יום שני, 8 בפברואר 2016

גמלה-עט גיליון מס' 33

גמלה עט -
עיתון אינטר עטי -
של גמלאי היום ומחר
פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש ולקוראים חפצי דעת
הקוראים מוזמנים להוסיף מידע באם חסר ולתקן את השגוי והכל במידה והשפה מתוקנת.
נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לעורך.

גיליון מספר 33
בעריכת משה בר יוסף -
2015 – 11 – 12
מה בגיליון?
שער המים וטפטוף
ד"ר יורי לשם על ניסיון לתקן במקצת עוול היסטורי בהענקת תעודות הוקרה לקידום ההשקיה -
בטפטוף לשאריהם של יעקב מוטס ז"ל ויהודה זוהר ז"ל, בכנס המאורגן על ידי שה"ם.
פוצ'ו מי היה הראשון שהמציא את השקיית הנטפים? -
יאיר פלדמן מדור חדש "רגע של טריוויה" מחיאות כפיים לחלזונות. - - -
שער האקולוגיה
ד"ר יורם רסלר הדברה ביולוגית של מזיקי הדרים בישראל. -
Eviatar Nevo -Evolution of wild emmer wheat, genome sequencing, and crop improvement תקציר בעברית
השער לברכות, לפרשות ולמקומות
חילופי מכתבים בעניין ברכת כהנים.
חיים אביטל פרשת וירא עקידת יצחק. - -
מ. בר יוסף לפשר הסוד שרמז אבן עזרא בפרושו לפסוק בפרשת לך לך "והכנעני אז בארץ" - - -
וקישורו לעקדה ולפרשת חיי שרה.
מ. בר יוסף על ההיסטוריה של קבורת מהדרין בנתניה. - -
1
שער המים והטפטוף
ד"ר יורי לשם, החוקר שהתחיל את הדיון בנושא הטפטוף בגליונות 29-33 של גמלה עט, בגלותו -
את רשימתו החלוצית של ציזיק, כתב: אני מצרף כאן PDF ליום עיון "השקיה בקולחין" שמאורגן ע"י
שה"ם ועתיד להתקיים בבית דגן בחודש הבא. התכנית נפתחת ב"הענקת תעודות הוקרה לקידום
ההשקיה בטפטוף של יעקב מוטס ז"ל ויהודה זוהר ז"ל". נראה שמדובר כאן בנסיון לתקן במקצת עוול
היסטורי. האם ידוע לך מי היה מאחורי הקלעים של ההחלטה לביצוע המחווה הזו?
בתשובה ליורי )מ. בר יוסף( תודה על שהפנית תשומת ליבי לציון תרומתם של יהודה זהר ז"ל - -
ושל מוטס ז"ל ביום העיון הקרוב בבית דגן. ימי עיון בקולחין מתקיימים כבר מזה כמה שנים, מעניין
לכן באם העלאת המודעות למפעלם של זהר ומוטס ז"ל נבע בדרך כלשהי מהרשימה שלך
שהתחילה את העיסוק בנושא הטפטוף על דפי גמלה עט - 29 ונמשכה מאז. אפנה לידידי בשה"ם
ואבדוק עמם באם הדברים קשורים.
פניתי למר שלמה ישראל ,מנהל אגף ענפי שירות שה"מ משרד החקלאות, ממארגני האירוע, -
והנה תשובתו : "שה"מ לדורותיו היה מעורב בישום נושא הטפטוף בחקלאות ישראל. הענקת פרס
ישראל בנושא העלתה בדיונים פנימיים גם אצלנו את השאלה למי באמת מגיע הקרדיט, ומיד עלו –
שמותיהם של יעקב מוטס ז"ל ויהודה זוהר ז"ל, שברור שהם בעלי זכויות רבות לפיתוח והטמעת
השימוש בטפטוף בחקלאות ישראל, ולפיכך החלטנו לתקן במקצת את העוול ההיסטורי שנעשה
לאנשים אלו ולהעניק לנציגי משפחות מוטס וזוהר תעודות הוקרה בפתח הכנס".
עוד עניין מוזר הוא שעד היום טרם קיבלתי רשימה היסטורית מצד אנשי קיבוץ חצרים ומפעלם
נטפים, שהיו חלוצי הטפטוף התעשייתי. נראה כי הם דבקים בגישה האנטי פרסומית של חז"ל לפיה -
"אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מהעין". ואולי בהפוך נטפים נמנעו מלספר את תולדות -
המפעל לקוראי גמלה עט כיוון שהגיליון אינו פרסומי? בכל מצב, נאחל להם ברכה והצלחה בהמשך -
הדרך כיוון שככל שהשיטה הופכת לפופולרית יותר, כך גוברת התחרות עם יצרנים אחרים בעולם
שנכנסו לתחום. אנחנו עדיין מקווים כי באחד הגיליונות הקרובים נשמע על ההיסטוריה של הטפטוף
כפי שחוו אנשי הקיבוץ שהעז וקפץ כנחשון לבריכה עוד בשלב בו הייתה כמעט וריקה ממים.
עודד שלף כלל בדף הפייסבוק שלו תמונה של טפטפות שצולמו בעין יהב בסתיו שנת 1967 . התמונה
מראה את האבולוציה הטכנולוגית המדהימה שעברה הטפטפת בפחות מיובל שנים.
2
בעקבות הגיליון הקודם כתב לי פוצ'ו:
קראתי בעניין את גמלה עט מס. - 32 ושאלתי את עצמי אם אתה כעורך, מודע לקשר הסמוי שקיים
בין שלושה נושאים המופיעים בעלון: יעקב מוטס, פרופ' שאול מונסיליזה ומשלט הגופרית.
מודה ומתוודה שאת שמו של יעקב מוטס לא שמעתי עד היום, למרות ששנינו עסקנו במקביל בפיתוח
השקאת הטפטפות, מבלי שידענו אחד על השני. אני מעז אולי אפילו לחשוב שהקדמתי במשהו את
מוטס כי כשבאתי אל פרופ' הנס אופנהיימר ואל מהנדס המים דן גולדברג הם לא ידעו שיש מישהו
הקשור למכון וולקני, שמנסה את אותה שיטת השקיה. כדי להבהיר את עצמי ובו בזמן לעשות לי חיים
קלים, אני מצרף כאן רשימה חלקית שהודפסה לפני כמה חודשים בעלון "חדשות בן עזר" והיא
מספרת את סיפורי:
פוצ'ו: "מי היה הראשון שהמציא את השקיית הנטפים?"
הרבה גורמים מתהדרים בהמצאת הנטפים שכבשה את העולם. בעתון האחרון של אהוד בן עזר,
קראתי שגם קיבוץ עין גדי נכנס לרשימה וטוען שבזכותו יצאה ההמצאה לאור, כי הם היו הראשונים
שהזמינו את שמחה בלאס לפתור להם בעיית השקיה, ואצלם בא לו הרעיון לפתח את המצאת
הנטפים. אז איך אני הגעתי לאותו רעיון, למה אני נדחף?
אז אני לא נדחף עובדה ששתקתי עד היום. אבל עכשיו, כשמספר השותפים להמצאה הולך -
וגובר מיום ליום, חשבתי שהגיע הזמן לגלות, שאת עבודת הגמר שלי בפקולטה לחקלאות ביססתי על
השקיית נטפים כאשר זו טרם נולדה! איך יתכן? אז זה היה כך:
כשהייתי חבר קיבוץ נתיב הל"ה, אבי לא חדל מלנדנד לי שאעזוב את הקיבוץ ואבוא לעזור לו
בנגרייה. בסוף נשברתי ואמרתי שאסכים לחזור הביתה אם נעזוב את תל אביב ונעבור לגור בכפר.
הייתה זו שנת 1953 , צפונית לתל אביב בקצה העולם, הוקם ישוב חדש שחבריו כמעט כולם נהגים.
לישוב החדש קראו "שיכון דן". אבי רכש שם שני מגרשים, על האחד אמר לי נבנה בית בכפר, - -
ועל השני, הצמוד אליו, תעשה לך את החקלאות שלך וכך היה. הוא בנה בית, ואני בחצר הצמודה -
אליו נטעתי מטע לתפארת. בינתיים עזבתי את הקיבוץ ונזכרתי שבתעודת הבגרות שקיבלתי
מגימנסיה הרצליה, כתוב שאני יכול להתקבל לאוניברסיטה בלי בחינות כניסה. כיף כזה, להתקבל בלי
בחינות, איך אפשר להחמיץ? אז נרשמתי לפקולטה לחקלאות והתמחתי בענף המטעים. בשנת
1957 , כשהתקרבתי לסוף הלימודים, נאמר לי לגשת לפרופ' הנס אופנהיימר שייתן לי נושא לעבודת
גמר. פחדתי שייתן לי נושא שלא אמצא בו את ידי ורגלי ובאתי אליו בהצעה לעשות מחקר על עצים
שמושקים רק מצדם האחד, כדי לבדוק אם העץ ישכיל להעביר את המים לכל חלקיו, ונופו יתפתח
באופן שווה גם בצד שלא הושקה. הרעיון בא לי בזכות המטע הקטן שלי שהייתי צריך לנסוע אליו כל
שבוע מרחובות כדי להשקות אותו וחיפשתי פתרון שיחסוך לי את הנסיעה. כאן אני חייב לגלות שאבי
הערמומי, אחרי שהשיג את מבוקשו והצליח להוציא אותי מהקיבוץ, חזר עם המשפחה לתל אביב,
וכפיצוי השאיר לי את חלקת המטע שלי. כך בא לי הרעיון שאם אפרוש צינור פלסטיק שיעבור ליד
העצים. ואנקב חור של סיכה מלובנת ליד כל עץ, יטפטפו המים באופן תמידי ואני לא אצטרך לנסוע כל
שבוע לשכון דן. פרופ' אופנהיימר, הפנה אותי למהנדס המים דן גולדברג, שאישר את הצעתי,
3
ולבקשתי אפילו מסר בידי מכתב למפעל הפלסטיק בקיבוץ העוגן, שיספקו לי צנור של 200 מטר
במחיר מוזל, כי אני עוסק במחקר שיכול לקדם את הצריכה לצנורות שלהם. הקיבוץ נתן לי את הצינור
אפילו בחינם ואני פרשתי אותו בשטח. מה שקרה לי אחר כך, היה בלתי צפוי. כשבאתי למקום אחרי
שבוע, חשכו עיני, למעלה ממחצית חורי הטפטוף היו סתומים והייתי צריך לעבור עם המחט מחור
לחור. כך קרה שאם קודם הייתי נוסע עם האופנוע לשכון דן רק פעם בשבוע, עכשיו הייתי צריך להגיע
לשם לפחות פעמיים כדי לפתוח את החורים. כאן בא לעזרתי שאול מונסיליזה, יד ימינו של פרופ'
אופנהיימר, ויחד שינינו את שיטת המחקר ובצענו אותה על שתילי הדר שגידלנו בפחים מיוחדים
שאפשרו השקיה חלקית. מונסיליזה היה אז אגרונום צעיר ומבטיח. הוא ליווה אותי בכל צעד שעשיתי
סיפק לי את השתילים לצורך הניסוי, ומה שיותר חשוב עשה לי את כל החישוב הסטטיסטי, שבו - -
לא היה לי מושג מינימלי. התיאוריה שלי הייתה שעץ המקבל מים באופן קבוע רק מצדו האחד, יפתח
מערכת צנורות שתדע להעביר את המים לכל צדדיו. תאוריה זו הוכחה כמוטעית, כי השתילים שבם
ערכתי את המחקר, הוכיחו באופן חד משמעי שגם השורשים וגם הנוף התפתחו יפה יותר בצד
המושקה ואם רוצים שהעץ יתפתח כראוי, יש לפרוש את הטפטפות מכל צדדיו.
בשנת 1959 פרסמתי את עבודת הגמר שלי בחמישה עותקים, ושנתיים לאחר מכן התפרסמה
ברבים המצאתו של שמחה בלאס, שעשה את עבודתו במקביל אלי וספק אם שמע על מחקרי. פרופ'
אשל ברסלר, שלמד איתי באותה כתה ועקב אחרי עבודתי, כתב על העבודה שלי באחד המאמרים
שלו, ועד יומו האחרון לגלג עלי שבמקום לפתח את הרעיון, הלכתי לבזבז את הזמן על כתיבת
ספרים.
אפרופו ספרים בשנת - 1980 התבקשתי על ידי הסוכנות לכתוב ספר על הישובים החקלאים
שהוקמו בסיני. במהלך הכתיבה עקבתי אחרי ניסיונות השקיה שנערכו בהיאחזות הנחל בסיני.
הניסיונות הוכיחו שהשקיה בממטרות או בהצפה גורמים לחלחול מהיר ואבדן מים באדמת המדבר
החולית. לעומת זאת, ההשקיה האיטית של הטפטפות, גורמת לניצול מלא של המים. עדים לכך הם
גידולי העגבניות המוצלחים שהעשירו את מתיישבי סיני והזניקו את השימוש בטפטפות בארץ ובכל
העולם.
בתשובה )מ. בר וסף( – -
פוצ'ו, תודה והתנצלות. קראתי את הדברים כשפרסמת אותם לראשונה ב"חדשות בן עזר"
ונדחקו מזיכרוני. כעת אני מבטיחך שהם ימצאו בגיליון הקרוב בשער המים שהתחיל מרשימה של
חוקר צעיר שגילה טפטוף בפרסום עלום של ציזיק כבר ב 1947 ונשכח ובהמשך מוטס וזוהר ז"ל
ואחרים אשר יצרו את הסימפוניה המופלאה של השקיה בטפטוף.
הסיפור מחכה למנצח שיהפוך את ההמצאה הזו לאבן היסוד בהצגת תרומת עם ישראל לעולם
סביבנו. אני זוכר רעיון עיתונאי עם בעל חווה מצרי: האיש צולם כשהוא עומד בשטח מדברי ומכריז כי
גידול ירקות במדבר הוא עניין פשוט ומצליח אף יותר מאשר באדמות הדלתא היקרות. וזה נכון, אך
הוא שכח רק לציין כי כל זה בזכות הטפטפות שפעם הם קנו מנטפים, והיום מארצות אחרות בעולם.
לו מדינת ישראל הייתה נותנת דעתה על כך, ייתכן וכדאי היה לוותר על מטוס אחד ולהשקיע את
4
הכסף בפרסום "מעולם ועד עולם" של השיטה המדהימה הזו שאפשרה לך לגדל עצים בחול כורכר
כמדומני שבגבעות שיכון דן??? ולעקוב אחר גידול עגבניות בחולות סיני, והמשיכה משם לכל העולם,
ובמיוחד אצל שכנינו בירדן, במצרים, ואפילו בשטחי הפרג באפגניסטן ובעל בק. -
ותן דעתך אם את פסלי הבעל, שפעם השקה ופעמים רבות איכזב, האלילו עמי האזור עד -
כמה היו הם מאלילים את הטפטפת המשקה ומצמיחה בכל השנים ובכל העונות את השדות
והמטעים ותמיד בדיוק ובחיסכון במים ובכמות ובמידה אופטימלית ואפילו בתקופתה של תמוז.
הזכרת את פרופ היינס הלל אופנהיימר, היום יש רחוב על שמו בפרק המדע ברחובות. איני יודע
באם הזדמן לך לקרוא את האוטוביוגרפיה המעניינת שכתב ובהמשך הגיליון תמצא רשימה של
פרופ' נבו העוסקת באם החיטה של אהרסון היינס היה ממונה על כינוס ורישום האוסף הבוטני - -
שנותר לאחר מותו של אהרונסון. אותי כסטודנט העשיר במשפט אחד באתי אליו עם רעיון מסוים, -
בשנה השנייה או השלישית, עוד בטרם המסטר, והוא תמך ברעיון ועודד אותי לבצע את הניסוי.
סיפרתי לו שאני מלמד בשעות הפנאי ולא נותר לי זמן רב לעריכת ניסיון כל כך מורכב והוא עצר
ואמר: "אם אין לך זמן אל תעשה ניסיונות". -
אני מניח שאתה זוכר דברים נוספים מהמורים המיוחדים שהיו לנו בפקולטה. אנא שלח מה
שכתבת עליהם בעבר והוסף ככל שתמצא דברים חדשים. כך גם על אשל ברסלר, אותו הכרתי היטב.
בהזדמנות אספר על תרגיל שעשינו יחד להוסיף סגן כרוחנו למנהל וולקני, היות שחשבנו שהסגן הזה
ישלים את החסר אצלו. אשל היה אחד החוקרים הבולטים שעסקו בזרימת מים בקרקע מושקית
בטפטוף. הדור הולך ונעלם ובפקולטה היום יש יותר כלכלת בית ממטעים ומהשקיה.
ולנו נותר לספר על ימים בהם פסגת החלום היה להיות אגרונום!
-- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
יהודה עמיחי ) 1924-2000 (: "נולדתי ב- 1924 . אילו הייתי כינור בן גילי לא הייתי
מן הטובים, כיין הייתי טוב מאוד או חמוץ לגמרי, ככלב הייתי מת, כספֶר הייתי
מתחיל להיות יקר או כבר זרוק, כיער הייתי צעיר, כמכונה הייתי מגוחך, וכאדם אני
עייף מאוד." מתוך "חדשות בן עזר", ציטוט מתוך "גימלתון" עיתון גימלאי כפר סבא. - - -
-- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
5
קיבלתי רשותו של יאיר פלדמן לכלול בגיליונות גמלה עט את טורו המעניין "רגע של טריוויה", העוסק -
במקורות של מילים.


6
שער האקולוגיה
בעקבות העניין הרב שגילו הקוראים בנושא הטפטוף, נראה לי כי יש מקום להתמיד בגיליונות הקרובים בעיסוק
בנושאים רחבי עניין ורחבי היקף, דוגמת הנושא של ההדברה הביולוגית.
במבוא לנושא החדש אזכיר אמת המוכרת לכל גמלאי העולם מתגלגל על אופנות. יש אופנה בבגדים -
ויש גם אופנתיות רבה בכל תחום, כולל בנושאים שמדענים עוסקים בהם.
לפני כחמישים שנים כולם עסקו בספרה של רחל קרסון האביב הדומם שעסק בסכנה הנוראה של
השימוש הנרחב בחומרי הדברה ובציפורים מורעלות שנשרו מעצים ובתופעות טרטולוגיות )עיוותים( בילודים.
היא רק לא דייקה במאזן האימה בכך שלא הדגישה שללא חומרי הדברה העולם היה רעב, ואנשים רבים יותר
היו מתים ממחסור במזון, ועוד רבים אחרים ממגפות שהיו פוקדות את העולם בעקבות התפרצות מחלות אדם,
חי וצומח שחומרי ההדברה הללו השפיעו על תפוצתם ופעמים אף הכחידו ומנעו מגפות שהיו גורמות סבל
להמונים. עולם ללא הדברה כימית היה במצב גרוע ומסוכן פי כמה מהמצב הנורא כביכול בעת שהספר הנ"ל
היה באופנה.
האופנה השתנתה והעיסוק של רבים היום בעיקר בהתחממות הגלובאלית, ויש גם התולים בבעיה זו את
נסיקת מחיר העגבניות השנה ואת בריחת ההמונים מסוריה לאירופה. עובדתית, למרות שהתחזיות דיברו על
עליה של 2-4 מעלות, בפועל במרוצת שלושים השנים שהנושא הזה באופנה, ספק באם הייתה עליה של חצי -
מעלה צלסיוס וגם נתון זה אינו סופי. אבל, בין הקיצוניות שבחילופי אופנה לבין מציאות קיומית סבירה, צריך -
שיעבור קו רציף של עשייה מחקרית שמטרתה לצמצם במידת האפשר את השימוש בכימיקלים ובדלק פוסילי -
לא כמעשה הצהרתי גורף פרסום אלא כדרך קיום. -
אחד התחומים הפחות ידועים לרבים הוא תחום ההדברה הביולוגית. העיתונות מתעניינת אחד לכמה
שנים בנשק ביולוגי דסטרוקטיבי אבל יש נשק ביולוגי בשירות האנושות והוא מיועד להדביר גורמי פגעים קשים
לחי ולצומח. ישנן כבר שנים רבות דיסציפלינות מדעיות מבוססות של מלחמה ביולוגית במזיקים ומלחמה
בגורמי מחלות וישנם חוקרים מצליחים ומפורסמים בתחומים אלה ואף מפעלים )מפעל ביו בי שדה אליהו( -
המתמחים בתחום.
בגיליונות הבאים ננסה לסכם הצלחות, בעיות ואתגרים בתחום החשוב והמעניין הזה. פניתי לחוקרים
ששמם יצא למרחקים חלקם נענו לאתגר ללא היסוס, אחרים נמנעו והיה אחד שסירב. גמלה עט נהנה - -
משתוף פעולה מצוין של עמיתים שביקשתי בעבר התייחסותם לנושאים שונים ונראה כי ניתן יהיה להשלים
את התמונה והפאזל של אתגרי ההדברה הביולוגית גם אם נשבץ בו הסירוב.
הרשימה הראשונה היא של ד"ר יורם רסלר, גמלאי שהיה אנטומולוג חוקר חרקים, ומנהל המעבדה -
להדברה ביולוגית של המועצה לשיווק פרי הדר ע"ש ד"ר ישראל כהן. המעבדה פעלה שנים רבות בסמוך
לפקולטה לחקלאות ברחובות, ועם פירוק המועצה הישנה והקמת המועצה החדשה, על שטחה קמו כמה וילות
יפות, ופעילותה הועתקה למבנים הישנים של תה"ל, בחצר וולקני, בסמוך למכון להנדסה חקלאית.
7
הדברה ביולוגית של מזיקי הדרים בישראל
ד"ר יורם רסלר
1 . מבוא
לפני שנדון בנושא, עלינו להגדיר במה מדובר ומהם גבולות הגזרה. ראשית, נבחין בין הדברה טבעית
והדברה ביולוגית. עולם החרקים כמו כל עולם החי והצומח בנוי על מערכת איזונים רב שכבתית שבה פועלים -
"נאכלים ואוכלים". זאת, זכור לנו, למדנו עוד בשיעורי הביולוגיה בתיכון. בתחתית הפירמידה מצויים הצמחים
ומעליהם מרובדות שכבות עולם החי, כשכל שכבה משמשת מזון לשכבה שמעליה. חד גדיא מושלמת. כך הוא
הסדר בטבע וזוהי ההדברה הטבעית.
ההדברה הביולוגית, במובנה הצר, היא ההתערבות של האדם במערכת זו, כשהאיזון הטבעי בה מצוי
ברמה הפוגעת ביבולים מעבר לסף הנזק הכלכלי. התערבות זו אינה שימוש בתכשירי הדברה כימיים, כי אם
במניפולציה של "שכבת הטורפים והטפילים" המאזנת את "שכבת המזיקים".
המניפולציה היא בשתי דרכים: א. עידוד אוכלוסיית האויבים הטבעיים המקומיים בדרכים שונות, וביניהן
הגברת מספרם של האויבים הטבעיים ע"י גידולם בבתי גידול ופיזורם באזור המטרה. ב. ייבוא ואקלום אויבים
טבעיים יעילים ממקומות שונים בעולם, על מנת לתקוף מזיק שלא נמצאו לו אויבים טבעיים בארץ, או להרחיב
את מגוון אויביו הטבעיים ולהוסיף על אלה הקיימים.
לצורך הדיון כאן נעסוק אך ורק בחרקים, הן כמזיק והן כאויבו הטבעי, בהדרים בלבד, ובארץ ישראל
מתחילת המאה ה- 20 ועד סופה.
נבחין גם בין "טורפים" ו"טפילים". טורפים הם מי שניזונים ממזיקים ולכן הם מועילים. מגוון המזיקים
במזונם של הטורפים הוא רחב. לעומתם הטפילים הם מי שחיים על או בתוך הפונדקאי )המזיק( ולכן הצלחתם
תלויה בפונדקאי המסוים המתאים להם. הם שונים מטפיל אמיתי בכך שהם קוטלים את הפונדקאי שלהם. לכן
לפחות בשפה האנגלית אנו מבדילים בין Parasites לבין Parasitoids )טפילואידים?(. הפונדקאי משמש
לצאצאיהם לא רק מזון אלא מקום חיות. יש המתארים את הקשר הזה כ"מנעול ומפתח". כשם שלכל מנעול יש
מפתח המתאים לו, כך לכל מין טפיל מסוים יש מין אחד )או מספר קטן של מינם קרובים( של פונדקאים.
תופעה זו חשובה ביותר לפרקטיקה של ההדברה הביולוגית. זהו נושא לדיון רחב, ובהחלט "משחק" תפקיד
חשוב במעשה ההדברה הביולוגית. הוא גם שימש שחקן ראשי בתופעות של "זהות בדויה" או "זהות
מתחלפת" במבצעי הדברה ביולוגית בעבר, עליהם נתעכב בהמשך.
כשאנו מצוידים בתובנות אלה נוכל לגשת ולסקור את תולדות ההדברה הביולוגית בהדרי ארץ ישראל.
הסקירה תכלול את המאמצים להדביר מזיקי פרדס ע"י ייבוא ואקלום של אויביהם הטבעיים. לא נכלול את
הדרכים שננקטו בעידוד ומניעת פגיעה באויבים טבעיים מקומיים או ב"תגבור", דהיינו גידול המוני והפצה של
אויבים טבעיים מקומיים.
ולפני שאגש ל"אלה תולדות", אבקש סליחה מפרופ' יהושע קוגלר ז"ל ופרופ' אמנון פרידברג יבל"א על כך
שאשתמש בשמות המזיקים שהיו שגורים בפי הפרדסנים, ולא בשם המדעי הנכון והראוי )פרת משה רבנו ולא
מושית, למשל(.
2 . המחצית הראשונה של המאה ה- 20 ( 1912 – 1955 )
איצרית ההדרים Icerya purchasi Makell
8
איצרית ההדרים חדרה ארצה בשלהי התקופה העות'מנית, ופגעה קשות בהדרים. למזלה של הפרדסנות
בארץ, הייתה כנימה זו מטרה למבצע הדברה ביולוגית מוצלח ומפואר בקליפורניה כבר בשלהי המאה ה- 19 .
לאחר שחדרה לקליפורניה ב- 1868 והתפשטה כאש בשדה קוצים, הוחלט, לאחר לבטים והפרעות שונות,
לנסות ולחפש את אויביה הטבעיים בארץ שנחשבה למוצאה אוסטרליה. לשם נשלח ב – - 1889 אנטומולוג
בשם קובלה ) Koebele ( ולאחר חיפושים רבים הצליח למצוא אוכלוסיות דלות של הכנימה ובאוכלוסיות גם שני
אויבים טבעיים: זבוב טפילי Cryptochaetum iceryae ופרת משה רבנו Vedelia cardinalis . הפרטים של
הוודליה שנשלחו על ידו לקליפורניה גודלו, פוזרו בפרדסים וכבמכת ברק חיסלו את אוכלוסיות הכנימה. הזבוב
הטפילי לא היה מוצלח במיוחד. זו הייתה ללא ספק ההצלחה האדירה ביותר של ההדברה הביולוגית בתקופה
המודרנית ושמעה יצא בעולם כולו, כפי שנוהגים לומר. המבצע כולו עלה למשלם המסים האמריקאי פחות מ-
5000 דולרים ועלות לא ידועה של שעון זהב וזוג עגילי יהלומים שהוענקו במתנה ולרעייתו של אותו אנטומולוג
בר מזל. -
אין תמה בכך שלאחר חדירת האיצריה ארצה "הוזמנה" ב- 1912 הוודליה "לעשות עליה", ותוך זמן קצר
פתרה את הבעיה כאן. היה זה מבצע שהצלחתו הייתה ידועה מראש.
נוסיף ונאמר שאותו זבוב טפיל Cryptochaetum iceryae ששרד בקושי את תקופתו הראשונה בקליפורניה
נתגלה בקליפורניה בהמשך כאויב טבעי יעיל למדי של המזיק. ונשאלת השאלה: האם היה יכול להדביר את
המזיק לבדו, אילו לא היו מייבאים יחד אתו את הוודליה?
בשנת 1987 הובא אותו זבוב הטפילי לישראל ע"י המחלקה לאנטומולוגיה במכון וולקני, ותרם להמשך
ההדברה הביולוגית של איצרית ההדרים.
וכאן למדנו שיעור מעניין בהדברה ביולוגית. מי יעיל יותר: הטורף או הטפיל? במבט ראשון אין ספק
שהטורף יעיל יותר. מאחר וכל פרט של הטורף "מחסל" עשרות אם לא מאות פרטים של המזיק, לעומת הטפיל
שצורך להתפתחותו פונדקאי אחד החשבון פשוט. אולם, כאשר בוחנים את היעילות ביכולת אוכלוסיות –
הטורף/טפיל לשרוד לאורך זמן באוכלוסיות נמוכות של המזיק וכך למנוע את "עלייתו" מעל לסף הנזק הכלכלי
יתרונו של הטפיל ברור. –
הערת שוליים: לימים שונה שם הסוג Vedalia ל - Novius ול- Rodolia , כך שתמצאו שימוש
בכל אחד מהשמות במאמרים מתקופות שונות.
הכנימה הקמחית המכונה "קומסטוקית" Pseudococcus citriculus
אכן שם מוזר לכנימה "המכונה קומסטוקית". לשם מוזר זה קשר למבצע ההדברה הביולוגית שלה בארץ
ישראל בשנת 1939 . הכנימה חדרה ארצה בשנת 1938 והתפשטה במהירות בפרדסים וזוהתה בטעות כ -
Pseudococcus comstocki . בפגישת חירום של "תעשיית ההדרים" הובעה הדעה כי הכנימה הזו תחסל את
ענף ההדרים. הדעות נעו בין הצורך בריסוסים לבין התמקדות בהדברה ביולוגית. פרופ' בודנהיימר, האורים
ותומים של האנטומולוגיה בארץ, התנגד בחריפות להדברה הביולוגית במקרה הזה. לדעתו אויבים טבעיים
מקומיים החלו לתקוף כבר את הפולש והוספת גורמים חדשים למערכת הזו עלולה להפר את האיזון וכך הנזק
יהיה יותר מהתועלת. בודנהיימר לא היה יחיד בדעה זו. בזמנו הייתה מחלוקת קשה בין המצדדים ב"ייבוא
מקביל" )באנגלית multiple introduction ( לבין אלה שחששו לתחרות בין האויבים טבעיים, שתגרום לחוסר
יכולת להדביר את הכנימה. לימים הוכח יתרונו של הייבוא המקביל בשורה ארוכה של מבצעי הדברה
ביולוגית, בבחינת May the best man (insect) win .
9
מאחר שריסוסים תכופים לא הניבו תוצאות, שוכנע ישראל כהן, שהועסק על ידי המחלקה למטעי הדר של
התאחדות האיכרים בפ"ת, שיש לחפש את האויבים הטבעיים של המזיק בחו"ל ולייבאם ארצה. כפי שציינתי,
הכנימה זוהתה כ"קומסטוקי" שמוצאה מיפן. ד"ר י. כרמון, שהיה מומחה המטעים בתחנת הניסיונות החקלאית
של הסוכנות היהודית ברחובות, עמד לנסוע לצרכי עבודתו לארה"ב. הוא נתבקש ליצור קשר עם אנטומולוגים
במשרד החקלאות האמריקאי ולבקש סיוע. הוא גם נתבקש לעשות קפנדריא קטנה בדרכו חזרה ארצה ולעבור
דרך יפן. שם, בסיועו של אנטמולוג אמריקאי המוצב ביפן, לחפש, לאסוף ולשלוח ב"דואר אוויר" אויבים טבעיים
לכנימה. שני משלוחים יצאו בסוף 1939 , למעבדה שהוקמה ע"י ישראל כהן, ובה בחן ומיין פרופ' יחזקאל
ריבנאי את המשלוחים. הוא מצא שהצרעה Clausenia purpurea הייתה היעילה ביותר ב"טפיליותה" בתנאי
מעבדה, ולכן החלו בייצור המוני ובפיזורה של הצרעה בפרדסים תוך זמן קצר הודברה הכנימה לחלוטין. -
כאשר הובאה צרעה טפילית נוספת ארצה מארה"ב ) (Allotropa burrelli , הסתבר שהיא, אשר בארה"ב
תוקפת בקלות רבה את הכנימה הקומסטוקית, מסרבת לגעת בכנימה בישראל. בסוף שנות ה- 40 נמצא
שהכנימה ה"קומסטוקית" בארץ אינה כלל "קומסטוקית" אלא מין אחר Pseudococcus citriculus , ובמקרה
ייבאו את הצרעה הטפילית המוצלחת למזיק ה"לא נכון". מזל ומיומנות חברו להצלחה. ראוי לציון שכרמון וכהן
לא היו בעלי הכשרה אנטומולוגית, אבל עקשנותם בתוספת קצת מזל הביאה לאותה הצלחה.
האירוניה היא שאילו זוהתה הכנימה כראוי לפני יציאתו של דר' כרמון לארה"ב, ניתן היה לחסוך את המבצע
חובק העולם, משום שהצרעה הטפילית Clausenia purpurea הייתה קיימת בארה"ב וניתן היה להביאה משם
בקלות יתרה.
ואם חשבתם שבכך הסתיימה הפרשה ההזויה בעניין הזהות של הכנימה הקמחית המכונה "קומסטוקית",
אני מפנה אתכם לגליון קודם של גמלה עט )מס' - 22 , יום חמישי 9 בנובמבר 2014 ( שם מוסיף ידידינו יצחק -
בר זכאי את הפרק הבא בסאגת השם המוזר )ויש להניח שגם כאן הסיפור לא נגמר(. רק בקיצור אציין שאותה -
כנימה החליפה שוב את שמה ל- Pseudococcus cryptus )בינתיים!(
ההדברה הביולוגית המוצלחת של הכנימה הקמחית המכונה "קומסטוקית" הייתה השנייה והאחרונה בענף
ההדרים לפני קום המדינה. בימי מלחמת העולם השנייה נפגע ענף ההדרים באופן קשה, בגלל הפסקת הייצוא
וסיבות אחרות הקשורות במלחמה. עם סיום המלחמה הוכנסו לשימוש תכשירי הדברה "מודרניים" כמו ד.ד.ט.,
מתוקסי כלור ואחרים )לא כנשק חלילה(. קלות השימוש והיעילות הגבוהה של תכשירים אלה, מנעו בעצם כל -
מחשבה "מחוץ לקופסה" והפרקטיקה של הדברה ביולוגית נכנסה לתרדמת. על איכות הסביבה והפרת מאזן
אקולוגי כנראה שלא חשבו עדיין. כך, עד – 1955 לא שמענו על מבצעי הדברה ביולוגית חדשים בהדרים
בישראל.
אבל, ישראל כהן, שעבד במחלקה למטעי הדר של התאחדות האכרים בפ"ת בשנות ה- 30 של המאה
הקודמת, שיזם והיה שותף למבצע הדברת ה"קומסטוקית", המשיך לחלום ולנסות לקדם את רעיון ההדברה
הביולוגית בהדרים. חלומו היה למציאות עם הקמת האגף האגרוטכני במועצה לשווק פרי הדר בשנת 1955 .
ישראל כהן עמד בראש האגף. הדברה ביולוגית הייתה למטלה חשובה באגף )ונותרה כך מאז(. כך אנו מגיעים
למיזם השלישי של הדברה ביולוגית של מזיקי הדרים והפעם של הכנימה השחורה.
הכנימה השחורה Chrysomphalus aonidum
מזיק זה חדר ארצה בתחילת המאה ה- 20 , התפשט במהרה והיה למזיק עיקרי, לא רק בהדרים. בשנת 1954
הוציאו פרדסני א"י כמיליון לירות )בכסף של אז( להדברת המזיק.
10
לתמונה נכנס ישראל כהן ואגף ההדרים הצעיר של המועצה לשווק פרי הדר. אגר' ישראל כהן למד חקלאות
באוניברסיטת קליפורניה בתקופה בה המחקר והמעשה של הדברה ביולוגית היו בשיא פריחתם. חוקרים רבי
זכויות כ- Flanders, DeBach Clausen, Compere ואחרים היו חלק מצוות המחלקה. לכולם זכויות רבות
בהפעלת מבצעים של הדברה ביולוגית בקליפורניה. ישראל כהן היה חשוף למידע, למבצעים ולהצלחות
בהדברה הביולוגית שצמחו מפעילות המחלקה שם. עם המידע והתובנות הללו הוא הגיע ארצה.
בשנת 1955 פנה י. כהן לחוקרים שהכיר בריברסייד קליפורניה לעזרה. אולם מזיק זה היה נפוץ גם בפלורידה
ובטקסס, ועד שנת 1955 לא נמצא לו שם אויב טבעי יעיל. ידוע היה להם שצרעה בשם Ahytis lingnanensis
תוקפת את הכנימה השחורה )וגם את הכנימה האדומה( אבל יעילותה נמוכה מאד. עצותיהם לא היו לו למקור
תקווה. פלאנדרס היה היחיד שסיפק לו בדל תקווה ושלח אותו להונג קונג. שם הכנימה השחורה הייתה נוכחת -
ברמת אוכלוסיות נמוכה ואויביה הטבעיים כללו את האפיטיס דלמעלה ועוד אי אילו צרעות טפיליות אחרות.
פלאנדרס מסר לישראל כהן כתובת של מורה סיני בשם צ'אנג שנהג לשלוח משלוחי אויבים טבעיים לחוקרים
באוניברסיטת קליפורניה. הקשר אכן נוצר, ומפברואר 1956 החלו להגיע ארצה משלוחים מהונג קונג בדואר -
אוויר בסך הכל הגיעו - 72 משלוחים כאלה. את הצרעות הטפיליות שהגיעו זיהו, מיינו וגידלו בחדר שנבנה
במיוחד לשם כך, ליד מעבדתו של ריבנאי במכון וולקני )שיתוף פעולה נוסף בין ריבנאי לכהן(. במשלוחים אלה
זיהו את הצרעות הטפיליות: Aphytis lingnenensis ו - Pteroptrix [=Casca] smithii . הראשון טפיל חיצוני והשני
טפיל פנימי. מ- 150 הפרטים של האפיטיס הצליחו ליצור גידולי מעבדה על גבי הכנימה השחורה. גידול
המעבדה של הקסקה לא עלה יפה וכ- 120 פרטים שוחררו ישירות מהמשלוח לפרדס. כשנה וחצי לאחר
השחרור המקורי של האפיטיס )בספטמבר 1957 ( הודיע תושב רחובות לדוד נאדל, )שהיה האחראי על
הפרויקט מטעם מועצת ההדרים( שזו הפעם הראשונה שעציו נקיים מהכנימה. סקר דחוף שנערך בעקבות
הודעה זו ברחובות גילה אזור נרחב נקי מהכנימה. מיד החלו בפיזורים נרחבים של הצרעה בשטחים נוספים
בארץ. תוך 3 שנים היה אזור החוף , שהיה אזור הגידול העיקרי של הדרים בישראל, נקי לחלוטין. בעמק הירדן
היה התהליך איטי יותר, אך גם שם הושגה התוצאה המבוקשת. הקסקה נחשבה למקרה אבוד, אך בשנת
1960 גילה דר' דוד רוזן פרטים של הקסקה על עצי דקל נגועים בכנימה. לאורך השנים הראשונות הקסקה היה
נוכח אבל לא דומיננטי. ברבות הימים, כאשר אוכלוסיות הכנימה השחורה הידלדלו והיו נמוכות מאד, הראתה
הקסקה את כוחה. הסתבר שהאפיטיס יעיל באוכלוסיות גבוהות אבל קשה לו להסתדר עם אוכלוסיות נמוכות
של הפונדקאי. הקסקה נכנסה לתמונה והחליפה את האפיטיס כגורם מייצב דומיננטי של אוכלוסיית הכנימה
השחורה.
וגם בסיפור הזה אנו עדים ל"תופעת הזהות הבדויה": האפיטיס שהדביר בהצלחה את הכנימה השחורה
בישראל, זוהה שנים רבות קודם לכן בהונג קונג כ - Aphytis lingnenensis , שהוא מין התוקף גם כנימה
אדומה. במשך שנים רבות לא טרחו לכן לנסות ברצינות משלוחים שלו מהונג קונג. הבדל ספק שהטיל - -
Flanders במידע הזה, בלי לדעת מדוע, הוא שהביא להצלחה. כאשר נשלחו פרטים של האפיטיס ה"ישראלי"
לקליפורניה וניסו להכליאו עם האפיטיס ה"אמריקאי" הסתבר שאין אהבה בין השניים. כאשר הגישו לאפיטיס
ה"ישראלי" כנימות אדומות הוא סרב לגעת. ואז הובן שמדובר כאן בשני מינים שונים לחלוטין המסתתרים
תחת זהות )מורפולוגית( דומה. המין הוגדר ע"י DeBach כ- Aphytis holoxanthus וזה שמו עד עצם היום הזה.
ההצלחה בהדברת הכנימה השחורה, גרמה לחיסכון עצום בהוצאות ההדברה של ענף ההדרים. ענף
הפרדסנות הבין את החשיבות הכלכלית של ההדברה הביולוגית. ישראל כהן הצליח לשכנע את הגורמים
11
הרלוונטיים להקים "מכון להדברה ביולוגית של מזיקי הדרים" במימון ושליטת המועצה. בתחילה הוקם המכון
כמבנה ארעי בשטח הפקולטה לחקלאות ברחובות. הוא עבר למבנה קבע ברחובות בשנת 1961 . המבנה הזה
תוכנן ונבנה בסטנדרטים גבוהים )שהיו מקובלים אז( ופעל ברחובות, מחוץ לשטחי הפקולטה לחקלאות עד
1992 . בשנה זו, לאחר פירוק המועצה לשווק פרי הדר וחיסול משכנה בתל אביב, עבר המכון למשכן קבע
במתחם "מנהל המחקר החקלאי מרכז וולקני" בבית דגן, והוא נותר כגוף המרכזי במועצה המצומצמת - -
ששרדה. המכון ריכז את הטיפול בהדברה ביולוגית בהדרים ואת ההדברה הענפית בזבוב הפירות הים תיכוני. -
ישראל כהן נפטר בשנת 1975 ובשנה זו נקרא המכון להדברה ביולוגית על שמו.
3 . המחצית השנייה של המאה ה- 20
שטח ההדרים ופיזורו הגיאוגרפי. ב- 1951 היה השטח הכולל 126.500 ד' )כולל כ- 30.000 ד' של פרדסים
נטושים(. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות עלה שטח הפרדסים בתלילות והגיע ל- 430.000 ד'
בשנת 1975 . לאחר מכן חלה ירידה בשטח הפרדסים עד לכ- 180.000 ד' בשנת 2000 .
בד בבד, חל שינוי בפיזור הגיאוגרפי של הפרדסים. עד לשנת 1951 הוגבל שטח ההדרים לשטחים
שבמרכז הארץ )בעיקר מישור החוף והשפלה(. בשנת 1996 ירד חלקו של המרכז לכ- 57 אחוזים, עלה חלקו
של הדרום והנגב לכדי 25 אחוזים והצפון לכדי 18 אחוזים.
אמצעים להדברת מזיקים
מלחמת העולם השנייה הביאה בעקבותיה תכשירי הדברה מודרניים ומאוד יעילים. קבוצות רעלים זרחנים-
אורגניים וקרבמטים מצאו שימוש בחקלאות בכלל ובהדרים בפרט. תנועה מואצת של סחורות ואנשים. מדינת
ישראל "נפתחה" אל העולם. למעשה, העולם כולו "נפתח" אל העולם. וכך, שטח ההדרים הגדל, פריצתו אל
אזורים שוליים, קלות השימוש בתכשירי הדברה לא בררניים ו"פתיחת" הגבולות סיפקו מצע טוב להתפתחות -
מזיקים, פגעו במערכות האויבים הטבעיים המקומיים ואפשרו חדירת מזיקים חדשים ארצה.
צרת ההדרים הייתה ל"עדנה" לחוקרי ופעילי ההדברה הביולוגית. במחצית השנייה של המאה ה- 20 פלשו
ואיימו על ענף ההדרים לפחות שבעה מזיקים שהוו מטרה למבצעי הדברה ביולוגית קלאסית. דהיינו,
שהתבססו על ייבוא ואקלום אויבים טבעיים.
בין השנים 1955 – 1968 ייבא המכון להדברה ביולוגית 49 מינים שונים שלאויבים טבעיים כנגד כ- 10
מינים של מזיקים )רובם חרקים ואקריות(. מזיק המטרה העיקרי הייתה הכנימה האדומה Aonidiella aurantii
ההצלחות היו חלקיות בלבד ואין תיעוד מפורט על מהלכי המיזמים הללו. לא נרשמו הצלחות מרשימות
במבצעי הייבוא, ובשלב מסוים הורגשה סטגנציה בפעילות בגלל בעיות ניהול והתמקדות בגידול המוני )לצרכי
תגבור( של הצרעות הטפיליות מהסוג "אפיטיס" כנגד הכנימה השחורה בעמק הירדן והכנימה האדומה בחלקי
הארץ השונים.
המכון חזר לפעילות מואצת במחצית שנות ה- 70 של המאה ה- 20 . קשריו עם חוקרי הפקולטה לחקלאות
ברחובות חודשו והודקו. כמו כן, הודק שיתוף הפעולה הפורה עם צוות המחלקה לאנטומולוגיה במרכז וולקני. -
בראש המחלקה עמד החוקר והאנטומולוג הדגול פרופ' אליהו סבירסקי. אדם רב פעלים שלא היסס "ללכלך את
ידיו" בעבודה מעשית בשטח. המסורת של שתוף פעולה בין המועצה לשווק פרי הדר ומוסדות המחקר, ברוחם
של ישראל כהן ויחזקאל ריבנאי, חודשה.
בין השנים 1975 - 2000 פלשו ארצה מספר רב של מזיקי הדרים חדשים: בשנת 1975 כנימת העש –
הלבנה, כנימת הספיראה; 1978 כנימת העש הצהובה; – 1984 עש התפוח המדומה; – 1985 הכנימה –
12
הקמחית הכדורית; 1994 עש מנהרות ההדר, כנימת העש הצמרית, כנימת העש המקננת. הספק לא רע לכל
הדעות. אם שכחתי אי אילו, "אשמח" לתוספות )המילה "אשמח" לא מתאימה כאן אבל..(. ראוי להעיר כאן
שציון השנה מתייחס לשנת הגילוי של המזיק הפולש, ולא לשנה בה חדר המזיק ארצה זאת לא נדע לעולם. -
נחמה פורתא )או נחמת טפשים( נמצא בכך שחלק מהרשימה לעיל הראו כושר פלישה והתפשטות ג'ינגיס-
חאני. תוך זמן קצר ביותר הרחיבו את אזורי מחייתם לארצות רבות באגן הים התיכון וחלקם אף התפשטו בו
זמנית באזורנו ובאמריקה. עובדה מצערת זו הקלה רבות על העוסקים בהדברה ביולוגית ואפשרה שיתוף
פעולה בינלאומי וחסכון רב בזמן ובתקציב.
נגד כל המזיקים ברשימה לעיל התארגנו תוך זמן קצר מבצעי הדברה ביולוגית בישראל. לא נכנס לכל אחד
מהם, אך נביא בהמשך מקצת התוצאות שהושגו.
וכאשר ב"מבצעים" מדובר, כדאי וראוי לפרט קצת. לכל פקודת מבצע יש פרוטוקול המפרט: מה, איך ולמה.
מהם הם הצעדים )בסדר כרונולוגי פחות או יותר(? –
1 . זיהוי מדויק של המזיק הפולש )כבר ראינו שזה לא תמיד עובד(. –
2 . חיפוש )בד"כ וירטואלי בספרות המחקרית( של ארץ המוצא שלו. זאת מתוך הנחה ששם ימצאו אויביו –
הטבעיים היעילים. לחילופין, ניתן לבדוק להיכן פלש והאם קיימת שם פעילות מבצעים להדברתו הביולוגית
)חוסך זמן ומשאבים(.
3 . יצירת קשר עם מוסדות וגופים לאיסוף ומשלוח של אויבים טבעיים מהשדה.
4 . יצירת תשתית, מחקרית ופיסית, לקבלתו בארץ. משהו כמו "אולפן לעולה". כלומר, הכנה של תנאי גידול
ומצעי גידול עבורו. זו בד"כ בעיה די מסובכת משום שמחד רצוי לגדלו ולהרבותו על הפונדקאי הפוטנציאלי שלו,
שהוא למעשה המזיק הפולש. מאידך, לא רצוי לגדל את המזיק הפולש ולהרבות את אוכלוסייתו, אפילו בתנאי
מעבדה. אלא בתנאי הסגר חמורים.
5 . קבלה המשלוחים, ניקוי, גידול ומחקר ראשוני בתנאי הסגר חמורים. –
6 . גידול האויבים הטבעיים בתנאי מעבדה.
7 . בחירת שטחים נגועים במזיק והימנעות מהפרעה להתבססותו בשטח. במלים פשוטות לא לרסס, וכך לא –
לפגוע באוכלוסיית המזיק הפולש. כלומר, לעשות מעשה )או מחדל( בניגוד להגיון הפשוט המתבקש.
8 . פיזורים תכופים של האויבים הטבעיים בנקודות שנבחרו.
9 . מעקב אחרי התבססות האויב הטבעי, ובהמשך מעקב אחרי התפשטותו.
מאחר ובכל פרויקט כזה, מייבאים ארצה מספר רב ככל האפשר של משלוחים, ומנסים מגוון גדול ככל
האפשר של אויבים טבעיים, הפעילות הזו מוכפלת כפל כפליים. והרגע "לקצור ברינה" הוא כאשר, מתבסס לו
אויב טבעי אחד או יותר ואף מרחיב את שטח מחייתו מעבר למוקדי הפיזור האקטיבי.
רשימה חלקית של מבצעי הדברה ביולוגית בפרדסים ותוצאותיהם, הרי היא לפניכם:
כנימת העש הלבנה – 1980 , הדברה מלאה ע"י צרעה טפילית בשם Encarsia lahorensis ;
כנימת העש הצהובה – 1982 , הדברה מלאה ע"י צרעה טפילית בשם Eretmocerus debachi
כנימת העש הצמרית – 1993 , הדברה מלאה ע"י צרעה טפילית בשם Cales noacki
עש התפוח המדומה – 1998 יובאה צרעה טפילית בשם Trichogramatoidea cryptophlebia . בכלל התברר
שבהדרים אין הוא מזיק רציני;
הכנימה הקמחית הכדורית – 1985 , הדברה חלקית;
13
עש מנהרות ההדר – 1994 , הדברה חלקית ע"י 3 צרעות טפיליות Citrostichus phyllocnistoides, Cirrospilus ingenuus, Semilacher petiolatus
אסייג ואומר שהדברה מלאה לאורך זמן מותנית כמובן ב"התנהגות נאותה" של החקלאי, שימוש מושכל
בתכשירי הדברה והחלת ממשק הדברה מאוזן. והמאבק המתמיד בין הפולשים לבין המחקר והמעשה של
ההדברה הביולוגית נמשך.
הערת מ. בר יוסף העורך: -
בסקירתו של ד"ר יורם רסלר הכתובה בשפה תמציתית קמעה טמונה מקצוענות יוצאת דופן מחד,
ומאידך צניעות של מקצוען מהרמה הראשונה. חלק מהמזיקים שהודברו על ידי אויבים טבעיים -
מיובאים גרמו, עד לדיכויים המוצלח, לנזקים שקשה לתארם. הוזכר הדמוי קומסטוקי שיטוט -
בעיתונות התקופה יכול ללמד את גודל השבר והפאניקה שהיא גרמה בימים שענף ההדרים היה
מהמפרנסים החשובים ביותר של הישוב בארץ.
הוזכרו שמות של ענקים כמו בודנהימר, ריבנאי וסבירסקי חוקרים ששמם יצא בעולם. אני מקווה -
כי בגליונות הבאים יימצאו גמלאים וותיקים שיזכירו לגמלאים החדשים על חייהם ופועלם של אלו.
=========================================
14
עץ הדעת טוב ורע חיטה היה -
רשימה על אם החיטה שנכתבה במיוחד עבור גמלה עט, ע"י חוקר פורה שמספר פרסומיו עבר את -
האלף כבר לפני שנים רבות.
בטיולים ברחבי הגליל שמעתי מדריכים מסבירים דברים רבים אודות אם החיטה, אותה זיהה
אהרון אהרונסון בתחילת המאה הקודמת. חלקם כמעט ומדייקים, ורבים אחרים משמיעים דברים
שלא היו. פרופ' אביתר נבו, הינו חוקר רב זכויות וחבר חוץ של האקדמיה הלאומית האמריקאית
למדעים, זכות שמעטים ורק גדולי החוקרים בעולם זוכים ומתקבלים לשורותיו. פניתי אליו ובקשתי
לכתוב ולספר לקוראי גמלה עט על ממצאיו בתחום חשוב זה, שזכה לאחרונה לפרסום גם בעיתונות -
הפופולרית בארץ, כפי שזה מוזכר גם בתקציר העברי של המאמר המצורף.
בכדי להבין ולו מעט מתרומתו הכמעט בלתי נתפסת של פרופ' נבו, המכונה בפי מכריו "אייבי",
הוספתי קישור להרצאה שנתן בבית חולים רמב"ם בחיפה לפני כמה שנים.
http://youtu.be/QHWk2VC9RgU
נזכיר כי לאחר שפרופ' נבו פרסם ספר מדעי חשוב על החולד העיוור, הספר זכה לביקורת אוהדת
מלבד שאלה עוקצנית אחת הכיצד כמחצית מהציטוטים בספר הם עצמיים? .. –
ובתגובה לביקורת זו כתב חוקר ל - Nature , שהוא מהעיתונים המדעיים היוקרתיים בעולם, וכי מה
הפלא, הרי לפחות מחצית מכלל הממצאים אודות החולד העיוור הושגו ודווחו במחקרים של פרופ' נבו
וצוותו.
מכיוון שהזכרתי את Nature , אספר שלאחרונה העברתי מידע מדעי מסוים לחבר והוא חזר עם
ציטוט של מרק טווין -
Those who do not read the news, are uninformed.
Those who do,are misinformed.
- Mark Twain מסתבר שטווין לא קרא את – NATURE ...
============================================================
15
האבולוציה של "אם החיטה": אקולוגיה גנטית, מאגרים גנטיים, ריצוף הגנום, -
וטיפוח חיטת הלחם
Eviatar Nevo
Institute of Evolution, University of Haifa
nevo@research.haifa.ac.il
תקציר
חיטת הבר הטטרפלואידית, (TD) Triticum dicoccoides ( (2n=28 ( 1-4 ) Fig. 2a; refs. ;
(Fig. 1A , "אם חיטת הלחם" ההקספלואידית Triticum aestivum, (2n=42 ) , רוצפה גנומית
לאחרונה על ידי החברה הישראלית NRGene בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב
( http://nrgene.com (. הישג עצום זה יתרום משמעותית לטיפוח ושיבוח חיטת הלחם ולהגדלת
המזון בעולם שאוכלוסיתו ממשיכה לגדול בהתמדה. TD התגלתה לראשונה על ידי T. Kotschy על הר החרמון והוכרה ב- 1873 על ידי Kornicke כחיטת הבר. בשנת 1906 גילה אהרון
אהרונסון, המדען הישראלי הראשון, מחדש את "אם החיטה" בראש פינה, ולאחר מכן על הר
החרמון. אהרונסון חזה את חשיבות "אם החיטה" לטיפוח ושיבוח חיטת הלחם בגין עמידותה לחום
ויובש ) 5 , 6 .) TD נחקרה יסודית במכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה משנת 1980 בישראל
וטורקיה)
http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_November_2013.pdf ,)
רגיונלית ולוקלית , ובמרכז היווצרותה בצפון מזרח הגליל העליון ובגולן. מטרת המחקר ארוך
הטווח בחיפה התמקד בגילוי הדינמיקה האבולוציונית, הגנטיקה של האוכלוסיות ,ארגון הגנום
,והמאגרים הגנטיים של "אם החיטה" לטיפוח חיטת הלחם. "אם החיטה" מיוצגת באוכלוסיות
צפופות באזור מוצאה, ואילו בפריפריה האוכלוסיות מבודדות או חצי מבודדות. המבנה הגנטי שלה
הינו בדמות "ארכיפלג". אוכלוסיות רגיונליות ולוקליות משקפות אדפטציה גנטית חלקית או מלאה
)ברמות החלבון וה ד.נ.א, באזורי הגנום המקודדים לחלבון, ובאזורים שאינם מקודדים לחלבון(, -
לסביבתם האיקולוגית הביוטית והלא ביוטית. ניתן לחזות חלקית את המגוון הגנטי באמצעות –
הרקע האיקולוגי ) 4 (. "אם החיטה" עשירה במאגרים, גנטיים רובם בלתי מנוצלים, והינה המקור
הטוב ביותר לטיפוח ושיבוח חיטת הלחם, המזון העיקרי של האדם. TD מכילה מאגרים גנטיים
לעמידות כנגד יובש, מליחות, מחלות פטריות כגון קימחון וחילדון, ומחלות וירליות, עושר
בחלבוני הזרע ,וייצור פוטוסינטתי גבוה. TD מופתה כרומוזומלית עם 549 סמנים מולקולריים ו-
70 QTL )גנים לתכונות כמותיות( ל - 11 תכונות חקלאיות ותכונות ביות ) 7 (. גנום "אם החיטה
רוצף לאחרונה על ידי חברת NRGene ( http://nrgene.com (. ריצוף הגנום פותח אופקים
נרחבים חדשים לטיפוח חיטת הלחם. הגנום הענק של TD ( 17 G ( כולל <80% חזרות גנטיות
( repeats ( הכוללות גיוון סטרוקטורלי, פונקציונלי, רגולטורי, אפיגנטי, ומאגרים גנטיים לטיפוח
חיטת הלחם. TD מושפעת מההתחממות הגלובלית פנוטיפית )הקדמת זמן הפריחה( וגנוטיפית
)סחף גנטי, שיחלוף אללים והופעת אללים חדשים עמידים ליובש(. מכאן שיש לשמרה בטבע
ובבנקי גנים ולהציל את המקור החשוב ביותר לטיפוח חיטת הלחם והגדלת המזון בעתיד בעולם
שאוכלוסיתו גדלה.
מילות מפתח: גנטיקה של אוכלוסיות, מאגרים גנטיים לטיפוח ושיבוח חיטת הלחם, ריצוף הגנום
וחשיבותו.
16
Evolution of wild emmer wheat, genome sequencing, and crop improvement
Abstact
Allotetraploid wild emmer wheat, Triticum dicoccoides (TD), 2n=28 (Fig. 1A, Fig. 2a; refs. 1-4, 6-8, 9, 12), the progenitor of most cultivated bread wheat, hexaploid, Triticum aestivum (2n= 42), has been recently sequenced genomically by the Israeli NRGene company in association with Tel Aviv University (http://nrgene.com). This great achievement will significantly contribute to wheat crop improvement and increase food production in a world whose population is rising continuously. TD was first discovered in 1855 by T. Kotschy on Mount Hermon and recognized in 1873 by Kornicke as wild wheat. In 1906 Aaron Aaronsohn, an Israeli scientist, rediscovered TD in Rosh Pinna, and later in mount Hermon, and predicted its importance in wheat improvement and food production due to its adaptive uniqueness to resist heat and drought (5, 6). TD has been intensively and extensively studied at the Institute of Evolution, University of Haifa, since 1980, across Israel and parts of Turkey (4, http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list,_October,2015.pdf)(8). The main goals of this long-term program was to decipher the evolutionary dynamics, population genetics, genome organization, and genetic resources for crop improvement, on both local and regional scales at its center of origin and diversity(1, 8) (4, http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_October,_2015.pdf). The center of origin and diversity of TD is northeastern Upper Galilee and the Golan (Fig. 1b). Elsewhere in the Fertile Crescent, it occurs in semi-isolated and isolated populations. The genetic structure of TD is generally an "archipelago". Regional and local genetic patterns are partly or largely adaptive at the protein and DNA levels, both at coding and noncoding genomes, correlated with and predictable by environmental abiotic and biotic stresses (1). TD is a rich, mostly untapped, and probably the best genetic resource for improving cultivated bread wheat, the prime staple food of humans. TD harbors drought, salt, mineral, and disease resistances to multiple diseases such as powdery mildew and rusts, grain proteins, and high photosynthetic yield. TD was chromosomally mapped with 549 molecular markers and 70 QTLs (Quantitative Trait Loci), for 11 traits of agricultural importance and domestication (7). TD's genome has been recently sequenced by NRgene company (http://nrgene.com) opening vast new horizons for crop improvement. The huge genome (12 G) includes >80% repeat elements for structural, functional, and regulatory polymorphisms, epigenetics, and genetic resources for wheat improvement. TD is affected by global warming, both phenotypically (advancing flowering time) and genotypically (genetic erosion, SSR allele turnover, and novel drought resistant alleles). Consequently,
17
it should be conserved in situ and ex situ to safeguard the best source for wheat improvement and future food production in an exploding world population.
Key words: genetic resources, genome sequencing, crop improvement, population genetics, wheat's progenitor
Wheat Domestication: evolution, genetics, and genomics
Wheat is the universal cereal of old world agriculture (9) and the world’s foremost crop plant (4), followed by rice and maize, with an annual production of more than 620 MT produced in more than 40 countries and as a staple food for more than 35% of the global population. Wheat is among the earliest domesticated crops, and substantially contributes to human sedentariness and civilization. Domestication improved cultivars' yields, but impoverished their genetic diversity causing susceptibility and vulnerability to environmental abiotic and biotic stresses. All crops need reinforcement of genetic diversity to overcome the predicament of diseases, temperature, drought, salinization, and mineral paucity. The current, most threatening environmental stress is global warming (10). Adaptive genetic resources of the progenitors are the best hope for crop improvement; hence, their protection in nature and gene banks is of paramount importance.

Fig. 1 Coevolution of A and B genomes of TD. A. Gish banding karyotype showing the interactive dynamics of A and B genomes of TD. Probe: DNA of Aegilops speltoides (detected in green) plus a DNA of T. urartu (detected in red). B. Karyotype of T. urartu. The same probe was used (11). (from Belyayev et al., 2000, Genome 43: 1021-1026, in ref 4).
18
Cultivated wheat consists mainly of two types: the hexaploid bread wheat (Triticum aestivum), comprising three genomes A, B, and D, accounting for about 95% of world wheat production, and the tetraploid durum wheat (T. durum, genome AABB), accounting for the other 5%. Bread wheat, Triticum aestivum, originated from a cross between domesticated emmer wheat and diploid goat grass (genome D) about 9,000 years ago (9).
Wild emmer wheat, Triticum dicoccoides, TD, wheat progenitor
Allotetraploid wild emmer wheat, Triticum dicoccoides, TD, the progenitor of most cultivated wheat (Fig. 1A, Fig. 2 A-D), consists of genomes AABB (2n=4x=28) and is the origin of tetraploid turgidum wheat (Fig. 2a-e). Domestication of TD genetically transformed the brittle rachis, tenacious glume, non-free threshability, heading date, plant height, grain size, yield and yield components. TD is annual, with large and brittle ears, and big elongated grain (Fig. 1a). Wild tetraploid TD can hybridize with all cultivated tetraploid wheats; hence, TD was regarded as the wild origin of cultivated tetraploid wheat, and it plays a central role in wheat evolution (Peng et al., 2011a in ref 4).
19






























Fig. 2 a-e Wild emmer wheat, Triticum dicoccoides (TD) (a) Premature plants from a green- house. (b) A natural dense field of wild emmer wheat (TD) in eastern Upper Galilee, several kilometers east of Safed on Middle Eocene hard "lamb" limestone and red terra rossa soil in the center of origin and diversity of TD. (c) Spike color polymorphism of mature spikes of TD, left slide from Cenomanian rocks in Upper Galilee; upper right, near Qazrin, Golan Heights;
20
lower right several color morphs: black, yellow, and green. (d) Triticum dicoccoides in Yehudiyya: Sun and shade microscale genetic divergence in the shade under oak canopy and in sun nearby (e) Geographic distribution of 27 populations tested for photosynthetic capacity from three ecogeographic regions of wild emmer wheat, T. dicoccoides, in Israel. For names of numbered populations see Table 6.22 in ref. 1. Central populations indicated by white circles, mesic (western) populations by gray circles, and xeric (northern and eastern) populations by black circles (12). (Fig. 2 a-d) are photographs by E. Nevo).
TD occurs in Israel and Syria, its center of origin and diversity, extending into parts of Jordan, Lebanon, Turkey, Iraq, and Iran. It was rediscovered in 1906 in northeast Galilee and Mt. Hermon, by Aaron Aaronsohn (5) who first recognized its potential importance for wheat improvement. This vision was substantiated later by others (13) (also by Nevo, 1983; Nevo et al., 2002,see in ref 4 and in Nevo wild cereal list of publications at http://evolution.haifa.ac.il., and in Israel Journal of Plant Sciences, 2001, 2007(1, 3), all appear in ref 4). The discovered genetic resources of wild emmer, TD, far exceeded Aaronson's vision (1-3, 8, 14).
TD is distributed from 200 m below sea level in the Jordan Valley up to 1600 m on Mt. Hermon. It is an ecological specialist confined primarily to basalt and hard limestone rocks and their soils, basalt and terra rossa, respectively. Its central area of distribution is in northeastern Galilee and the Golan. TD is genetically highly polymorphic in its center of distribution in northern Israel and southern Syria (Fig. 1b,d). Morphologically, TD is polymorphic for glume hairiness and spike color (Fig. 2c). Genetically, it is proteomically, genomically, and metabolomically polymorphic, possesses Nac proteins, and has various DNA and RNA diversities (ref 4, and references therein). Diverse ecotypes relate to climatic, altitudinal, and edaphic variations. Robust early-maturing ecotypes occupy the winter–warm basin, north of the Sea of Galilee (Fig. 2a). Slender ecotypes occur either in the steppe high-altitude habitats on Mt. Hermon or as early blooming forms in the low-altitude habitats in eastern Samaria steppes (Fig. 2e).
The following brief overview derives from almost 40 years of investigating wild cereals, wild barley, and wild emmer wheat, focusing on ecological-genetic and genomic studies, in Israel and the Near East Fertile Crescent, conducted at the Institute of Evolution, University of Haifa (Nevo list of wild cereals at http://evolution.haifa.ac.il). The following review is limited to TD studies. The genetic structure and divergence of natural populations of plants and animals are now understandable at the molecular level in a dynamic, ecological context over space and time. This evidence is important both for evolutionary theory and practically for conservation and utilization in crop improvement. Modern
21
genetic techniques permit the transference of genetic material between progenitors and their derived domesticates. Very few progenitors have been studied across their geographic range at the interface of population genetics and ecology, as TD has been (Fig. 2e and refs. 1, 4). This interface is crucial in displaying the actual divergence of the progenitor and its ecological determinants, thereby highlighting the evolutionary scenario and the potential genetic resources in allozymic and DNA diversities. Current world efforts focus on sequencing the bread hexaploid genome (http://www.wheatgenome.org). The sequencing project of 13 chromosomes is currently underway in 12 countries, adding momentum to the IWGSC goal to produce a high-quality genome sequence for bread wheat by 2018.
Regional population studies of TD
TD was studied in 37 populations for allozyme diversity of proteins encoded by 42 genes in 1815 plants (1658 from Israel and 157 from Turkey) (1, 4, 8 and Fig. 2e for populations studied in Israel for population genetic diversity and ecological genetics).
TD proved highly polymorphic both locally and regionally: Average polymorphism, P=0.22, and gene diversity, He=0.059 (1). Out of the total of 119 alleles at 42 loci, only 61 alleles were found in geographically large Turkey but, remarkably, 114 occurred in Israel (30 times smaller than Turkey). Genetic differentiation was primarily mosaic, regional and local, not clinal, reflecting the underlying ecological heterogeneity due to geological, edaphic, climatic, and biotic differentiations; 70% of the variant alleles were common (>10%) and not widespread, but localized and sporadic, displaying an "archipelago" population genetic and ecology structure, i.e., sharp genetic divergence within and between populations over all genetic indices (1, 8). Genetic distance between populations was high (D=0.134), indicating sharp genetic divergence over short distances. Populations can be divided into central (east Upper Galilee and Golan) and peripheral (Carmel, Judea, Turkey) regions (Fig. 2e). Likewise, they can be classified according to soil type (basalt or terra rossa). Allozymic diversity comprised 40% within and 60% between populations. Linkage disequilibria (linkage of alleles) was abundant and positively correlated with humidity (rs= 0.60 (p<0.01). Multilocus organization was substantial and also correlated with humidity. Allozymic diversity, overall, and at single and multilocus structures, was significantly correlated with, and partly predictable by, climatic and edaphic factors (1, 4, 8). Local selection prevails as the major evolutionary driving force rather than migration in population divergence.
The findings above clearly indicate that genetic population structure of wild emmer is nonrandom. The major evolutionary driving forces involve
22
diversifying and balancing natural selection through climatic, edaphic, and biotic factors at both single- and multilocus structures (see Table 4.5 in ref. 1). The maintenance of polymorphism in wild emmer is explicable by spatiotemporal variations in selection indicating that selection is acting differentially supplemented by limited migration, which is a selective regime that will maintain a substantial amount of polymorphism (1). Likewise, the Levene two niche model (15) can explain genetic divergence in wild emmer. Different homozygotes are favored in different climates (or microclimates) and in divergent edaphic niches. These forces operate at all scales, from the regional to the local. Remarkably, genetic divergence is not correlated with geographic distance, but with local ecological conditions of soil and climate (Tables 1, 3, and 6 in ref. 12). Macro-geographic divergence is partly paralleled by sharp micro-geographic divergence as in Yehudiyya, Tabigha, and Ammiad (Figs. 3-5). The same pattern of ecological-genetic correlations occurs in all studied DNA markers and sequences, as well as in RNA-seq in wild barley at "Evolution Canyon (16), subjected to natural selection and natural genetic engineering (17).
Microgeographic studies of genetic diversity comparing ecologically sharply divergent populations are excellent tests of adaptive evolution (1, 4) ( 2015.pdf). http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_OctoberDuring the last three decades, we conducted extensive micro-ecological studies at the Institute of Evolution, University of Haifa, on allozyme, DNA markers and DNA and RNA sequences in many species across life, including wild emmer wheat (http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_November_2013.pdf). In particular, we focused on the "Evolution Canyon" model (see Nevo, at http://evolution.haifa.ac.il). These studies suggest that allozymes, DNA, RNA, coding and noncoding sequences are, at least partly, adaptive across the genome. The microsites represent microclimate, rock, soil, and topographical variation contrasts (see, for example, Figs. 3-5, and 14). The microsite results in TD and other organisms indicate that genetic diversity and divergence is nonrandom and driven by natural selection and natural genetic engineering (1, 4, 17) r 2015.pdf). volution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_Octobehttp://e(
23


Fig. 3. Triticum dicoccoides in Yehudiyya: Sun and shade microscale genetic divergence: in the shade under oak canopy and in sun nearby (From: Nevo et al. 1988b, Journal of Experimental Zoology 282: 95-119, see in refs 1 and 4 )




Fig. 4. Discriminant analysis between two soil types, basalt and terra rossa, of wild emmer wheat (Triticum dicoccoides), across three microsites (Yehudiyya, Tabigha, and Ammiad) north of the Lake of Galilee, Israel. This analysis is based on 2, 5, 10, and 21 microsatellite loci, classifying correctly 21, 83, 88, 90, and 91% plants into their original soil types (18)
24


Fig. 5. Genetic diversity and divergence in TD at Ammiad microsite due to topographical variation leading to differential water content, causing differential aridity index (a) Genetic diversity, He, of wild emmer wheat, Triticum dicoccoides, in four habitats (N, north; V, valley; R, ridge; K, Karst) divided into 11 microhabitats: VC, main valley center; VM, main valley margins; VN, narrow valleys; N1, upper north-facing (moderate) slope; N2, middle north-facing slope; Ridge, Rs, Re, Rp1, Rp2; K1, upper Karst; K2, lower Karst (19). The major habitats and 11 sub-habitats differ in their soil moisture, or aridity index (20, 21). All references cited in this legend appear in ref. 1 or ref. 4.
Genetic resources of wild emmer wheat, Triticum dicoccoides
TD is rich in genetic resources for improving cultivated both tetraploid and hexaploid wheats (1-9, 14) 2015). Some http://evolution.haifa.ac.il/images/stories/Nevo_full_list_October(of these are briefly mentioned here. The reader is invited to see extended descriptions in refs. 1,4,12 ).
Abiotic stress tolerance: salt and drought tolerances
Aridization and salinization are the major abiotic stresses that threaten the world’s food supply. TD, together with other Triticeae, especially Hordeum spontaneum and Aegilops tauschii, possess high-genetic potential resources for drought and salt tolerances that have been extensively explored, identified, tested, and transferred to wheat cultivars with proven expression of tolerance in
25
experimental trials and elucidating its importance in breeding programs (Nevo and Chen, 2010, in ref. 4). The introgression libraries based on wild wheat and wild barley as donors, and positional cloning of natural QTLs will elucidate the molecular control of drought and salt tolerances. Wild genetic resources to drought and salinity will be shifted in the future from field experiments to the farmer.
Phenotypic diversity for drought response in YD populations was described by Peleg et al. (2005, 2008-see ref. 4) exposing the patterns of spatiotemporal variation of allelic diversity of SSR loci and their ecological correlates. Ecology, rather than geographic distance, prevailed in explaining diversity and divergence patterns. Allelic diversity of SSRs was correlated with annual rainfall (r= 0.74, P<0.002), indicating higher allelic diversity in intermediate stressed populations (rainfall of 350-550 mm).
Multilevel regulation and adaptive signaling processes to terminal drought were described by transcriptome analysis for TD (22). A total of 5,892 differentially regulated transcripts were identified between drought-resistant (R) genotype and drought-susceptible (S) genotype. Functional enrichment analysis revealed that regulatory and signaling processes were significantly enriched among the drought induced transcripts, particularly in the R genotype. Annotation of 221 genes revealed that 26% are involved in multilevel regulation including transcriptional regulation, RNA binding, kinase activity, and calcium and abscisic acid (ABA) signaling, related to stomatal closure. Differential expression patterns between R and S genotypes included in drought adaptive genes, cell wall adjustment, cuticular wax deposition, lignification, osmoregulation, redox homeostasis, dehydration protection, and death induced senescence suggesting that TD involves candidate genes for improving drought resistance. Drought stress also characterized TD roots of R and S genotypes(23). Adaptive transcriptomics and metabolomics were displayed by the R genotype optimizing bioenergetics, carbon metabolism, and cell homeostasis. Thus, TD harbors both in shoot and roots genes for improving drought resistance in wheat cultivars.
SALINITY TOLERANCE
Salinity severely influences growth and grain yield in wheat. TD exhibits tolerance to abiotic stresses including salinity. Superior salt-resistant genotypes were discovered in TD, (Nevo et al., 1993 in ref. 8). Likewise, xeric TD populations from eastern Samaria and the southern range of TD excelled in relative 22Na uptake (Nevo et al., 1992 in ref. 4). The most salt-resistant TD genotype was identified in hot and dry Gitit (based on hydroponic studies (24). The physiological and molecular mechanisms for salt tolerance of this important Gitit genotype, absent in cultivated heat, was described by Chen et al. 2013 (25)
26
(see ref. 4) and illustrated in Fig. 6. The superiority of salt resistance in TD as compared to cultivated wheat and their differential salt-resistant mechanisms appear in Figs. 6 and 7. TD demonstrated better salt tolerance than cultivated wheat due to high expression of stress responsive genes encoding transcription factors including NAC2F, NAC8, DRE3A, MYB3R, and MYB2A. Clearly, TD harbors an important germplasm for salt-tolerant improvement of cultivated wheat (Figs. 6, 7), mostly still untapped. Salt and drought resistances may be combined in specific genotypes adapted to both stresses, such as in Gitit wild emmer. Moreover, genetic resistance gene Hog from the salt resistance fungus Eurothium herbariorum, from the highly saline Dead Sea (35% salinity), have been transformed to yeast mutants and Arabidopsis, and raised their salt tolerance (26). Likewise, salt-resistant resources from the genome-sequenced Dead Sea fungus Eurothium (Aspergillus) rubrum (27), could be used to improve salt resistance in cultivars.


Fig. 6. Relative dry weight of wild emmer and cultivated wheat after salt treatment: A) Wild emmer wheat (left) and cultivated wheat (right) grown in Hoagland nutrient solution as the control. B) Wild emmer wheat (left) and cultivated wheat (right) grown in Hoagland nutrient solution with 250 mM NaCl for 10 days. C) Following 10 days in 250 mM NaCl, the seedling was harvested, and the dry weights were recorded. RDW was calculated as the ratio between the average values for each accession: SDW (salt treatment)/SDW (control) ×100%. Mean values and SD (bar) were shown from three independent experiments. Independent t-tests for equality of means demonstrated that there
27
was a very significant difference between wild emmer and cultivated wheat (**P value<0.01) (from Chen et al., 2013, ref. 25).)
Adaptive complexes of TD to ecological stresses, both biotic (pathogens) and abiotic (drought, salt, minerals), and grain proteins, have been reviewed in refs. 1,4 and are illustrated in figs. 6-11, including the effects of global warming on the progenitors of wheat and barley (9-11). The effects of global warming on the progenitors was thoroughly studied by us (10, and Figs. 9-11). We have shown dramatic phenotypic (early flowering by about 10 days across Israel (Fig 9), in both wild emmer wheat and wild barley (Fig. 9) and a drastic genotypic turnover in SSR genetic diversity, both of allele depletion (genetic erosion) and the appearance of new alleles which may be drought resistant (Figs. 10, 11).


Fig. 7. Effect of salt stress on electrolyte leakage (EL) and MDA content in wild emmer and cultivated wheat. At third leaf emergence, wheat was subjected to two salinity levels (0 and 250 mM NaCl). Leaf samples were harvested at 0, 4, and 8 days after treatment (DAT) for EL (a) and MDA (b) analysis. Mean values and SD (bar) were shown from three independent experiments. Independent t tests for equality of means demonstrated that there was significant difference between wild emmer and cultivated wheat (*P value<0.05) (from Chen et al., 2013, see ref. 4)
GRAIN PROTEINS
High-quality food is in shortage and biased in distribution worldwide. More than half of the world's population does not consume enough high-quality food (1). The ongoing world population explosion, predicted to reach 10 billion in 2050 and 12 billion in 2100, exacerbates the problem. Protein deficiencies are most serious for the young and may cause permanent brain damage. Hence, there is a significant need to identify high-quality protein sources in nature, especially in view of the drastic reduction in genetic diversity due to breeding (1, 4, and references therein), and global warming, the biggest ecological stress threatening mankind and biodiversity(10).
28
The amount of storage grain proteins in wheat cultivars is 7-22%, but is 13.9-28.9 in TD in nature (1) and 24-43% under greenhouse conditions (Levy and Feldman, 2004, in ref. 4). Transformation to elite wheat cultivars of rust resistance, coupled with high-protein content from TD was reported (Gerechter-Amitai and Grama, 1977; Grama et al. 1983 in ref 4). Protein quantity and quality vary within, but particularly between TD populations (1, 4). Ecology and allozyme markers significantly explain the spatial variances in grain proteins. Natural populations of TD in Israel harbor a large number of yet untapped genes and allelic variation for elite proteins (glutenins, gliadins and prolamin storage proteins comprise most of the wheat grain endosperm), hence, this resource in TD is of paramount importance for improving protein quantity and quality of wheat cultivars. TD could provide a host of genetic variants of the endosperm storage proteins, including astonishing number of allelic variants that could improve baking quality (Nevo and Payne in ref. 1 and 4, and Fig. 8). The same is true for amino acid diversity (8). TD could enrich the world’s high- quality food.


Fig. 8. SDS-PAGE of a range of wild emmers to show the extent of allelic variation in HMW glutenin subunits. Grains were taken from populations in Qazrin (slot 1), Yehudiyya (slots 2, 7, 8, and 10), Tabigha (slot 12), Bet-Meir (slot 14), Rosh Pinna (slot 11, 3-6, and 13), and Taliyiba (slot 16); (b see ref. 1). Pie diagrams displaying the percentage of the 11 alleles of Glu-A1 and 15 alleles of Glu-B1 in 11 populations of wild emmer wheat, Triticum dicoccoides, and their geographic location in Israel appear in ref. 1. Population numbers as in Table 6.7b in ref. 1. A- Glu-A1; B- Glu-B1; C key to diagrams (From: Nevo and Payne 1987. Theor. Appl. Genet. 74: 827-836, in refs.1 and 4).
29


Fig. 9. Differences in FT (days) of wild emmer wheat and wild barley collected in 1980 and 2008. (A) The FT differences in 10 wild emmer wheat populations. (B) The FT differences in 10 wild barley populations. The X-axis shows populations numbered from north to south. The Y-axis shows days from germination to flowering (Nevo et al., 2012, Ref 10).


Fig. 10. Genetic associations of individual wild emmer wheat and wild barley plants, as revealed by the principle coordinates analysis of SSR markers. (A) The associations of 143 and 149 individual samples collected in 1980 and 2008 of the 10 wild emmer wheat populations, respectively. (B) The associations of 148 and 148 individual samples collected in 1980 and 2008 of the 10 wild barley populations, respectively.
30


Fig. 11. Comparative allelic counts and frequencies in wild emmer wheat plants collected in 1980 and 2008. The left figure displays the relationship between the numbers of 245 SSR alleles and their frequencies in each period. The right figure shows the relationship between the numbers of SSR alleles unique to each period of wild emmer wheat plants (73 vs. 45) and their frequencies in each period (Nevo et al., 2012, ref. 10).
Biotic stress tolerance against powdery mildew and rusts
Crop improvement should aim to minimize disease risks, which cause loss of yield, and thereby incease food production. The progenitors of cultivated crops, such as wild emmer wheat, TD, harbor rich defensive mechanisms against fungal pathogens, like rusts and powdery mildew, and are an excellent genetic resource for biotic stress tolerance (1, 4, and 8). The following is a brief description of our interesting recent discovery of powdery mildew resistance in "Evolution Canyon" I at lower Nahal Oren in Mount Carmel (Fig. 12a).
"Evolution Canyon” (ECI) at Lower Nahal Oren, Mount Carmel, Israel (Fig. 12a), is an optimal natural microscale model for unraveling evolution in action highlighting biodiversity evolution and the basic evolutionary processes of adaptation and speciation (Nevo "Evolution Canyon" list of publications at http://evolution.haifa.ac.il). A major model organism in ECI is wild emmer wheat, Triticum dicoccoides, the progenitor of cultivated wheat, which displays dramatic interslope adaptive and speciational divergence on the tropical-xeric “African” slope (AS) and the temperate-mesic “European” slope (ES), separated on average by 250 m. We examined 278 single sequence repeats (SSRs) and the phenotype diversity of the resistance to powdery mildew between the opposite slopes (28). Furthermore, 18 phenotypes on the AS and 20 phenotypes on the ES were inoculated with both Bgt E09 and a mixture of powdery mildew races. In
31
the experiment of genetic diversity, very little polymorphism was identified intra-slope in the accessions from both the AS or ES. By contrast, 148 pairs of SSR primers (53.23%) amplified polymorphic products between the phenotypes of AS and ES. Interestingly, all wild emmer types growing on the south-facing slope (SFS=AS) were susceptible to a composite of the powdery mildew Blumeria graminis, while the ones growing on the north-facing slope (NFS=ES) were highly resistant to Blumeria graminis at both the seedling and adult stages . Natural Selection Causes Adaptive Genetic Resistance in Wild Emmer Wheat against Powdery Mildew at “Evolution Canyon” Microsite, Mt. Carmel, Israel (28).
Remarkable inter-slope evolutionary divergent processes occur in wild emmer wheat, T. dicoccoides, at EC I, despite the short average distance of 250 meters. The AS, a dry and hot slope, did not develop resistance to powdery mildew, whereas the ES, a cool and humid slope, did develop resistance since the disease stress was strong there (Fig. 12b). This is a remarkable demonstration in host-pathogen interaction on how resistance develops when stress causes an adaptive result at a micro-scale distance.


Fig. 12a. The “Evolution Canyon” I at Lower Nahal Oren, Mount Carmel, Israel.
Note the "African" savannah AS = SFS slope vs. the forested ES = NFS slope. Higher terrestrial species richness occurs on the more stressful tropical AS. Aquatic species richness is higher on the milder, temperate cool, and humid “European” slope (ES).
32


Fig. 12b. Interslope SSR polymorphism divergence in the A and B genomes of wild emmer wheat Triticum dicoccoides. (A) Tested SSR markers between AS and ES on genomes A and B, B) SSR frequency polymorphism between AS and ES on the two genomes. Red color indicates high frequency and blue color low frequency.
CONCLUSIONS
The results described above, and in ref. 4 and all Figures, suggest the following conclusions: Tetraploid TD, the progenitor of most hexaploid bread wheat, is an excellent evolutionary model and the best hope for improving wheat cultivars to both abiotic and biotic environmental stress (1-4, 6-10, 15). TD is a rich, mostly untapped, genetic resource for improving cultivated wheat. Regional and local genetic patterns reveal significant adaptive spatial and temporal genetic diversities, even across several meters at local niches sharply divided ecologically, such as in Ammiad, Yehudiyya, Tabigha, and "Evolution Canyon" (Figs. 3-5). Genetic adaptive patterns of TD (as well as in other species studied across phylogeny) show that diversity of both coding and noncoding genomic regions are correlated with, and predictable by, ecological stresses (climatic, edaphic, and biotic).
Prospects
The sequencing of the TD genome by NRGene (http://nrgene.com) is of substantial importance for wheat improvement. Diversity, both at the DNA (both of coding and noncoding genomes) and transcriptome levels are of substantial importance for crop improvement (see articles in Trends in Plant Science, 10th anniversary issue, Feeding the World, Plant Biotechnology Milestone 2005).
Resequencing unique populations and genotypes of TD with superior genotypes and adaptations to abiotic and biotic ecological stresses could identify important candidate genes, and their networks and regulatory elements in both the coding and noncoding genomes, which could decipher not only individual adaptive genes, alleles, mutations, splice variations, copy number variation, and
33
regulatory novel elements, but also QTLs for quantitative agricultural traits. Linked genes identified by linkage disequilibria, allelic networks in segregating natural populations, and multilocus structures could highlight high-density genetic maps, physical maps, expression genetics, functional ecological genomics, association mapping, and identifying important rich adaptive agronomic traits for crop improvement. An integrated horizon of genomic resources for crop improvement via different genomic structures, functions, and mechanisms could be used in breeding elite cultivars of bread wheat since it could be hybridized with TD. Transcriptomic, metabolomics, and epigenomic and regulatory perspectives could complement the genomic approaches. The sequenced TD genome could open new wide horizons for genomic-assisted selection and wheat improvement, and substantially increase world food production. The TD genome coupled with the ongoing efforts of sequencing the bread wheat genome by IWGSC (http://www.wheatgenome.org), to be completed in 2018, will revolutionize wheat improvement and world food production.
Acknowledgements
I thank all my collaborators and students who participate in the wild emmer wheat long- term evolutionary and applicative research program. I thank my colleagues Robin Permut, Li Kexin and Avigdor Beiles for their kind assistance with the preparation of the manuscript. I also thank the Ancell-Teicher Research Foundation for Genetics and Molecular Evolution for financially supporting this work.
REFERENCES
1. Nevo E, Korol A, Beiles A, & Fahima T (2002) Evolution of wild emmer and wheat improvement: population genetics, genetic resources, and genome organization of wheat’s progenitor, Triticum dicoccoides (Springer Publisher)
2. Anonymous (2001) Israel Journal of Plant Sciences 49(sup1).
3. Anonymous (2007) Israel Journal of Plant Sciences 55(3-4).
4. Nevo E (2014) Evolution of wild emmer wheat and crop improvement. Journal of Systematics and Evolution 52(6):673-696.
5. Aaronsohn A & Schweinfurth G (1906) Die auffindung des wilden emmers (Triticum dicoccum) in Nordpalästina. Altneuland Monatsschrift für die irtschaft. Erschliessung Palästinas 7(8):213-220.
6. Aaronsohn A (1910) Agricultural and botanical explorations in Palestine (US Government Printing Office).
34
7. Peng J, et al. (2003) Domestication quantitative trait loci in Triticum dicoccoides, the progenitor of wheat. Proceedings of the National Academy of Sciences 100(5):2489-2494.
8. Nevo E & Beiles A (1992) Amino‐Acid Resources in the Wild Progenitor of Wheats, Triticum dicoccoides, in Israel—Polymorphisms and Predictability by Ecology and Isozymes. Plant breeding 108(3):190-201.
9. Zohary D, Hopf M, & Weiss E (2012) Domestication of Plants in the Old World: The origin and spread of domesticated plants in Southwest Asia, Europe, and the Mediterranean Basin (Oxford University Press.
10. Nevo E, et al. (2012) Evolution of wild cereals during 28 years of global warming in Israel. Proceedings of the National Academy of Sciences 109(9):3412-3415.
11. Belyayev A, Raskina O, Korol A, & Nevo E (2000) Coevolution of A and B genomes in allotetraploid Triticum dicoccoides. Genome 43(6):1021-1026.
12. Nevo E, Carver B, & Beiles A (1991) Photosynthetic performance in wild emmer wheat, Triticum dicoccoides: ecological and genetic predictability. Theoretical and Applied Genetics 81(4):445-460.
13. Feldman M (1977) Historical aspects and significance of the discovery of wild wheats [Triticum, gene pools]. Proceedings Stadler Genetic Symposium.
14. Feldman M & Millet E (2001) The contribution of the discovery of wild emmer to an understanding of wheat evolution and domestication and to wheat improvement. Israel Journal of Plant Sciences 49(sup1):25-36.
15. Levene H (1953) Genetic equilibrium when more than one ecological niche is available. American Naturalist:331-333.
16. Dai F, et al. (2014) Transcriptome profiling reveals mosaic genomic origins of modern cultivated barley. Proceedings of the National Academy of Sciences 111(37):13403-13408.
17. Shapiro JA (2011) Evolution: a view from the 21st century (FT Press
18. Li Y-C, et al. (2000) Natural selection causing microsatellite divergence in wild emmer wheat at the ecologically variable microsite at Ammiad, Israel. Theoretical and Applied Genetics 100(7):985-999.
19. Li Y-C, et al. (2000) Parallel microgeographic patterns of genetic diversity and divergence revealed by allozyme, RAPD, and microsatellites in Triticum dicoccoides at Ammiad, Israel. Conservation Genetics 1(3):191-207.
20. Anikster Y & Noy-Meir I (1991) The wild-wheat field laboratory at Ammiad: Population dynamics of the wheat progenitor, Triticum turgidum var. dicoccoides, in a natural habitat in Eastern Galilee. Israel journal of botany 40(5-6):351-362.
21. Noy Meier I, Agami M, Cohen E, & Anikster Y (1991) Floristic and ecological differentiation of habitats within a wild wheat population at Ammiad: Population dynamics of the wheat progenitor, Triticum turgidum var. dicoccoides, in a natural habitat in Eastern Galilee. Israel journal of botany 40(5-6):363-384.
35
22. Krugman T, et al. (2010) Multilevel regulation and signalling processes associated with adaptation to terminal drought in wild emmer wheat. Functional & integrative genomics 10(2):167-186.
23. Krugman T, et al. (2011) Alteration in expression of hormone-related genes in wild emmer wheat roots associated with drought adaptation mechanisms. Functional & integrative genomics 11(4):565-583.
24. Shavrukov Y, Langridge P, Tester M, & Nevo E (2010) Wide genetic diversity of salinity tolerance, sodium exclusion and growth in wild emmer wheat. Triticum dicoccoides (submitted).
25. Chen L, et al. (2013) Physiological and molecular responses to salt stress in wild emmer and cultivated wheat. Plant molecular biology reporter 31(6):1212-1219.
26. Jin Y, Weining S, & Nevo E (2005) A MAPK gene from Dead Sea fungus confers stress tolerance to lithium salt and freezing–thawing: prospects for saline agriculture. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 102(52):18992-18997.
27. Kis-Papo T, et al. (2014) Genomic adaptations of the halophilic Dead Sea filamentous fungus Eurotium rubrum. Nature communications 5.
28. Yin et al. 2015. Natural selection causes adaptive genetic resistance in wil emmer wheat against oowdery mildew at "Evolution Canyon" micrisite, Mt. Carmel, Israel. PLOS one DOI:10.1371/journal.pone.0122344 April 2015.y
36
שער הברכות ופרשת השבוע
בעקבות ברכת הכוהנים הנערכת ברחבת הכותל במהלך חג הסוכות שלח חברי אפרים בר לב את -
התמיהה הבאה:
כמו כל שנה, גם הפעם אני תמה מה מביא אלפי אנשים לכותל להתברך בברכת כוהנים. אותם אנשים
שמברכים אינם שונים במאומה, פרט לשם המשפחה, מהאחרים. הם "צדיקים" כמו כולם, "טהורים" כמו
כולם, ומי יודע איזה טיפוסים הם. איך אנשים מאמינים שלמברכים הללו יש איזו שהיא הילה, או אני לא
יודע מה? אני צריך הסבר רציונלי.
תשובתי לאפרים )מ. בר יוסף( - -
תשובתי התאחרה מאחר שגם אנחנו עלינו אתמול לירושלים לבקר ולהתארח בסוכת הגיס, והפקקים
בדרך והנהיגה בלילה גרמו לי צער על שלא עשינו השנה כפי שנהגנו שנים רבות: לצעוד בחגים בדרכי
עפר מרחובות לירושלים במשך יומיים בכל פעם במסלול שונה, על טפינו וזקנינו, יחד עם משפחות -
אחרות, ללא פקקים אבל עם יבלות. אגב, לישון היינו חוזרים עם רדת החשכה לרחובות ומתחילים
למחרת את המשך הצעדה מהנקודה בה הפסקנו.
ובעניין מעמד הכוהנים נגעת בנקודה רגישה אצלי כבן לוי, האמון על שטיפת ידי הכהן מדי -
בוקר. אני מוכרח להודות כי הפסקת שגרת התפילה לצורך מילוי הספל ושפיכת המים על ידי הכהן
הזקן, המשכים לתפילת שחרית, אינה כרוכה אצלנו בקושי או בבעיה כלשהיא. מאידך, שמיעת
הברכות עליהם הוא חוזר לאחר החזן בדרך כלל מרוממת את הנפש, אלא אם כן דעתי מוסחת בעניין
אחר.
אני תמיד נזכר כי בקמעות הכסף שמצא ד"ר גבי ברקאי בכתף הינום בירושלים ועליהם ברכות
הכוהנים, שהם כמדומני הטקסט המקראי הקדום ביותר )שנת 700-600 לספירה(, בערך בתקופה -
בה הפניקים העבירו את האלפא בתא ליוונים, ומהם לכל תרבות המערב. ורחב ליבי על ההיסטוריה -
המופלאה שהברכות הללו מסמלות בהיותן מועברות מאבות לבנים במשך כל כך הרבה דורות.
אז האם הכוהנים טובים יותר מאנשים אחרים? ספק. אבל, האם יש משמעות היסטורית למעמד
הזה? בהחלט כן! אגב, על כרומוזום Y הכוהני יש סמנים מסוימים שנמצאים אצל רובם בתדירות
גבוהה מאשר בציבור האחר דבר הרומז על מוצא משותף. האם הסמנים רומזים על קרבה גדולה -
יותר לאלוהים? ספק. אבל, לטובת הכוהנים צריך להזכיר כי שיבת ציון לאחר חורבן בית ראשון
התבססה בעיקר על משפחות כוהנים )חלוצי העליות הראשונות והשניות דאז(. תאמר: הייתה לכך
סיבה כי בגלות הם הודרו מעבודתם ואילו בשובם חזר מעמדם. אבל, העלייה הזו הביאה גם את
המהפכה הדתית הגדולה עליה אנחנו שעונים מאז.
בסוף תקופת הבית אנשי מעמד הכהונה היו מושחתים, ועם שמעון הצדיק שחי כנראה כ 200-300 שנים לפני החורבן שימש ככהן גדול במשך 42 שנים. הנה בשלהי הבית השני, במאה השנים
האחרונות בטרם החורבן, התחלפו 80 כוהנים גדולים כאשר חלק גדול מהם לא גמרו שנתם. ואכן
37
דעת חכמים הייתה מאוד לא נוחה מהכוהנים הגדולים והקטנים ומהנעשה במקדש עד שאמרו: "ממזר
תלמיד חכם גדול מכהן גדול". ובכל זאת, לאחר שהנצרות התנערה מהמקדש ומהכהונה, חזרו חז"ל
ואימצו את תקוות המקדש ואת החזרת הכוהנים לעבודתם. ועד שזה יקרה נשאר לנו להתברך
בברכת כוהנים, הנאמרת על ידי אבות לבניהם, ללא קשר לכהונה, ועל ידי כוהנים שמסורת בידם
שהם בני כוהנים. לא השתתפתי בטקס, אבל אני מבין לליבם של אוהבי טקסים והופעות המונים, ואם
זה לא מלווה חלילה בדריסה ורק במראה מרהיב של ראשים מכוסים בטליתות ובמקהלת כוהנים
המכריזה: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְמְרֶךָ. / יָאֵר ה' פָנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָ ./ יִשָא ה' פָנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵם לְךָ שָלוֹם.
חברתנו מרים, שאף היא הייתה מכותבת על מכתבו של אפרים, כתבה:
כבת למשפחת כוהנים אני זוכרת בערגה את הימים בהם היה אבי ע"ה מתרגש לפני עלותו לדוכן כדי
לברך את העם. הוא דאג לנעול נעליים מיוחדות אותן קל יהיה לו לחלוץ באותו מעמד. בטוניס נהוג
היה שבמוצאי יום הכיפורים היו האבות פורשים את טליתם על כל בני המשפחה בשעת הנעילה
ובברכת הכוהנים.
היות שבית הכנסת לא הצליח להכיל בתוכו את כל בני המשפחות, הרי שחלק מן הציבור נאלץ
לצאת אל רחבת בית הכנסת. לי כבת כהן לא הייתה הזכות להיות חלק מאותו מעמד של איחוד כל
בני המשפחה, שכן אבי נשאר על הדוכן בין הכוהנים. זכור לי שכילדה קטנה הייתי רצה בין הטליתות.
כל כך קנאתי בהם! היום, כפי שאני יודעת, יש עוררין על מעמד זה, בו התערבו גברים ונשים עוד -
ניסיון הקצנה המנסה לשנות את המסורת הספרדית הסובלנית. חבל...
38
חיים אביטל דבר תורה בית כנסת "בית אליעזר" רחובות -
פרשת וירא עקדת יצחק -
על פי הרב יונתן זקס שליט"א
סיפור עקדת יצחק, הפרשנות המסורתית לו גורסת שמטרתו להראות שאברהם
היה נכון להקריב את בנו למען אהבתו את האלוקים.
יש בפרשנות הזאת קושי אחד: שהקרבת ילדים מוקעת במקרא שוב ושוב כנתעבת
מכל התועבות. המקרא אינו מוצא במעשה זה שום דבר אצילי, מעורר כבוד או ראוי
להערצה. הקרבת ילדים היא דבר שעושים עובדי אלילים. היא דבר שעושה מלך
מואב, מתוך מחשבה שגמולו יהיה נצחון במלחמה)מלכים ב' ג' כז(.
אברהם ששמו המקורי אברם, אב רם, נבחר ,למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו
אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" )בראשית יח,יט(. כדי להיעשות דמות
מופת של אב ומחנך. תיאורו כאדם הניאות להקריב את בנו עומד בסתירה לכל מה
שידוע לנו על השקפה מוסרית של המקרא באשר להורות ולהקרבת ילדים, מוכרחה
להימצא פרשנות אחרת.
את התשובה נותן בידינו ההקשר. אלוקים מבטיח לאברהם ליצחק ויעקוב שני
דברים פעם אחר פעם: ילדים ונחלה. שבע פעמים מבטיח אלוקים את הארץ
לאברהם: פעם אחת ליצחק, ושלוש פעמים ל יעקוב. גם ילדים מובטחים להם: רבים -
כעפר הארץ, כחול אשר על שפת הים, ככוכבי השמים.
ופעם אחר פעם ההבטחות הללו נתקלות במכשולים ובהשהיות. אברהם ושרה
נידונים לחכות שנים רבות עד שנולד בנם היחיד. שרה היא עקרה, וגם רבקה, וגם
רחל. פעם אחר פעם הם נאלצים לעזוב את הארץ, בשל רעב או בשל סכסוכים
משפחתיים. הארץ אינה נעשית נחלתם לכל אורך חמישה חומשי התורה. אברהם צריך
להתמקח כדי לקנות מערה אחת לקבור בה את שרה. תושבים בנגב מתעמרים
ביצחק משום שהוא משתמש בבארות שאביו חפר. יעקוב נדרש לשלם מאה קשיטה כדי
שתהיה לו חלקה לנטות בה את אוהלו.
מוזר הדבר, מוזר ומאיים. ילדים וקרקע הם הטבעיים שבנכסינו, וכמעט לכל
אחד יש מהם. במה שונים אבות האומה ואימותיה משאר בני זמנם? רק בכך שמה
שלכולם יש באופן טבעי, להם יש כמתנה מאלוקים. לרוב הזוגות יש ילדים. האימהות
לבד מלאה, היו כולם עקרות. שנפקדו בילדים ניכר היה שזו מתת אל.
39
וכך גם הארץ. לרוב האנשים יש פיסת קרקע. אברהם היה שונה משום שהוא
נצטווה בראשית דרכו ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו. האבות היו נוודים
נוסעים ,אאוט סיידרים, "עברים". ישראל נעשה לעם שיש לו ארץ רק בחסד האל. -
מעובדה זו מסיקה התורה מסקנה משפטית מרחיקה לכת. "הארץ לא תמכר
לצמיתות, אומר ה' , "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" )ויקרא כה,כג(.
בני ישראל אינם בעליה של הארץ. הם רק תושבים בה, וזכותם זו מותנית
בהכרתם שהיא שייכת לא להם אלא לה'. האמור על הארץ אמור גם על הילדים.
אברהם, שהאבהות נמצאת בשמו ואף נישאת ברמה, נועד לעבור על בשרו חוויה
שתכונן, מאז ולתמיד, את ההכרה שילדינו אינם שייכים לנו, אלא אך ורק לה'.
יצחק, ילדה הראשון של הברית בין אלוקים לאברהם וצאצאיו, הוא הילד ששייך לה'.
אלו הם חיי הברית, ורק כך יש להבין במסגרתם את ההורות.
הניסיון שנתנסה אברהם בעקידת יצחק נועד אפוא לבחון אם הוא מוכן לוותר
על הבעלות על בנו ולהשיבו לידי אלוקים. לזאת מכוון המלאך שהוא עוצר את
אברהם משלוח ידו בנער ומסביר לו: "כי עתה ידעתי כיח ירא אלוקים אתה ולא
חשכת את בנך את יחידך ממני")בראשית כב,יב(.
סיפור עקידת יצחק נראה לנו סתום מפני שאנו רגילים שלילדים יש זהות משלהם
וזכויות חוקיות משלהם. אלא שזה רעיון מודרני. באנגליה הוויקטוריאנית של המאה
התשע עשרה ניהלו פעילים חברתיים מאבק קשה למען הילדים שנשלחו לעבוד בכל
שעות היום במכרות ובבתי חרושת, כדי להיטיב במשהו את תנאי ההעסקה האכזריים
שלהם. במשפט הרומי נהג עיקרון הפטריה פוטסטס, שקבע כי ילדים הם רכושם
הבלעדי של אבותיהם, והללו רשאים לעשות בהם ככל העולה על רוחם, ואף להרגם
אם ירצו.
רק בהתוודענו לרקע עובדתי הזה אנו יכולים להבין שעקידת יצחק היא דרכו של
אלוקים ללמד את אברהם שלפטריה פוטסטס אין מקום ביהדות. התורה אומרת
לעם הברית אינכם הבעלים של ארצכם, ובאותו אופן גם אינכם הבעלים של ילדכם.
זו הייתה לידתה של דמות האב המקראי האב המחנך המנוגדת לתפיסת - -
האחרת של האב כבעלים.
==============================================================
40
וללא תיאום דיון אחר בנושא הסבוך של העקדה בשבת חיי שרה -
לפשר הסוד שרמז אבן עזרא בפרושו לפסוק בפרשת לך לך והכנעני אז -
בארץ וקישורו לעקדה ולפרשת חיי שרה
משה בר יוסף -
אתחיל בתקציר הפרשות הקודמות המתחילות מ"לך לך" לפרשתנו. אברהם מצווה לעזוב ארצו ומולדתו ולנדוד
אל הארץ " אשר אראך ". אברהם מגיע לארץ כנען, נודד בשולי המדבר ולומד על החיים הקשים בספר-
המדבר, היכן שהרעב הוא אורח קבוע. הוא יורד למצרים וחוזר לארץ, מתמסר לאבימלך וכורת ברית עמו.
כששרה אשתו הנאמנה מתה, הוא מחפש מקום לבית עולמה, כי בחייו נדד, אבל דווקא במותה אברהם ובניו -
וכולנו מאז נאחזים בארץ.
יב,ו( וה``אבן ´ והנה בתחילת "לך לך", בהגיע אברהם לארץ כנען, מצאנו כתוב ``והכנעני אז בארץ`` )בר
עזרא``ופרשנים אחרים בעקבותיו טענו כי במידע הזה טמון סוד והמשכיל יבין וידום``.
אינני יודע מה סודו של אבן עזרא, אבל נעסוק במדרשי עקידה בהקשר לחיי שרה וננסה לפענח הסוד מהכתוב
וממדרשים, שדרכם להוסיף מלים וחלקי פסוקים, והתוספות מוצבות בתוך השורות ובין שורות הכתוב. ואוסיף
על המדרש דברים שכתבו ארכיאולוגים שחפרו בארץ כנען ובמקומות אליהם נדדו כנענים צפוניים הפניקים. –
הנה עדות אישית של ארכיאולוג רשות עתיקות שכתב בידיעון הרשות "בשנים 1975-79 נפלה לידי
הזכות לחפור בתופת של קרטגו. שם מצאו מאות אורנות" כדים שהכילו שאריות האפר של תינוקות -
שהוקרבו על ידי אנשי המושבה הפניקית, שהפכה לימים לאימת הרומים. הממצאים הללו אימתו דיווחים של
כותבים יווניים ורומיים מתקופות קודמות שהעידו שהקרבת קורבנות אדם הייתה נוהג נפוץ בקרטגו.
בגלל סיבות של "פוליטיקל קורקט", ניסו חוקרים תוניסאים וגם אירופיים לתקן הרושם הקשה של הקרבת
קורבנות אדם וטענו שכתבי הרומים והיווניים נבעו ממלחמת התעמולה שערכו בעבר, ואילו האורנות הכילו
שרידים של ילדים שנפטרו באופן טבעי. אבל, נאספו מאז ההכחשות הללו שלל עדויות ארכיאולוגיות חדשות,
שסוכמו על ידי חוקרת בריטית בשנת 2014 , אשר הוכיחו כי הכותבים הרומיים והיווניים של התקופה צדקו.
הפניקים, שהיו כאמור כנעניים צפוניים, שיסדו את קרטגו בשנת 900 לפני הספירה, כ - 400 שנים לאחר
תקופתו של אברהם, אכן המשיכו בנוהג של הקרבת קורבנות אדם, כפי שנהגו בארצות מוצאם, וכפי שהתגלה
גם בתופת שנחפרה בצידון ובתופת שנמצאה בארץ בחוף דור, שאף היא הייתה עיר נמל פניקית כנענית. -
עוד להזכירכם כי לא רק הכנענים בתקופתו של אברהם, אלא כמעט 2400 שנים מאוחר יותר, ורק כחמש
מאות שנים בטרם ימינו, אנשי המאיה שהשאירו לנו את הפירמידות המפורסמות של יוקטן מקסיקו, נהגו עדיין
להקריב קורבנות אדם, ולא של תינוקות שהיו רוב הקרבנות הכנעניים, אלא של גברים ונשים בני אצולה, ושל
שבויים ותהליכי הזוועה מתוארים על קירות ותבליטים בסמוך לפירמידות שם. -
ומהזוועה הקדשה הזו לסמיכות בין פרשת העקידה לפרשת חיי שרה, שאין בה דבר על חייה וכולה
מוקדשת למותה של שרה ולמאמצי אברהם למצוא עבורה מקום קבורה במערה שבשולי חלקת שדה, שהפכה
מאז לאתר קדוש וסמל לזכות הקניין באחיזתנו באדמת ארץ ישראל.
רש"י מצא לנכון לפרש )בראשית כג', ב'( וַיָבאֹ אַבְרָהָם לִסְפדֹ לְשָרָה וְלִבְכתָֹהּ". וכיוון שפירש, עלינו לנסות
ולהבין תחילה למה רש"י התייחס לעניין כה ברור אברהם, שהיה רועה, נמצא רחוק מהאוהל של שרה, –
וכששמע על מות רעייתו הזדרז ובא לעסוק בקבורתה. והתשובה לשאלה מה הטריד את רש"י? פשוטה –
41
למה התוספת "ויבוא"? מספיק היה לכתוב שאברהם ספד לשרה, ואפילו בא מהמרעה. וכי יש משקל להגעתו
לספוד? הרי הייתה אשת חיקו!
ורש"י הבין כי ויבוא רומז לעניין גדול מהדרך שעשה, והוא מסביר:
"ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא
נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה". רש"י בירר וקיצר מילותיו וראוי לכן לשים לב למלים הבאות: שנזדמן
בנה לשחיטה ובמיוחד למלים וכמעט שלא נשחט.
ואם הקשבתם למלים, שמעתם וודאי ברקע את דרך כתיבתו של עגנון הסופר. אבל, רש"י לא העתיק
מעגנון וגם עגנון לא העתיק בסיפוריו את רש"י, אבל, עגנון משחר ילדותו למד רש"י חשב רש"י והרגיש רש"י -
וממילא זה התבטא בשפת הספרים שכתב.
ורש"י נסמך על מדרש )פרקי דר"א פרק לא'(: "וכששב אברהם מהר המוריה חרה אפו של סמאל
שראה שלא עלתה בידו תאוות לבו לבטל קרבנו של אברהם אבינו, מה עשה? הלך ואמר לשרה: הלא
שמעת מה נעשה אחר בעולם?, אמרה לו: לאו, אמר לה: לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו והקריבו על
גבי המזבח לעולה, התחילה שרה לבכות ומיללת שלשה יבבות כנגד שלשה תקיעות שלשה יבבות יללות
כנגד שלשה יבבות, ופרחה נשמתה ומתה, ובא אברהם ומצאה שמתה, ומהיכן בא? מהר המוריה,
שנאמר: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" "
וראיתי במדרש הגדול של גוגל GOOGLE דבר תורה משלים למדרש הזה:
דומה ששרה היא זו שבפועל נעקדת, היא זו המשלמת את מחיר הצו "קח נא את בנך יחידך והעלהו
לעולה"
ואם כך עלינו לשאול: נאמר הרי שאלוקים ניסה את אברהם, ולמה נענשה שרה?
ועוד צריך לשאול: למה העקידה נצרבה בתודעתנו כעקדת יצחק? יצחק הרי המשיך וחי לאחר העקידה
ונשא אשה והוליד בנים!
מהמדרש הזה השתמע כי אברהם היה שלם או השלים עם המשימה האלוקית להקריב בנו, ויתרה מכך,
בתום האירוע הוא ממשיך למקום אחר ואינו מזדרז לחזור לאוהלה של שרה ולבשר לה כי עמד בניסיון ויצא
שלם ברוחו ושלם בביתו. ואילו שרה אימנו מתה מהחשש, ואולי נרמז מהסמיכות שאי התייחסותו של אברהם
לרגישותה ולאהבת האם של שרה תרמה חלילה לפטירתה? והעניין באופן טבעי מעלה תהיות רבות.
ונשאל תחילה באם ד' ניסה את אברהם מה היה היחדיו בהליכה הזו? האם העוקד והנעקד היו כה
שלמים עם הרעיון עד שרק היחד מסביר את האירוע לקראתו הלכו? ואם כך, למה נאמר יחדיו כשיצחק שואל
"איה השה לעולה?" והרי אברהם יודע שיצחק הקורבן!
ועוד, האם זה לא מוזר כי אברהם חס על אנשי סדום החוטאים ואינו חס על בנו?
ומסתמן שאברהם עמד בניסיון כיוון שידע שזה ניסיון וידע והיה בטוח שישמע
את הקול המרגיע של "אל תשלח את ידך אל הנער".
ואם כך, האם הניסיון הזה מלמד על השתלבותו של אברהם במרחב, אבל בדרך חדשה?
ואשלים בשאלה כוללת: האם הפרשה המפורטת העוסקת בעקידה עניינה בניסיון חד צדדי, כמקרא -
המפורש שהקב'ה ניסה את אברהם? ואולי עלינו להרחיב את מרכיבי הניסוי וללמוד כי הקב'ה בחן את אמונת
אברהם, ואברהם ויצחק בנו, בחנו את יחסו של הקב'ה לאמונתם?
42
שהרי מהתקציר שהתחלתי בו ברור שאברהם נמצא כבר כמה שנים בארץ כנען, ואנשי המקום רואים בו
אחד משלהם והרי אצלם עניין הקרבת הבנים היה עניין שבשגרה! ועל רקע הסביבה החדשה והמאתגרת, -
ולנוכח מסירות הנפש הגדולה ששכניהם נהגו, מה יכלה להיות תגובתם של אברהם ובנו שנולד כאן? הילכו
יחדיו לעשות כמותם? או הלכו יחדיו כדי להראות לסביבה החדשה שד' אינו חפץ בקורבנות אדם והאיל לעולה
הוא הקורבן הראוי באמונת היחיד של אברהם.
ומהמקרא למדנו שיצחק, שהיה הצעיר יותר, לא חיכה בסבלנות לתשובת הבורא, וכבר בדרך שאל "איה
השה לעולה?" ואילו אברהם, שאמונתו הייתה מבוססת יותר, הוא שהרגיעו באומרו "אלוקים יראה לנו השה
בני".
מי שלא הייתה בסוד הזה הייתה שרה, שנשמתה פרחה למשמע העקידה והיא מתה. אברהם בא
לבכותה ולהטמינה בארץ כנען, לאחר שעבר את מבחן הקבלה כאן, כשניסה להקריב את בנו מתוך ידיעה
שאלוקיו, בניגוד לאלילי כנען, לא נזקק לקורבן אדם.
והסמיכות לפיכך בין פרשת העקידה לפרשת קבורתה של שרה רומז שמשפחתו של אברהם התערתה
בארץ בהיותו מוכן כמו יושבי המקום להקריב בנו, ומאידך, יושבי המקום מאזרחים אותו במכירת חלקת שדה -
לקבור את מתו, לישיבת קבע בארץ הקשה הזו.
ואנחנו נשארים עם השאלה למה זה עקידת יצחק ולא עקידת שרה? ולצערנו מי שחי בארץ הזו יודע כי
בכל המלחמות בהם נהרגים אנשים צעירים, לאחר שנפגעו ונטמנו באדמת בית העלמין, כפי ששרה נטמנה
במערת המכפלה בני המשפחה שנעקדים יום יום אלה האימהות והאבות שנותרו בחיים ושנפשם לא תתרפא -
לעולם.
ועוד, עיון בהתנהלותו וחייו של יצחק כמתואר במקרא, כולל התנהגותו הפסיבית, חולשת הראיה וחולשת
הדעת, יותר מרומזות כי אובדנה של אמו הותירה את יצחק הלום תוצאת עקידה עד סוף ימיו. -
לאחר הפירוש הזה אני גם מודע לגלוריפיקציה המצערת של העקידה ומשמעותיה האימוניות והלאומיות.
אני מודע לאלפי היהודים שהקריבו עצמם כדי שחלילה לא יאבדו את זהותם הדתית. אלה התבססו אומנם על
עקידת יצחק, אבל, לאחר שהעקידה עברה, כדרכם של עניינים רבים אחרים במקרא, את גלגולם הפרשנים,
ויצאו מכלל תורה שבכתב אחוזים ונטועים בהיסטוריה המקומית כאן בארץ ישראל, והועתקו דרך המדרשים
לחיי היהודים בארצות אליהם נדדו, לבבל ותימן, אלכסנדריה ורומא, ולמקומות רבים אחרים בהם יהודים נאחזו
והמשיכו בעמידה עיקשת ובלתי נתפסת כמעט להמשיך ולחיות כיהודים, גם במחיר הקרבת חייהם וחיי בניהם
על קידוש השם. וזאת לזכור כי לא מדובר במעשי הנצורים במצדה שם המוות בידי עצמם נראה כנוח יותר -
מזה שהיה צפוי להם בידי הרומים האכזריים ש"התייבשו" חודשים קודם לרגלי המצדה.
ונחזור לבחון את אברהם לא כיהודי שחי במגנצא או בקהילה אחרת במסעי הצלב, או כיהודי ספרדי -
בברצלונה בשנת 1391 . אירועים מפורסמים אלה היו רק קצות הקרחונים הבולטים היסטורית על רקע של אין
סוף אירועים בלתי ידועים שמהם שרדו יהודים לאורך הדורות. ואין זה פלא, אלא זה פלא פלאים! והעמידה
שלהם בניסיונות מסבירה אולי את ההצטברות האבולוציונית של גני השרידות הרבים שמקיימים אותנו.
43
לאחר שהעברתי גרסה מוקדמת של הגיליון לחברים העיר לי ד"ר יורי לשם בעניין סודו של אבן
עזרא:
מקובל לומר שסודו של האבן עזרא בפסוק "הכנעני אז בארץ" קשור ל"סוד השנים עשר" )דברים א, ב( - -
אלה שנים עשר הפסוקים האחרונים שבתורה, בהם מסופר על מותו של משה )תיקון של י. בשיא וראה
להלן(, והכתוב לכאורה נכתב ע"י עורך מאוחר ולא ע"י המספר בעצמו )ניצני הגישה הביקורתית של נוסח
המקרא(.
הרחיב על כך יונתן בשיא, שהיה מנכ"ל משרד החקלאות בעבר וכעת יו"ר חברת "מהדרין", ואשר בצד
עיסוקיו הכלכליים הרבים מצא לאחרונה זמן לערוך ולפרסם מהדורה חדשה של פרושי ש.ד. לוצאטו
לתורה. וכך כתב:
משהו לגבי אבן עזרא כתבת שאינך יודע מה סודו? אגלה לך: "והכנעני אז בארץ" יוצר קושי גדול, שכן -
המשמעות היא שהכותב נמצא בתקופה שבה הכנעני כבר איננו בארץ! כלומר: אז הוא היה בארץ והיום
כבר לא. אמור מעתה: המשפט הזה לא נכתב ע"י משה, שהרי בכניסת ב"י לארץ ישראל, הכנעני עדיין
בארץ. ראב"ע מפרט זאת יותר בספר דברים פרק א' פסוק א', בו הוא מזכיר ששה מקומות כאלה. למשל:
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" משמעו שהכותב נמצא בארץ ישראל -
המערבית! על דברי אבן עזרא האלה ביסס שפינוזה את ספרו, המניח שעזרא הסופר כתב את התורה -
וראה את דברי שד"ל היוצאים שם )בדברים( בשצף קצף נגד שפינוזה. ואכמ"ל.
ובתשובה ליורי לשם וליונתן בשיא )מ. בר יוסף( – -
ראשית תודה רבה על שתיקנתם בעניין סודו של אבן עזרא.
חשבתי שדרכם של סודות שיש להם חדרים וסניפים נסתרים נוספים, ונדמה לי כי באמירה "והכנעני אז בארץ"
טמון גם סוד הקשר בין הכנענים לבין תרבות ישראל, הבולט בחגי ישראל, בשפה ובכתב. אולי גם בהיותנו
מכונים "עבריים" יש יסוד כנעני מסוים שהרי הכנענים צמחו כאן ונדדו מכאן ויסדו את קרטגו ואת איספניה,
שלדעת חבר ספרדי מקור השם ESPANA במילה שפן שמצאו שם, והם המשיכו בנדודים והגיעו לחופיה
המערביים של אפריקה.
הייתה להם גם תכונה נוספת השמורה עמנו והיא של סוכני תרבות שהרי האלפא ביתא היוונית המהווה את - -
היסוד לכל השפות האירופאיות היום, מקורה בכתב הכנעני פניקי שאימצו היוונים במאה השביעית -
לפנה"ס, כשלוש מאות שנים לאחר כתיבת לוח גזר.
אבל, לצורכי הפרשה נזקקתי למנהג נורא שאברהם ועם ישראל מאז עקר מליבו ולא נהג ככנענים -
אלה הטכסים בהם הובילו הכנענים פניקים את בניהם לתופת. היה זה מנהג אינפצידי שצמח כנראה -
כאמצעי אכזרי, אבל הכרחי, לצמצום ילודה באזור מוכה בצורות ורעב. לימים, המעשה הנורא הפך
אצלם מכורח לטכס דתי, שהמשיך עמם גם למקומות ותנאים בהם לא היה יותר צורך אובייקטיבי- -
ביולוגי בהרג ילדים.
על רקע מנהג כנעני נורא זה נראה לי כי פרשת העקידה רומזת לסוד שנסיונו של אברהם לא היה " "Double Blind Test , אלא, בחינה בעיניים פקוחות ובהליכה יחדיו של אמונה באל יחיד ואוהב שאין לו חפץ בקורבנות
אדם.
44
על ההיסטוריה של קבורת מהדרין בנתניה
מ. בר יוסף -
קרובה מנתניה נפטרה בשיבה טובה והובאה לקבורה בבית עלמין שנושא שם שנשמע לכאורה סמלי על גבול
הסרקסטי שיכון וותיקים. אף כי למען האמת הגאוגרפית בית העלמין נמצא בסמוך לשיכון הצריפים ששכן -
שם, החל משנת 1952 , ואילו שיכון הוותיקים, שהוקם כשלוש שנים קודם, נמצא כקילומטר צפונה יותר. שיכון
הצריפים היה מהמפוארים שהוקמו בשלהי דור המעברות. היו אלה מבני עץ שהובאו ישירות משוודיה דו – -
משפחתיים שקירות חדריהם היו מצופים מבפנים בשכבת מזוניט, קרטון נוקשה דמוי פורמיקה, שלאחר
שנצבעה בלבן דמתה לקיר מסויד היום. כילדים עקבנו בקנאה אחר מלאכת הבנאים, ומעודפי המזוניט,
המסמרים והקרשים שהושארו לאחר השלמת המבנים ניגרנו יחד עם קבוצת נערים משיכון הוותיקים את
שולחן הפינג פונג הכמעט תקני הראשון עליו התאמנו במשך עונה שלמה עד שנקלטנו כשחקנים חובבים -
במועדון מסודר בעיר.
סופר שלתושבי הצריפים שהוקמו במהירות שיא של כמה שבועות הייתה זכות מיוחדת לקבל תנאי
מעברה דה לוקס רובם הועברו לשם באישון לילה ממעברת עמישב, ליד פג'ה , פתח תקווה היום. ועוד סופר - -
שרובם היו קומוניסטים יוצאי עירק, שגם לאחר שהגיעו לארץ המשיכו בקשריהם עם הקומוניסטים העירקיים
מהעבר באמצעות אנשי קשר מסתננים ירדניים שנשלחו על ידי המפלגה הקומוניסטית הירדנית א דסטור - - -
שהיו עוברים את הגבול הקרוב למעברת עמישב ומחליפים מסרים. שירותי הביטחון הבינו את הסיכון וניתקו
את הקשרים על ידי העברתם לתנאי מעברה דה לוקס שאפילו קומוניסטים אדוקים לא יכלו לסרב. -
לימים, מדרום לשיכון הצריפים הוקם בית העלמין שנקרא, כאמור, ולא באופן סמלי, "וותיקים" וכך גם -
"המהדרין". דבר אין לו עם כשרויות מהדרין ונקרא כך בגלל סיבה פשוטה כיוון שהמתים מתרבים בקצב -
שמלטוס חזה לגבי החיים, והשטחים שהוקצו מלכתחילה לא הדביקו את קצב הנטמנים שם, נאלצה החברת
קדישא המקומית לרכוש שטח קרקע חדש מחוכרי המקום חברת מהדרין. ומאז זוכים הטמונים שם לבית –
עלמין מהדרין.
והגיע הזמן שעם ישראל החפץ בכך ימשיך לחיות על כשרות מהדרין כרצונו אך ישנה מהנוהג הקיים
לטמון הנפטרים בסמיכות קרובה לישובים בהם חיו נוהג שהוא אומנם נוח לשארים, אך חסרונו שהוא מכלה -
את שטחי הקרקע המוגבלים בארצנו הקטנה. איני יודע כיצד ממשיכים לחיות לעד, אבל, יש כמה וכמה דרכים
להפסיק את מילוי אדמות החמרה ובמקרה של בית העלמין בנתניה אדמת הנזז, במצבות חדשות. - -
הפשוטה שבהן היא שיטת בית שערים, שהייתה פעילה כאן בתקופת המשנה והתלמוד. באמצעי החציבה
והתחבורה היום ניתן היה להפריח באמצעות המתים את אזור שדה בוקר ולהפכו לאתר קבורה לאומי שהיה
מחיה את הנגב בגנים מושקים ובעצים פורחים. ועד שזה יקרה איחולי לקוראים שימשיכו לחיות בנחת
ובריאות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה