסבא וסבתא שלא זכיתי להכיר. אבל, סתימת העתיד היא לא בעיה ילדותית כלל - היא הבעיה הגדולה של מנהיגות. ואם יש דבר שאני מצטער עליו כמעט כפי שמכאיבה לי הפגיעה האישית של אובדן הקרובים היקרים, זהו אובדן האמון במנהיגים רוחניים שלא השכילו להבין את הזוועה בטרם קרתה ומנהיגים יהודיים בולטים כבן גוריון שהחרים את ז'בוטינסקי ב 1932 לא השכיל להקשיב לו בשנת 1935 כאשר ז'בוטינסקי עבר מקהילה לקהילה באירופה והפציר בהם לברוח כי האויב הנאצי מתכוון לממש איומיו.  האסון הגדול יותר זו אסונה של היהדות החרדית שלא רק שלא למדה הלקח אלא צנזרה גם לקחים קשים שבעל הספר המפורסם "אם הבנים שמחה" היכה על  חטא בעניינם. רבים לומדים ורבים הולכים לאורם של מאורות גדולים שחיו בשנים הקרובות לשואה הנוראה, אך, מעטים יודעים לשאול: הכיצד לא הזהירו ולא חזו את השואה הנוראה?
אמרתי שהביקורים של התלמידים במחנות ההשמדה חיוניים בעיקר לשימור הזיכרון של האובדן, אך, חשוב פי כמה לימוד הלקחים. כל שכבות המנהיגות הפוליטית הדתית - ובראש וראשונה אנשי התקשורת ובעלי האג'נדות לסוגיהן - חייבים היו לנסות ללמוד וללבן את הלקחים הללו אחת ליום, אחת לשנה, עשור או יובל - כי ברור כי שבנסיבות משתנות גם המסקנות יהיו וודאי שונות. כי מי שאינו לומד את לקחי העבר - עתיד חלילה לחזור על הטעויות גם בעתיד. לכן, עלינו לעשות הכל כדי לא לחזור על שגיאות העבר כי ספק באם נעמוד באסון דומה.
למען האמת, במבט של מי שהוספו לו שבעים שנים מאז כאב עם בני יעקב את סתימת החזון של אביהם -יעקב אבינו , הסקרנות כהתה ובוודאי האישית אף כי ברור שכל אחד היה רוצה לדעת מה יקרה ומה יעשו נכדיו וכיצד הם יתמודדו עם האתגרים העצומים של עולם בו הידע בתחומים מסוימים מכפיל עצמו כל עשור ופחות מכך. ולא ארחיב כדי לא להתחרות ביעקב, שאף הוא בירך בניו לא בחזיונות מהתחום הפטנטסטי - אלא מהראלי. ואת בכורו, שנכשל במעשי ניאוף חמורים משל הנשיא, השר וחבר הכנסת שנכשלו או הואשמו בימינו - לא כלא, אך הדיח מבכורתו והפקיד ההנהגה בידי בנו יהודה שידע להתמודד עם מציאות משפחתית מביכה ועם אח שהפך למושל מצרים. ואילו את שמעון ולוי, שמעשי נערי הגבעות היו קטנים עליהם, לא תלה למרות היותם חופזים - אלא פזרם בין השבטים. לא ארחיב כדי שלא יחשדו בי כתומך, אך המחלה היהודית לא להפסיק ולדוש במעשה זוועה של היריב הפוליטי ולשכוח בו זמנית מעשי זוועה נוראים פי כמה של יריבים לאומיים, היא ללא ספק  מהתחלואים שאת לקחיהם יש ללמוד. וזה כמובן נאמר על ימין ועל שמאל כי אין אפוטרוסות על העריות, קרי, רבים יכולים להיכשל בכך, ואצל יהודים יש מסורת מפוארת של מחלוקות פנימיות עוד בטרם היו שמאל ימין.




את הדברים הבאים  שלח לי חברי צבי מנדל שקבלם מאמוץ זהבי:
שתי הברכות המשמעותיות ביותר בברכת יעקב לבניו הן הברכה ליהודה והברכה ליוסף. בברכת יהודה מתואר בין השאר השפע שעתיד להיות מנת חלקו:
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה / וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ || כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ / וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה".
התמונה המצטיירת היא של נחלה שבה רבות הגפנים עד כי התושבים קושרים אליהן את חמוריהם ומכבסים ביין את בגדיהם. בפסוק זה המילה סוּת מקבילה למילה לבוש. מובנה ברור מן ההקשר, אבל אין לה אח ורע במקרא.
מילים נרדפות לא מעטות יש בעברית למילה לבוש, ובהן בֶּגֶד (או בגדים) ושִׂמְלָה (או שַׂלְמָה). מילה נוספת היא כְּסוּת – משורש כס"י, כיסוי לעור הגוף. הקרבה בין המילים כְּסוּת וסוּת במשמעות ואף בכתיב הביאה רבים למחשבה שאין סות אלא שיבוש של כסות. כלומר, שהאות הראשונה במילה כסות נשמטה משום מה במהלך השנים. חיזוק להשערה זו בא מן הנוסח השומרוני: במקום 'סותה' גורסת תורת השומרונים 'כסותו'.
והנה בתחילת המאה העשרים נמצאה בחפירות ארכאולוגיות בצפון סוריה כתובת מונומנטלית בת שש עשרה שורות מן המאה התשיעית לפני הספירה. הכתובת, הידועה בשם כתובת כִּלַמֻוַ – על שם המלך הארמי שהורה על כתיבתה – כתובה פֵניקית דווקא, שפה קרובה לעברית. (הפניקית הייתה באותה התקופה ובאותו האזור השפה החשובה והמשפיעה). בסוף השורה השמינית של הכתובת מצויה המילה סות – ומובנה גם שם 'בגד'. למוֹתר לציין שהכתובת נמצאה בדיוק כפי שנכתבה לפני אלפי שנים, וחשד שיבוש מעתיקים לא דבק בה. הנה כי כן נמצאה ראיה חותכת שהמילה סות מקורית היא, ולא תוצאה של שגגת מעתיקים.
מהו אפוא שורש המילה?
כשם שהתי"ו במילה כסות היא תי"ו הנקבה (ולא חלק מהשורש), סביר שכן הוא במילה סות. שורשה יכול להיות סו"י, כשורש כיסוי אחר המשמש במקרא: לפי המסופר בספר שמות, כשירד משה מהר סיני (בפעם השנייה) ושני לוחות הברית בידיו, קרן עור פניו. כשראוהו אהרן וכל בני ישראל, חששו לגשת אליו ולדבר אִתו, ולבסוף כיסה משה את פניו: "וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה". המילה סות שבברכת יעקב ובכתובת הפֵניקית קשורה כנראה למילה מסווה, שגם היא עניינה כיסוי והסתרה, ומשורש זה – סו"י – נגזרו בלשון ימינו המילים הִסווה והסוואה.
בעברית החדשה בחרו הבוטנאים במילה סוּת לציון קליפת העץ, שהיא מעין לבוש לעץ.




מ. בר-יוסף
חיפשתי בין המפרשים המתייחסים בתורה שלמה-מפעלו האנציקלופדי של מנחם מנדל כשר שהיה סבו של פרופ' אסא כשר יבדל  לחיים ארוכים כיצד הסביר מה בין– "עירו ובן אתונו" שהרי שניהם בני אתונות  ולא מצאתי התייחסות משקית – ביולוגית. ונראה לי כי ההבדל התפתחותי- גילי ובני אתון נקראו רק בימיהם הראשונים בסמוך ללידה שלב בחייהם כשהם עדיין חלשים ודי היה בשורקה של הגפן שהוא ענף ירוק שצמח מהגזע כדי לקשם ולעגנם למקום בחצר. ואילו העיירים - אלה בני האתון הגדולים והחזקים יותר, שכדי למנוע פגיעתם בצמחית החצר צריכים היו לקשור לגזעי גפן חזקים יותר. ומי שראה גפנים מצלות על סוכות בנות 30 ויותר יודע כי גזעם של אלה מספיק גם לעגן עיירים חזקים שהיו תולשים את השורקה כלאחר רגל.



כיוון שהתחלנו את הגיליון  בהספדים, נוסיף כמה דברי הספד לאנשים שאבדו, ונחמה למי שיקרא את השורות הללו. ואני עושה זאת על רקע האירועים הנוראיים של החודשים האחרונים כאשר נרצחו  כ- 28 אנשים, ואולי יותר, בפעולות הטרור על יד מרצחים שלא הכירו את קורבנם ופגעו באנשים בגילים שונים, בערים שונות, ומכל שכבות הציבור היהודי החי בארץ. ובהספדים על האנשים שאבדו ובתיאורי מעשיהם ובהכירנו אגב כך את המשפחות הכואבות שהותירו, אנחנו נחשפים ומגלים את עם ישראל האמיתי, לא את בחירי העתונות ולא את הנכשלים והמכשילים - אלא את הישראלי הרגיל, זה שלא כותבים ולא מכירים ולצערנו מודעים על זהותו, גודלו מעשיו הרבים והטובים - רק כשהלך בנסיבות שלא בחר. הפער בין אנשי המידות שנרצחו, לאנשים ששומעים וקוראים בחדשות ובעיתונות מגמתית שכולנו חיים מפיה, מטעימה אותנו עד כמה התקשורת מעוותת את המציאות הקיומית אצלנו ועד כמה היא צובעת בצבעי שקר את דמותה האמיתית של הארץ הזו ואת מידות אנשיה.  
וחשוב לזכור את הפער הגדול הזה בין המציאות לעיוות המציאות בגלל פוליטיקה ואג'נדה - ונבין מכך כי צבי, אווה ואבי ז"ל לא עמלו לשווא ולא רק יצרו איש איש בתחומו מדע וחקלאות מצוינת, אלא גם הותירו והנחילו לכולנו מורשת ברוכה שיש וצריך להמשיכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה