גמלה-עט גליון מס' 34

גמלה-עט

עיתון  אינטר-עטי

 של גמלאי היום ומחר

פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש  ולקוראים חפצי דעת

הקוראים מוזמנים  להוסיף מידע באם חסר  ולתקן את  השגוי  והכל במידה ושפה מתוקנת

להסרה מרשימת התפוצה נא לשלוח מייל לעורך.

חג אורים, חג זית שמן וחנוכה שמח!

על הקשר שבין חנוכה לחגי הטבע והחקלאות הקדומים בארץ ראו

גמלה-עט גיליון 25

גיליון מספר 34

בעריכת משה בר-יוסף

‏‏2015–12–14

מה בגיליון? 

שער המים והטפטוף

יצחק בר-זכאי , אודי צור  ונתי ברק  מרחיבים בנושא

אמנון נבון - השקיה בטפטוף (שיטת בלאס) מתוך הספר "ערבה אין קץ"

שמחה בלאס -1962 - תזכיר - השקאה תת קרקעית

שער ההדברה הביולוגית

יצחק בר-זכאי - תוספת קצרה  לרשימתו של יורם רסלר

איתמר גלזר וצביקה מנדל - שילוב נמטודות אנטומופתוגניות בממשק ההדברה של מזיקים בישראל: החשיבות, הסיכויים והמכשולים על הדרך 

יוסי הרשנהורן - אתגרי ההדברה הביולוגית של עשבים רעים

שער סדר היום והסיפור

אביטל ישראלי ובר-יוסף - בעקבות פוסט  על"נשיאה בנטל"

נעמן כהן - פרק מספרו של חיים ישראל פרל - בצל העצים, בצל הלהבות

מ. בר-יוסף - בין הסיפור של פרל - למקרהו העצוב של רוברט מקסוול

שער המים והטפטוף

יצחק בר-זכאי העביר את  המכתב הבא:

מצורפת תוספת לסאגה הבלתי נגמרת מי המציא את הטפטוף. בכתב העת "יבול שיא" בו אני משמש כסגן העורך נתנו במה חלקית לנושא זה ובתגובה קבלנו בין השאר את התייחסותו של  אמנון נבון המצורפת  בהמשך. לגבי ניסיונך להוציא שמות היסטוריים מנטפים אוסיף כי דווקא נוכח העובדה שהם שהמליצו על רפי מהודר כמועמד להדלקת המשואה בערב יום העצמאות, הם קבעו עמדה בנושא ולא "יפלילו" עצמם בשמות נוספים. הסיפור על רפי מהודר הוא מעניין כשלעצמו וניתן לכך הד בתקשורת.

בתשובה ליצחק (מ. בר-יוסף):

חלקים  מתוכן מכתבו של נבון הוזכרו בגיליונות קודמים וחלקו נכלל גם במכתב של אמנון גרינברג מיוטבתה.  בכל מצב, תרומתו החשובה של מדליק המשואה, מר רפי מהודר, אינה בהמצאת הטפטוף אלא בשכלול הטפטפות שהוא נושא ללא ספק בעל חשיבות גדולה. וכשם שאין לזלזל בבעלי רעיונות, כך גם ואף ביתר שאת, צריך לשאת על כפיים ממציאים ומשפרים המאפשרים מסחורם של טכנולוגיות שמעורב בהם IP,  כי ללא פטנטים הסינים וארצות אחרות היו מזמן דוחקות את המשך פעילות נטפים. לפטנט שפקע אין מלבד נוסטלגיה כל משמעות כלכלית ולכן חייבים כל הזמן להתמיד ולשכלל - ואני מבין כי מהודר טוב בכך.

אודי צור, אשר עבד בנטפים במשך 25 שנים, זוכר לחברה את זכויותיה הרבות בקידום טכנולוגיית הטפטוף והפצתה בעולם. הוא ונתי ברק מחצרים העבירו לי את כתובת האתר בו ניתן למצוא מידע רב ומעניין על חברי המשק והממציאים והמפתחים של טכנולוגית הטפטוף -http://www.netafimlegacy.com/people

נתי ברק הוסיף: המעט שאני יכול לספר, מנקודת המבט שלי, הוא שהיו ניסיונות בתחום של השקיה בנפחים קטנים כבר בימים קדומים, אם בדרך של חרסים פורוסיביים, ואפילו שמעתי תיאוריה האומרת כי "תלוליות הענבים" של הנבטים בנגב צברו טל בלילה אשר טפטף אל שתילי הענבים.

הפטנט הראשון שנרשם על משהו דמוי טפטוף ולי ידוע עליו היה ב 1874 בקליפורניה, על ידי נחמיה קלארק. מאוחר יותר, ב 1956, רשם מהנדס בשם לודוויג בלאס (לדעתו כנראה אין קשר משפחתי - נושא ראוי לבדיקה) פטנט דומה. את הסיפור של שמחה בלאס שמעתי מפיו. הוא הגיע אל הרעיון בעקבות ביקור אצל חברו אברהם לובזובסקי בחדרה, שם ראה שורת עצים וביניהם עץ אחד גדול מהשאר, בשל טפטוף מצינור לידו. כאמור שמעתי את הסיפור מבלאס, לא נכחתי בפגישה בחדרה, שהייתה מספר שנים לפני שנולדתי...

מאוחר יותר התקשרנו עם המהנדס רפי מהודר, אשר המציא ופיתח את טפטפות הדור הבא של נטפים, ששינו את צורת הזרימה ומונעות סתימת הטפטפות גם לאחר שנים רבות - שיפור שתרומתו  להפצת רעיון הטפטוף היה משמעותי ביותר.

והטפטוף אכן משנה את פני החקלאות בעולם - אם זה חוואים גדולים בקליפורניה ובטקסס, ואם זה חקלאים קשי יום בחלקות זעירות בהודו או באתיופיה. זוהי בשורה אמיתית שיצאה מקיבוץ חצרים שבנגב, ותרומתם של יהודה זוהר וחבריו בשה"מ ובמשרד החקלאות הייתה אף היא משמעותית וחיונית.

וחזרה למכתבו של בר-זכאי:

עם היוודע דבר זכייתו של רפי מהודר בהדלקת משואה בערב יום העצמאות הקרוב, הגיעו למערכת "יבול שיא" פניות של קוראים שהעלו ספקות לגבי פריצת הדרך שבתרומתו בתחום  הטפטוף. זו אינה הפעם הראשונה לטוענים שיש כמה אבות לפיתוח שיטה זו.

להלן מכתבו של אמנון נבון מעין יהב בצרוף פרק מספר "ערבה אין קץ" שהיה שותף בעריכתו:

מן הראוי לציין שבלאס, שהיה מתכנן של מפעלי מים בכל רחבי הארץ במשך עשרות שנים לפני קום המדינה ולאחר שקמה, היה למים מה שרוטנברג היה לחשמל, ואולי הרבה יותר (למרות שעובדי מקורות לא זכו למים חינם.....), ואף על פי כן לא זכה להנצחה ראויה (אולי בגלל שעזב את שירות המדינה בטריקת דלת תוך הטחת ביקורת קשה בספיר ואשכול). לכן, חשוב להזכיר היום את תרומתו הגדולה לישראל ולאנושות כולה, כאשר מדי פעם צץ איזה אבא חדש לשיטת ההשקיה בטפטוף, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו של המהנדס רפי מהודר בהמצאת טפטפות יעילות יותר עבור ביח"ר "נטפים".

-----------------------------------------------------------------------------------------

השקיה בטפטוף (שיטת בלאס) מתוך הספר "ערבה אין קץ"

אמנון נבון - חקלאי בעין יהב

כבר לאחר מלחמת העולם השנייה נעשו באנגליה ניסיונות בהשקאה בטפטוף לשם הורדת הלחות בחממות שבהן לא ניתן היה להשקות בדרך אחרת. ההשקיה נעשתה ע"י ניקוב צינורות בחורים גדולים יחסית והשקיה בלחץ מים נמוך. שיטה זו הייתה ייעודית לשטחי חממות קטנים ומפולסים ולא התאימה לשימושים אחרים ולכן לא התפתחה. בתחילת שנות ה-60 פנה מהנדס המים שמחה בלאס, לאחר שיצא לגימלאות, לגורמים שונים העוסקים בחקלאות וניסה לעניין אותם בשיטת השקיה חדשה – השקיה תת קרקעית בטפטפות.   שמחה בלאס, היה המהנדס הראשי של חב' מקורות בשנות ה-50, יוזם ומתכנן המוביל הארצי, תכנן מפעלי מים רבים בארץ, לפני קום המדינה ואחריה, הקים את תה"ל והיה מנהלה הראשון.  מן הראוי לציין שבאותו זמן עסק גם יעקב מוטס בפיתוח שיטה דומה שפיתוחה לא הגיע לידי מימוש מסחרי.  הרעיון צץ במוחו של בלאס כ- 30 שנה קודם לכן, כשראה בגנו של חבר עץ אחד בתוך שדרה, שצמח לתלפיות מנזילה קטנטנה של מים בצינור ברזל שהיה טמון מתחת לעץ.

באותם ימים, מערכות המים היו עשויות מצינורות ברזל יקרים ובלתי גמישים. שיטות ההשקיה העיקריות שהיו נהוגות בחקלאות היו הַמטרה, הצפה והשקיה בתלמים. שיטות אלה היו בזבזניות במים, כרוכות בעבודה מרובה ובלתי יעילות לצמחים. היו משקים (בהתאם לעונה) אחת ל-14-7 יום. לאחר כל השקיה הקרקע הייתה רוויה ובלתי מאווררת ולקראת ההשקיה הבאה, הייתה יבשה מדי. הקרקע הייתה מתהדקת ובגלל הבוץ היה קושי להיכנס אחרי ההשקיה לביצוע עבודות בשטח וכמובן לכניסת טרקטור וכלי עיבוד,. כמו כן היה צורך מדי פעם, לקלטר בין הצמחים לצורך אוורור הקרקע. בגידולי שורה גבוהים, כמו עגבניות בהדליה, היה עיבוד זה נעשה באמצעות בהמת עבודה. הצפת השטח, או המטרה, גרמו לעליית הלחות והרטבת הנוף, דבר שהביא לריבוי במחלות עלים. רעיון הטפטוף פרח ממוחו של בלאס ולא הגיע לכלל מימוש, עד שסוף שנות ה-50 הופיעו בשוק צינורות הפלסטיק. צינורות אלו היו זולים, חלקם בקוטרים זעירים, גמישים ונוחים לתפעול וניתן היה להרכיב עליהם בקלות אביזרים שונים. בלאס נזכר ברעיון הישן והחליט לנסות להגשימו.

לבלאס לא היה ידע בחקלאות. כמהנדס מים בכיר שהיה בקי בכל בעיות המים של ישראל הוא ראה בשיטתו מכשיר רב חשיבות בחיסכון במים. מרבית שטחי החקלאות הארץ היו פרדסים ובלאס חשב על החיסכון הגדול במטעים. האמת ניתנה להיאמר שבלאס עצמו לא ידע עד כמה גאוני היה הרעיון שהגה וכאמור נתקל בספקנות רבה ע"י מרבית המומחים. שמחה בלאס, ביחד עם בנו ישעיהו, הציבו במחסן כלשהו מכונה שבה יצרו טפטפות. קשה היה להם למצוא קונים. בלאס שכנע חקלאים שונים לנסות את שיטתו במטעיהם והתאמץ למצוא מימון לכך. בחלק מהמקרים היו תקלות טכניות, או שהנוטעים עצמם לא האמינו בשיטה וזנחו אותה. יש לזכור שבמטעים לוקח זמן רב מהתקנת המערכת ועד קבלת התוצאות. ברוב המקרים לא היה ליווי אגרונומי מקצועי לבחינת התוצאות.

ב-1961 הציבו בלאס ובנו חלקת תצפית קטנה בת דונם וחצי של עגבניות בקיבוץ עין גדי. עד אותה עת כל הניסיונות נערכו במטעים וכאמור במטעים זמן רב עד שרואים תוצאות. בירקות ניתן לראות תוצאות תוך מספר חודשים. ואכן העגבניות בעין-גדי התפתחו יפה והניבו יבול רב, אולם ההצלחה לא שכנעה את הממסד החקלאי. בשלב מסוים, נרתם לרעיון האגרונום יהודה זוהר, איש שירות השדה של משרד החקלאות בנגב. יהודה זוהר, בניגוד לרבים, האמין בשיטה. הוא שכנע את אנשי הסוכנות-היהודית (שהייתה בעלת המאה ובעלת הדעה בהתיישבות הצעירה) לבדוק את הרעיון ביישובי הערבה, עין-יהב יוטבתה ובנאות הכיכר. לעין יהב נשלח מטעם הסוכנות אגרונום צעיר שיבצע את הניסוי ויעקוב אחריו. נרכשו מבלאס צינורות וטפטפות לחלקת ניסיון של עגבניות בת שלושה דונם. מותר לציין, שגם אנשי עין-יהב לא האמינו בשיטה, לא יצאו מגדרם כדי לסייע בניסוי ולא התעניינו במיוחד במה שהתרחש בחלקה הניסיונית.

יום אחד בא האגרונום למרכז-המשק ואמר לו שצריך לקטוף בחלקת הניסוי. עגבניות, ערכן היה כזהב באותם ימים, ולצורך הקטיף ניתנה לו כל העזרה הדרושה. למרבית הפלא, כמות העגבניות שנקטפה בחלקה זו כבר בקטיף הראשון, הייתה גדולה במיוחד. איכותן וגודלן של העגבניות היו מרשימים. עד סוף העונה היה היבול לדונם בחלקה הניסיונית, גבוה פי שלושה ויותר מאשר בחלקה שהושקתה בהמטרה. גם השיחים היו בריאים יותר ומחלות העלים כמעט ולא תקפו אותן. גם בניסיונות שנערכו בנאות הכיכר וביוטבתה התקבלו תוצאות דומות. מכאן הדרך הייתה קצרה: תוך זמן קצר העבירו, כמעט את כל הגידולים בערבה, לשיטה זו ומכאן התפשטה השיטה גם לאזורים אחרים בארץ ולעולם כולו.  בניסיונות הראשונים הטמינו את הצינורות והטפטפות הצמודות אליהם בעומק של כ-15 ס"מ בתוך האדמה, ובסוף הגידול היה צורך להוציאם. במשך הזמן נסתמו הטפטפות ע"י שרשי הצמחים. באופן מקרי נמצא, שהנחת הטפטפות על פני הקרקע, נתנה אותן תוצאות אך ללא סתימות, והייתה יותר נוחה בהרכבה ובפירוק .

שיטת ההשקיה בטפטוף הנה אחת המהפכות הגדולות ביותר שידעה החקלאות משחר ההיסטוריה, ואולי הגדולה מכולן. הכפלת והשלשת יבולים, הפחתה במחלות הנגרמות ע"י פטריות, הקלה בעבודת ההשקיה ואפשרות למתן דשן ביחד עם מנת ההשקיה, חסכון במים ביחס לשיטות השקיה אחרות, שבהן היו מים רבים מתנדפים לאוויר והיו מרטיבים גם שטחי קרקע בהם אין כלל שורשים, ויכולת לנצל קרקעות בעיתיות ומלוחות שעד לפיתוח שיטה זו נחשבו לבלתי ראויות לעיבוד. כמו כן, התברר כי ניתן להשקות בשיטה זו גידולים רגישים במים מליחים.

כל היתרונות שמניתי ועוד כמה שפסחתי עליהם – טמונים בשיטה גאונית זו. דומני כי מאז החל האדם לעסוק בחקלאות – לא הייתה קפיצה שכזו ובזמן כה קצר . 

להלן התזכיר של בלאס אודות הטפטוף: 

שער ההדברה הביולוגית

בספר מקסים של מר שלוש על סבו אפלבאום, איש העלייה הראשונה שניתן לקרוא באינטרנט, מצאתי ידיעה מתחילת המאה הקודמת, הקשורה לפרק הראשון בנושא ההדברה הביולוגית של מזיקי ההדרים, שכתב  ד"ר יורם רסלר בגיליון 33:

   יצחק בר-זכאי - תגובה למאמר של ד"ר יורם רסלר

ידידנו ד"ר יורם רסלר בכתבתו המעניינת על הדברה ביולוגית של מזיקי ההדרים שכח להזכיר את אחד הפרויקטים הגדולים של פרופ' סבירסקי במחצית שנות ה-70  שעניינו הדברה ביולוגית של כנימת הזית. מזיק זה הווה בעיה שגרתית  לכל אורך שנות גידול ההדרים בארץ, אך החל משנות ה-70 ואילך גברו נזקי הפייחת מהכנימה, דבר שפגע באיכות הפרי לייצוא ולשוק המקומי.

חוקרי הפקולטה לחקלאות, האנטומולוגים פרופ' דוד רוזן ז"ל וד"ר חגי פודולר ז"ל, לקחו על עצמם את לימוד דינמיקת האוכלוסין של כנימת הזית, וכפועל יוצא זכיתי לעשות את עבודת הגמר לתואר השני בנושא זה. פרופ' צביקה מנדל המשיך והרחיב בעבודת הדוקטורט שלו אצל אותם מנחים.

המסקנה המיידית מעבודותינו היתה כי האויבים הטבעיים של הכנימה שהיו בחסר הם גורם המפתח להתפרצויות הכנימה.  במקביל לכך, הכריז פרופ' אליהו סבירסקי ז"ל על "תכנית מחץ"  -CRASH PROGRAMM של יבוא ואקלום אויבים טבעיים. במסגרת זו - בשיתופו של ד"ר דני בלומברג, ייבדל לחיים ארוכים, והמכון להדברה ביולוגית - יובאו ארצה כ- 6 מינים חדשים של צרעות טפיליות לכנימת הזית. כמה שנים לאחר מכן, מתחילת שנות ה- 80, הכנימה כמעט ונעלמה מפרדסי ישראל הודות לפיזורם ואיקלומם של האויבים הטבעיים, ועד היום היא מהווה מזיק קוריוזי בפרדסים. זו קרויה הצלחה של הדברה ביולוגית קלאסית.

בתשובה ( מ. בר-יוסף):

 אכן נושא ההדברה הביולוגית של מזיקים טרם מוצה ואני מחכה לקבל רשימות שיעסקו בעבודות שנעשו בגידולים אחרים במחלקות האנטומולוגיה של מכון וולקני ובפקולטה לחקלאות .

פניתי לחברים ואני מקווה לפרסם פרקי ביוגרפיה של כמה מהחוקרים שעשו רבות בתחום ההדברה הביולוגית של חרקים  ופרסמו את המחקר האנטומולוגי הישראלי בעולם. להלן סיפורם המבטיח של נמטודות קוטלות חרקים, נושא שנחקר במכון וולקני מזה כרבע מאה ויותר. ללמדנו כי במחקר ביולוגי פרקי זמן של גרנטים (שלוש שנים)  אין בהם לעיתים קרובות ולמרות ההבטחות  כדי להשיג בדרך כלל פתרון מעשי לבעיה הנחקרת,  אך די בהם כדי לשכנע כי כדאי להמשיך ולהשקיע במימון הגרנט הבא.

*שילוב נמטודות אנטומופתוגניות בממשק ההדברה של מזיקים בישראל: החשיבות, הסיכויים והמכשולים על הדרך 

איתמר גלזר וצביקה מנדל

המחלקה לאנטומולוגיה ונמטולוגיה, המכון להגה"צ, מנהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני

*גרסה מוקדמת של הרשימה הזו פורסמה בעלון הנוטע

תקציר

הנמטודות האנטומופתוגניות הקוטלות חרקים  (נאק'ח) נבחנות כאמצעי ביולוגי להפחתת השימוש בחומרים כימיים. את הנאק'ח ניתן ליישם בשיטות שונות, כולל ריסוס עלוותי ובמערכות ההשקיה.  בעולם פועלות כבר חברות מסחריות  המייצרות תכשירים המבוססים על נאק'ח. בארץ מתבצע מחקר בנושא נאק'ח מזה כ-30 שנים,  והתקבלו בעשור האחרון תוצאות מבטיחות ביישומן כנגד זבלית המלדרה, הקפנודיס וחדקונית הדקל האדומה. היעד המרכזי של המחקר הינו לפתח תואריות שיותאמו למזיקי המטרה ולגבש פרוטוקולים ליישום יעיל של תכשירי נאק'ח.  

רקע

אתגר הקיימות האקולוגית הוא מהגדולים שחקלאות ישראל והעולם חייבים להציב  לעצמם. ישראל היא מהמדינות הצפופות ביותר בעולם, ובעלת חקלאות אינטנסיבית, תוך ניצול מקורות מים שונים כולל מים מותפלים ומושבים. כלומר, ההתמודדות עם פגעים בחקלאות בגלל הסמיכות לשטחים עירוניים ושילובה ביישובים כפריים שרבים בהם הפכו כבר לפרברים עירוניים. הסביבה החקלאית רוויה בחומרי הדברה - קוטלי פגעים סינטטיים. המדיניות של הפחתת השימוש בתכשירי הדברה מלווה את העשייה החקלאית שנים רבות.  למרבה הצער היא מונעת במידה רבה מלחץ חיצוני בינלאומי, במסגרת הסכמים ואמנות יותר מאשר הטמעת החשיבות של סביבה בריאה.

תחליפי חומרי ההדברה הסינטטיים רבים, אך רובם פחות יעילים מתכשירי ההדברה הכימיים.  האויבים הטבעיים - שימושם מוגבל למינים ספורים של חרקים בגידולים ספורים. בין הגורמים לכך: עלות גבוהה, שיווק מסורבל (בהשוואה לאלטרנטיבה הכימית), וקושי לשלב אויבים טבעיים לצד תכשירי הדברה כימיים בממשק הגידול.  לאויבים טבעיים מבין פרוקי הרגליים (חרקים ואקריות)  טווח מוגבל של מיני מזיקים המתאימים להדברה בעזרתם, בדרך כלל רק מין אחד או שניים של מיני מזיקים הם היעד.  נמטודות אנטומופתוגניות מהוות אויבים טבעיים של מזיקים. קבוצה זו 'מתגברת' על כמה מהמכשולים העיקריים העומדים בפני אויבים טבעיים אחרים. הנמטודות מתאימות להדברה של מיני מזיקים רבים, גם מסדרות חרקים שונות.  בשונה מתכשירי הדברה כימיים, השימוש בנמטודות אינו משפיע לרעה על האויבים הטבעיים של מזיקי המטרה.  יישום הנמטודות דומה במידה רבה לזה של תכשירי ההדברה הכימיים. הנמטודות הן כיום מוצרי מדף ששיווקם ואחסונם הלך והשתכלל בעשורי השנים האחרונים.  

במסגרת זו אנחנו סוקרים בקצרה את הנעשה בישראל בכל הקשור לשימוש בנמטודות קוטלות חרקים. אנו מבקשים להצביע על האפשרויות הגלומות בשימוש באמצעי זה, ולעמוד  על המחקר והפיתוח הנדרשים על מנת לקדם ולהרחיב את השימוש בנמטודות להדברת מזיקים.

מי הן נמטודות אנטומופתוגניות ?

נמטודות אנטומופתוגניות תוקפות חרקים שמשמשות זה מכבר להדברת חרקים מזיקים בחקלאות (Ehlers , 2003, 2007), במיוחד אלו השוכנים חלק ממחזור חייהם בקרקע. לנמטודות אלו דרגת "זחל תוקף" (Infective juvenile) (להלן ז"ת).  לז"ת יכולת לנוע בקרקע ולאתר חרק פונדקאי לחדור ולתוכו ולהמיתו באמצעות החדרת חיידק סימביוטי, הנישא בתוכו, לגוף החרק (פרוט התהליך הפתוגני ויחסי הגומלין הסימביוטיים ראו בסעיף נפרד). הז"ת מותאם לשרוד בקרקע תקופה ארוכה ובתנאי עקה, וזאת בשל חומרי התשמורת שבגופו והקוטיקולה העבה שהוא עוטה (Dowds and Peters, 2002). יכולתם של הז"ת לחדור באופן אקטיבי לחרק, לנטרל את המערכת החיסונית ולהפריש חיידק קטלני לגופו, שאינו ייחודי למין חרק מסוים, היא המאפשרת לנמטודות  לקטול מגוון רחב של מיני חרקים ועל פי רוב גם להתרבות בתוכם. אוכלוסיית החיידק הסימביוטי המתרבה בגוף החרק המותקף היא למעשה  מקור המזון לנמטודות. היות והחיידק אינו בררן, ניתן לגדלו על גבי מצע מלאכותי פשוט וזול.  תכונה זו היא הבסיס לפיתוח של שיטות גידול המוני של הנמטודות האנטומופתוגניות על גבי החיידקים הנ"ל. יכולת הריבוי המלאכותי בהיקף רחב ויעילותן כנגד מגוון חרקים אפשרו בעשור האחרון פיתוח מואץ של  הנמטודות  כמדביר ביולוגי יעיל.  גורם משמעותי נוסף שאפשר את הרחבה ניכרת בשימוש בנמטודות אנטומופתוגניות הינה העובדה שהשימוש בהן אינו מחייב רישוי בדומה לתכשיר הדברה כימי סינטטי - במונח המקובל  "Exception from registration",  במדינות מובילות בעולם (כמו ארה"ב, בקנדה ובמדינות רבות אירופה) (Ehlers,  2011). השימוש בעולם בתכשירים המבוססים על נמטודות אנטומופתוגניות  הולך ומתרחב . כיום השימוש בתכשירים אלו הוא שגרה בממשק ההדברה של מזיקי קרקע במגוון גידולים בארצות רבות (טבלה 1).   

תכשירי הדברה המבוססים  על נמטודות אנטומופתוגניות

מספר חברות, שהחשובות ביניהן E-nema  בגרמניה, Koppert בהולנד ו- BASF  באנגליה, מייצרות ומשווקות תכשירים המבוססים על נמטודות אנטומופתוגניות. הריבוי ההמוני של הנמטודות מתבצע במתססים (פרמנטורים) בנפחים של 60,000-100,000 ליטר. התהליך מתחיל באילוח המתסס בחיידקים הסימביוטיים ולאחר מכן בנמטודות. אחרי מספר דורות של התרבות במתססים עולה מאד צפיפות אוכלוסיית הנמטודות (150,000-200,000 פרטים לסמ"ק)  ונוצרים התנאים המשרים התפתחות של הזחלים התוקפים. אוכלוסיית הז"ת, בדומה לתהליך המתרחש בגוף החרק המותקף.   בשלב זה של התהליך ממצים פרטי הז"ת מתוך נוזל הגידול ואורזים לאחסון ושיווק. כושר ההשתמרות הז"ת  מאפשר לשווק את הפורמולציה המכילה אותו כאבקה רטיבה באריזות בגדלים שונים (בהתאם לשימוש). אריזות אלו נשמרות בקירור (4-8  מ"צ) -  כך חיי המדף של המוצר הנשמר על פי ההמלצות נע בין  2 ל 4 חודשים.  

כיצד מיישמים את תכשירי נמטודות אנטומופתוגניות

התכשיר בהמכיל את הז"ת מיישמים בשיטות מקובלות גם ביישום קוטלי פגעים כימיים, כגון: ריסוס, המטרה, הגמעה ישירה, או דרך מערכות הטפטוף. התכשיר נמהל במים ומיושם בדרך כלל לקרקע כנגד אותם שלבי התפתחות של החרק שנמצאים בסביבה הטבעית של הנמטודות. עם זאת תוארו יישומים של הנמטודות גם על פני הנוף (Glazer, 1992). במקרה זה מומלץ להוסיף חומרים שמעכבים תהליך ההתייבשות של הז"ת.

יכולת הז"ת לנוע אל מזיק המטרה באופן מכוון כטורף לכל דבר, כלומר, לתור ולבוא במגע עם הפונדקאי, מאפשרת יישום התכשיר בסביבת המזיק ללא צורך ביישום ישיר עליו. מיני נמטודות אנטומופתוגניות נבדלים בטקטיקת איתור הפונדקאי (Lewis 2002):  חלק מהמינים המכונים "משייטים" (Cruisers) תרים אחר הפונדקאי תוך תנועה במרחב הקרקע. לעומתם, מינים אחרים המכונים "אורבים" (Ambushers) מצויים במצב המתנה בסביבה מצומצמת בקרקע ותוקפים את החרק שעובר בקרבתם. "המשייטים" מיושמים בדרך כלל כנגד חרקים ישובים ואלו שנמצאים בעומק הקרקע (עד 30-40 ס"מ), כמו דרני זיבליות. לעומתם, "האורבים" מיושמים כנגד חרקים שנעים על-פני ובשכבות הקרקע העליונות, כמו זחלי עשים. בטבלה  1 ניתנת רשימה של חרקי המטרה נגדן מיושמות נמטודות באופן מסחרי בעולם.

טבלה  1: רשימת החרקים העיקריים והמדינות בהן מיושמות נמטודות אנטומופטוגניות באופן מסחרי

חרק המטרה	הגידול	אופן היישום	אזורים גיאוגרפיים בהם מתבצע היישום
חדקונית הדקל  Rhynchophorus ferrugineus	דקל קנארי ודקל תמר	כנגד הזחלים והגלמים בתוך גזע הדקל	אירופה, נסיכויות המפרץ
זבובי פטריות  Sciaridae	חממות לגידול פטריות מאכל	כנגד הרימות במצע הגידול	אירופה, ארה"ב, דרא"פ
זבליות  Scarabaeidae	דשאים	החדרה לקרקע כנגד דרגות ההתפתחות	אירופה, ארה"ב, אוסטרליה
תריפס הפרחים המערב Frankliniella occidentalis	חממות לגידול ירקות	כנגד דרגות הטרום גולם וגולם בקרקע	אירופה
חידקונית הגפן  Otiorhynchus sulcatus	משתלות ושטחי תות-שדה	בעיקר דרגות התפתחות צעירות בקרקע	אירופה, ארה"ב
עש התפוח  Carpocapsa pomonella	מטעי תפוחים	ריסוס על פני הגזע והענפים המרכזיים או בחגורה לחה מסביב לגזע	אירופה, ארה"ב
זחלי תינשמיות  Agrotis spp.	גדולים שונים	זחלים וגלמים בקרקע	אירופה וצפון אמריקה
טיפולתיים  (זבובי מנוף)                       Tipulidae	תירס, ירקות, עצי פרי	זחלים וגלמים בקרקע	אירופה וצפון אמריקה
עש האוכמנית   Chrysoteuchia topiaria	אוכמניות	זחלים וגלמים בקרקע	ארה"ב
ערצבים  Gryllotalpa gryllotalpa	גינות וירקות אורגניים	הגמעה לקרקע כנגד הזחלים והבוגרים	אירופה, ארה"ב
זבובים  נוברי עלים  Liriomyza spp.	ירקות חממה	ריסוס על פני הנוף בחממות	אירופה ואזור הים התיכון
עש נובר עלים  Tuta absoluta	ירקות	ריסוס על פי הנוף ובקרקע	אזור הים התיכון

מחקר של נמטודות אנטומופתוגניות בישראל ויישומו

המחקר על נמטודות אנטומופתוגניות ובחינת אפשרות שילובן במערך ההדברה בארץ החל במחצית שנות השמונים של המאה ה- 20 ביחידה לנמטולוגיה של מנהל המחקר החקלאי במרכז וולקני.  פרופ' עלי כהן ז"ל השכיל לראות את החשיבות הגלומה בקבוצה זו של אויבים טבעיים לחקלאות הישראלית. המחקר עסק אז בלימוד המינים ובתי גידול שלהם בישראל. בסקרים אלו נמצא שמיני נמטודות אלה נמצאים במגוון רחב של נישות אקולוגיות בישראל ובכלל זה גם בבתי גידול יובשניים  בנגב עד הגליל העליון (Glazer et al., 1991;  1993). אחד הספקות שעלו כבר אז נבע מכך שנמטודות פועלות בעיקר בבתי גידול לחים, ומכאן עלתה המחשבה שמינים או טיפוסים אקולוגיים שמתקיימים בבתי גידול יובשניים עשויים להתאים יותר כמדבירים מאשר אלו הפועלים באופן טבעי בבתי גידול לחים. בקו מחקר נוסף נבדקה רגישותם של מזיקים חשובים בחקלאות לנמטודות (ראה טבלה 2) ואף נערכו ניסויי שדה ראשונים לבחינת שימוש מעשי בנמטודות אנטומופתוגניות כתכשיר הדברה. הדחיפה הגדולה ליישום המסחרי של תכשירי נמטודה החל בעשור האחרון. זאת בשל הדחיפות למצוא חלופות תכשירי הדברה כימים שהוצאו משימוש וכן בעקבות מעורבותן של חברות מסחריות בשיווק תכשירים מתקדמים של  נמטודות אנטומופתוגניות ומעורבותן בדיקות תוצאות היישום.

השימוש בנמטודות אנטומופתוגניות בישראל

חרקי המטרה האולטימטיביים להדברה באמצעות נמטודות הם מיני מזיקים המתקיימים לפחות חלק ממחזור החיים בתווך בקרקע, או מרקם דמוי קרקע. לפיכך הבדיקות החלו בקבוצה זו של מזיקים, שיקולים שנלקחו בחשבון היו:  הדברה מוצלחת מוכחת קודמת של קבוצות מזיקים ספציפיות במקומות אחרים בעולם, החשיבות הכלכלית של המזיק ויעילות הפתרון הממשקי התחליפי. 

להלן שלוש דוגמאות:

א.    הזיבלית - המלדרה המטרידה) insanabilis      Maladera (matrida

זיבליות הן ממזיקי הקרקע הקשים בעולם. המינים המזיקים מצויים כל חייהם בקרקע  פרט לתקופה קצרה בה מעופפים הבוגרים שחיים תקופה קצרה במהלכה הם מזדווגים, מטילים ועוברים בין בתי הגידול. זבליות הן מטרה מוצלחת ליישום נמטודות אנטומופתוגניות בעולם  (Grewal et al., 2005). המלדרה המטרידה היא מין פולש מדרום מערב אסיה, שהופיע לראשונה בישראל ב- בסוף שנות ה-80 של המאה ה- 20.  אוכלסיית הזבלית הצטמצמה עם השנים אך נותרו מספר הגידולים הרגישים מאד לחיפושית - אגוזי אדמה ובטטות. בין השנים 2009 ל 2013 נערכו ניסויים רחבי היקף (יחידות של 5-7 דונם לטיפול) בשטחי גידול של אגוזי אדמה ובטטות בנגב. המטרה היתה לבחון את יעילות השימוש בתכשירים ובחינת שיטות יישום המתאימות (ריסוס, המטרה והצנעה). ההדברה באמצעות  הנמטודות הביא להפחתה של 80-90% בנזק שנגרם לאגוזי האדמה והשתווה ביעילותה להדברה באמצעות קוטלי חרקים סינטטיים. למעשה ניתן ליישם את הנמטודות באופן מסחרי למניעת נזקי חיפושית המלדרה באגוזי אדמה אך שימוש תכשירי הדברה עדין מועדף על ידי החקלאים, כנראה מפאת שיקולי עלות ופשטות ביישום.  

ב. קפנודיס האבל  Capnodis tenebrionis

קפנודיס האבל וקפנודיס השקדים הם מיני מזיקים מקומיים הגורמים לנזק עצום למטעי עצי פרי גלעיניים. הדברת הקפנודיס מבוססת על שימוש נמרץ בתכשירים חריפים. דווחה הצלחה של שימוש בנמטודות אנטומופתוגניות כנגד קפנודיס האבל בספרד. הדברה ידידותית של הקפנודיס היא אתגר קשה - כך לדוגמא, זחלי הקפנודיס חשופים לפגיעה ע"י הנמטודות בחלון הזדמנות צר לאחר הבקיעה, במהלך התנועה בקרקע ובשבועות הראשונים לאחר החדירה לשורש. מחקר מקיף בישראל להדברת הקפנודיס באמצעות נמטודות החל לפני כעשור.  בשנים האחרונות התבצעו ניסויי שדה שנערכו בחוות המטעים בעמק החולה וחוות מתתיהו בגליל העליון.  בניסויים אלה נבחנה האפשרות  למנוע איכלוס שורשי גלעיניים ע"י זחלי קפנודיס ואת הקטילה של הזחלים שהתבססו בתוך השורש. בניסויים אלו גם הושוותה  היעילות של מינים שונים של נמטודות. הניסויים טרם הסתיימו אבל הממצאים מבטיחים. יישום בהגמעה הביא בחלק מהמקרים להפחתה ניכרת 60-80% במספר הזחלים ובנזק.

ג. חדקונית הדקל האדומה Rhynchophorus ferrugineus

חדקונית הדקל האדומה מוצאה בדרום מזרח אסיה ומוכרת כמין פולש באיזורים רבים בעולם. היעד להדברה של החדקונית באמצעות נמטודות אנטומופתוגניות הם הזחלים וגלמים המתפתחים בגזע ובצוואר השורש של עצי דקל קנרי ודקל התמר. ניסויים בישראל ובספרד הראו שיישום נמטודות אמטומופתוגניות עשוי להוות פתרון יעיל. מהלכי יישום אלה כבר הביאו לריבוי והתאוששות של מאות דקלים בישראל, בעיקר דקלי נוי שאוכלסו ע"י החדקונית. כיום נערכים ניסויים להדברת המזיק הקשה במטעי תמרים. התקווה היא שתכשירי נמטודות אנטומופתוגניות יוכלו לשמש תחליף יעיל לתכשירי הדברה חריפים.

מה יידרש על מנת להנחיל את השימוש הנרחב בנמטודות אנטומופתוגניות בישראל? 

היעד המרכזי של המשך המחקר בארץ הינו לברר את  התואריות (פורמולציות) המתאימות ביותר למזיקי המטרה ולגבש את הפרוטוקולים הנדרשים ליישום יעיל של התכשירים  לשימוש יעיל על ידי החקלאים בהתאמה לסביבת הגידול. מהלכים אלו כוללים שיפר  התואריות להגנה על הנמטודות מהתייבשות.  המחקר מכוון גם לפתח תואריות שיאפשרו יישום של הנמטודות גם כנגד מזיקים על פני נוף הצמח. השגת יעד זה עשויה לפתוח עידן חדש בהדברת מזיקים בישראל. בשנים האחרונות במסגרת המחקר של יישום הנמטודות כנגד קפנודיס האבל (מחקר שמוביל ד"ר חיים ראובני) נצבר ניסיון רב של יישום הנמטודות באמצעות השקיה בטפטוף.  במקביל מוקדש מאמץ לאפיון הנמטודות במוצר והמינים המקומיים, ומאמץ לזהות מבין המינים המקומיים זנים עמידים לתנאי עקה (חום ויובש) והמבטאים אלימות מוגברת כנגד מזיקי המטרה בארץ.

על מנת להחדיר את הנמטודות כאמצעי הדברה יעיל וידידותי לחקלאי ישראל דרוש שיתוף פעולה בין כל הגורמים במערכת. בראש ובראשונה - החקלאים שילמדו להשתמש באמצעי ביולוגי זה באופן המיטבי, מערכת ההדרכה, חברות ההפצה של המוצר המיובא מחו"ל והמחקר התומך ומלווה את המערכת.

טבלה 2: רשימת החרקים המזיקים נגדם נבדקה אפשרות היישום של נמטודות עד כה בארץ. במעבדה נבדקת בדרך כלל רגישותן של דרגות התפתחות שונות של המזיק למגוון של זני נמטודות. בחממה  נבדקת אפשרות יישומן עם צמחי מודל ושלבי ההתפתחות הרגישים ביותר. בשדה נבדק היישום המיטבי מבחינת, מועד, מספר יישומים, ריכוזים אפקטיביים והישרדות/פעילות הנמטודות לאורך זמן.

המזיק	גידול	מעבדה	חממה	שדה
חיפושית המלדרה   Maladera insanabilis	אגוזי אדמה, בטטות	+	+	+
חיפושית תסיסה Nitidulidae	דקל תמר	+	+	+
ערצב Gryllotalpa gryllotalpa	ירקות שונים	+	+	+
פרודניה  Spodoptera littoralis	כותנה	+	+	+
זחל ורוד Pectinophora gossypiella	כותנה	+	+	+
הליוטיס Helicoverpa armigera	כותנה	+	+	+
עש תפוח Carpocapsa pomonella	תפוח	+	+	+
נובר התירס  Ostrinia nubilalis	תירס	+	+	+
מנהרן העורקים Liriomyza trifolii	ירקות	+	+
מנהרן החממות Liriomyza huidobrensis	ירקות	+
מנהדר Phyllocnistis citrella	הדרים	+	+
זבוב ים תיכון  Ceratitis capitata	הדרים	+	+
תריפס הפרחים המערבי          Frankliniella occidentalis	פלפל	+
זבובי פטריות    Sciaridae	פטריות מאכל	+	+	+
קפנודיס Capnodis tenebrionis	גלעיניים			+
קרציות  קשות Ixodidae או קרציות רכות Argasidae	כלבים ובקר	+	+
חדקונית הדקל האדומה          Rhynchophorus ferrugineus	דקל קנרי ותמר	+		+
קמחיות Pseudococcidae	תבלינים	+	+
תהלוכן האורן          Thaumetopooea wilkinsoni	אורן	+		+

התהליך הפתוגני של קטילת החרק ויחסי הגומלין הסמביוטיים בין הנמטודה לחיידק  

מחזור החיים של המטודה כולל ארבע דרגות התפתחות הזחל ודרגות הבוגר (זכר ונקבה).  שלב ה"זחל תוקף" הינו מקביל לדרגת הזחל השלישית במחזור ההתפתחות של הנמטודה. אברי חישה שנמצאים בראש דרגת הז"ת (ראה תמונה מס' 1) מאפשרים לו לאתר חרק פונדקאי, לנוע לעברו ולחדור לתוכו דרך פתחי הגוף הטבעיים (פה, אנוס ופתחי נשימה). הזחל התוקף חודר דרך ממברנות הגוף ומגיע לנוזל הגוף של החרק (ההמוצל), שם משחרר  הז"ת חיידק סימביוטי שנמצא באופן קבוע במערכת העיכול שלו. החיידק מתרבה בגוף החרק וקוטל אותו לתוך 24-48 שעות. לפני הפרשת החיידק להמוצל  משחרר הז"ת הפרשה חלבונית שמכילה רעלנים שמנטרלים את מערכת החיסון של החרק ובכך מאפשרים לחיידק להתבסס ולהתפתח ביתר קלות ומהירות. החיידק, מאידך, מפריש רעלנים ואנזימים שמפרקים את תוכן הגוף של החרק וכן ומונעים פלישה לגופת החרק של אורגניזמים אחרים מהקרקע (פטריות, חיידקים וכדו'). הנמטודות ניזונות מתוכן ההמוצל ומהחיידקים. הן משלימות מספר מחזורי חיים (לפחות 2-3) עד ליציאה של הז"א לחיפוש אחר פונדקאי חדש בקרקע (תמונה 1).

תמונה 1: סכמת אינפקטיביות 

================================================

ועוד על הדברה ביולוגית:

החלום, החזון והרצון לעצור את מרוץ השימוש בחומרי הדברה כימיים ולטפל במפגעים הפוקדים את ענפי הצומח והחי בדרך נקייה אינם מוגבלים יותר למזיקים ומשותפים גם לעשבים הרעים, שהדברתם הכימית כרוכה בנזקים סביבתיים ותברואתיים גדולים. מאידך, ללא הדברת העשבים הרעים יבולי רוב הגידולים היו פחותים בעשרות אחוזים מהמקובל ומהנדרש כדי להבטיח את פרנסת החקלאים.

את הפרק על אתגרי ההדברה הביולוגית של עשבים רעים תרם ד"ר יוסי הרשנהורן, חוקר וותיק במנהל המחקר.

-------------------------------------------------------------

אתגרי ההדברה הביולוגית של עשבים רעים - מנקודת מבט אישית

יוסי הרשנהורן - המחלקה לחקר עשבים, מרכז מחקר נווה יער

אני עוסק באספקטים שונים של הדברה ביולוגית של עשבים מזה כ- 25 שנה, מאז  1993 כאשר התחלתי לעבוד במחיצת  ד"ר שייקה קליפלד ז"ל במחלקה לחקר עשבים במרכז מחקר נווה יער. העיסוק בתחום היה רצוף בכשלונות אך במקביל היו גם הצלחות, אף כי מוגבלות - בעיה המוכרת מעמיתים למקצוע בארץ ובחו"ל. בשיחות אלה חזרה ועלתה השאלה האם קיים סיכוי לפתח מערכות הדברה ביולוגיות של עשבים בעלות תחרות לשיטות ההדברה הכימית במחיר, בנוחות השימוש אך בעיקר ביעילות ובבטיחות לגידולים אחרים וגם לאדם והסביבה? לאחרונה שמעתי שאלות כאלה גם מחקלאים ומדריכים. מאמר זה נכתב במקור ל"עלי עשב" – בטאון האגודה הישראלית למדע העשבים הרעים, בסדרה של 3 פרקים קצרים ובהם כתבתי על הגישות השונות הקיימות בתחום זה, על ההישגים שהושגו עד כה, על הכוונים העתידיים שקבוצות שונות בעולם מנסות לקדם ואת ה"אני המאמין" שלי בתחום הזה.

פרק ראשון:

מהי הדברה ביולוגית, איזה גישות עקרוניות קיימות בה ומה נעשה עד כה מבחינה מסחרית?

הדברה ביולוגית משמעה שימוש באורגניזם חי אחד כדי לפגוע במחזור החיים של אורגניזם חי אחר. על פי הגדרה זו, כל טפיל החי ביחסי טפילות כלשהיא עם פונדקאי בעל חשיבות לאדם ומגביל את התפתחותו, מהווה מדביר ביולוגי פוטנציאלי. בתחום הדברת העשבים הרעים נבדק השימוש בוירוסים, חיידקים, פטריות, נמטודות, חרקים ובעלי חיים עילאיים כמדבירים ביולוגיים פוטנציאליים. במאמרי אעסוק רק בפטריות כמדבירים ביולוגיים.

שתי גישות עיקריות נהוגות בתחום ההדברה הביולוגית:

1. הדברה ביולוגית קלאסית – שימוש באויבים טבעיים שנאספו באזור המוצא של העשב ופיזורם באזורים חדשים שהעשב הרע הגיע אליהם ללא אויביו הטבעיים.

2. הדברה ביולוגית כחיקוי להדברה כימית (The mycoherbicide approach) – שימוש באויבים טבעיים באזור המחיה הטבעי של העשב הרע תוך יישום מסות גדולות, בעיתוי המתאים ובמידת הצורך ביישומים חוזרים. שיטה זו מזכירה במקצת את ההדברה הכימית ולכן זכתה לשם קוטל עשבים פטרייתי.

עיקר ההצלחות שנרשמו עד היום הושגו בגישה הקלאסית בהדברת עשבים שיובאו לאזורים חדשים והתאקלמו בנישות טבעיות לא חקלאיות ולכן גם לא גרמו בדרך כלל לנזקים חקלאיים, לעומת הצלחות בודדות בלבד בהדברת עשבים בגישת ה-Mycoherbicide  בתחום החקלאי. שתי הסיבות העיקריות המקובלות בין העוסקים בתחום זה להצלחת הגישה הקלאסית בהדברה ביולוגית של עשבים פולשים הן: א. העשבים הפולשים הוכנסו, ביודעין או שלא ביודעין, לאזורים חדשים ללא האויבים הטבעיים שהגבילו את תפוצתם וצפיפותם באזור ממנו הובאו. איסוף אויבים טבעיים אלה ופיזורם באזור התפוצה החדש יצר שוב שיווי משקל שהביא לירידה חדה ונסבלת של אוכלוסיית העשב הפולש ב. העשבים הפולשים התאקלמו באזור החדש באקוסיסטמה הטבעית. אזורים אלה הם רבגוניים ביותר גם מבחינת מספר המינים הביולוגיים המצויים בהם וגם מבחינת השונות הגנטית בתוככי כל מין. אזורים כאלה נמצאים בדרך כלל בשווי משקל אקולוגי יציב והשינויים החלים בהם הם קלים ונמשכים זמן ארוך יחסית. בתנאי יציבות כאלה האיקלום של האויבים הטבעיים קל כי הם אינם צפויים להתמודד עם שינויים קיצוניים ותנאי קיום קשים כמו אלה הקיימים בסביבה חקלאית. מאחר ואיני עוסק בתחום זה של הדברת עשבים לא ארחיב בתחום זה. מי שרוצה להרחיב את היריעה מוזמן לקרא את המאמר:

Barton, J. 2004. How good are we at predicting the field host-range of fungal pathogens used for classical biological control of weeds? Biological Control 31: 99-122.

מאמר זה מסכם את התוצאות של השימוש בהדברה ביולוגית קלאסית של עשבים החל משנת 1971 ועד ימינו. במשך תקופה זו שוחררו 26 מיני פטריות שנאספו ב- 15 מדינות שונות כנגד 26 מיני עשבים. מינים אלה שוחררו בשבע מדינות שונות. במאמר נבדקת רמת ההצלחה והאם הצפי, המבוסס על מחקרים מקדימים, שלא יגרם נזק למיני צמחים אחרים, אמנם התגשם.

כפי שכתבתי, ההצלחות בהדברה ביולוגית של עשבים בגישה המחקה הדברה כימית בחקלאות (The mycoherbicide approach) הן ספורות בלבד. ההצלחה המרשימה ביותר הידועה לי היא הדברת העשב Morrenia odorata (ובאנגלית: Stranglervine) השייך למשפחת האסקלפיים Asclepiadaceae)) בפרדסים של פלורידה על ידי הפטריה Phytophthora palmivora. זו פטריה שוכנת קרקע והיא ספרופיטית פקולטטיבית (מסוגלת להתקיים ולהתרבות על חומר אורגני מת וגם לגרום למחלה). 

מהפטריה יצרו מוצר מסחרי בשם DEVINE^® שהוא תרחיף נבגים שלה. DEVINE^®עבר רישוי לשימוש מסחרי בשנת 1981 בארה"ב והינו התכשיר הראשון בעולם להדברה ביולוגית של עשבים שעבר רישוי כזה. התכשיר היה יעיל כל כך, עד שלאחר מספר שנים של שימוש נעלמה בעיית העשב. הפטריה התבססה בהצלחה בכל מקום בו השתמשו בתכשיר ובעקבות כך למעשה הוא אינו נמכר יותר.

Morrenia odorata (Stranglervine)

תכשיר נוסף שהצליח להגיע למדפים כמוצר מסחרי מורשה בשנת 1982 הינו ה- COLLEGO^®. זוהי אבקה יבשה של נבגי הפטריה Colletotrichum gloesporioides f. sp. aeschynomene התוקפת את העשבAeschynomene virginica  (באנגלית:Northern jointvetch ) ומורשה להדברת העשב בסויה ואורז בארה"ב. המוצר היה מוצלח וסיפק רמת הדברה של העשב בשיעור של כ- 85%, בתנאי יישום מיטביים ונמכר בהצלחה במשך כשני עשורים. לפני כ- 8 שנים, עקב בעיות חוזרות ונשנות של זיהומים של פטריות אחרות במהלך הפרמנטציה והיצור ההמוני של התכשיר, הופסק יצורו והוא אינו זמין יותר לקניה בשוק החופשי.

צורת היישום של שני התכשירים שהזכרתי היתה זהה לזו של קוטלי עשבים כימיים: הכנת תמיסה וריסוסה על ידי מרססים מסחריים רגילים בריסוס POST (על עלוות העשב) בשלב שבו הוא הרגיש ביותר למחלה.

במהלך השנים יצאו מספר מוצרים נוספים בארה"ב, קנדה ואירופה שלא הצליחו להגיע לאותה רמת הצלחה כמו שני התכשירים שציינתי לעיל. הסיבות העיקריות לכשלון של התכשירים השונים היתה יעילות נמוכה, קושי ביצור תכשיר בעל יציבות בביצועים, חיי מדף קצרים, יכולת לקטול עשב אחד בלבד ועוד.

פרק שני:

היתרונות והחסרונות של הדברה ביולוגית

בעיני רבים וטובים בציבור שולטת הדעה כי הדברה ביולוגית היא הפתרון המיטבי לבעיות הגנת הצומח בחקלאות (כזכור לכם, בפרק הראשון הבהרתי כי אתייחס רק לנושא ההדברה הביולוגית באמצעות פטריות בתחום החקלאות). דעה זו נובעת מהתפיסה הבסיסית שלנו כי "מה שטבעי הוא טוב". אנסה לפרט את היתרונות והחסרונות של הדברה ביולוגית בהשוואה לשיטות אחרות שאנו נוקטים בתחום הדברת העשבים:

ספציפיות – קיימות מספר רב של פטריות הגורמות למחלות צמחים. חלקן מסוגלות לגרום מחלות למספר רב מאד של צמחים. לדוגמא: הפטריה Sclerotinia sclerotiorum, שתוקפת כ- 360 מיני צמחים שונים השייכים ל- 225 סוגים בוטניים ב- 64 משפחות, ביניהם כרוב, שעועית, הדרים, סלרי, מלון, קישואים, סויה, עגבניות, חסה, מלפפון ועוד רבים אחרים. למרות התחום הרחב של מיני הצמחים הנתקפים מנסים חוקרים לבדוק את האפשרות להשתמש בה להדברה ביולוגית של עשבים. אולי מעיד הדבר על מצבם הנואש של העוסקים בתחום זה... כמו במאמר הבא:

Hurrell G. A.; W.Bourdôt G.; Saville D. J. (2001). Effect of Application Time on the Efficacy of Sclerotinia sclerotiorum as a Mycoherbicide for Cirsium arvense Control in Pasture. Biocontrol Science and Technology, 11: 317-330

לזכותם של חוקרים אלה יאמר כי הם בוחנים את השימוש בפטריה זו בשדות מרעה. שם הסכנה לגרימת נזקים לגידולים אחרים קטנה יחסית.

מול פטריות אלו ניצבות הפטריות הספציפיות. הפטריות הספציפיות תוקפות מין בוטני אחד ולפעמים אפילו רק תת-מין ואינן גורמות לנזק לכל שאר מיני הצמחים. דוגמא לכך היא הפטריה Alternaria alternata. המין נחלק ל- Pathotypes על פי הפונדקאי אותו תוקפת הפטריה.  A. alternata pt. minneola תוקפת עלים ופירות של זני ההדרים מינאולה ודנסי. לעומת זאת הפטריה A. alternata pt. rough lemon (Citrus jambhiri) תוקפת רק לימון. מעניין לציין שעבודות רבות מצביעות על כך שספציפיות זו נובעת מטוקסינים (רעלנים) שכל Pathotype מפריש. רעלנים אלה פוגעים רק במין ההדר ש- pathotype זה תוקף והם בעצם אלה המגדירים את תחום הפונדקאים שהפטריה תתקוף.

 

כתמי מחלה של A. alternata ((Alternaria brown spot על עלים ופירות מינאולה

פטריה אחרת מהמין A. alternata בודדה בארצות הברית מעשב רע הנקראspotted knapweed (Centaurea maculosa). הפטריה תוקפת רק עשב זה וגם כאן נמצא שהספציפיות הגבוהה שלה נובעת מרעלן הנקרא מקולוסין והפוגע רק בעלים של עשב זה. 

spotted knapweed  (Centaurea maculosa)

באופן טבעי נטו החוקרים להתרכז בפטריות הספציפיות מתוך הרצון למנוע עד כמה שניתן פגיעה בגידולי תרבות. שימוש בפטריה ספציפית יביא לפגיעה בצמח המטרה בלבד ללא פגיעה אפשרית בגידול החקלאי. אלא שמספרן של הפטריות הספציפיות הוא קטן והסיכוי למצוא פטריה כזו שתוקפת ביעילות דווקא עשב רע הוא נמוך מאד.

היתרון של שימוש בפטריה ספציפית מהווה גם חסרון. אנו שואפים להשמיד את כל העשבים המצויים בשדה כדי לאפשר לגידול התרבותי התפתחות אופטימלית ללא תחרות. פגיעה במין עשב אחד לא תפתור את בעיותנו שהרי בדרך כלל בכל שדה יש כמה מיני עשבים המפריעים לנו. לכן, השימוש בפטריה ספציפית מתאים לנישות מיוחדות שבהן יש בעיה קשה של עשב מסויים המהווה גורם מגביל מרכזי בגידול. דוגמא טובה לעשב כזה היא העלקת, או שדות שבהם קיים שיבוש קשה בגומא הפקעים. אחת ההצעות לפתרון שתי הגישות המנוגדות האלה – ספציפיות מחד, כדי למנוע פגיעה אפשרית בצמח תרבות, ומאידך פגיעה במספר עשבי יעד, היא שימוש ב"קוקטילים" של פטריות. תכשיר ההדברה מורכב מתערובת של מספר פטריות שכל אחת מהן פוגעת בעשב אחר. ניתן להתאים את התערובת לאוכלוסיות העשבים בשדה. כמובן שהרכבת קוקטייל כזה מציבה בעיות קשות מאד. מצד אחד למצוא פטריות שיעילותן גבוהה והן ספציפיות לאוכלוסיות העשבים האופייניות לשדות החקלאות ומצד שני שלא תהיינה אינטראקציות שליליות (אנטגוניזם) בין הפטריות המרכיבות את הקוקטייל. הבעיה הקשה מכל היא בעיית המחיר. כל תוספת של פטריה לקוקטייל מכפילה את מחירו. מחירו של קוקטייל המכיל 3-5 פטריות יהיה גבוה כל כך שאף חקלאי לא יוכל לאפשר לעצמו את השימוש בו. חייבים גם לקחת בחשבון את הסכומים האדירים שיהיה צורך להשקיע ברישוי של מספר רב כל כך של פטריות בתוך תכשיר אחד. המאמר הבא מהוה דוגמא לגישה זו. במסגרת העבודה הזו הרכיבו קוקטייל המכיל שלושה פתוגנים שונים בעלי תחום פונדקאים שונה כך שהם תוקפים 7 מיני דגן שונים.

Chandramohan, S., and Charudattan, R. 2001. Control of seven grasses with a mixture of three fungal pathogens with restricted host ranges. Biol. Control 22: 246-255.

פרק אחרון:

ה"אני מאמין" שלי

בפרקים הקודמים מניתי בקיצור נמרץ מאד את היתרונות והחסרונות של ההדברה הביולוגית. הדגשתי כי לדעת רוב החוקרים בעולם, השימוש בהדברה הביולוגית יהיה מוגבל לנישות ייחודיות שבהן אין פתרון לעשב רע מסויים המהווה גורם מגביל עיקרי לגידול כמו במקרה של העלקת או גומא הפקעים (סעידה).

בהסתכלות לעתיד הרחוק מאד, הסיכוי הרב ביותר להגיע ליישום מעשי של הדברה ביולוגית של עשבים הוא תוך שימוש בשיטות של הנדסה גנטית.

לגאוותינו, החוקר שמוליך את המחקר הזה ברמה העולמית הוא "במקרה" ישראלי ממכון ויצמן, פרופ' יונתן גרסל. יונתן שכבר יצא לגמלאות, עוסק במגוון גישות שמטרתן הגברת היעילות של המדביר הביולוגי מחד אך גם במניעת האפשרות שהמדביר הביולוגי יצא מכלל שליטה ויעביר את המטען הגנטי הרלוונטי לפטריות בר המסוגלות לפגוע בצמחים בעלי חשיבות לאדם.

יונתן גם פיתח את הרעיון של החדרת רצף בסיסים לגנום שיהווה "ברקוד" (צירוף סימנים מוסכם המעביר בצורה מתומצתת מידע). כל אורגניזם שעבר תהליך של הנדסה גנטית, דהיינו הוחדר לתוכו חומר גנטי זר, יישא רצף בסיסים ייחודי ומוסכם שיאפשר את זיהויו הוודאי בקלות וביעילות. כך יוכל להתבצע מעקב אחר ההתפשטות של אורגניזמים מהונדסים בטבע וכן יאפשר פתרון מחלוקות לגבי מקורו ושיוכו של האורגניזם שנמצא.

התקדמות המחקר בתחום הגנום של פטריות ואורגניזמים אחרים, היכולים לשמש להדברה ביולוגית, תביא בסופו של דבר למצב בו ניתן יהיה להגביר בצורה משמעותית מאד את האגרסיביות שלהם ובכך את יעילותם לרמה שתהיה דומה לזו של התכשירים הכימיים היעילים ביותר. אך כאמור זה עדיין אינו מספיק. המחקר צריך להגיע לרמה שבה נוכל לשלוט, על ידי שינוי בגנים הרלוונטיים, על תחום הפונדקאים של המדביר הביולוגי.

בעתיד הרחוק שתיארתי, יהיה המדביר הביולוגי בעצם רק פלטפורמה בעלת ספציפיות לעשב או עשבי יעד מסויימים אליהם הוא יהונדס, המסיעה יכולות השמדה גבוהות של עשבים אלה, ע"י טוקסינים ממוצא צמחי, קוטלי עשבים שגנים מסוגלים ליצרם (כמו הטרי פפטיד ביאלפוס המופרש ע"י החיידק Streptomyces hygroscopicus ו- S. viridochromogenes, שמבנהו דומה לקוטל העשבים הסינטטי בסטה - Glufosinate) או אנזימים הפוגעים בעשבי היעד.

הרעיון המרכזי מאחורי השימוש במדבירים ביולוגיים היה הפחתה בשימוש בתכשירים כימיים סינתטיים. בעתיד הרחוק הזה אותו תיארתי, בו נוכל לשלוט על תחום הפונדקאים של המדביר הביולוגי, נוכל להפחית בצורה דרמטית את כמות קוטלי העשבים בהם אנו משתמשים. המדביר הביולוגי יפוזר בשדה בצורת נבגים או חלקי קורים. רק קורים או נבגים שנחתו על עשבי היעד יגדלו ויתפתחו. כל האחרים יגוועו ויתפרקו. אלה שנבטו על צמח היעד, יתבססו בתוכו ויפרישו את החומרים שאמורים לקטול את העשב. מאחר וחומרים אלה יהיו יעילים מאד והם יופרשו אך ורק אל תוך רקמת המטרה (העשב הרע), תספיק כמות קטנה ביותר כדי לקטול את הפונדקאי ובכך ייבלם גם גידולו של המדביר הביולוגי. המוטו הוא: "שימוש בכמות הנדרשת המינימלית ורק בתוך אתר המטרה".

כאמור, נכון להיום אלה הן רק חלומות שאולי יתגשמו בעתיד הרחוק או הרחוק מאד. בינתיים, נגזר עלינו להמשיך ולהשתמש בקוטלי עשבים סינטטיים שהביאו רווחה עצומה לעולם בתחום יצור המזון, ולהמשיך בכל מאודנו במחקר בתחום זה כדי שהעתיד אותו תיארתי יגיע מהר ככל שאפשר.

שער על סדר היום

נשיאה בנטל - סיסמה מטעה?

חבר העביר לי מייל בעניין שבחדשות:  

והרשימה פתחה בפניה לרשימה שמית של פוליטיקאים מכהנים (וכיוון שענייני בציטוט הפניה הזו אינו בממד האישי או הפוליטי – לא אנקוב באף שם– והמשיכה בשאלה - אתם באמת תצביעו נגד חיילי צה״ל? אתם תבטלו את השוויון בנטל משיקולים פוליטיים ציניים? כוחות הביטחון בכל רחבי מדינת ישראל מתוחים עד הקצה בשביל להגן על כל אזרח ישראלי מטרור הסכינים, ודווקא ברגע הזה - או בחסות הרגע הזה - הממשלה מנסה להעביר חוק נגד חיילי צה"ל. אנחנו נותנים מהאופוזיציה גיבוי לממשלה כי אנחנו אומרים שבתקופה כזאת צריך לתת גיבוי ולא לתקוף, אבל הממשלה, אותה ממשלה, מנצלת לרעה את הרגע הזה בשביל לנסות להעביר חוק נגד חיילי צה"ל. המודל של השוויון בנטל הוא לא רק מודל גיוס, הוא מודל של חיים משותפים, של העיקרון היסודי הפשוט שאומר שלכולם יש את אותן זכויות ולכולם יש את אותן חובות.

חבריי החרדים זה לא נגדכם, והיום אתם כבר יודעים שזה לא נגדכם.

אני מבין את הזעם והמצוקה שהייתה שהחוק עבר, אבל עכשיו שקיימת עלייה של 40% בגיוס החרדים ועלייה של 300% ביציאה לעבודה בקרב החרדים, גם אתם מבינים שאיש לא ניסה לעשות דבר נגדכם, אלא היה פה ניסיון שהצליח, ליצור מודל של חיים משותפים, של חובות משותפות, של זכויות משותפות, של איחוד העם במקום פיצול ושסע. אין דבר כזה סנקציות פליליות. זו המצאה לצרכי יחסי ציבור. יש חוק שירות ביטחון חובה שחל על כל אדם במדינת ישראל. הבן שלי עכשיו בשטחים בהגנה מפני טרור הסכינים כי חל עליו שירות ביטחון חובה. החוק הזה צריך לחול על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. כשההמשך הטבעי הוא גם יציאה לעבודה שהיא חיונית גם לכלכלה הישראלית וגם כדי לעזור לאנשים לצאת מהעוני.

ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החינוך הם אנשים שהצביעו ארבע פעמים בעד השוויון בנטל. פעם בממשלה ושלוש פעמים בכנסת. הם הרימו את ידם למען עיקרון, הסתכלו אל האומה ואמרו 'אנחנו מאמינים בחוק באמונה שלמה בכל ליבנו ומבקשים מאזרחי ישראל להאמין לנו'. מה הם אומרים לנו עכשיו? מתי הם שיקרו? אז או הפעם?

שר א' הוביל אנשים לקרב, חיילים סיכנו את חייהם כי הם האמינו במפקדם יואב גלנט. יואב גלנט יצביע עכשיו נגד חיילי צה"ל?

ח"כ א' הוביל את הוועדה למלחמה בעוני. האם יצביע עכשיו נגד יציאה לעבודה של הציבור החרדי ונגד האפשרות שיחלץ מהעוני דור שלם? הוא שהקדיש את חייו למלחמה בעוני יצביע בעד העוני ונגד חיילי צה"ל?  ח"כ ב' התחייב בקולו מצוטט ומצולם 'לא אתמוך בביטול השוויון בנטל', האם יצביע עכשיו נגד חיילי צה"ל?

ח"כ ג' אמר 'כולם חילונים, דתיים, חרדים, ערבים צריכים להיות שותפים למסירות הזאת. כבר לפני שנתיים הייתי במאהל המילואימניקים ונלחמתי למענם. יש פה נציגים של מאהל המילואימניקים. אכן ברורה לי מפת האילוצים הקואליציונית אני מבטיח שאמשיך להיאבק למען השוויון בנטל מתוך הקואליציה'. עכשיו ח"כ ב' ילך ויצביע נגד חיילי צה"ל?

גב' א' אמרה בהיותה חברת כנסת  'אות כבוד היא לנו שממשלת ישראל בהנהגת תנועת הליכוד היא זו שחתומה על חוק אשר מתקן עוול היסטורי, הגיע הזמן שכל אזרח במדינה יגוייס או ישרת שירות לאומי מאחר וחוק הוא חוק. אני תומכת בגיוס חרדים לצבא, הובלנו את זה יחד כולנו ויש לכולם אינטרס שחרדים וקבוצות נוספות יתגייסו לצבא או יעשו שירות לאומי'. תת אלוף א' תצביע עכשיו נגד חיילי צה"ל?

ח"כ ד' אמר 'החוק הוא מאוזן, מדורג וטוב לעם ישראל כולו ולחרדים בפרט' האם  יצביע עכשיו נגד חיילי צה"ל?

ח"כ ה' אמר "ראש הממשלה חייב להבין אין אפשרות אחרת, החוק לא יעבור אם סעיף הסנקציות האישיות לא ייכלל בו, חובת השירות לכל היא החזון שממנו צריכים להיגזר חוקי השירות שיעסקו בכלל המגזרים והמגדרים".

והכותב/ת הוסיפ/ה: שתף בפייסבוק / שלח לחבר   

 בתשובה כתבתי (מ. בר-יוסף):  

יש לי בטן מלאה על הפטור הגורף משרות צבאי המוענק לחרדים ועל השקר הגדול שאימצו לפיו הם ממיתים עצמם באוהלה של תורה אבל יש לי גם בטן לא פחות מלאה כלפי כל מי שאינו מאזן את דבריו ומדבר על נשיאה בנטל מבלי שיכיר בתרומתם למאזן הדמוגרפי. כי זאת לזכור - רבים מהכוחות הפרוגרסיביים אצלנו, אלה שלא פוסקים להתלונן על חוסר האיזון בנשיאה בנטל - ממוצע הילודה אצלם ילד או שניים ובתוספת הכלב הם מרגישים משועבדים למשפחה התלויה בהם.  בזמן שרבים מהנושאים בנטל בשנות שירותם הצבאי נהנים ובצדק מהחופש  שבטיול שלאחר השירות, החרדים האלה, שאינם נושאים בנטל הם כבר הורים לשלושה ולארבעה ילדים מנוזלים בחדרים קטנים, בשיכון באחד מיישובי הרפאים בהם תקציבם הדל מזכה אותם בדירה קטנה. הצאצאים הללו גדלים בלי לימודי ליבה, אבל, באם יזכו למעט השראה ואמפטיה מהציבור הרואה עצמו משכיל ובעל תודעה לאומית, יצמחו מהם אנשים מצוינים כפי שצמחו חלוצי העלייה השנייה שגדלו בתנאי המצוקה של השטטל ולמדו בישיבות הקטנות במקומות שאיש לא שמע עליהם וצמחו מהם מהפכנים שאף בן של מצביע "יש עתיד" ואפילו "מרץ" לא יצמיחו.

אז בואו ונמצא הגדרה אחרת להשתמטותם מהשרות הצבאי , בעייתם אינה באי נשיאה בנטל-בנטל הם נושאים אלא שהם אינם ממלאים חובתם האזרחית , הלאומית והדתית ואת הפרצה הזו צריך לסגור בדרך שתבטיח כי בניהם ישרתו מבלי שתפרם המסגרת המיוחדת להם כי למרות הביקורת יש באורח החיים החרדי ובוודאי החרדלי מאפיינים לאומיים שיהיה אסון באם נפקיעם ונאבדם. אני מודע שזה ישמע לא "פוליטיקלי קורקט" כי גם לי יש התנגדות לא קטנה לראות בחורים בגיל העשרים באים למניין הבוקר לאסוף נדבות ואני שואל אותם למה הם לא יוצאים לעבודה, ואיני מקבל תשובה.  אבל ההתנגדות הזו נמסה לאחר שעה קלה כאשר אני חושב שהאיש הצעיר הזה שאינו עובד כביכול, קם השכם כדי לסייע לאשתו בטיפול בבן השני השלישי או החמישי שילדה לפני שבוע  והוא עצמו עודנו ילד ואביו אינו מסיע לו כיוון שיש לו עוד שישה או עשרה שצריך לחתן ולספק לכל אחד לפחות חצי דירה .

בקיצור, בואו נבחן הנשיאה בנטל ובואו נבחן התוצאה, לא ברמת ההחזר עכשיו, אלא בעוד דור או יותר - כיוון  שמדינה אין מתכננים לנוחותם של דיירי האתמול אלא של דורות העתיד.

אנסה לתלות הדברים באנלוגיה וגישה ביולוגית: כל אדם וכל יצור חי רב-תאי מפתח מתאיו העובריים, באמצעות תהליך ההתמיינות, סוגי תאים רבים בעלי פונקציות שונות, חלקם תאי שריר ותאי עצב ויש גם לא מעט תאי מין. התאים מאורגנים ברקמות ויש רקמת שריר ויש ועצבים ויש צינורות להובלת דם ולימפה וצינורות רחבים יותר להולכת בליל מעוכל ויש אברים כולל אברי מין שמשמשים בעיקר לבידור ופעמים אחדות במרוצת החיים גם להקמת דור חדש.

האנלוגיה לחיי הציבור - וכל ציבור - היא מפתיעה! יש פועלים יוצרים המקימים בנינים וכבישים ומכוניות לנוע עליהם ויש מורים ואינטליגנציה העוסקים בחשיבה ובהוראה ובפיתוחים עתידיים ויש שחקני במה ויש אחרים המייצרים וולדות ומבטיחים כי המין, קרי העם היהודי, יתקיים גם בעוד מאה שנים. תאמרו כעת, מה חשוב יותר - עובדים יצרניים וחיילים שביחידות הלוחמות ופי שבע עד עשרה יותר מהם משרתי המפקדות והעוסקים בלוגיסטיקה? ואתם צודקים.  אבל ללא השחקנים וללא מקימי הוולדות כל עשייתם של השרירים ובעלי המוחות המפתחים תהיה בעלת משמעות זמנית בהחלט. ומכאן שגם בחברה אנושית, ובוודאי בחיי היהודים, יש חשיבות לא קטנה לדיפרנציאציה. הבעיה הגדולה, ויש בעיה גדולה, ותראו מיד שמקורה אינה דווקא בחרדים,  שללא דיפרנציאציה מאוזנת רקמה הופכת סרטנית חלילה ותאים העסוקים רק בריבוי נקראים תאים סרטניים ובעודף תאים כאלה האורגניזם כולו מובל לכליה. וכאן טמון קושי שהחברה הצועקת לאלץ את כולם לשאת בנטל אינה נותנת דעתה עליה - ואם נותנת טרם מצאה לה פתרון. כדי לעבור מתא המתרבה ללא שיהיה פונקציונלי לתא בעל פעילות פונקציונלית כלשהיא, צריכים תנאי סביבה מסוימים - פעמים זה גורם גנטי, דוגמת טרנסקיפיטיון פקטור יחיד, או קבוצה של מולקולות המסונתזות בתנאים מסוימים. גם ניידותם של בני אדם מהתנהגות חברתית אחת לשניה טעונה גירויים ותנאים חברתיים סוציולוגיים ופוליטיים מסוימים. להזכיר בני הישוב הישן במספרים גדולים מאוד הלכו לקיבוצים התגייסו למחתרות ובהמשך רובם יצאו מהמגזר והפכו חילוניים מצביעי כל מפלגות הציוניות שקמו כאן. בחמישים השנים האחרונות התהליך נחלש והפך לטפטוף, ונהפוך הוא - חילונים שחזרו בתשובה -קהלים גדולים, ואילו חרדי החוזר בשאלה לעיתים קרובות הוא אטרקציה עתונאית. ללמדנו כי דבר מה באידאולוגיה, או אולי במיעוט האידאולגי של הציבור החילוני, הפסיק להיות אטרקטיבי לחרדים. ועד שצועקים ומתלוננים על נשיאה בנטל צריך לחשוב וברצינות כיצד מראים לחרדים הרבים, שחייהם מבחינות רבות קשים מאוד, כי יש דרך חיים אחרת בעלת משמעות.

העברתי את המייל שהתחיל הדיון הזה לחברים. מעטים הרימו הכפפה ואני מקווה כי בעקבות הפרסום הדיון יתרחב ויכלול דעות נוספות.   

חיים אביטל

החיים הם לא שחור לבן, וכמו שהרמב"ם אמר, צריך לבחור בדרך האמצעית. ברור שלא הכל שחור אצל החרדים, ויש להם את הדבקות בלימוד התורה. אבל, בוא ונסתכל לא במאות שעברו אלא כיום. בארה"ב 95 אחוז מהחרדים עובדים ורק 5 אחוז לומדים. מדוע שלא יהא כך בישראל? הבעיה שפה רובם רוצים להשתמט מהצבא וזה גורר שהם לא עובדים. זה סיפור ארוך אבל זו התמצית. שיכירו בכך שהמדינה מגינה עליהם ולא יהיו כפויי טובה.

ד"ר יאיר ישראלי

אני תומך בדרישה שגיוס החובה יחול על כולם. אינני בטוח שהדרך המובילה לכך היא בהכרח דרך משפטים פליליים ובתי סוהר. ישנן דרכים נוספות ומוצלחות יותר. אני סבור שנחוצה כאן סבלנות ונחוץ אורך רוח. אני משוכנע שבדרכים פחות אלימות אפשר להגדיל בהדרגה את שעור החרדים המשרתים בצבא. אחד ה"פיתויים" החשובים הוא הרחבת השכלתם והגדלת פתיחותם לעולם שסביבם ויצירת סיכויי פרנסה טובים.

אני מבקש ממך לא להכליל הכללות לגבי הנוער שלנו, מכל הבחינות. לא כולם מסתובבים בעולם ולא כולם מעשנים ג'וינטים. הילדים שלי (5) הסתפקו בטיול של 2-4 שבועות והחלו ללמוד. כולם למדו למודי "הי טק". זו איננה אשמתי. לבני המשרת כמג''ד במילואים  5 ילדים, וגם לאחרים מספר נאה: אנחנו מתברכים ב-13 נכדים. שניים מהם משרתים עכשיו בצבא, אחד סיים לא מכבר קורס חובלים ומשמש כקצין על ספינה, נכדתי משרתת כחובשת ימית (ואני גאה, כי גם אנכי שרתתי כחובש, אמנם בנח''ל).  נכד נוסף זומן לקורס טייס ויהיה השלישי, בו זמנית. אני בטוח שכמונו ישנם רבים ומקווה שיהיו עוד יותר. גדלתי בשכונת מקור-ברוך בירושלים. גאולה, כרם-אברהם ומאה-שערים נכללו במחוזות ילדותי. בית צעירות מזרחי היה שכן לביתנו, ועד היום אני יודע לשיר את "יגדל אלוהים חי" ו"אדון עולם" ו"מגן אבות" ו"לכה דודי" ואת שאר מזמורי קבלת השבת ותפילות נוספות בנוסח שלהם.  בבר-המצווה עליתי לתורה בבית הכנסת שב"תחכמוני" ולשם גם הלכתי בימים נוראים. את הקריאה בתורה ואת ההפטרה למדתי מבנו של הרב מרגולין, שהתגורר בקומה מעלינו.

אני מכבד אנשים שומרי מצוות ואף את החרדים, אם כי לעיתים הקיצוניים שבהם מעוררים דחייה. הם אינם מקשה אחת, ובוודאי ידוע לך הכלל הביולוגי המפורסם שהתחרות החריפה ביותר  היא בין הדומים: חרדים רבים עוינים במיוחד את החרדים מה"חצר" שממול...הילודה הרבה אצל החרדים היא כמובן אחת הסיבות לדלות. חשוב לנו אמנם לשמור על חלקנו באוכלוסייה אבל לא על חשבון טיפול טוב יותר, תזונה טובה לילדים, חינוך רחב, בריאות וכיוצא באלה. לשם כך יש להתפרנס, וללדת ילדים לפי יכולת הפרנסה. לא אוכל להרחיב בכך אך אני בטוח שאתה מבין את כוונתי, אם גם לא בהכרח מסכים. אחת התופעות הקשות אצל החרדים היא המנגנון הסוגר את הילד-הנער-הצעיר מכל מגע עם סביבתו. חלקם מדברים כידוע יידיש כשפת החולין ויכולת הקשר שלהם עם הישראלים האחרים מוגבלת. השרות הצבאי עשוי בהדרגה להגדיל את הפתיחות, את ההיכרות עם האחר, את היכולת להשתלב בעבודה ואולי אפילו בלימודים חילוניים. לכן לשירות זה חשיבות מרחיקת לכת לחברתנו ולעתידנו בארץ. נראה שזוהי גם הסיבה שמנהיגיהם מתנגדים כל כך.

 ולסיכום: יש להמשיך ללחוץ ו"לפתות" את הצעירים החרדים לבוא ולשרת בצבא, בכלים סבירים.  לא צריך לשבור כלים ולהגיע לנתק ולעימותים מיותרים ולהפעיל כלים דרקוניים אבל צריך להסכים על המטרה ארוכת הטווח ולשאוף אליה בהתמדה וללא הרף, בכלים מידתיים.

בתשובה ליאיר (מ. בר-יוסף):

מודה לך על מכתבך ומחשיבו כהכרחי  לדיון הזה בגלל האמת שבו ובגלל התיקונים שכללת לגבי הציבור הגדול  שאתה חלק ממנו. הנקודה שאני מבקש להדגיש כי אנחנו הציבור הדתי לאומי והציוני חילוני נכשלנו ביובל האחרון באי יכולתנו להציג לנוער החרדי מודל אטרקטיבי שיוציא חלק גדול מהם ממעגל הנהירה אחרי מנהגי אבותיהם. זו תופעה שלא הייתה מאז העלייה השנייה ועוד קודם בתקופת ההשכלה - מעולם לא נותרו כה רבים נטועים  בתוככי המגזר החרדי. הקיבוצים ההגנה והמחתרות היו מאויישים בטרם קום המדינה בבני הישוב הישן שהאידאולוגיה הציונית קסמה להם. התופעה הזו כמעט ונעצרה ולפי סמנים שונים גם אם אחוז מסוים מהנוער החרדי יוצא מהחצרות רב רובו נשאר במסגרת החרדית.

======================================================

נעמן כהן

כתב ביקורת ב"חדשות בן עזר" על ספר של חיים ישראל פרל, בצל העצים בצל הלהבות, (הוצאה עצמית) ובו סיפור על-  מיכל איציק המשומד, או מיכל איציק דער גַלָח

מיכאל-איציק ווידר היה בן יחיד לאלמנה ענייה וקשת-יום, עילוי ובעל זיכרון פנומנאלי. תלמיד חריף בישיבות של האדמו"ר מנחם-מנדל הגר שבווישא, ואחר כך בישיבת "דמשק אליעזר" אצל האדמו"ר ר' ישראל בן צפרה הגר. הוא הסב לאמו האלמנה נחת רוח כפיצוי על עניות מרודה. כנהוג בקהילות ישראל כל השדכנים, חיפשו לעילוי הזה שידוך הגון.

הרב יצחק מאיר וידמן ממאסיף שהיה גם דיין ומורה-צדק, נתברך בבת יחידה, ברוכה בבל המעלות החשובות לבת ישראל – צנועה בהליכותיה, וראויה לחופה. כמו כן הוסכם גם על דעת הקהל של ק"ק מאסיף שלאחר מאה ועשרים שנים של הרב ומכוח החוקה, יחבוש העילוי ר' מיכל-איציק את כתר התורה וישב על כס הרבנות.

אין יודעים מה התרחש באותו ליל כלולות. כל מרמורוש היתה כיורה רותחת. למחרת ליל הכלולות מאסה הכלה בחתן העילוי מיכל-איציק. הבושה היתה גדולה. לקח הרבה זמן עד שמיכל-איציק שיחרר את אשתו מעגינותה.

שפוף ומאוכזב חזר מיכל-איציק לישיבה ללימודים. נהיה יותר חריף ועוקצני כלפי חבריו תלמידי החכמים. לא מצא מנוח לנפשו. היה נעלם לתקופה ארוכה מהישיבה. התחתן עוד פעם ונדד מקהילה לקהילה כדרשן נודד. הגיע לווינה, ולא הצליח להשתלב בחוגים של אגודת ישראל. למדנותו המופלגת היתה לו לרועץ. פחדו לקרב אותו כדי שלא יבליט את גאונותו.

הגיע ללונדון. למד שפות רבות בכוח הזיכרון המופלא שלו. כאן בלונדון חיפש כנראה דרך של נקמה – התנצרות.

הוא חזר לווינה ונתקבל ללימודים בסמינר התיאולוגי הנוצרי. גם כאן נתפס לוויכוחים עם הכמורה. היה מעין איפכא מסתברא – הוא רצה להסביר את דרכו של "אותו האיש" על פי המקורות התלמודיים – מכאן הוא נע ונד עד שחזר לרומניה. והחליט לעבור לדת היוונית-אורתודוקסית השלטת ברומניה.

הוא למד ביסודיות את השפה הרומנית, קשר עם הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, והיא אירחה אותו וקירבה אותו. בחור הישיבה מיכל-איציק ממאסיף התפעל מפאר הטקסים ומהתפאורות של הכנסייה, ובהתלהבות חסידית התמסר לתפקידו ככומר וכמטיף.

בשביל האנטישמים ברומניה של שנות השלושים והארבעים, אוקטאוויאן גוגה, קוזה וואדה, אנשי משמר הברזל ובראשם זעליא קודרעאנו היה ה"ז''ידאן" (היהודון) - אוצר יקר.

בעיתון האנטישמי בשם "פ'ורונקה-וורעמי" (צו השעה) ביטאונו של שר הדתות הרומני פרופסור יורגה, החלו להופיע מאמרים של איבה וארס נגד היהודים. הופיע מאמר על השחיטה היהודית בהלכה, מאמר על סדרי חתונה על פי ההלכה התלמודית, וסדרי החתונה של החסידים. בכל המאמרים היתה נימה של ביקורת, חיצים מושחזים ומורעלים בציטטות מהמקורות.

החתימה על מאמרי ההסתה בשם "מיכאל הטבול" (מיכאיל בוטיואטול), לא השאירה ספק מיהו בעל המאמרים – "מיכל-איציק "דער גלח", הוא "מיכל-איציק המשומד".

כשהצבא האדום כבש את רומניה באוגוסט 1944, עזב מיכל-איציק את הכנסייה והשאיר שם את גלימת הכומר. חזר לבוקרשט וניסה לקשור מחדש קשרים עם בני עמו.

כשהגיעו הפליטים הראשונים משוחררי מחנות הריכוז והתאספו ליד בתי הכנסת השונים ובבתי התמחוי של הקהילה היהודית, הופיע גם מיכל-איציק ווידר, מגודל זקן ופאות בלבוש החסידי המסורתי. הוא היה מיוסר פנים, רזה מהורהר ומדולדל, העיניים היו כבויות ועמוקות. היה יושב בצד כעני בפתח, ובולע בשקיקה את סיפוריהם של הניצולים על הטרנספורטים לאושוויץ, התיאורים על הגעת הגטו אל הרמפה, הסלקציה, להבות האש וריח "הצלי" של הלילה ההוא, הדממה האיומה שלאחר מכן.

תיאור הדרך האחרונה בה הלכו כל קרוביו ואנשי הכפר – הגביר אצלו את ייסורי המצפון. יום ולילה היה הולך ממקום למקום ומייסד את עצמו על כך שבאותה התקופה שהוא היה עסוק בהפצת הנצרות ובכתיבת מאמרים בגנות התלמוד – מתו כל קרוביו, ואמו האלמנה, באותן "ארבע מיתות בית דין" במשרפות אושוויץ.

גמלה בליבו החלטה לשכוח את מצנפת הכמורה ואת הגלימה השחורה. הוא נדד מבית כנסת אחד למשנהו, היה ישן על הרצפה כשאבן משמשת לו כבר למראשותיו, זכר לאותו כר מפלומת האווזים שאמו האלמנה גידלה בחצרה ומרטה בשבילו את נוצותיהם, כדי שישים את הראש אחרי לילות ארוכים של לימוד התורה בישיבה. היה מורעב ומסוגף. היה אוכל ושותה כדי שיהיה לו כוח לשמוע עוד ועוד סיפורים מהניצולים. כמובן שמיכל-איציק הכיר את אחיו והם לא הכירוהו.

כשרבו הפליטים והתחילו לזהות אותו, הוא ממש נשם לרווחה. היו אנשים שרצו לגרש אותו מבית הכנסת. "מיכל-איציק דער גלח," צלם בהיכל! זעקו. חמומי מוח הרימו יד והוא, מיכל-איציק ווידר, היה צועק בכל כוחו זעקת בכי ותמרורים: "יידן" – הכו, יהודים! הכו עוד! מגיע לי! אל תרחמו עליי – הכו! הכו! מגיע לי, כשאתם נשרפתם שם באושוויץ ישבתי כאן מוגן באין מפריע.

ברבות הימים, ימי העלייה הגדולה של מעפילים לחופי ארץ ישראל, גם מיכל-איציק ווידר בין הנוסעים. הוא הגיע לשיכון ויז'ניץ שבבני ברק.

השחיין הגדול בים התלמוד ופוסקיו נכנס לבית המדרש הגדול שבישיבת "דמשק אליעזר" לבוש קפוטה מרופטת, מגבעת קטיפה משומשת, עטור בזקן ופאות והתיישב בספסלים המערביים ככל קבצן ואורח. החליק את זקנו הדליל האדמדם ששערות מכסיפות השתזרו בו, היטיב את פאותיו המסותרות. עיניו דלקו כעיני תנשמת באפלולית בית הכנסת, פניו נפולות ומיוסרות. מחכה להצטרף לתפילת מנחה ומעריב.  חסידים מעמיקי מבט הבחינו באורח. כמו כרישים טורפים המריחים ממרחקים ריח דם של דג פצוע, התקרבו אליו בצעדים מדודים. יש מי שהושיט לו יד ל"שלום עליכם" כמקובל ויש חסידים בעלי עיני נשר ואף מרחרח שזיהו את "בעל הדבר", אותו איש... הלא הוא מיכל-איציק ווידר השנאה והקנאה התעוררו כמו להבה, הלחשוש הפך ללחש של צפעונים. הרשרוש של הקפטנים הלך וגבר, כגלים הסוערים ושוצפים לפני הסערה. הרחש השקט הפך לזמזום של צרעות. התעוררו כעס ושנאה התובעים עלבונה של תודה מיהודי שרמס אותה – מיכל-איציק דער משומד

הרבי הגיע. האדמו"ר ר' חיים מאיר בן ר' ישראל הגר נכנס בליווי פמליית בחורי ישיבה נשען על שני גבאים לתפילת מנחה ומעריב. (מיכל-איציק היה תלמיד חבר של הרבי) בחושיו הקדושים ובמבטו העמוק הרגיש באווירה המיוחדת היום מיומיים. במבטו החודר הבחין באורח היושב מכונף ומכונס.

הרבי הכירו. בעיניו הבוחנות חדר לפני ולפנים כקורא מחשבות בלב איש. הוא עלה בצעדים מהירים אל הבמה, הכה בחוזקה והושלך הס. הרחש נפסק וניגשו לתפילה. בין מנחה למעריב ניגש אל האורח הנכנע והמיוסר, הושיט לו יד ל"שלום עליכם" והושיב אותו במקום מכובד..

הגבאי הביא לאורח אחד הקפטנים המשומשים של הרבי, וטלית מצוייצת. הרבי בעצמו הושיט אותם לחברו ותלמידו החוזר בתשובה - מיכל-איציק ווידר.

מיכל-איציק הראה פתק שקיבל מהרבנים החשובים שברומניה: האדמו"ר מסקולן ר' אליעזר זוסיא פורטוגל, הרב צבי גוטמן אב בית הדין של בוקרשט והרב משה דוד רוזן, מחודש מנחם-אב תשס"ז 1956, בזו הלשון:

"לעורר בזה את לבב אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר המצוינים במידה של אהבה וחסד על המוסר כתב זה מיכל יצחק ווידער שיחיה אשר נוכחנו שהוא בגדר בעל תשובה גמור. רבות שבעה נפשו וקיבל עליו סיגופים ועינויים קשים על כן יש לקיים מצות 'והחזקת בו' לקרבו ולכבדו לתמכו ולסעדו, והעיקר להמציא לו מקור פרנסה כגון משרת מלמדות, שכן הוא מחונן כישרונות נעלים, ולדאוג בעדו על המחייה ועל הכלכלה ובזכות זאת יתקיים דברי חז"ל: 'כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים' ותתברכו בכל מילי דמיטב... ועל זה באנו על הכתוב: ביום ד' לסדר 'את הברכה אשר תשמעו' שנת ה' תשט"ז."

קרבתו של הרבי לא עזרה לו להתקרב גם אל הקהל. הם לא סלחו לו על מעלליו. בסוף ימיו, כשהתקרב לגיל שבעים, שבע רוגז ומדורים, עזב את בני ברק ועקר לטבריה. שיכון ויז'ניץ וחסידיו הזכירו לו יותר מדי את יהודי מאסיף והסביבה. כל מכשול ומחסור היו עבורו שביל ודרך למירוק עוונות. בטבריה התגורר באחד הכוכים קרוב לבית העלמין. נשים רחמניות שראו את הסגפן בעל קפוטה ומקל עם גולת כסף, הלומד כל הימים והממלמל תפילותיו מתוך בכי וכוונה גדולה, הביאו לו תבשיל חם ופירות. בין שבילי המצבות מצא את דרכי התשובה. בעיר הקדושה טבריה נפח נשמתו כחוזר בתשובה.

בעקבות הסיפור (מ. בר-יוסף)

הסיפור הקשה הזה מזכיר את סיפורו של יהודי צעיר מאותו אזור, מרמורוש, שבילדותו שם משפחתו היה הוך - כנראה על שום גובהם המרשים של בני המשפחה, ולימים נודע בשם אצילי יותר - סר רוברט מקסוול. עושרו של מקסוול צמח מהיותו המייסד ובעל חברה להוצאת עיתוני מדע, ולימים גם שותף בהוצאת מעריב, ועוד רכישות בארץ שמשכו אליו אנשים חשובים מזרמים שונים.

בתקופת השואה מקסוול היה נער צעיר ושרד בנס ובזכות שפות שידע וקשרים שטווה והתקדם בצבא הבריטי לאחר כיבוש ברלין והפך קומיסאר לענייני עתונים. שם הוא התוודע לפלאי העיתונות המדעית המבוססת על להיטות מדענים דגולים לשמש כעורכים ללא תשלום, ומדענים רבים אחרים -לכתוב ולשלוח לפרסום מאמרים מדעיים מוקפדים בפחות מחינם, ולאחרונה - אפילו בתשלום, עבור הזכות לפרסם. וכמובן על חובת הספריות המדעיות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר ברחבי העולם לרכוש עיתונות מקצועית, למרות עלותם הגבוהה.

כך הקים מקסוול אימפריה של הוצאת עיתוני מדע בשם PERGAMON , וכולם הכירוהו כנוצרי טוב הנשוי לאישה קתולית אדוקה. האגדה האורבנית נהגה לספר שיום בהיר אשתו התחילה לכתוב דוקטורט על תקופת השואה ובעקבות כך לחצה עליו לחשוף את עברו כיהודי. מקסוול חזר והיה ליהודי רב-פעלים וליקירם של אנשים רבים בארץ - עד שהסתבך, ירד מנכסיו וצלל לתהום, תרתי משמע, בעקבות תאונה מסתורית בעת הפלגה.

הקשר שלי למקסוול התחיל כשנתיים בטרם הלך לעולמו, לאחר שקראתי את תולדות חייו והתרשמתי מהמהפך העצום שעבר מילד עני ורעב ללחם - לבעל נכסים גדולים. התיישבתי וכתבתי בעזרת האנגלית המצוינת של ד"ר ויקטור גאבה, שעבד אז במעבדתי, תזכיר יפה בו פירטתי את הסכנה הגלובלית של היותנו תלויים בפחות מתריסר גידולים כמקור להזנת רוב אוכלוסיית העולם (מבחינה קלורית), כאשר לארבעה מגידולים אלה: החיטה, התירס, הסורגום והאורז יש קרבה משפחתית העלולה חלילה, במקרה של הופעת פתוגן משותף למשפחת הדגניים, לגרום לפנדמיה ורעב עולמי. הצעתי לכן להקים במכון וולקני מוסד חיזוי ומחקר שיעסוק במעקב ובפיתוח אמצעי הגנה ומניעה של אסון כזה. העברתי את המכתב וההצעה לנציג של מקסוול בארץ באותה תקופה והובטח לי כי ההצעה תועבר אליו. כנראה שזה אכן הועבר, כיוון שכחצי שנה מאוחר יותר העיתונים בישרו כי מקסוול הכריז על תרומה גדולה לאוניברסיטה אמריקאית להקמת מרכז לחקר דגניים. חלפו רק חודשים מעטים מההכרזה ומקסוול נעלם במצולות ים, יחד עם ההבטחות להקמת המרכז. הצטערתי על מותו של יהודי, אבל למען האמת, די שמחתי שחסך מאתנו את האכזבה שהמכון היה וודאי סובל באם היה מבטיח תחילה להקים את המרכז בארץ.