גמלה-עט גליון מס' 36

גמלה-עט

עיתון אינטר-עטי

 של גמלאי היום ומחר

פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש  ולקוראים חפצי דעת

הקוראים מוזמנים להוסיף מידע באם חסר ולתקן את  השגוי - והכל במידה והשפה מתוקנת.

נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לעורך.

                   גיליון מספר 36

        בעריכת משה בר-יוסף

           ‏‏2016–02–14

מה בגיליון?

תגובות - מאת פרופ' אורי לביא, פרופ' איתמר גלזר ויערה מרחבי

הסיורים השנתיים של המחלקה להדרים - אבירם לב ענבר גרינשטיין ואיציק בר-זכאי    

על חיים  שנגדעו - מ. בר-יוסף  

זוטות ט"ו בשבט - בעבר ובהווה -  מישאל מור  ומ. בר-יוסף

שער הזיכרון – לזכרו של ד"ר שמואל (מולו) מורשת ז"ל – מאת ד"ר צבי פלאוט, ד"ר יחזקאל כהן  ומ. בר-יוסף

לזכרה של גב' מרצדס (מרצ'י) אלון ז"ל - מאת פרופ' יורם קפולניק ומ. בר-יוסף

זכרון ראשונים על פרופ' דוד רוזן ז"ל –  מאת ד"ר יורם רסלר -

שער המלחמה הביולוגית - הרכבות דלועיים בישראל - המצב הקיים ואתגרי העתיד –

שמשון עומר, נביל עומרי, אמנון קורן, מנחם אדלשטיין  ורוני כהן

הרכבות אבטיחים - זכרונות מקפריסין - מ. בר-יוסף

חוקרים תחת חקירה – על חשד למניפולציה במאמרים על מזון מהונדס גנטית  

תגובות

פרופ' אורי לביא

ראשית, ברכות על המפעל הרציני והיפה שהקמת - "גמלה-עט". נדמה לי שהנושאים המופיעים בו עשויים לעניין רבים (ולאו דווקא קהל מסוים), הן בגלל רוחב היריעה והן בגלל עמקותה.

במיוחד ראוי בעיני לציון סיפור ההאשמה של החוקרים האיטלקים (שוודאי לא היה מוכר לכולם). הדבר המטריד בעיני הוא העדר תגובה רחבה ובהירה של חוקרים מובילים בעולם.

בנוסף, מוצא בעיני חן ה"מדור" המתייחס למובנן ומקורן של מילים שונות.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון להעיר שתי הערות לגיליון האחרון (הפסקה העוסקת בפרשה):

1. לא ברור לי לאיזה מסקנות אתה מכוון באשר לצורך שלנו ללמוד את זוועות השואה. שכן, כידוע לך, אנשים נוטים להסיק מסקנות בהתאם לדעתם וגישתם לחיים. אני אישית מוטרד מכך שיש בינינו ששכחו את הסבל שעבר העם היהודי בשואה (ולא רק). שכחה זאת מתבטאת ביחסם לאחר ולזר.

2. אני חושב שיש להיזהר מהכללות דוגמת זאת בה השתמשת בהקשר לעיתונות. יש בארץ בהחלט עיתונות ראויה וחשובה שאינה מוטה. עיתונות זאת חיונית למדינה דמוקרטית. יחד עם זאת, נכון שיש גם עיתונאים שמשתמשים בכלים העיתונאיים למטרות פוליטיות.

בשמחות, אורי

מ. בר-יוסף - תשובות

1. מבלי לנקות כהוא זה את אשמת הצוררים הנאצים ועוזריהם, ספק בעיני באם נסיעה למקומות בהם הפכנו לאבק ועשן כלה, היא הדרך הטובה ללמד את הנוער היהודי את לקחי השואה. לא את הצלחת הרשעים להשמידנו עלינו להכיר, אלא את עצמנו - ובעיקר את הכשל הלאומי שלנו היהודים, שלא השכלנו, למרות חוכמתנו, עושרנו ומגוון המקצועות והתחומים התרבותיים בהם עסקנו, להעמיד מול החיה הנאצית באירופה תנועת התנגדות ובריחה יעילה והאמנו בנאיביות יהודית, שגילוייה לא פסקו עד היום, כי אלה איומי סרק. והאמירות המפורשות של מנהיגי הנאצים כמעט עשור בטרם השואה, כאמירות מנהיגים ערביים בשנים האחרונות, הן אמירות סרק וזה לא יקרה וגל השנאה הנאצי בשנות השלושים  והגל החמאסי והחיזבלי והאירני יחלפו..

זו דעתי והקוראים מוזמנים להגיב ולהעיר ולתקן כפי שהדברים נראים בעיניהם.

2. עיתונות דרושה לדמוקרטיה וברור שללא דמוקרטיה אין עיתונות חופשית אבל בעייתה של הדמוקרטיה שגבולותיה פרוצים והתוצאה היא אנרכיה ולי מפריע במיוחד חוסר האיזון בין המעשים החיוביים הרבים שקורים אצלנו לבין החטטנות הבלתי פוסקת בחיפוש השולי והפיקנטי המכוער והמעוות. ובמיוחד זה חמור כאשר האג'נדה מכתימה את משקפי העיתונאי ואז פתאום הופך זבוב לפיל דורס ואויבנו מציגים בפנינו קטעי עיתונים שהתפרסמו ב"הארץ" כפילים דורסניים הורסי כול במקום זבובון קטן שנקלט במקרה בעדשת הצלם.

פרופ' איתמר גלזר, המכהן כסגן למחקר במנהל המחקר החקלאי, הצטרף גם כן למברכים: "ממש תענוג וענין לקרוא. גם על אלו שאינם אתנו עוד. כל הכבוד ויישר כוח".

דברים ברשת שכתבה בת הגמלאי Yaara Merhavy שהיא פסיכולוגית קלינית חינוכית:

שמעתי לפני יומיים את ניב רסקין מראיין אדם מבוגר חרדי שביקש להישאר בעילום שם. האיש מצא טבעת אירוסין (עם יהלום) שאבדה לכלה חרדית ותיאר בשפה חרדית וקולחת את השתלשלות האירועים עד להחזרה המרגשת. היה כל כך מרענן ומשמח לשמוע את הגיוון, את השפה הדומה / שונה, את האופן שבו מנסים להשיג מידע ללא חיבור לסמארטפונים ולרשת. אפילו האבחנות המגדריות נאמרו במין ניגון כזה שפרס מעליהן חוט של חסד.

 " אני לא כל-כך מבין את ההתרגשות, אבל אשתי הסבירה לי שלאישה התכשיטים זה ממש חשוב...." מי אמר שיהלומים הם חבריה הטובים ביותר של האישה?

חשבתי כמה אפשר להתעשר מהשוני ביננו. כמה כיף שנשברות הסכמות והסטיגמות הידועות מראש של ראיון עיתונאי ושתי דקות תהילה אישית שמנסה לתפוס מרחב. נראה היה שהמרואיין כמעט לא מודע לכך שמקשיבים לו והוא בשיחה שמשאירה אותו אנונימי עם אדם מעולם אחר. בקיצור, בתוך כל המחלוקות והכאב שנצליח גם להתרחב ולגדול מהשונות ומהשוני.

הסיורים השנתיים של המחלקה להדרים

אבי לב מכפר בילו דיווח לחברים על סיור הדרים בחרוזים:

רשמי הסיור שראיתי בשתי עיניי

 יישר כוח ניצן ומדריכי  הסיור

כמעט בכל חלקה קבלנו "שיעור"

עם קבלת הפנים במשק מוצ'אנים,

הבן - הוא סבא גדעון, אורי - הנכד והנינים.

שכולם יחד - אגודת הסופרים,

על דילל וספירת פירות "אינם מוותרים".

ולא רק אור, אודם ומאמה, אך יא מאמה,

גם גיזום היקפי חכם וגם ראינו למה.  

ואז, שתי כנות ראינו לטבורי - סמי היקר,

חבל ששכניו מתנגדים לריסוס,

אבל מאידך הוא בכל זרועותיו מחוגר.

לביצות נדחקו - פרדסי עמק חפר

וראינו תכנון של ניקוז כפי הספר.

על פרדסי בית ינאי - מערבה משם

מגן אקליפטוס מרוח חוף ים.

לו סגרו הם הרמטי רשתות הברד

היה שפע פריים חלק עדי עד,

כמו אוטם הרשת מגן השומרון,

אין ברד ורוחות לו, יקטוף פרי נכון.

לד"ר גרינברג החרוץ וחובריו,              

תכננתם יפה ספרתם יחדיו.

מירב טיפולים הגדילו, דיללו,

אך בינם לעצמם - לא ממש נבדלו.

מזלנו שיוסי שמו בדוא"ל יוגרין

והוא במובהקות מאוד מאמין.

הכפיל חזרות וקיבל הבדלים

נבדלו טיפוליו ראשון עד אחרון,

ואנחנו נבחר בשני אף בראשון.

שוקי לא ויתר על נקודת הנוף

שבה רואים מהחוף - מזרחה עד הסוף.

גיאוגרפיה, היסטוריה ומגוון גידולים

זכורני הבית שמו "בית ראשונים"

ויאיר שם סיפר את קורות החיים.

ענבר גרינשטין שלחה תמונה וחרזה:

ואבי לב, צלול עיניים כחולות

הפליא לשורר וחרז בלילות!

והוסיפה:

כל הכבוד למארגנים, לעורכי הניסויים, למגדלים,

לחולקים את הידע הרב, לצלמים ולמשוררים.

בתמונה המצורפת תרומתי הצנועה למאמץ האמנותי.

איציק בר-זכאי הוסיף חרוזים וברכה חמה:

ואף שלא הייתי בסיורים

הרגשתי שקבלתי שיעורים.

ואם יש מי בכם

שיודע גם לסכם,

נשמח לקבל דו"ח כתוב

שיפרסם סיור שנתי כה חשוב.

כי עלי להזכירכם שיותר משנות דור,

כמעט 50 שנות "אור",

מתקיימת המסורת

ונמשכת השרשרת.

ויש עדיין כמה פרצופים ישנים

שאת פניהם לא משנים

כל כך הרבה שנים.

יישר כח לעוסקים במלאכה!

אל תרפו מהגז - ושיהיה בהצלחה!

והיה גם אפיקורוס שכתב כשעה לאחר הסיור הנ"ל לחבר את המייל הקצר, לא בחרוז אלא בקטרוז: "זה עתה חזרתי מהסיור השנתי של המחלקה להדרים בשה"ם. לצערי, מלבד החברה הנעימה מאוד, מזג האוויר המצוין וטעמם המשובח של הקליפים בעונה זו, לא התחדשו דברים חשובים. בולט עד כאב דלות תרומת המחקר של השנים האחרונות לנעשה בשטח". 

(מ. בר יוסף) - וזה לא כוון כביקורת, וודאי לא כלפי מארגני הסיור, וגם לא כלפי החוקרים המעטים שנותרו בתחום ההדרים בארץ - אלא כנגד המצב בו המחלקות להדרים בפקולטה ובמנהל המחקר והיחידה להשבחה, שנמצאו בהם לפני יובל שנים כעשרים וחמישה חוקרים, וכמספר הזה של טכנאים ואנשי צוות וכנ"ל יחידות הדרכה בשה"ם ובסוכנות היהודית ומנהלים מקצועיים בחברות העיבוד - הצטמצמו  לאפס חוקרי הדרים בפקולטה, ולכחצי תריסר במנהל המחקר. זאת בעוד שבעיות הענף הולכות וגדלות, כולל בזנים החדשים שטעמם נפלא ובעיותיהם גדולות משל זני הנפח שגידלו בימים ההם כאשר המחקר ההדרכה והפרדסנים ראו עין בעין את החשוב והמועיל לקידום הפרדסנים והפרדסנות בארץ.

================================================================

מ. בר-יוסף: על חיים  של אישה צעירה נפלאה שנקטעו ועל סיור שנמנע ממני להשתתף בו.

השנה נמנע ממני להשתתף בסיור השנתי של ענף ההדרים לפרדסי הדרום נשערך כעשרה ימים קודם לסיור בצפון. כתבתי לחברי שוקי קנוביץ, שהעביר גם לי תמונות מהסיור, את הדברים הבאים: 

תודה עבור התמונות מהסיור השנתי שהפסדתי.  במקום שהייתי, בלוויה של דפנה מאיר ז"ל,  היו שדרנים וצלמים והיה קהל גדול והיו נאומים של שרים ודרשות של רבנים וניתן היה לחוש את הזעזוע, אבל קשה מכל היה לשמוע הספד של משפטים ספורים של הבעל נתן מאיר, המוכר לי  רק כבן של חברים. שקט ומנומס, כפי שנהגו כל ילדי המשפחה הזו, ופתאום מול קהל הוא זועק בקול פצוע, ויחד עם זה מתוך צידוק הדין, ולעומתו עמדה האם המאמצת של דפנה ז"ל שסיפרה, כפי תומה בקול בוכים אבל צלול, על ילדה בגיל מאוחר יחסית - כבר בת שלוש עשרה, שהם קולטים בעלותם ארצה,  בנוסף לששת ילדיהם הביולוגיים. וכיצד הילדה משתלבת במשפחה והופכת נאהבת ובניגוד לעמדת ההורים המאמצים מחליטה ללכת לצבא דווקא - במקום לשירות לאומי שהבית חינך. וכעבור עשרה חודשי שירות היא חוזרת לבית הוריה המאמצים ומציגה את נתן ששירת עמה והוריו של נתן מארגנים את החתונה הצנועה במושב אורה, כפי שעשו קודם לאחיו ואחיותיו, ובני הזוג הצעיר, שבמקורם בעלי רקע כה שונה, מקימים בית לתפארת. לאחר לידת ילדם הרביעי הם מכניסים לביתם שניים נוספים - כאשר כבר בזמן החתונה דפנה ז"ל התנתה את הקשר בכך שגם היא תאמץ בנוסף לילדיה הביולוגיים ילדים חסרי בית - והם הגשימו. היא עבדה כאחות מוסמכת בבאר שבע וחיברה תפילה מיוחדת למניעת חילופי תרופות תופעה שכנראה נפוצה למדי ביחידות קשות כנאורו-כירורגיה ולא נרתעה לעסוק לצד הרפואה הקונבנצינלית בבית החולים ברפואה משלימה בענייני פוריות, היכן שהמרכיב הנפשי וודאי יכול להיעזר בטיפולים כאלה, והדריכה כלות ועוד מצוות שרק אנשים עסוקים ומסורים יש להם זמן לעסוק בהם.

והנה כל זה נגדע - וזו לא אינתיפאדה - זו גלישה של הגל העכור העובר על העולם הערבי, גל שגורם להרס והרג לא רק בסוריה עירק תימן ולוב, אלא גם במצרים ותוניס ואלג'יר. והפלסטינאים בגדה וחלק מהמקומיים רואים את הזוועה ורוצים להיות חלק ממנה והסכינים והרצח גולשים לשטחים, אך לא רק לשטחים, אלא לכל מקום בו הם מוצאים יהודים - גם לרעננה ותל אביב.

כתבתי כבר שסיפורה של דפנה וסיפורם של הקורבנות הרבים של מסע הדקירות האחרון מגלה עד כמה העיתונות מעוותת את פרצופה האמתי של תושבי המדינה הזו - הרי הסכינים לא ביררו את הטובים ביותר וכמעט כל אחד ואחד מהרוגי השטחים והרוגי תל אביב וירושלים עלה עשרות מונים על דמות הישראלי כפי שהוא מוצג בעיתונות המוכרת, בתרתי משמע.

זוטות ט"ו בשבט -

ביקשתי בערבו של החג מחברי מישאל מור שיספר זיכרונות על הדרך בה חגגו את חג הגעגוע לפרי הארץ במחוזות ילדותו בגלות פרס והוא נענה לאתגר וכתב.

ט"ו בשבט היה בעיקר חג לילדים בחורפים הקרים והמושלגים בעיירה בגולפאיגאן שבאירן.  עיירת ילדותי שכנה דרומית לבירה, בדרך שבין איספאהן לארק, אליה עברה משפחתי המורחבת בטרם עלייתנו לארץ בשנת 1952 (לימים הוקם בארק המתקן למים כבדים). זו הייתה עיירה מנומנמת אשר ארבע בתי כנסת שבה שימשו מרכזים לפעילות החברתית היחידה של הקהילה היהודית הקטנה והעתיקה. היום העיירה שינתה פניה והפכה למטרופולין ולא נותר בה כל זכר ליהודים.

אבי ז"ל היה מארגן את חגיגות ט"ו בשבט בבית הכנסת המשפחתי ע"ש יצחק, שהיה הסבא-רבא שלי, וכבנו בכורו של אבי, הייתי עוזר לסדר את הפירות היבשים לצורך הברכות, בטורים צבעוניים במגשי מתכת גדולים וכבדים.

בניגוד להיום שהפירות נקנים ערב החג בשווקים ובמרכולים , בימים ההם, - בגולפאיגאן הפירות היבשים היו מתוצרת עצמית והיו מכינים אותם מפירות הקיץ. בימים ההם בקיץ, משפחתי נהגה לעבור לגור בכפר Ghidoo, בו היו לסבי אדמות בהם גידלו גידולי שדה, מטעים ובעלי חיים. אלה טופלו בהעדרנו ע"י הכפריים תמורת אחוז מהיבול. גם אני כילד השתעשעתי בימי הקיץ והייתי שותף לעשייה: מהכרם המשפחתי הייתי בוצראת אשכולות הענבים שהיו נתלים במרתף "בית הקיץ" לקבלת צמוקים. מעצי התות, התאנה והשיזף היינו מייבשים את הפירות בקיץ החם והלוהט על גגות בתי החימר. ממטעי השקדים, אגוזי המלך והפיסטוק חלבי וכיו"ב היינו קוטפים את היבול. המטעים הושקו ממים שנלקחו מנחל שעבר בפאתי הכפר הציורי ושממנו נחפרו תעלות להשקית השדות. 

לאחרונה קראתי את ספרה של האנטומולוגית, פרופ' רחל גלון, "מגב האתון לעידן הסילון" ואני יכול להזדהות עם תוכן הספר. כילד, התנועה בין העיירה גולפאיגאן לכפר שבמרחק כ- 30 ק"מ נעשתה על גבי חמורים. בכפר לא היו מים זורמים ולא חשמל. גם עיבודי הקרקע והדיש בוצעו ע"י שוורים. הכפריים ב Ghidoo היו גם מגדלים אופיום שהיה חוקי בזמן שלטון האנגלים באירן (כך, כנראה סיממו ושלטו במדינות החסות), ואני, כילד בן שש, הייתי משתעשע וחורט חריצים עם סכין בהלקטי הפרג ומפיק מהשרף את האופיום הגולמי. אבי היה משווק עבור הכפריים את סוליות האופיום באופן חוקי בעיר הגדולה. אף כי אבי כשלעצמו מעולם לא עישן אפילו סיגריות! וכך גם צאצאיו עד עצם היום הזה.

מ. בר-יוסף

אצלנו, כחמשת אלפי קילומטרים צפון מערבית לפרס בעיר בשם טורדה, בטרנסילבניה – רומניה, יום החמישעושור צויין בצורה צנועה ופחות חגיגית.  בניגוד לחנוכה, כאשר כל טובי העיר היו מתקבצים לביתנו למשחקי קלפים איינעם צוונציג תוך הימורים על כסף גדול שפסקו מיד בחלוף חנוכה - את המישעושור ציינו בחיידר באמצעות תפוז מקומט מעט, ובכמה חרובים - פירות  שטעמם הטוב נבע לא בגלל יחסי סוכר חומצה אופטימליים או כל ערך תזונתי אחר, אלא בגלל שהזכירו את ארץ ישראל - ולארץ ישראל היה טעם טוב גם ללא סוכר. אגב, חגיגות סדר ט"ו בשבט מאוחרות מבחינה היסטורית ומייחסים אותן למנהג שחידש האר"י, והגיעו לידינו מבעל הספר "חמדת ימים", שרבים חשדו בו להיותו שבתאי, וייתכן כי בקהילתנו שהייתה אורטודוקסית אך לא חסידית נזהרו מלהידבק לא רק לשבתאים אלא אפילו לחסידים.

ולגבי החזקת בעלי חיים אצל כפריים שמישאל הזכיר - בהיותי כבן שמונה, כשלוש שנים בתום המלחמה, התחילה אינפלציה נוראית שאילצה את אבי להמיר את כספו המזומן ולקנות פרה וכמה עשרות כבשים, אותם הפקיד אצל איכר שגר במרחק של כעשרה קילומטר מהבית. לימים כאשר אבי ביקש את צאנו כדי לחזור ולהמירו לכסף שבינתיים התייצב ,טען השומר כי חלק מהם נעלמו לו, ואבי ז"ל השכים ועמד לצד הגשר שהוביל לכיכר השוק וארב לו עד שהגיח עם הכבשים האבודות. תחילה טען שאלה אחרות, אך היו לאבי ז"ל סימנים והוא שב והחזיר לעצמו את כל הכבשים שאבדו.

אגב, גרנו ברח' טריין 63 - אני מזכיר את שם הרחוב כיוון שטריין (TRAYANUS) עשה לרומנים המקוריים - הדקים בשנת 105 לספירה מה שטיטוס עשה לנו היהודים בשנת 70 לספירה. והנה הם ממשיכים להנציחו באחד הרחובות היפים של טורדה וסביר שגם במקומות אחרים - נושא שראוי למחקר רציני לגבי מאפייני הזכרון הלאומי שלנו ושל עמים אחרים.

ט"ו בשבט במניין הבוקר

בתמונה הצנועה למטה שצולמה בט"ו בשבט השנה במניין הבוקר בקהילת בית אליעזר ברחובות, מודגם ניסיון להתאים את חגיגת טו בשבט למציאות החקלאית הנוכחית בארץ ישראל ובולטים בחסרונם הפירות היבשים, כולל השקדים והתמרים תוצרת הארץ, שהוזמנו אומנם אך לא הגיעו, וכיוון שכך חגגנו כהלכתו על טהרת פירות ההדר הטריים שכללו: פלחי תפוזי דם מהזן סנגינלו שהקור השנה העניק להם צבע דמי במיוחד, פלחי שמוטי וכן טבורי סמי - ע"ש מדריך ההדרים שמואל אשכנזי ז"ל שיחד עם חברו שיבל'א פרץ ברוש הביאוהו ארצה מאחד מסיורי לקט זני הדר חדשים שערכו בימים שבטרם הפטנטים הקשוחים. כיום כל זן חדש ראוי ברב ארצות העולם נרשם מיד להבטחת זכויות מטפחים ובהבאתו וגידולו ללא אישור והסכם עם בעלי הזן בעולם, המגדלים עלולים להסתבך בתביעות ענק ולכן חייבים להעמיק את הטיפוח המקומי ולכלול בו לא רק זני קליפים (אלה שבעגת השוק נקראים קלמנטינות) שחוקרי העבר ומדריכי הענף והמגדלים קידמו בצורה נפלאה - חשוב גם טיפוחם של זני תפוחי-זהב חדשים. על שולחן ט"ו בשבט במקומנו נמצא גם זריע תפוז מעט בכיר מהוולנסיה הרגילה - גדול יותר ומתקלף בדומה כמעט לשמוטי.שגדל ככל ההדרים האחרים שהגשו אצלי בחלקה  והיה גם זריע אשכולית לבנה טעימה ללא חמיצות (שנאכלה מיד). והיה גם קומקווט מהזן נגמי וזן קומווט אחר עגול ומתוק יותר בשם מרומי - ומהשמות הללו יכול אדם ללמוד יפנית וגם סינית. אני מצרף התכתבות בעניין זה עם ידיד חוקר יפני ועם הייטקיסט סיני שאת לימודי הדוקטורט עשה בהדרכתי:

Dear Teruo, There are two varieties of Mandarins, Tankan and Ponkan, are these Japanese names? if so what does the common part of the two names which is Kan mean? The same for the qumquat varieties Nagami and Marumi , what does the common mi  mean? Moshe

宛先: 佐野輝男; Teruo Sano
This winter is a bit different from normal years. We have less snow here in Hirosaki. I am very glad to have your questions, and I am happy to know that I will be a right person to answer this question.

Yes, all are Japanese variety names. "kan" means "citrus". "Tan" and "Pon" are thought or believed to have come from their origin places, probably somewhere in China and India.

"mi" means "fruit". "Naga" and "Maru" means shape; namely, "Naga" means "long" and "Maru" means "round". Are they matched to the fruit shape?

Dear Teruo , Thanks a lot, you may know that kumquats in many languages are referred as small Chinese oranges, the mi clearly suggests that these varieties which are oblong and round for the Nagami and Marumi,  respectively, originated in Japan.  There is another   variety named Meywa, wonder if its also Japanese? Moshe

Dear Moshe , I found "Meywa kinkan (or kumquat)" in the list of kumquat varieties. Kumuquat was introduced into Japan from southern China and the name "Meywa" sounds Chinese!. Thank you I learned a lot Sincerely, Teruo.

המסקנה: הקומקווטים מוצאם כנראה מסין אבל יחד עם גידולים רבים אחרים הועברו בתקופה מסוימת ליפן וחלק מהזנים של התפוזונים הסיניים הגדלים בארץ דוגמת הנגמי שהוא הזן הנפוץ ביותר יובאו מיפן לקליפורניה ומשם הגיעו אלינו. ועכשיו שלמדתם יפנית הנה ההשלמה בסינית:

Dear Moshe, Kan means sweet and Mi means honey. Guang

בתמונה תראו על שולחן החג גם אבוקדו מהזן פוארטה שקיבלתי ממרכז המטע  של הקיבוץ השכן. האבוקדו הוצע לאכילה על פתית ועל קליפתו - תבדקו - הוויטמינים ורוב החומרים נוגדי החימצון נמצאים בקליפת הפרי  ובצירוף הקליפה ניתן גם לחסוך במלח. זה מזכיר פרופ' הונגרי מפורסם ובעל פרס נובל בשם אלברט סנט ג'יורג'י, שהיה הראשון לבודד ולאפיין את ויטמין  C - הוא הרבה לטעון נגד האיוולת של זורקי קליפות ההדרים המכילים כשני שלישים מכלל המרכיבים התזונתיים החשובים באמת (פלבנואידים וסיבים) שבפירות ההדר.

שולחן ט"ו בשבט על טהרת פרות העונה מחלקת ההדרים של המחבר

שער הזיכרון

ד"ר שמואל  (מולו) מורשת

1934-2016

מולו ז"ל ליד עץ זית מרשים בשנת 2011 בדרכו לכנס מחקרי עיר דוד

 ד"ר צבי פלאוט - דברים לזכרו של חבר ילדות

פגשתי לראשונה את מולו בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי "נצח ישראל" בפתח-תקווה. למדנו באותה כיתה עד לסיום בית הספר היסודי ואח"כ עוד 4 שנים בבי"ס התיכון "ישורון" גם הוא בפתח-תקווה. מולו היה אחד התלמידים השקטים, לא התבלט במיוחד ולא גילה כושר מנהיגות או רצון להשפיע על האחרים בכתה, אפילו במידה מסוימת "נחבא אל הכלים". אולם תמיד שיתף פעולה וקיבל את מרותם של אלו שהיו מנהיגי החברה. אחת התכונות הבולטות שלו הייתה הסדר המופתי והניקיון של הספרים, המחברות וכל שאר הדברים שלו. כמו כן יש לציין את כתב היד שלו היפה והברור. המורים היו פונים לכל התלמידים בכיתה ומציינים לשבח את כתב היד של מולו ואת הסדר של הספרים והמחברות שלו. הם היו נותנים את מולו כדוגמה ואומרים, בפנותם אל כל הכיתה: "תראו את הכתב של מולו ואת המחברות שלו ותלמדו ממנו איך לכתוב ואיך לשמור על הסדר". יש לציין שזה לא היה על חשבון הידע ורמת הלימוד. אני זוכר שהרבה רצו להעתיק ממנו את שעורי הבית, וכמובן גם במבחנים, עד כמה שזה היה ניתן.

תכונה נוספת של מולו שהתבלטה בעיקר בבית הספר התיכון הייתה אי קבלה של סיפור, תופעה או תיאוריה אלא לאחר בחינה, בדיקה ושכנוע. קשה היה מאוד לספר למולו על משהו כדי שיקבל אותו, מבלי שישאל על כל הפרטים של הסיפור ויבחן אותם כדי שישתכנע באמיתות הסיפור. זה אמור גם לגבי שיחות בין חברים על כל נושא שהוא וגם לגבי תיאוריות ותופעות שהועלו ע"י המורים בשיעורים שונים. תמיד מצא שאלות שבאו לבחון את מה שנאמר, והחברים היו אומרים לו: "נו, מולו, מה אתה אומר על זה?". התכונה הזאת הייתה מוטבעת במולו ונמשכה שנים רבות – בצבא, בקיבוץ, בלימודים באוניברסיטה וכנראה גם הלאה בעבודתו כחוקר. נראה לי שזאת תכונה חשובה לחוקר, לבחון כל ממצא מכל צדדיו כדי להשתכנע באמיתותו.

היינו יחד חברים בשבט "נתיבות של "בני עקיבא" סניף פתח-תקווה". מולו היה אהוב על כולם, במיוחד על הבנות בשבט, כך שהרבה בנים קנאו בו על הצלחתו אצל הבנות. המסלול של חניכי "בני עקיבא" היה להתגייס לנח"ל במסגרת גרעין  מתוך כוונה להצטרף לקיבוץ קיים או להתיישבות חדשה לאחר השירות הצבאי. ההצטרפות הזאת נעשתה כבר במהלך השנה האחרונה של השירות הצבאי, והשירות הצבאי נעשה אז במסגרת של של"ת (שירות ללא תשלום). גם בשנה וחצי הראשונים היה השירות הצבאי במסגרת מחלקת נח"ל בקיבוץ, כאשר מדי פעם היו יוצאים לאימונים או לפעילת צבאית אחרת. יחד עם מולו וכל גרעין "נתיבות", שהיה גרעין ארצי של "בני עקיבא", המשכנו להיות חברים בתקופת השירות הצבאי בקיבוץ שדה-אליהו, ואח"כ את השירות במסגרת של"ת בקיבוץ עין צורים, עם הכוונה להצטרף לקיבוץ כדי להרחיבו ולחזקו.

מולו נשאר כחבר בעין צורים גם לאחר ששירות בשל"ת, כאשר אני וחלק מחברי גרעין "נתיבות" עזבנו את הקיבוץ. הוא היה אהוב ומקובל מאוד ע"י החברים בקיבוץ וקיבל על עצמו תפקידים שונים. שם הוא הכיר את רחל, שהייתה אמנם חברה בשבט "נתיבות", אך הגיעה לעין צורים בשלב יותר מאוחר. האהבה בין מולו ורחל פרחה ושגשגה ולאחר תקופה מסוימת הם נישאו. האהבה ביניהם נמשכה שנים רבות, כולל בשנים האחרונות לחייו, כאשר היה כבר חולה.

הוא עבד במטעים של הקיבוץ, למד היטב את המקצוע והצליח מאוד ולאחר תקופה מסוימת הפך למנהל ענף המטעים. בעבודתו במטעים התבלטו שוב התכונות שציינתי לגבי ילדותו של מולו והם הסדר והארגון בכל דבר שעשה, כמובן בנוסף להצלחות כלכליות של המטעים. אין ספק שהוא היה נשאר בעין צורים שנים רבות, אלמלא רחל אשתו שדרבנה אותו לעזוב את קיבוץ וללכת ללמוד ואכן הצליחה בכך לאחר מספר שנים.

לאחר עזיבתו את הקיבוץ למד מולו חקלאות באוניברסיטה העברית. הוא סיים תואר ראשון ושני עם התמחות בתורת הקרקע ובמטעים.  שוב נפגשנו, כאשר מולו היה בתחילת לימודיו ואני הייתי בשלבי סיום של התואר השני, מכיוון שעזבתי את הקיבוץ מספר שנים לפניו. עשיתי אז את עבודת המסטר ועבדתי במחלקה לפיסיקה של הקרקע בניהולו של פרופ' יעקב רובין ואף מצאתי עבורו עבודה חלקית כסטודנט באותה מחלקה. מולו פגש שם את ד"ר ג'רי סטנהיל שאתו החל לעבוד, ובהדרכתו עשה לאחר זמן את עבודת המסטר.

ד"ר יחזקאל כהן

היכרותי הראשונה עם מולו הייתה במטבח שבמגורי הסטודנטים בפקולטה לחקלאות ברחובות. היכרות זו התרחשה ב- 1960, כשמולו התחיל את השנה השלישית של התואר הראשון ואני הייתי  חלק מקבוצת סטודנטים שנה ב'. כל הוותיקים קיבלו אותנו בסבר פנים יפות  אבל מולו התעמק ועזר לנו יותר מכולם - הוא ניסה להקל את הקליטה במקום החדש והשרה מסביב אווירה חיובית.  ראינו לפנינו אדם שאינו מתנשא וכוונותיו כולן טובות,  הוא נתפס בתודעה שלנו כאיש נעים וצנוע וכולנו נהנינו מהחום שהוא שפע עלינו ומעזרתו בעת הצורך. לימים, מזלי הטוב הביא אותי להתחבר אליו בעבודתו במכון למדע הקרקע והמים. 

אישיותו של מולו נעמה לכל מי שפגש אותו - הוא היה איש תרבות, ידיעותיו התפרסו על שטחים רבים, הוא התמצא בנושאים מדעיים שעסק בהם  ובענייני דת היה סמכות גדולה. מולו היה ידוע במכון כאמן הברכות והחריזה. לעיתים קרובות אלו היו ברכות יום הולדת או חתונות וגם ברכות ליוצאים לשנת שבתון. עד היום אני מחזיק את ברכתו ליציאתי לשבתון הראשון  שלי ומדי פעם אני מוציא אותה ונהנה מהמילים היפות והאיחולים החמים והלבביים. כושר כתיבה מעולה היה לו ,שילוב של עברית יפה מילים חרוזות כהלכה ומלא הומור בריא. 

עבודת המחקר שלו עסקה בנושא בקרה של התאדות מים מהצמח. בעבודת המוסמך הוא בחן  תגובת פיוניות של עלי כותנה למשטר מים בקרקע בהדרכתם של אינג'ינר דן גולדברג וד"ר ג'רי סטנהיל. עבודת הדוקטור שלו, שהוגשה ב-1969, עסקה בנושא של מעברי מים מהצמח לאטמוספירה. לאחר  קבלת התואר שלו הוא יצא לפוסט-דוקטורט למעבדתו של פרופ' דוד גייטס בסנט לואיס. עבודות המסטר והדוקטורט שהוזכרו, שימשו כבסיס למסלול מחקריו המאוחרים יותר שעסקו בהתאדות מים מהצמח ופיתוח וכיול מודלים למדידות התאדות מים מקרקע ומצמחיה לאטמוספירה בתנאי אקלים שונים. במשך תקופת עבודתו, מולו קיבל אורחים מחו"ל לתקופות של חודש אחד עד מספר שנים. האורחים זכו לספוג ידע מקצועי ממולו ועבדו באווירה נינוחה למשך כל תקופת שהותם.

בשנות השבתון שלו עסק בעיקר בנושאים שצוינו למעלה, במשך שהותו בשנות השבתון בדרום אפריקה ובאורבנה (אילינוי) נוצרו קשרים מקצועיים טובים בין אנשי הצוות בארץ המארחת לבין מולו ואנשי צוות נוספים בבית דגן, קשרים אלו הובילו המשך מחקר פורה בין הצוותות למשך זמן ממושך.

משה בר-יוסף - בדרכו של מולו

הכרתי את מולו אישית מאז הגיענו לרחובות, לפני למעלה מארבעים שנים, ואף כי התפללנו במניינים שונים, השתייכנו לחוג שהיה נפגש אחת לחודש לשמוע הרצאה, ובזכות אחותי יהודית, שהייתה קולגה של רעייתו, רחל שתחיה, נהגנו גם להיפגש לסעודות שבת וחג ובביקורים הדדיים בבתינו.

הקשר המקצועי בינינו היה אקראי יותר, מלבד תקופה של כשנה כאשר מולו עסק בבדיקת תנועת המים בעצי הדר אותם הדבקנו קודם במכוון בתבדידי ווירואידים. הניסוי נערך בחוות החולה בצפון - שם עסקנו מאז שנת 1982, עם מר אמיתי רסיס ז'ל ועם החברים יאיר אורן ומאוחר יותר ניצן רוטמן - ובכל הזמן בסיוע של זמיר עשור שיבל'א בבדיקת השפעת תבדידי וירואידים שונים על צירופי זני כנה רגישים מתוך כוונה לבקר את גודלם של עצי ההדר המודבקים  ולננסם - וזאת מבלי לפגוע ביבול החלקות המודבקות. בשלב מסויים כאשר בעיית המים בארץ הפכה לקריטית במיוחד עלתה האפשרות שמלבד הנינוס, הוירואידים עשויים להשפיע גם על מעבר המים בצמחים ולצמצם את צריכת המים של העצים המודבקים. הרעיון צץ לאחר שהבחנתי בעמידותם הטובה לתנאי עקה קיצוניים של צמחי טבק השיח המודבקים באופן טבעי בנגיפים מסוימים. אך דע עקא, בהדרים התעניינו לא בשרידות אלא ביצור פרי יעיל יותר מכל יחידת מים שהעץ צרך. ובינתיים בגלל סיבות שונות הגעתי למסקנה כי הדבקת ווירואידים אינה מעשה חקלאי רצוי אצלנו ובעיקר בגלל העובדה שבתנאים מסוימים נזקי הווירואידים עולים על התועלת מהם. 

ואם מולו עסק בעקבותיי בהשפעת ווירואידים על תנועת המים בעצים מודבקים - לי הזדמן ללכת בעקבות מחקריו כעשרים שנים קודם. אחת העבודות הראשונות שלו ושל ג'רי סטנהיל ומרסל פוקס יבל"א עסקה בהשפעת ריסוס הלבנה בקאולין (מינרל חרסית לבנה) על יבול סורגום. התוצאות היו מעניינות, אף כי מבחינה מעשית, כמדומני . שהעלאת היבול ב 11 אחוזים לא הייתה משמעותית מהבחינה הכלכלית, מכיוון שלכל 2 ק"ג תוספת יבול נצרכו לרסס בק"ג קאולין. ואף  שקאולין הוא מינרל זול, הנה בכל זאת כרייתו וריסוסו עלו וודאי בהרבה על ערך תוספת היבול.

אך דרכו של מחקר טוב שאינו עוצר במקום בו התחיל, ולימים, כאשר עסקתי יחד עם ד"ר חיים פרנקל ז"ל בספיחת וירוס הטריסטזה למינרלי חרסית, עלתה המחשבה שאולי ניתן יהיה להשתמש בריסוס בחרסית, שהתגלה כמפרק במגע של חלקיקי הנגיף, כאמצעי להגנת צמחי הדר בפני הדבקה טריסטזה. במהלך תכנון הניסוי הביא לי חיים ז"ל את מאמרם של מולו ז"ל וחובריו על השימוש  בקאולין להלבנת צמחים וזה התחבר לי לאפקט ההגנה מהדבקת חרקים מעבירי נגיפים שהתקבל זמן מה קודם על ידי ד"ר שלמה כהן ז'ל בניסיונות כיסוי עלווה ברשתות לבנות דלילות. אלה  מצא ד'ר כהן דוחות פגיעת חרקים - לא בגלל מגבלות של חדירות דרך חורי הרשת, אלא בגלל אפקט ההלבנה של השטח המכוסה שגרם לחרקים להתייחס לאזור המכוסה ברשת הלבנה הדלילה כאל שטח סטרילי וריק מצמחים. ואכן, העמדנו ניסוי ללא טריסטזה, אבל, בעונה בה נדדו באזור הניסוי עשרות כנימות עלה מעופפות בכל דקה ודקה ובדקנו את אפקט ההגנה של כיסוי בקאולין ושל תערובות בנטונית וקאולין על מניעת נחיתה של כנימות עלה על שתילי הדרים ועל צמחי פלפל. הניסוי הצליח ובצמחים המולבנים ספרנו שיעורי נחיתה ואכלוס נמוכים במידה ניכרת מאשר בצמחי הביקורת.

.

פרופ' ג'רלד (ג'רי) סטנהיל שהיה מדריכו של שמואל בעבודת הדוקטור שוקד על כתיבת מאמר סקירה על עבודתו המדעית של שמואל ז"ל שתפורסם בגיליון הקרוב.

מולו ז'ל היה ארכאולוג חובב שהתחיל באיסוף חרסים עוד בימיו בעין צורים והויטרינה בסלון בית מורשת הכילה פריטים רבים שרשות העתיקות הרשתה לו לשמור. ואכן ביצאו לפנסיה  מולו נרשם כתלמיד מן המניין שנה א' ללימוד ארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמיד בכך עד לאירוע בריאותי שקטע את חלומו והוא לא וויתר והמשיך כשומע חופשי וכמשתתף קבוע בכל סיורי החברה לארץ ישראל ועתיקותיה בה היה חבר שנים רבות.

 לימים אוסף המוצגים של מולו חזר לקיבוץ שבסביבתו נאסף ספרי הארכאולוגיה נמסרו לקולגים שימשיכו לקרוא בהם והוקם בעין צורים חדר מיוחד המציג את הממצאים ומנציח את פועלו. 

חבל על דאבדין-  יהי זכרו ברוך

 ותנחומינו הכנים לרחל ולמשפחת מורשת הענפה והברוכה

גב' מרצדס (מרצ'י ) אלון ז"ל

1950-2016

מרצ'י נולדה ב-1950 במרוקו שם נעוריה היה אבוקסיס, עלתה עם משפחתה לארץ ב-1970. בראשית דרכה התגוררה בנהרייה. ב-1976 סיימה לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה בתחום מדעי הרוח וסוציולוגיה.

כשנה לאחר לימודיה באוניברסיטה עבדה כעובדת סוציאלית בעירית נהרייה. ב-1976 עברה להתגורר במרכז הארץ והחלה לעבוד במינהל המחקר כרכזת פעילויות אקדמאיות במזכירות המדעית במינהלה. במזכירות המדעית פעלה במספר תחומים רגישים המחייבים הקפדה מרבית יוזמה וחריצות. מרצ'י מילאה את תפקידיה במסירות ונאמנות יוצאת דופן, כל הממונים עלייה שהיו בתפקיד סגני ראש המינהל שיבחו את עבודתה וציינו לשבח את קפדנותה, את עבודתה המדויקת ללא פשרות ועיגול פינות, את התמצאותה בכל החוקים ובכל הטפסים ובעיקר את צניעותה וענוותה. מרצ'י הייתה ותיקה במינהלה והצטיינה באיכות קשריה עם חוקרי המכון שיצאו בתפקיד לשליחות בחו"ל. החוקרים ידעו שהם בידיים טובות, הייתה אכפתית, היה להם על מי לסמוך ובעיניים עצומות.

מרצ'י נפטרה בטרם עת ממחלה קשה והותירה אותנו חבריה לעבודה המומים וכואבים את לכתה. למרצ'י היה יופי חיצוני ופנימי שלא ישכח. יהי זכרה ברוך!  

דברים שנשא ראש מינהל המחקר החקלאי, פרופ' יורם קפולניק, לזכרה של אישה יקרה ואהובה עבור בני משפחתה ומכריה, ומרכזת בכירה של המזכירות המדעית במינהל המחקר החקלאי. 

משפחת אלון היקרה, חברי מינהלה אבלים, ועובדי מינהל המומים,

אנו לא מסוגלים עדיין לעכל את הקלות הבלתי נסבלת בה נגדעו חייך מרצ'י, כך סתם, כמעט באמצע החיים... זה בלתי נתפש שהפרידה ממך היא סופית ומוחלטת, אחרי כמעט 40 שנה בהן שרתת בנאמנות ובמיומנות בלתי רגילות את ציבור העובדים במינהל. זכינו כולנו להכיר את אישיותך המיוחדת: בעלת אוזן קשבת, נעימת הליכות, אצילה, בעלת טעם טוב וצנועה.

אך כנראה שידעת שהפרידה מאיתנו תהיה קשה, כי לפני מספר חודשים, כאשר המחלה מנעה ממך להגיע לעבודה, כבר "הכנת" אותנו לכך שאת לא תהיי בסביבה, עם כל המיומנויות שצברת, עם כל הידע העצום בו שלטת ועם הסבלנות הרבה כלפי כולם. כך שבעצם דאגת שנהיה קצת "מחוסנים"...

אך כידוע, שום דבר לא עוזר או מקל כאשר הרע מכל קורה ואנו נאלצים להיפרד ממך לנצח. חשבנו וקיווינו מאוד שהרפואה תנצח – אך נוכחנו לדעת כמה קל לטעות...

עם ההתמודדות סיימת, ואנו כעת רק בתחילתה של דרך חתחתים של האבל וההתרפקות על זכרונות מעבודה משותפת רבת שנים, עתירת שמחות, קיטורים, ומאבקים פנימיים. מאז התחלת את תפקידך במינהל לפני 40 שנה כמנהלת ענף פעילות אקדמית, עברת דרך ארוכה וקידמת ושידרגת את התפקיד לאין שיעור כמרכזת בכירה של המזכירות המדעית. הצלחת לתמרן בין כל חוקי התקשי"ר הסבוכים ולרבע את המעגל, כדי שהכל יהיה נגיש וזמין לעובדים. הנאמנות שלך הייתה ללא גבול – אפילו לחופשות ארוכות לא הרשית לעצמך לצאת בעונת הנסיעות העמוסה... תמיד ידעת לפתור את כל הבעיות בצורה הטובה ביותר, עם הרבה סבלנות לכולם, לאנשים הנחמדים וגם לנודניקים, והכל עם התנהלות עניינית וחיוך מבויש שנחרט בליבנו...

אישה מוכשרת וסקרנית שעסקה בציור ורבים מציורי השמן שלה מפארים את קירות ביתה. בשם כל עובדי המינהל, אנו שולחים את תנחומינו הכנים למשפחת אלון היקרה –  כולנו מחבקים אתכם בהתמודדות הקשה הזו.

ומילה אישית (מ. בר-יוסף) -

את מרצי' כולנו אהבנו - ולא רק בגלל שבידיה היו המפתחות והטפסים לכל הנסיעות לכנסים להשתלמויות ולשבתונים - אלא ובעיקר בגלל היותה בן אדם שאי אפשר היה שלא לאהוב ולהעריך. מחד הקפידה שהפרטים ידווחו במדויק ומאידך פעלה תמיד מתוך הרגשת שליחות ותודעת שירות הציבור. היא נמצאה בצומת של  נוסעים וחוזרים חלקם הגדול חרוצים ופעילים במרץ רב במחוזות אליהם הרחיקו והיו גם אחרים שלפי המסלול והימים היה ברור כי בילו יותר משעבדו והיא שמעה וידעה ומעולם לא ריכלה ולא שיתפה איש ברינונים על קולגות ובאמירות מעליבות. סביר כי רצינותה ויחסה הנאיבי, כביכול, לבקשות שונות תרמה לא מעט ליחס רציני יותר של עמיתים להזדמנויות שניתנו להם בהשתלמויות אליהם יצאו. מרצ'י הייתה אדם בכל המובנים החיוביים של אנושיות ותמיד  עם חיוך ביישני וטוב לב ורצון בלתי מתפשר לעשות את הכל לטובת כל החוקרים במכון –

יהי זכרה ברוך ותנחומינו הכנים למשפחתה.

זכרון ראשונים על פרופ' דוד רוזן ז"ל

מאת ד"ר יורם רסלר -

20 באפריל 1936 – 8 בינואר 1997

"Dave Rosen and Paul DeBach were my mentors and best friends since we began working together at U.C. Riverside in 1968. As we were first of all friends, I must begin this short memorium with a few personal remarks. The sense of loss that accompanies the death of a friend with whom you have shared most of your personal and professional life is profound."

מילים אלה כתב מייק רוז ,(Mike Rose) שנה לאחר פטירתו של דוד רוזן. מייק, דוד ואני חלקנו שלוש שנים משותפות במחלקה להדברה ביולוגית בריברסייד, קליפורניה. מייק היה לבורנט צעיר אצל פרופ' פול דה-בך, דוד שהה בשנת שבתון ואנכי – הגעתי  ללימודי הדוקטורט אצל דה-בך.

ציינתי כל זאת משום שעבורי זו הייתה נקודת  מפנה במהלך חיי. האחראי הישיר לכך היה דוד רוזן. כשהוצע לי לספר ב"גמלה-עט" על דוד הסכמתי, אך התלבטתי האם לכתוב על דוד החוקר, המדען, המורה או על דוד האדם, החבר, המדריך. התוצאה? קצת מזה וקצת מזה.

דוד נולד בתל אביב, ב-20 באפריל 1936 להוריו יוסף ופייגה. בנעוריו הצטרף לתנועה המאוחדת לגרעין שהשלים את קיבוץ ניר אליהו. בימים ההם היו עדיין קיבוצים, ותנועות נוער טרחו לשלוח קבוצות חניכים בוגרים (גרעינים) ל"השלים" קיבוצים, דהיינו לחבור לחברי קיבוץ ולחיות בו.

ב-1955 החל דוד את לימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בספטמבר 1959 נישאו דוד ומזל (בתעודת הנישואין הוא רשום כאגרונום ומזל כאחות) ומאז לא נפרדו דרכיהם (עד ליום מותו של דוד בינואר 1997). באותה שנה גמר דוד בהצטיינות את עבודת הגמר בהגנת הצומח, בהדרכת פרופ'  אבידוב. בשנים אלה היה ישראל כהן ז"ל מנהל המחלקה החקלאית של המועצה לשיווק פרי הדר, תומך נלהב של דוד ומחקריו. כזכור, ישראל כהן היה גורם מרכזי בפיתוח מערך ההדברה ביולוגית בהדרים, ונעזר רבות ע"י דוד בפעילותו זו.

לאחר קבלת התואר M. Sc. Agr.  בשנת 1959 החל דוד את עבודת הדוקטורט במחלקה לאנטומולוגיה ברחובות והנושא שבחר בו לעבודת הדוקטורט היה “Parasites of the Coccoidea, Aphidoidea and Aleurodidea of citrus in Israel”  ובעברית פשוטה "טפילים של כנימות  מגן, כנימות עלה וכנימות עש בהדרים בישראל". על עבודה זו קבל את פרס יעקבסון למחקר חקלאי לשנת 1965. נזכיר רק שבהגדרה "טפילים", אנו מכוונים בד"כ (לא תמיד) לצרעות התוקפות חרקים מזיקים, מטילות ביציהן על פני או בתוך גופם של ה"פונדקאי" המשמש מזון לזחליהן המתבגרים. שם הצטלבו דרכינו. במסגרת הנושא ערך דוד סקר מקיף של האויבים הטבעיים של מזיקי הדרים ממשפחות אלה. אני כסטודנט שנה ג' בפקולטה לחקלאות וכמי שזקוק לפרנסה, הועסקתי על ידו כמכין מתקנים (פרפרטים) של צרעות טפיליות, והיו אלפים כאלה. עבודה זו הייתה אמורה להמאיס עלי סופית את מקצוע האנטומולוגיה ו"להרוג" כל רעיון להשתלם בו. הסיבה שלא עשיתי זאת ו"נעשיתי" אנטומולוג (אמנם ללא הכנת פרפרטים) , היה דוד. ואכן לאחר זמן לא רב, כששקעתי בעבודת המסטר שלי (באנטומולוגיה- הדברה ביולוגית, איך לא?) בהדרכתו של פרופ'' צ. אבידב, היה דוד למעשה המדריך.

כשסיים דוד את עבודת הדוקטורט שלו, יצא, כמקובל, להשתלמות (פוסט-דוקטורט) בקמפוס ריברסייד של אוניברסיטת קליפורניה, שם פעלו טובי החוקרים ואנשי המעשה של "ההדברה הביולוגית" (Biological control) של אותה תקופה, ביניהם פרופ' פ. דה-בך  (P. De Bach) שקשריו האמיצים שלו ותרומתו להדברה הביולוגית בישראל תוארו כבר קודם לכן (גליון גמלה-עט מס' 33, 12/11/2015). היה צפוי והתבקש שדוד ינחת במעבדתו של דה-בך. שהותו שם הניבה בסופו של דבר את הספר הענק על "מיני האפיטיס בעולם" שיוזכר בהמשך. ובספר יש גם מחווה תודה למזל רעייתו, חברתו, והמלאך השומר שלו, שלוותה אותו באהבה בכל אשר הלך. דוד נתן את שמה למין חדש של אפיטיס שהוא מצא ותאר ובעמוד 616 של הספר נמצא את השם Ahytis mazalae עם תיאור מדוקדק ופרטים רבים על המין וחשיבותו הפוטנציאלית להדברה הביולוגית. ומי שמכיר אנטומולוגים וטקסונומים מבין את המשמעות של מעשה זה.

דוד המשיך דרכו בפקולטה לחקלאות, במחלקה לאנטומולוגיה והתקדם בסולם הדרגות במהירות. ב-1967 היה למרצה, שנה לאחר מכן היה כבר חבר בצוות העבודה של הארגון הבינלאומי להדברה ביולוגית (כנימות מגן וכנימות עש של הדרים), ומומחיותו בנושא קבלה הכרה עולמית. זו הייתה תחילתו של "מסע עולמי" בו דוד היה שותף ופעיל בארגונים ומוסדות רבים, בשטח הגנת הצומח, איכות הסביבה ובראש וראשונה, כמובן, בהדברה הביולוגית של מזיקי חקלאות על כל גווניה. ב-1971 הועלה לדרגת מרצה בכיר, ומונה ליו"ר התכנית להוראת הגנת הצומח ומכאן בזינוק מהיר לדרגת פרופסור חבר ב-1974 ומנוי לראש המחלקה לאנטומולוגיה. ב-1978 הוא מונה לפרופסור מן המניין כשהוא עדיין מכהן כראש המחלקה.

מ"עבודת הפרפרציה" שלי אצל דוד, זכורים לי משום מה מתקנים של הצרעה הטפילית Aphytis , אפיטיס בעברית. כל מי שנגע אי פעם בנושא מזיקי הפרדס ובהדברה ביולוגית בפרדס, חרט את השם הזה בזיכרונו היטב. צרעה זו מלווה בנאמנות את מערך ההדברה הביולוגית בהדרים בעולם כולו משנות ה-50 של המאה ה-20 (גליון גמלה-עט מס' 33, 12/11/2015). ואכן אין פלא בכך. במרוצת השנים השקיע דוד רוזן הרבה מזמנו במחקר הסוג הזה. מסתבר שהאפיטיס הוא שחקן מליגה לאומית במשחק הקרוי הדברה ביולוגית.

בשנת 1979 פורסם הספר עם השם הארוך ומאוד והמונומנטלי על הסוג אפיטיס                      Species of Aphytis of the world (Hymenoptera: Aphelinidae) שנכתב על ידי דוד רוזן ופול דה-בך. על הספר הזה קיבלו הכותבים בשנת 1980 את "Filippo Silvestri Gold medal Naples, Italy". בכריכת הספר השם Aphytis  בולט משאר מילות הכותרת. וספר זה הוא תוצר עבודתו של דוד רוזן במשך שבע שנים (כעבוד יעקב ברחל) כשיצא לפוסט-דוקטורט בריברסייד בשנים 1966-1967, ובשבתונים בשנים 1970-1968 ו-1976-1975 בריברסייד, במעבדתו של פול דה-בך. אזכיר שוב שדה-בך היה מחלוצי וחשובי החוקרים של ההדברה הביולוגית בארה"ב ובעולם.

הספר "מחזיק" 801 עמודים, מתאר ומציג (בתמונות) מעל 100 מינים של אפיטיס, מגדיר מחדש מינים, מאתר מינים חדשים, מתאר כל מין ומין בפרוטרוט (לצרכי טקסונומיה), מסכם בפירוט את חשיבות המין להדברה הביולוגית ומתאר מבצעי הדברה ביולוגית שנעשו בו (אם היו כאלה) זהו לא ספר קריאה, אלא מאגר אנציקלופדי חשוב לחוקרים של מין חשוב זה. הייתה לי הזכות לקבל עותק של הספר ובדף הראשון הקדשה בכתב ידו של דוד. ועוד אחזור לעניין כתב היד של דוד.

ספר חשוב נוסף שכתב דוד יחד עם פרופ' דה-בך היה "Biological Control By Natural Enemies" הספר יצא לאור בשנת 1974 בדפוס קיימברידג', ומהדורה נוספת הודפסה ב-1991. גם ספר זה אינו רזה ומכיל 440 עמודים. רוב עמודי הספר מוקדשים לתיאורים מרתקים של מבצעי הדברה ביולוגית שנערכו בעולם וניתוחם המדעי והמעשי. ועוד נחזור לספר זה בהמשך.

רשימת מאמריו, ספריו, ופרקים שכתב בספרים אחרים ארוכה מאוד. הרשימה מונחת לפני (ותודה לרותי יונה על כך). לא אלאה את הקורא ברשימה זו, אבל אציין שהוא כתב או ערך 8 ספרים, כתב 32 פרקים בספרים שאחרים ערכו, כתב מעל 140 מאמרים מדעיים, סדרה פופולרית ב"טבע וארץ", מאמרי "הערכה ובקורת" על ספרים (Book Review)  וחוברות הדרכה לתלמידים בפקולטה לחקלאות. אמנם תחום ההתעניינות שלו הראשי (אהבתו הראשונה) הייתה המחקר הטקסונומי-סיסטמתי של צרעות טפיליות (והמלכה היא או הוא האפיטיס) אך דוד התפרס על תחומים רבים במחקר ובמעשה, וכולם בספירה של ההדברה הביולוגית של מזיקי חקלאות.

קריירת ההוראה שלו (למיטב ידיעתי) החלה בפקולטה לחקלאות ברחובות כמדריך (יחד עם חברו שלום אפלבאום ז"ל) במעבדת מבוא לאנטומולוגיה. שני החברים לא הסתפקו בהדרכה אלא כתבו חוברת הדרכה מסודרת (בסטנסיל). חוברת זו עדיין מצויה בספרייתי. האם זה הפרסום הראשון של דוד? זה הייתה תחילתה של קריירת הוראה רבת שנים ורבת הישגים. בינואר 1997 קבל דוד תעודת הוקרה מטעם הרקטור של האוניברסיטה העברית, על הצטיינות רבת שנים בהוראה. אבל תעודות ההוקרה האמתיות היו של תלמידיו הרבים בכל רמות הלימוד, מתלמידי שנה ב' ועד לדוקטורנטים הרבים שהדריך.

   כתב ידו של דוד היה לשם דבר בחוגי האנטומולוגיה (ומעבר להם). וזכור לי אותו עניין עם ספר שכתב בכתב ידו, "כתב הפנינים", בתקופה שלפני היות המחשב, ובהתעלמות מוחלטת ממכונות כתיבה, טיפקס וכד'. למיטב זכרוני וזכרונו של ספי (בנו) מדובר בספר "אפיטיס" (801 עמודים). עם סיום הכתיבה הוא הציע להוצאה לאור לקבל את הספר הכתוב (לא המודפס) ונתקל בסירוב מוחלט והרמת גבה. דוד הציע לשלוח להם עמודים בודדים מהספר להתרשמות. התשובה הייתה משהו כמו "שלח את הספר כמות שהוא – בכתב יד" וכך, ללא צורך בהקלדתו, וללא תיקונים בכלל, נתקבל הספר אצל ההוצאה. כמובן שהם הדפיסו את הספר (לא בכתב יד – אם כי יכול היה להיות בזה חידוש מרענן).

ב-1964 סיימתי את לימודי כמסטר באגרונומיה. מאחר ולא נמצאה דרך להמשיך את לימודי הלאה, יצאתי ל"גלות" והועסקתי בחברת שווק ותכשירי הדברה (אצל האויבים של האויבים הטבעיים). את הקשר עם דוד המשכתי לטפח (כחבר) והנה  ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים, יצא דוד לשבתון במעבדה של פרופ' פ. דה-בך (חזרה למקום ה"פשע") במחלקה להדברה ביולוגית באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד. דוד לא שכח אותי. ויום אחד קבלתי מברק דחוף מקליפורניה ובו ההודעה שהתפנתה משרה של תלמיד מחקר אצל פרופ' דה-בך. אם אני חפץ בה עלי להודיע תוך 48 שעות. הסתפקתי ב-24 שעות. ומצאתי עצמי שוב במעבדה עם דוד, הפעם כתלמיד מחקר. אך אירוע קטן בדרך למד אותי את גודל רוחו של האיש. בדרכי לשם, עצרתי בלוס אנג'לס אצל קרובי משפחה. מהרה הסתבר לי ששהותי (הקצרה אמנם) אתם לא תהיה סוגה בשושנים. בצר לי טלפנתי  SOS לדוד, והוא הופיע "to the rescue" כסופרמן אמיתי. אגב, המרחק מריברסייד ללוס אנג'לס הוא כ-100 ק"מ! כך היה דוד! ונוסף לכך, "נאלץ" לקבלני לביתו עד אשר התפנה מקום מגורים לתלמיד המחקר החדש שהופיע בקמפוס. אלו דברים שקשה לשכוח.

דוד יזם והיה פעיל מרכזי בכנסים מדעיים בינלאומיים בישראל. היה פעיל מרכזי ומוערך בחברות מדעיות רבות בעולם (בין השאר, הארגון הבינלאומי להדברה ביולוגית IOBC,  האיגוד הבינלאומי למדעי הגנת הצומח IAPPS, החברה הבינלאומית לחוקרי הדבוראים  Hymenopterists). היה חבר מערכת בעיתונים מדעיים רבים, העוסקים בהגנת הצומח בכלל ובהדברה ביולוגית או משולבת בפרט. כישראלי גאה, דחף ויזם את השיתוף המלא של מדעני ישראל בכל הפעילויות, הועדות והמוסדות של ארגונים אלה בעולם. כמו-כן יזם כינוסים בינלאומיים חשובים בישראל ואף הצליח בכך, נוכח חלקים גדולים ב"מגזר" העוינים לישראל. הוא התנגד נחרצות לחדירה של שיקולים פוליטיים בכינוסים אלה ונלחם בכך בעוז. אם-כי מלחמותיו אלה, מטבע הדברים, לא היו חפים משיקולים פוליטיים (אם נקרא לאהבת ישראל – פוליטיקה). הוא השתתף בעשרות מפגשים, קונגרסים וכנסים הקשורים בהדברה ביולוגית, הדברה משולבת ובכולם נשמע קולו. לי זכור הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי ה-20 בפירנצה באוגוסט שנת 1996. דוד הגיע לקונגרס מלווה ע"י מזל רעייתו כשהוא כבר חולה ודי מותש מהמחלה. אלו היו שנים בה התנועה ה"פיוריסטית" בחקלאות פרחה. המושב בו ישבנו שנינו עסק משום מה במתקפה קשה על הדברה משולבת (דהיינו שימוש מושכל בתכשירי הדברה). דוד שהפנאטיות הייתה ממנו והלאה קם (די בקושי) ונשא נאום תקיף כנגד מגמה זו, מתוך הבנה לצרכים האמיתיים של החקלאות. היה זה נאום פרגמטי ששפך מים קרים על המגמה הזו, למרות שדוד היה איש הדברה ביולוגית בכל רמ"ח אבריו.

דוד פיתח קשרים חשובים עם מדענים סובייטיים ברית המועצות כשהייתה עוד ברית המועצות. הוא הצליח, בשנות הגלסנוסט, להביא ארצה לביקור, שני חוקרים חשובים מלנינגרד (טריאפיצין וזייצוב). כתוצאה מביקור זה הוזמנה משלחת קטנה מישראל לביקור גומלין ב-1990 במטרה לנסות לחזק את הקשרים ואת שיתוף הפעולה בין ישראל וברית המועצות (השוקעת). זכיתי להשתתף בשלישייה שנסעה (דוד רוזן, דן גרלינג ואנכי). זו הייתה חוויה שלא ציפיתי לה. בקרנו במעבדות בלנינגרד ואח"כ טסנו לביקור ופגישות בגיאורגיה ובבוכרה. מלבד הפן המדעי של פגישות אלה "נאלצנו" להשתתף בארוחות חגיגיות לרוב. כמנהג המקום הארוחה לוותה בברכות (דהיינו מברכים ומחסלים כוסית וודקה). ומאחר וכל משתתף ברך בתורו (פחות או יותר) נשפכה הוודקה כמים. דוד שהיה ראש המשלחת הישראלית עמד ב"פרונט" ובגבורה בעניין זה. שאר שני הישראלים, ואנכי בתוכם, היינו בצללים ויכולנו מפעם לפעם לדלג בעניין השתייה. זו הייתה הקרבה רבתי של דוד על מזבח המולדת. ובמאמר מוסגר, כמי שהיה שותף לו מפעם לפעם לטיפה המרה, ידעתי שהוא יכול "להשכיב כל רוסי ממוצע" בעניין זה.

דוד לא הגביל את פעילותו לשדה הבינלאומי, אלא היה פעיל ביותר כאן אצלנו. אתייחס למקצת מפעולותיו אותן ראיתי ויכול לסכם ממראה עיניים. מ-1976 ניהלתי את המכון להדברה ביולוגית של המועצה לשווק פרי הדר, ויש לי חשד מבוסס לדוד הייתה יד ורגל בבחירתי לניהול המכון. דוד היה קשור למכון מיום שסיים את לימודיו בפקולטה לחקלאות. כבר הזכרתי את תמיכתו של ישראל כהן במחקריו של דוד. אותו ישראל כהן שהקים את המכון כבר בשנת 1955. בשנותי במכון, דוד היה חבר בוועדה המנהלת של המכון, קרוב מאוד לעבודת המכון ועזר רבות בתמיכה ועצה. לא מעט מתלמידיו הגיעו לעבודה במכון (לא רק אנוכי).  במכון בוצעו עבודות מחקר (פרקטיות) לא מעטות בהדרכתו של דוד. כשפורקה המועצה לשיווק פרי הדר ב-1990 ורוב תחומי פעילותה ואחריותה נלקחו ממנה, נותר המכון להדברה ביולוגית על כנו והמשיך בפעילותו במסגרת המועצה המצומצמת שנותרה, לא מעט בגלל פעילותו ועקשנותו של דוד.

ב-1990 נתבקש דוד ע"י מי שהיה המדען הראשי של משרד החקלאות, ד"ר אמוץ עמיעד, להקים ועדת היגוי להפחתת השימוש בחומרי הדברה בחקלאות. בתקופה זו התעורר השוק המשותף של האיחוד האירופי לסכנות שאריות חומרי הדברה במוצרים חקלאיים מיובאים. ואצלנו? זיהום מי תהום והסביבה, חשש משאריות מסוכנות והפגיעה במערך האקולוגי הטבעי כתוצאה משימוש מוגבר בתכשירי הדברה גרמו לדאגה בציבור ובגורמים האמונים על שמירה והגנה על הסביבה. אלו הביאו להקמת ועדת ההיגוי האמורה. ועדת ההיגוי שהוקמה כללה מדענים, מדריכם, פונקציונרים וחקלאים וחולקה ל-8 קבוצות עבודה. קבוצות העבודה קיימו דיונים אינטנסיביים, בדקו חלופות, זמנו מומחים חיצוניים, נפגשו ביניהם על מנת להחליף מידע ודעות. ובסוף התהליך קיימו יום עיון וסכמו את המסקנות וההצעות בחוברת שהוגשה ע"י דוד למדען הראשי ב-15 בספטמבר 1990. דוד, כדרכו היה מעמיק, קפדן ורציני ביותר בגישתו למשימה ובהכנת הדו"ח המפורט על מסקנותיו והמלצותיו. האם יושמו ההמלצות רובן או בחלקן? שאלה זו נותרת ללא תשובה.

ב-3 בנובמבר 1995 (יומיים לפני רצח רבין ז"ל) נפגשנו עם משפחת רוזן ומשפחת רקח (פרופ' בני ואסנת) בביתה של משפחת רקח. דוד היה מוטרד במשך כל הפגישה וספר לנו שהוא עומד לעבור ניתוח בשבוע הבא. זו הייתה תחילת התפרצות מחלתו.

חודשים מועטים לפני-כן, ביולי 1995 השתתף דוד בקונגרס הבינלאומי של  האגודה הבינלאומית למדעי הגנת הצומח (IAPPS,  International Association for the Plant Protection Sciences) שהתקיים בהאג. שם הצליח לשכנע את הועדה הקבועה לקיים את הקונגרס הבא (XIIIth IPPC) בישראל. ואכן  הוא נבחר ליושב ראש הועדה המארגנת של הקונגרס שאמור היה להתקיים בירושלים, בבניני האומה ב-1999. דוד החל בעבודה מאומצת, כאשר הוא כבר חולה ומותש מבחינה פיסית. הוא לא ויתר וניהל את הועדה המארגנת ביד רמה עד ליום בו נפטר ב-8 בינואר 1997. החליף אותו (בדחילו ורחימו) פרופ' יעקב קטן והקונגרס אכן התקיים במועדו, במקומו במתכונתו. וברוב עם. הקונגרס הזה הוקדש לזכרו של פרופ' דוד רוזן. ב"דברי הימים" של האגודה המסכמים את הקונגרסים שהתקיימו מיסודה ועד לימינו מופיעה הפסקה הבאה:

In the early stages of the preparation of this Congress, our dear friend and colleague, Professor David Rosen, Chairperson of the 14th IPPC, passed away after a courageous struggle. The Congress will be dedicated to the memory of Professor David Rosen, researcher, educator and innovator in the field of biological control.

בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת ביקש דוד ואף קיבל תקציב מהמשרד לאיכות הסביבה לתרגם את הספר שכתב בשנות ה-70 של המאה ה-20 לעברית. הספר הוא כמובן "Biological Control By Natural Enemies" שהוזכר כאן. בעצה אחת עם ילדיו סוכם שבתו הבכורה (ארנה) תתרגם והוא יערוך כל פרק שתורגם. לאחר מספר פרקים הועבר מטה הכתיבה לספי (הבן השני) ודוד המשיך בעריכת הפרקים. כך היה כאשר דוד חלה ולא עמד יותר במלאכת העריכה. עם זאת הוא המשיך להתעניין בהתקדמות התרגום עד יומו האחרון. הספר אכן הושלם (לאחר מותו) ויצא לאור (בהוצאת מגנס) ב-2002 (תשס"ג).

לדוד ומזל נולדו שלושה ילדים: אורנה הבכורה (1961), אחריה ספי ב-1965 (יוסף – אבל מי זוכר?) ונורית בת הזקונים (1976) כולם נשואים ולהם בנים ובנות. רק את חלקם זכה דוד לראות בחייו. המעניין הוא שצאצאיו רחקו ממדעי החיים בכלל ואנטומולוגיה בפרט ובחרו כולם במקצועות חברתיים מובהקים. כולם התמחו ועוסקים בפסיכולוגיה קלינית או חינוכית. נראה שהתפוחים נפלו רחוק מהעץ, אך רק למראית עין. למי שהכיר את מעורבותו החברתית של דוד ואת אהבתו את מקצוע ההוראה, התפוחים בהחלט נשארו קרוב לעץ. זו הייתה משפחה מלוכדת ואוהבת, אוהבת חברה וטיולים. על כך יכול אני להעיד משהותי איתם בקליפורניה לצורך לימודי (ודוד לשנת שבתון). סופי שבוע רבים טיילנו יחד בהרים, בשלג (כן! ירד גם שלג בהרי סן-ברנרדינו), בילינו בחיפוש אחר ספי, שהיה שובב לא קטן ונעלם לנו באחד מהטיולים בהרים  (הוא נמצא די מהר – אל חשש), בפיקניקים וסתם בערבים שקטים או רועשים.

"כתבה" זו רחוקה מלמצות את כל פרקי חייו הקצרים של דוד ואת כל שטחי פעילותו. כמאמר אנשים מלומדים "תקצר היריעה". עשיתי כמיטב יכולתי ואשמח לכל תוספת מהקוראים.

ובנימה אישית אסכם. יש אנשים אהובים. יש אנשים מכובדים. יש אנשים מוערכים. יש גם אנשים העונים לכל שלושת אמות המידה הללו. דוד ענה לכולם. ואני? יותר מכל אהבתי את האיש.

ותודה לספי רוזן ולרותי יונה על מידע חשוב שספקו לי לצורך הכתבה.

שער ההדברה הביולוגית

למען האמת, הכותרת המתאימה אינה "הדברה ביולוגית" במובן הקלאסי, אלא "הגנה ביולוגית" ושימוש בטכניקה של הרכבת צמחים המוכרת מזה כשלושת אלפים שנים לפחות בריבוי של עצי פרי לצורך פיתוח ירקות  וצמחי מקשה  עמידים כנגד גורמי מחלה שהדברתם הכימית קשה. בלתי אפשרית או מסוכנת לבריאות הציבור והסביבה.

הרכבות דלועיים בישראל - המצב הקיים ואתגרי העתיד

שמשון עומר¹, נביל עומרי¹, אמנון קורן², מנחם אדלשטיין³ ורוני כהן³

¹שה'מ משרד החקלאות, ² משתלות "חישתיל" ³ מנהל המחקר החקלאי, היחידה לדלועיים-מרכז מחקר נווה- יער

מבוא

השימוש בשתילי ירקות מורכבים על כנות עמידות נפוץ במזרח הרחוק מזה מספר עשורים. יישום טכנולוגיה זו בחקלאות המערבית החלה מאוחר יותר וזכתה לעידוד משמעותי בעקבות צמצום או איסור השימוש במתיל ברומיד לחיטויי קרקע.  המניע העיקרי של השימוש בצמחים מורכבים הוא הצורך למנוע נזקים הנגרמים על ידי פגעי קרקע במצבים בהם עמידות גנטית אינה זמינה ושימוש בחומרי הדברה או שיטות אגרוטכניות אינם יעילים. הרכבת צמח רגיש על כנה עמידה יוצרת צמח "עמיד" ללא צורך בתהליך טיפוח ארוך. יתרה מכך שימוש בצמחים מורכבים מאפשר תגובה מהירה להופעה של פתוגן חדש או גזע אלים של פתוגן מוכר.  ביצועי הצמחים המורכבים תלויים בהתאמה גנטית ופיזיולגית בין הכנה לרוכב ומושפעים מתנאי הסביבה השוררים בשדה. ישנם מקרים בהם צמח מורכב מניב יבול נמוך ולא איכותי אך קיימם גם מקרים הפוכים. לצמחים מורכבים יש לעיתים יתרונות מעבר למניעת נזקי מחלות. צמחים מורכבים מתמודדים טוב יותר עם עקות סביבתיות, קולטים ביעילות רבה מים ומינרלים מהקרקע ומניבים יבול רב ואיכותי.

דלועיים מורכבים הוכנסו לראשונה לשימוש ניסיוני בישראל בשנת 1995 כאחת החלופות לחיטויי קרקע במתיל ברומיד. ההנחה הייתה שביצועי הצמח המורכב תלויים בעיקר בכנה ושמציאת כנה מתאימה תאפשר אימוץ מהיר של שיטה זו לפי המתכונת הנהוגה במזרח אסיה. המציאות הייתה שונה. כמו בגידול של זן חדש, גם כאן, יש צורך בלימוד מדוקדק של ביצועי הצמח והתאמתו לעונות ולאזורי הגידול. יתרה מכך, ביצועי הצמח המורכב מושפעים במידה רבה מתכונות הרוכב ולא רק מביצועי הכנה.

השימוש בדלועיים מורכבים מתרחב במהירות בישראל.  הרוב המוחלט של  האבטיחים הגדלים בישראל מורכבים. מכלל זה, כל האבטיחים המוקדמים הגדלים בערבה ובצפון ים המלח מורכבים. השימוש במלונים מורכבים תופס אף הוא תאוצה במיוחד בחקלאות האורגאנית שם אין פתרון אחר למחלות המועברות בקרקע. 

השימוש באבטיח מורכב מניב רווח לחקלאי. החקלאים מפחיתים את מספר הצמחים לדונם כדי לחסוך במחיר השתילים המורכבים. הפחתה זו אינה מלווה בפחיתה ביבול והאבטיח המורכב מפצה על שינוי העומד ביבול שאינו נופל מהיבול המושג באבטיח לא מורכב הנשתל בעומד המקובל. מחקרים המתבצעים בשנים האחרונות במלון מורכב שמו להם כמטרה לברר את הקשר בין העומד והיבול במלון מורכב כדי למסד ולהרחיב את השימוש במוצר זה.

בחירת הכנה- הרכבות בין ותוך מיניות

ניתן להפחית  נזקי מחלות מועברות בקרקע  על ידי הרכבה תוך מינית או ע"י הרכבה בין מינית. בעגבניות למשל, קיים מגוון רחב של גנוטיפים בעלי עמידויות מוגדרת נגד וירוסים, פטריות ונמטודות וההרכבות התוך מיניות הן לפיכך הנפוצות בגידול זה.  במלונים לעומת זאת ההרכבה הנפוצה היא על כנת דלעת המקנה עמידות רחבת טווח המיועדת להפחית נזקים הנגרמים עי' מחלות רקבון שורש וצוואר שורש (Root and stem rot diseases). הרכבות תוך מיניות משמשות בעיקר כדי למנוע את מחלת פוזריום הנבילה. במקרה זה, מרכיבים מלון רגיש על מלון בעל עמידות מונוגנית למחלה. חשוב לציין שזמינות של קווי מלון בעלות עמידות גנטית מאפשרות טיפוח לעמידות אך השימוש בצמח מורכב מאפשר להקנות עמידות לצמח רגיש באופן מיידי.

לכל סוג של הרכבה יש את היתרונות והחסרונות. ההרכבה התוך מינית מקנה עמידות גבוהה ואינה משפיעה על איכות הפרי   יחד עם זאת הכנה מקנה עמידות נגד פתוגן מסוים או אפילו נגד גזע ספציפי של אותו הפתוגן. הרכבה על כנת דלעת מקנה הגנה נגד טווח רחב של מחלות אך לעיתים סוג הרכבה כזה משפיע לרעה על כמות ואיכות הפרי.

מחלות מלונים

פוזריום הנבילה - מחלת פוזריום הנבילה מהווה גורם מגביל לגידול מלוני "אננס" בעמקי הצפון.  ביצועי צמחים מורכבים והקשר למופע פוזריום הנבילה נחקר בעמק בית נטופה שם נמצאו כל ארבעת הגזעים הפיזיולוגיים של הפטריה   f. sp. melonis  Fusarium oxysporum הגורמת למחלה. זנים בעלי עמידות גנטית לפוזריום קיימים אך איכותם נופלת לעיתים מזו של הזנים הרגישים. הרכבה של זן איכותי רגיש על כנת מלון עמידה מאפשרת לפיכך קבלת צמח עמיד בעל פירות איכותיים.

בניסויים שנערכו בעמק בית נטופה לא נצפתה נבילה במלונים שהורכבו על מלון עמיד ועל כנות דלעת לעומת תמותה מלאה של צמחים הביקורת הלא מורכבים (איור 1). יבול המלונים היה גבוה משמעותית  במלונים שהורכבו על כנות מלון לעומת מלון שהורכב על כנות דלעת. היבול הגבוה ביותר התקבל מצמחי מלון מהזן אופיר שהורכבו על כנת מלון אדיר (שניהם מטיפוס אננס), לעומת מלון אופיר שהורכב על מלון מהזן "אורקה" השייך לטיפוס שרנטייה.  ממצא זה מצביע ההתאמה בין כנות לרוכבים בין מלון לדלעת ואפילו בין זני המלון. הפחתה באחוז הצמחים החולים הושפעה גם מרגישות הרוכב.  אחוז הצמחים החולים בזן "אננס עין דור" (רגישות גבוהה), לא מורכב  ובצמחי עין דור מורכבים על כנת דלעת היו 82 ו- 20% בהתאמה, לעומת 36 ו-0% תמותה בזן "אופיר" (רגישות בינונית) לא מורכב ומורכב בהתאמה.   בניסוי זהה שנערך בנווה יער בקרקע חופשית ממחלה, לא נצפתה נבילה באף אחד מהצירופים והיבול היה דומה בכל הטיפולים. ממצא זה מראה שתהליך ההרכבה (בהיעדר מחלה), לא השפיע על היבול.

התמוטטות המלונים בערבה  – מחלת ההתמוטטות הנגרמת ע'י הפטריה Monosporascus cannonballus מהווה גורם מגביל לגידול מלונים באזורים יבשים וחמים ברחבי העולם כולל בערבה. חיטוי קרקע במתיל ברומיד שימש במשך שנים טיפול הכרחי לפני שתילה של מלונים בערבה. יחד עם זאת, התמוטטות מלאה או חלקית של שדות נצפתה גם לאחר חיטויי קרקע בגלל אילוח מהיר מחדש או חיטוי קרקע לא אופטימלי. בניסויים שנערכו בערבה נמצא שהרכבת צמחי מלון על כנות דלעת מנעה את המחלה ברמות שונות כתלות בשיטת בעונה ובשיטת הגידול. ההרכבות היו יעילות יותר בעונה האביבית הקרירה והארוכה יותר. הפחתת נזקי המחלה הייתה יעילה פחות בעונת הגידול הסתווית הקצרה והחמה יותר.

גידול צמחי מלון מורכבים יכול להיות בעייתי בתנאי סביבה לא אופטימליים. מלונים מורכבים שנשתלו במחצית יולי בקרקע מחוטאת בעין חצבה לא התפתחו כיאות. הצמחים נשארו ירוקים אך הנוף נשאר קטן ומצומצם והצמחים הניבו פירות מועטים וקטנים. צמחים מורכבים שנשתלו על אותה קרקע בעונה האביבית התפתחו בצורה תקינה. ידוע ששורשי דלעת רגישים לטמפרטורות קרקע גבוהות.  גידול מלונים על ערוגות המחופות בפלסטיק צהוב יכול לפתור את בעיית חימום הקרקע ולאפשר גידול צמחי מלון מורכבים גם בעונות החמות (איור 3)

מלונים אביביים מגודלים על פי רוב בערבה התיכונה בהדליה. שיטת גידול זו מאפשרת לחקלאי טיפול נוח יותר בצמחים, גידול למשך זמן רב וכתוצאה מכך קבלת יבול גבוה יותר בהשוואה למלונים הגדלים שרוע. צמחי מלון מורכבים הגדלים בהדליה מתמוטטים לעיתים (גם בקרקע מחוטאת), כאשר הם עמוסים בפרי וחשופים לטמפרטורות גבוהות. מקרים כאלה נפוצים בסוף הסתיו בערבה. צמח מודלה מבוסס על ענף מרכזי אחד. לצמח פחות עלים, יותר פירות וצמח כזה מאבד יותר מים בהשוואה לצמח הגדל שרוע. נראה שצמח מורכב הגדל בהדליה, אינו מסוגל להתמודד עם עומס הפרי מחד ועם הזנת השורש מאידך בתנאי גידול אלו. המחקר מתרכז במציאת קווי ומכלואי דלעת שאינם מתמוטטים ובהבנת הגורמים להתמוטטות הפיזיולוגית.

התמוטטות מלונים בעמק יזרעאל - מלונים מטיפוס אננס הגדלים במהלך הקיץ בעמק יזרעאל נתקפים במחוללי מחלות הגורמים להתמוטטות בשיעורים משתנים התלויים בין השאר בזנים ובתנאי הסביבה השוררים במהלך העונה. משורשי צמחים מתמוטטים מבודדים לרוב הפטריות Macrophomina phaseolina   ומיני   Fusariumהגורמים ככל הנראה למחלות הנבילה.

בניסויים שנערכו בשנים האחרונות נמצא שצמחי מלון המורכבים על כנת דלעת לא התמוטטו כתוצאה מהמחלה. לעיתים נצפים סימפטומים אופיניים ברוכב הנוצרים ע"י חדירת הפתוגן דרך הכנה. יחד עם זאת הקצב האיטי של התפתחות המחלה אינו קוטל את הצמח ומאפשר גידול וקבלת יבול גבוה ואיכותי (איור 2). המחיר הגבוה של השתיל מהווה לעיתים גורם מגביל ויש חשש שמלון מורכב הגדל בשיא העונה לא יהיה כלכלי. בנוסף, הקשר בין מרווחי השתילה ליבול במלונים אינו ברור ותלוי במידה רבה הזנים ובתנאי הגידול. לפיכך, התעורר הצורך לבחון לפרטים את יעילות השימוש בשיטה ואת כדאיותה הכלכלית. 

שני זני מלון, 6405 ואייל הורכבו על כנת הדלעת 148-TZ ונשתלו בעומד המקובל של 60 ס"מ בין שתיל לשתיל ובעומדים של 90 ו- 120 ס"מ בין השתילים. נמצאו הבדלים ביבול בין שני הזנים כתלות בעומד ובזן בצמחים המורכבים ובצמחים הלא מורכבים.   היבול בזן 6405 היה גבוה מהיבול של הזן אייל. בנוסף 6405 הגיב טוב יותר להרכבה. בניסוי שנערך ב- 2006  נצפתה עלייה ביבול של צמחים מורכבים לעומת לא מורכבים בשיעור של  220% לעומת 152% בזנים 6405  ואייל בהתאמה.

תגובת זני המלון לשינוי בעומד הייתה שונה בזנים שנבדקו. בזן אייל נמצא כצפוי שהפחתת מספר הצמחים גרמה לפחיתה ביבול, בצמחים המורכבים וגם באלו שלא הורכבו. בזן 6405 לעומת זאת לא נמצא הבדל מובהק ביבול הצמחים המורכבים שנשתלו במרווחים של 60,90 ו-120 בין הצמחים. ממצא זה מאפשר לחקלאי להפחית את מספר השתילים, להפחית כתוצאה מכך את  הוצאות היצור ולהפיק עדיין מהשדה את רמת היבול המקובלת.

הרכבות באבטיח –  השימוש באבטיח מורכב הוא הרב ביותר לעומת דלועיים אחרים. נראה שהסיבה לכך נובעת מכושרו של האבטיח לפצות ביבול על ירידה במספר צמחים ליחידת שטח. כושר פיצוי זה מאפשר לחקלאי להוזיל את הוצאות הגידול ועדיין להרוויח.  השימוש באבטיח מורכב להפחתת נזקי מחלת פוזריום הנבילה הוא המדווח ביותר בספרות. בישראל לעומת זאת מחלה זו כגורם מחלה יחיד נמצאת בעיקר בעמק בית נטופה כאשר בשאר האזורים נפגע האבטיח ע"י מחלות אחרות או קומפלקס של מחלות המועברות בקרקע.

בגידול האביבי המוקדם בערבה משתמשים באבטיח מורכב למניעת התמוטטות הנגרמת ע"י הפטריה M. cannonballus והתמוטטות הנגרמת על ידי הווירוס MNSV. במקרה של ההתמוטטות הויראלית יש לצמח המורכב יתרון על פני חיטויי קרקע שאינם קוטלים וירוסים ולפיכך אינם מסוגלים למנוע התמוטטות מסוג זה.  בעונות הגידול של האביב המאוחר ושיא הקיץ אבטיחים מורכבים כדי למנוע נזקים הנובעים מתופעת "עייפות קרקע ודעיכת יבולים". תופעה זו מאופיינת בצימוח מעוכב של הצמחים, נבילה חלקית ויבול מועט של אבטיחים קטנים. התופעה מוכרת בעיקר בשדות בעלי היסטוריה של גידול אבטיח. הגורם לתופעה אינו ברור אך נראה שהוא נגרם מגורמים ביולוגיים היות וחיטוי קרקע פותר את הבעיה. כמו בהתמוטטות של צמחי מלון בעמקי הצפון, גם כאן משורשי צמחים מתמוטטים מבודדים לרוב הפטריות Macrophomina phaseolina   ומיני   Fusariumהגורמים או תורמים ככל הנראה להתמוטטות. באבטיח מורכב יש לעיתים פחיתה באיכות הפרי המתבטאת בגידים לבנים בציפת הפרי, חלילות וקושי של ציפת הפרי. המחקר מתרכז כרגע במציאת צירופי כנה ורוכב והתאמה של אגרוטכניקה ייחודית למניעת תופעות אלו. המחקר הבסיסי מתרכז בחיפוש סיגנלים המועברים מכנה לרוכב וגורמים לפחיתה באיכות.

הרכבות במלפפון – מחלת רקבון הכתר הנגרמת ע"י הפטירה Fusarium oxysporum f. sp.

radicis cucumerinum היא מחלה חדשה שדווחה במקומות שונים בעולם במלפפונים הגדלים בחממות. ניתן להדביר את המחלה בהצלחה מסוימת ע"י הגמעת הצמחים בחומרי הדברה או בחיטוי קרקע וחלל החממה באמצעי חיטוי שונים. בניסויים שנערכו באי כרתים נמצא שרמת המחלה הופחתה ל 0 עד 25% בניסויים שונים לעומת 96% תמותה במלפפונים לא מורכבים. בניסויים שנערכו ע"י חוקרים מדריכי משרד החקלאות ושתלנים דווח על תוצאות דומות. נראה שחרף ההצלחה המוכחת של צמחים  מורכבים, שיטה זו הייתה מוגבלת בגלל המחיר הגבוה של השתיל וחוסר כדאיות כלכלית.  לאחרונה הורידו המשתלות את מחיר השתיל המורכב. שינוי זה שינה דרמטית את היקפי השימוש במלפפון מורכב. גורם נוסף המאיץ את השימוש במלפפונים מורכבים הוא האיום מנגיף הנימור והמוזאיקה הירוקה של המלפפון

((CGMMV, המופץ בדרכים שונים וגם דרך הקרקע. יש בנמצא כנות בעלות עמידות חלקית לנגיף ואלו משמשות להפחתה חלקית של הנגיעות שמקורה בקרקע. מלפפונים גדלים בכל השנה והאתגר הוא להתאים כנות לזנים החורפיים ולזנים הקיציים. המטרה ארוכת הטווח היא להאריך את הניבה של המלפפון המורכב כך שיתאפשר לגדל שני גידולים בשנה לעומת שלושה המקובלים כיום.

דלועיים מורכבים ונמטודות – עמידות לנמטודות דוגמת זאת הקיימת בעגבניות אינה מוכרת בזנים מסחריים של דלועיים. יחד עם זאת יש דירוג של רגישות בדלועיים ואלו יכולים לשמש ככנות לצורך הפחתת נזקי נמטודות. במחקר שנערך בקליפורניה נמצא שמלונים שהורכבו על מלון עמיד או על דלעת פיתחו פחות עפצים במהלך הגידול אך לא מנעו התמוטטות הצמחים שהופיעה לקראת סוף העונה.  תוצאות דומות נצפו גם בניסויים שנערכו בישראל (איור 4). היעדר עמידות טובה נגד נמטודות יכולה לסכן את השימוש בצמחים מורכבים באתרים בעלי אילוח כבד בנמטודות. יחד עם זאת המידע בקשר לרמת היעילות של הכנות הקיימות כיום לוקה בחסר ויש צורך בלימוד מקיף של סוגיה זו. בניסויי חממה שנערכו במשותף בנווה יער ובגילת מצאנו חומר גנטי שהראה עמידות גבוהה לנמטודות. נראה שניתן יהיה להשתמש בחומר כזה לטיפוח כנות דלעת בעלות עמידות משופרת לנמטודות. מבין הדלועיים האבטיח הוא העמיד ביותר לנמטודות. ישנה אפשרות לטפח כנות אבטיח בר שישמשו ככנות לאבטיח תרבותי ואלו ישמשו ספציפית לאזורים בהם הפגע העיקרי הוא נמטודות. הרכבה של אבטיח על אבטיח תמנע או תצמצם את הפגיעה באיכות הפרי הנצפית לעיתים בהרכבות של אבטיח על כנת דלעת. ניסויים בהתאמה של כנות אבטיח נעשים ביחידה לדלועיים בנווה יער וע"י עמיתים למחקר בדרום קרולינה, ארה"ב.

עקות פיזיולגיות וא-ביוטיות 

עמידות למליחות ובורון -  החקלאות הישראלית בכלל ובאזורים חמים ויבשים בפרט תלויה בהשקיה. עקב המחסור במים גובר השימוש במים מטוהרים בדרגות שונות להשקיית גידולים חקלאיים. במים מטוהרים חבויה סכנה של רעילות לצמחים רגישים היות ומים אלו מכילים לעיתים מלחים ומתכות בריכוזים העלולים לסכן גידולי תרבות. בניסויים חממה מבוקרים ובניסויי שדה נמצא שצמחים מורכבים על כנות דלעת עמידים יותר למי מלח ולריכוזי בורון גבוהים. בניסויי מעבדה נמצא ששורשי הדלעת קולטים מלחים אבל אינם מעבירים אותם לנוף הצמחים. ממצאים אלו יכולים להרחיב את השימוש  בצמחים מורכבים מעבר למטרה העיקרית להם נועדו,  נגד מחלות צמחים. הקליטה הסלקטיבית של כימיקלים עלולה להיות חרב פיפיות. מחד ניתן לגדל צמחים מורכבים ולהימנע מהרעלות מלח ומתכות כבדות ומאידך, לעיתים נצפים סימני חסר במיקרו-אלמנטים הנדרשים להזנת הצמח. ממצאים אלו ממחישים את הצורך בפיתוח ממשק דישון ייחודי לצמחים מורכבים.

סיכום ומסקנות

השימוש בהרכבה של כנה רגישה על רוכב עמיד היא טכנולוגיה ישנה ומוכרת בעצי פרי ובצמחים רב שנתיים אחרים.  צפוי שהשימוש בירקות מורכבים ילך ויתרחב יחד עם המגמה של הפחתה בשימוש בחומרי הדברה מחד ומאידך הגדלת העניין והחשיבות של החקלאות האורגאנית.. שילוב טכנולוגיה זו עם טכנולוגיות אוהדות סביבה אחרות תקל את הכניסה לעידן שאחרי המתיל ברומיד. יחד עם זאת, יש עוד הרבה מה ללמוד ולשפר. נראה שההתגברות על המחלות הוא החלק הפשוט יותר בסיפור בעוד לימוד הפיזיולגיה של ההתאמה בין כנה לרוכב היא החלק המסובך של המחקר העומד לפנינו. הטכנולוגיות המולקולאריות הזמינות כיום מספקות כלים חדשים למחקר המעבר של אותות (סיגנלים) בין הכנה לרוכב הגורמים להגברה או הפחתה בביטוי גנים ברוכב המשפיעים על ביצועי הצמח המורכב.  קידום הרכבת צמחים בירקות מצריך לפיכך שילוב של תרומה מחקרית יחד עם שיפור האגרוטכניקה ומציאת דרכים להוזיל את הצמח המורכב.

איור 1 : מניעת נזקי פוזריום הנבילה במלון. מימין מלון מורכב משמאל מלון לא מורכז נובל מהמחלה. הניסוי נערך בעמק בית נטופה.

איור 2 : צמח מלון מורכב נגוע Macrophomina phaseolina. הפטריה חודרת לכנה אך אינה גורמת נזק. הפטריה גדלה לאט וכאשר מגיעה לרוכב, מעבר לנקודת ההרכבה גורמת לכיבי אופיני. ההתפחמות האיטית של המחלה מונעת את הנזק. התמונה צולמה לאחר סיום הקטיף. הצמח חולה אך לא מת ומניב יבול גבוה ואיכותי.

איור 3 : רגישות שורשי הכנה לטמפרטורות קרקע גבוהות. מימין מלונים מורכבים בערוגה מחופה בפלסטיק שקוף המאפשרת חימום הקרקע. משמאל, מלונים מורכבים שתולים בערוגה מחופה בפלסטיק צהוב השומרת על טמפרטורה נמוכה יותר ומאפשרת גידול תקין.

איור 4 : נזקי נמטודות במלון מורכב (מימין) ובמלון זריע משמאל. למרות הנגיעות של שורשי הכנה, גודל מערכת השורשים מהווה פיצוי המאפשר התפתחות טובה יותר (אך לא אופטימאלית) של הצמח המורכב.

מ. בר-יוסף - הרכבות אבטיחים - בנימה אישית

בשנת 1993 שהיתי בשנת שבתון במכון למחקר חקלאי בניקוסיה קפריסין. למה הסתפקתי בנסיעה קצרה של פחות משעה ולא הרחקתי למחוזות רחוקים יותר מצוידים במעבדות מתקדמות יותר? בעיקר מסיבות טובות - בנינו שירתו אז בסדיר, האחד בלבנון והשני היה בקורס צבאי ארוך מאוד  והשהייה בשבתון בקפריסין אפשרה לי לחזור הביתה בתדירות גבוהה מאשר רחוק מעבר לימים וכך גם שמרתי על קשר הדוק יותר עם המעבדה שזמן מה קודם עברה מהבניין המרכזי למבנה עצמאי על שם שמואל טולקובסקי ז"ל, ואשר ד"ר רוני גפני שהצטרף אלינו זמן מה קודם לכן ניהלה בהיעדרי.

קפריסין התגלתה כמקום מעניין מאוד לבילוי שבתון - ולא בגלל הטיולים בסופי שבוע אלא בעיקר בגלל היותה משמרת אורחות חיים מימים קודמים באזור הזה.  גידלו שם זני הדרים שהיו מקובלים בארץ בעבר וערכו ניסיונות של זנים וכנות שהתאימו גם עבורנו. ראיתי שם לראשונה עצי מישמש מקומי נגועים במחלה הנגיפית הקשה "שרקה" שגרמה בהם לסימפטומים חריפים ממה שניתן לראות בספרות המקצועית.

קפריסין התגלתה כאי מקבל אורחים קיבלתי מהמכון מכונית ולאחר שתרגלתי נסיעות בצד שמאל של הכביש  ניצלתיה כהוגן לנסיעה מהדירה ששכרתי בניקוסיה למעבדה בשולי העיר ובחזרה - מרחק של כחמישה  קילומטרים לשני הכיוונים יחד. לנסיעות ארוכות יותר יצאתי אחת לכמה ימים בלוויית טכנאים שנהגו במכוניות טובות יותר. עיקר עיסוקי היה בטריסטזה, אבל  אוזני הייתה כרויה לדברים מעניינים נוספים שקרו במעבדה ובסביבתה - אחד מהם היה הרכבת אבטיחים נושא שטרם עסקו בו בארץ בתקופה ההיא. בהרכבות אבטיחים עסק שם דוקטורנט של אוניברסיטה אנגלית בשם דינוס פוליס שהיו לו שני מדריכים - האחד היה מרצה באוניברסיטה אנגלית והשני היה מנהל היחידה למחלות ד"ר יואנו. את העבודה הוא עשה בזמנו החופשי מעבודתו כמדריך והמעבדה נרתמה לעזרתו בעיקר מכיוון שהנושא היה חשוב כאמצעי לפתרון בעיית מחלת הפוזריום שגרמה שם לנזקים קשים בשטחי אבטיחים.

 דינוס נהג להגיע למעבדה אחת לכמה שבועות וכל מפגש עמו היה מתחיל בסיפור כיצד הוא הגיע לעסוק בנושא הרכבות האבטיחים. הוא לא זקף זאת לאחד ממדריכיו אלא לפרופ' יעקב קטן אותו פגש בכנס, והוא שיעץ לו כנראה כבר בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת לחפש מזור לבעיית הפוזריום על ידי שימוש בכנות עמידות. כשהגעתי לקפריסין השיטה הייתה כבר בשימוש חקלאי לאחר שהנסיונות הראשונים שם התחילו כבר ב 1991 . מחירי השתילים היו גבוהים - כחצי לירה קפריסאית, שהייתה אז שווה לשני דולר. אבל, בגלל חומרת המחלה וחוסר אמצעים אחרים להדבירה ביעילות, ובגלל המחירים הטובים שהמגדלים קיבלו מתעשיית המלונאות שפרחה שם, ואולי חשוב מכך בזכות התלהבותו של דינוס - המגדלים קנו את השתילים המורכבים למרות שמחירם עלה כדי פי ארבעה כמדומני ממחירו של שתיל בלתי מורכב. את השתילים הכינו במשתלה של סלומו בדרך שבין ניקוסיה ללרנקה והיינו מבקרים שם  בנסיעות בהם הנהג היה טכנאי בשם אנדראס חדג'יניקוליס שביצע את ההרכבות שם ולאחר השבתון שלי הגיע להשתלמות של כמה חודשים במעבדתי ובהזדמנות זו הדריך גם את אנשי "חישתיל", כמדומני בעפולה, שהתחילו אז לעסוק בכך.

ככנה עמידה הם השתמשו בדלעת קפריסאית ארוכה ועבה - מעין קישוא מנופח פי 50  ויותר משל קישוא ושפרותיו הגיעו לאורך מטר ולרוחב של כשלושים סנטימטר (ראה תמונה). בזמנו הבאתי זרעים של הדלעת הזו לארץ והיה לי חבר שגידל אותם במשך כמה עונות, אך בתקופה האמורה הקהל בארץ לא גילה עניין בלדעת הזו. מאידך, פרי אחר שראיתי שם וקיבלתי אישור של רשויות הגנת הצומח להביאו לארץ הייתה תאנה אפילה וכהה ששמה עוברת  לימים ונקראה "ארגמן" בישראל.

 בתצפיות בחלקות הדלועיים המורכבים שם בלט הגידול הנמרץ של השתילים המורכבים ובלטה תופעה שהצליחה רק בשנים הראשונות והיא אפשרות של גידול דו-מחזורי של אבטיחים. השתילים היו חזקים דיים כדי שניתן יהיה לאחר האסיף של יבול המחזור הראשון לקצור את השיחים וכבר לאחר כחודש וחצי כבר ניתן היה לאסוף יבול שני מעט קטן מהראשון. השיטה הזו הייתה טובה רק במקרים מסוימים  ונכשלה במקומות ובעונות אחרות. אך, הסיבה לא הייתה גאוגרפית - אלא נגיעות בנגיפים. חלקות שנדבקו בנגיף בטרם הקציר, לעיתים אף מבלי שהראו תסמינים, נפגעו קשה במחזור הגידול השני והראו סימני ניוון חריפים לאחר הגיזום וחידוש הנוף. טכניקת הנדסה גנטית שאינה משאירה עקבות בצמח המהונדס, שפותחה לאחרונה על ידי צוות בראשות ד"ר עמית גל-און, מאפשרת לקבל עמידות כללית כנגד הנגיפים שמנעו גידול דו-מחזורי של אבטיחים ומעניין יהיה לדעתי לחזור ולבדוק באם אכן שילוב הטכניקות הללו יאפשר גידול דו-קצירי של אבטיחים מורכבים בעתיד.

תמונות למעלה משמאל לימין: ד"ר דינוס פוליס מרכיב אבטיחים בשנת 1991 בתחילת עבודת הדוקטור, לידו מר אנדראס חדג'יניקוליס, טכנאי בכיר במכון הקפריסאי שבתקופת ההשתלמות שלו במעבדת טולקובסקי הדריך משתלה מקומית בשיטת ההרכבה. באמצע - שתילון מורכב. בתמונה 4 -שולחן ערפל לעידוד קליטת ההרכבות, ובתמונה הקיצונית - שתילי אבטיחים מוכנים להעברה למגדלים. למטה סוגי דלועיים קפריסאים שנוסו תחילה ככנות. באמצע - הדלעת בה השתמשו בתחילה.

מחקרים תחת חקירה

והפעם - חוקר שטען שמחקרים שערך מוכיחים כי אכן הצמחים המהונדסים גנטית מסוכנים לבריאות הציבור.

באחד הגיליונות הקודמים עסקנו בדילמת הסיכון המדומה בשימוש במזון שמקורו בצמחים מהונדסים גנטית. האיום המדומה הזה מלווה את הטכנולוגיה הזו מאז שהפכה לכלי פרקטי להקנות לצמחים עמידות כנגד חרקים גורמי מחלות ועשבים רעים. והנה, למרות צוותי בדיקה רבים ושל וועדות  מומחים רבות שכללו חוקרים עצמאיים שחזרו וקבעו קטגורית כי טכניקת ההנדסה הגנטית אינה כרוכה בסיכון בריאותי כלשהו (אף כי יכולות להיות לה מגרעות בתחומים אחרים, בדומה לכל טכנולוגיה חדשה)  בכל זאת הציבור האירופאי וגם היפני מתנגד עדיין ואינו מוכן לצרוך מזון מהונדס גנטית. עסקנו בכך באחד הגיליונות בעבר והסיכום היה שמדובר בגישה מעין דתית פאנטית שדבר אין לו עם בסיס לוגי מדעי. והנה אחת לתקופה מסוימת צץ לו חוקר ומפרסם מאמר שכביכול סותר את המקובל ומחקרים מסוג זה זוכים כמובן לתהודה רמה. כעת מתברר כי סדרת מאמרים של קבוצה איטלקית  שטענה על שאיתרה בעיה בריאותית שמקורה במזון מהונדס גנטי מקורה לא במזון המהונדס אלא כנראה בתוצאות מחקריות ש"הונדסו" להצביע על סכנה מדומה.

Nature 529, 268–269 21 January 2016

Italian papers on genetically modified crops under investigation

Work that describes harm from crops was cited in Italian Senate hearing.

Papers that describe harmful effects to animals fed genetically modified (GM) crops are under scrutiny for alleged data manipulation. The leaked findings of an ongoing investigation at the University of Naples in Italy suggest that images in the papers may have been intentionally altered. The leader of the lab that carried out the work there says that there is no substance to this claim.

The papers’ findings run counter to those of numerous safety tests carried out by food and drug agencies around the world, which indicate that there are no dangers associated with eating GM food. But the work has been widely cited on anti-GM websites — and results of the experiments that the papers describe were referenced in an Italian Senate hearing last July on whether the country should allow cultivation of safety-approved GM crops.

“The case is very important also because these papers have been used politically in the debate on GM crops,” says Italian senator Elena Cattaneo, a neuroscientist at the University of Milan whose concerns about the work triggered the investigation.

Following the Senate hearing, Cattaneo took a closer look at three papers^1–3, which all emerged from a research lab at the University of Naples, headed by veterinary scientist Federico Infascelli. They describe experiments on goat kids born to mothers fed on GM soya-bean meal and conclude that fragments of the foreign gene in the soya bean can be transported across the gut and secreted in the milk, influencing the biology of the suckling kids.

Gel manipulation

Cattaneo noted what looked like problems in all three papers: sections of images of electrophoresis gels appeared to have been obliterated, and some of the images in different papers appeared to be identical but with captions describing different experiments.

She then commissioned Enrico Bucci, head of the biomedical services and information consultancy firm BioDigitalValley in Aosta, Italy, to carry out a forensic analysis of all three papers. The analysis suggested that the papers did indeed contain manipulated and reused images. Cattaneo contacted the journals concerned in September last year, and in November forwarded the analysis to the University of Naples. The university rector, Gaetano Manfredi, an engineer, immediately launched the university investigation, which is nearly complete. He says that the university will probably announce any resulting actions by the end of February.

Ahead of this, however, details of the confidential findings of the investigation committee — composed of scientists in and outside of Naples — were leaked to the Italian press. Tommaso Russo, a molecular biologist at the University of Naples who is responsible for coordinating the investigation, told Nature that the committee has found that the papers contain intentional data manipulation.

But, according to the Italian newspaper La Repubblica, Infascelli said that there is no substance to these allegations, and that an expert that he consulted about the papers had ruled out the possibility of data manipulation. Infascelli declined to discuss the case with Nature until the investigation is complete.

Retracted paper

On 14 January, Bucci posted online his analysis of the papers under investigation, as well as of four more papers on GM feed co-authored by Infascelli, and a PhD thesis from Infascelli’s lab. The analysis claims evidence for image manipulation in all eight papers. Bucci has informed the rector and Infascelli of his findings.

Since Cattaneo sent her findings to the journals concerned, one of the three papers under investigation has been retracted: last month, the 2013 Food and Nutrition Sciences paper² was retracted, with a citation of “self-plagiarism”. However, the journal noted that the results were still valid and that it considered the issues an “honest error”.

Cattaneo is not the only scientist to have raised concerns about papers from Infascelli’s lab. Plant geneticist Wayne Parrott at the University of Georgia in Athens notified the relevant journals of his independent concerns about image manipulation in the three papers under investigation, and in one more from 2006 that claims a metabolic impact of GM food in rabbits⁴. (This paper also appears in Bucci's analysis.)

The investigation at the University of Naples is the first to test formal rules on scientific misconduct that Manfredi introduced last July. Two years ago, police took over an investigation into alleged misconduct in the medical faculty because the university had no formal misconduct procedures and had failed to take up the case. That case is still ongoing.