גמלה-עט גליון מספר 38

גמלה-עט

עיתון  אינטר-עטי

 של גמלאי היום ומחר

פתוח לכותבים הרוצים לספר ולחדש  ולקוראים חפצי דעת

הקוראים מוזמנים  להוסיף מידע באם חסר  ולתקן את  השגוי  והכל במידה והשפה מתוקנת.

נמענים המעוניינים להימחק מרשימת התפוצה מתבקשים לשלוח מייל לעורך.

גיליון מספר 38

בעריכת משה בר-יוסף

ע. עריכה עדנה שרון

 ‏‏2016–04–12

חודש טוב וחג אביב –חג פסח כשר ושמח

מה בגיליון?

מ. בר-יוסף מתגייסים למנוע עקירת מכון וולקני עמדה אישית

מכתבים של הפרופסורים  אורה קדם ואלישע האס

פנייה למנכ'ל משרד החקלאות מר שלמה בו אליהו

העם היה עם הגולן !!! האם הגולן רוצה כעת את התקנים של וולקני ??

והגדת לבנך/ ובצל העקירה

ביקורו של וויצמן בתחנה ברחובות (העתק)

רק סיפור- סובלימציה של שטר של מאה שקל בשוק ברחובות

שער הזיכרון פרופ גרלד סטנהיל על השגיו המדעיים של שמואל מורשת(מולו) ז'ל

פרופ' רפי גורן דברים לזכרו של פרופ' שאול פ. מונסליזה

שער הפרשה  דוד הלפרין דברים בשבת פרשת זכור

מ.בר יוסף על המילה המנחה בפרשנות המקרא ועל תקנון  שהגן על בריאות גופן ונפשן של יולדות בפרשת תזריע

מתגייסים למנוע עקירת מכון וולקני

מ. בר-יוסף עמדה אישית

אני מאמין שהשר והמנכל החליטו כי העברת וולקני הוא צעד נכון מבחינה לאומית על מגוון השיקולים המעורבים בקבלת ההחלטה הזו על ידם.

כאדם שצבר כמדומני יותר שעות וולקני מרב החוקרים שהכרתי וכמי שנמצא בגמלאות מחוץ לכותלי המוסד אבל ממשיך לעקוב מקרוב אחר הנעשה בו אני סמוך ובטוח כי ההחלטה הזו של השר ושל מנכ'ל המשרד שגויה ותועלתה הלאומית קטנה לאין שיעור מניזקה. נראה לי לכן כחשוב לעשות הכול בדרכים הדמוקרטיות העומדות לרשותנו על מנת להסביר להם ולאנשים בסביבתם את הנזק שבעקירת וולקני ולפעול בהתמדה כדי למנוע העקירה.

כאחד מוותיקי המכון (התחלתי לעבוד בוולקני בשנת 1959) וכמי שאת עבודת הדוקטור ביצע במעבדות המכון  ולאחר כארבעים שנות שירות ולמעלה מעשור לאחר שיציאתי לגמלאות ולמרות הביקורת שלא פעם הטחתי בדרכה של ההנהלה אני יכול להעיד מהכרותי עם מוסדות מחקר רבים בארץ ובחו'ל שמעבדות רבות במכון וולקני מביאות ברכה רבה ישירה ועקיפה לחקלאים ולקהל הצרכנים בארץ ולתעשיות הנלוות לחקלאות כאן. לכן פגיעה במכון וולקני תפגע במדינה ובהכירי את השר ואת שיקוליו אני סמוך ובטוח כי באם יובהר לו בצורה משכנעת כי אכן רב הנזק מהתועלת שבעקירה הזו , הוא בניגוד לפוליטיקאים אחרים שעסקו בעקירת ישובים חקלאיים בעבר לא יהסס לשנות מהחלטתו.

-----------------------------------------------

רבים וטובים מחוגי האקדמיה התגייסו  בעקבות פנייתו של פרופ אריאל קושמרו מהמעבדה לביוטכנולוגיה סביבתית באוניברסיטת בן-גוריון לקבוצת דיון ומחאה נגד גזירת העקירה של מכון וולקני מבית-דגן-ראשון לציון . מכתב שכתבתי לאחר פגישה קצרה עם השר  אריאל  זכה לתפוצה רבה ולא אחזור עליו . ריגשה במיוחד תגובתה של פרופ אמריטה מכון וויצמן  אורה קדם: כלת פרס ישראל ואחת המדעניות המוערכות ביותר שמחקריה בתחום הממברנות מהווים את הבסיס לתעשיית ההתפלה –תעשייה מבוססת מדע בסיסי ומעשי-שבזכותה הפכה וזכתה מדינת ישראל לעצמאות בהספקת נוזל החיים- המים לשתיה.לתעשיה ולחקלאות . וכך כתבה :

שמחתי לקרוא את מכתבך . אני יודעת מעט על חקלאות, אבל אני כמו כל אזרח ישראלי יודעת על מעמד החקלאות הישראלית המתוחכמת בעולם ועל תפקידה המרכזי בהקמת המדינה. אני רוצה להעיר להקמת מרכז מדעי וכלכלי בגליל  ע"י העתקה-הריסה של מוסד קיים. הייתי חברה בועדה האקדמית המייסדת לקראת הקמת אוניברסיטת בן גוריון, אז אוניברסיטת באר- שבע. המוסדות הוותיקים תרמו ע"י העברת קורסים ,הענקת תוארים בשנים הראשונות ועוד. האוניברסיטה צמחה במהירות כמרכז משיכה לחוקרים וסטודנטים, קודם מהסביבה ואחר כך מכל חלקי הארץ. שום מוסד לא הועתק או פורק. הייתי בחבר הנאמנים של מכללת תל חי הצעירה. המוסד הפורח נבנה על בסיס גורמים שונים בסביבה והשתתפות חוקרים ומנהלים מנוסים ממוסדות אחרים, לא קריעת חלקים. הסטודנטים בפקולטה לרפואה בצפת לומדים ומתמחים בבתי החולים בסביבה.

הגליל זקוק וראוי לפיתוח, יזמה ומשאבים ,ויש אנשים צעירים ומוכנים במקום.

לשיקולי נדל"ן ודאי אין כאן מקום.

בברכה

            אורה

בין המהלכים הנוספים אציין פניה לפרופ אלישע האס ביופיזיקאי באוניברסיטת בר-אילן שהיה בין האישים הבולטים במאבק העם עם הגולן.

אלישע שלום,

מניח כי מכתבי יפתיע אותך. אבל כיוון שמדובר בעניין בעל חשיבות לאומית ואקדמית רבה, חשבתי ויתכן וניתן יהיה לתקן את המצב בעזרתך. הנושא הוא רעיון שחברך השר  אורי אריאל הכריז עליו לאחרונה של העברת מכון וולקני מהמרכז לגליל המזרחי . הייתה לי אתמול פגישה עמו וסיכמתי הדברים וכרכתי אותם בתשובה  בעניין זה לחבר אחר שלך מקיבוץ אורטל ברמת הגולן, אורי הייטנר שמדברים שכתב ניתן להבין כי הוא מאוד רוצה לשענע את המכון לשכנותו. הדברים מסוכמים במכתב המצורף  הכתוב מתוך פרספקטיבה אישית שהיא אומנם מנותקת מהמחקר הנכוחי במכון וולקני מזה כעשור מאז יציאתי לגמלאות  וגמר עבודות המסטר והדוקטורת  של הסטודנטים האחרונים אצלי ,  אבל יחסי למוסד הזה לחקלאות ולמדע הישראלי מחייבים אותי לפעול בכל  דרך כדי לבטל את גזירת העקירה, 

אני מקווה כי  לאור הדרך המשותפת בה הלכתם יש לך עדיין שיג ושיח עם השר אורי אריאל ואבקשך לנסות ולשוחח עמו בעניין זה על מנת להניאו מלממש את  הרעיון הרע הזה. אשמח באם  תתגייס לעזור ואשמח באם תודיעני  באם עלה בידך לשנות מעמדתו. בברכה נאמנה. משה בר-יוסף

תשובתו של פרופ אלישע האס

ראשית, אני שולל עקרונית את הרעיון של העברת מוסד מחקר כפתרון לבעית הגליל. הסיבה העקרונית היא שחוק טבע וכלכלה שלא ניתן לבטל אותו אומר שלא ניתן לקיים רמה מחקרית מכסימלית בפריפריה, עם כל חשיבותה. חייבים לחזק את הגליל אבל על ידי סבסוד החקלאים ועידוד מפעלים שצריכים ידיים עובדות אבל אם מעבירים מוסד מחקר גוזרים עליו להסתפק בחוקרים שלא יתקבלו למוסדות שבמרכז. ולא יעזור בית דין, הדבר החשוב ביותר במכון מחקר הוא קומץ מדענים מובילים שנותנים את הטון, את ההישגים הראשיים, את ההשראה לשאר ואת המנהיגות המדעית. לחוקרים אלה יש דלתות פתוחות בכל מקום יוקרתי. ואם הם יישלחו לגליל מכוני המחקר במרכז יעשו הכל כדי לרכוש אותם במחיר סביר בדיוק כמו בקבוצות הליגה לכדורגל, חוק הכלכלה והטבע חד הוא, סדנא דארעה חד הוא. אותו הדבר לגבי הרפואה. בי'ח העמק היה פעם מקום רציני היום הוא בינוני, רק בגלל הפריפריאליות. כל רופא טוב שם נחטף על ידי המרכז. על צפת רווחת הבדיחה העצובה שאם אתה בגליל וזקוק לעזרה רפואית דחופה, אם תוכל להחזיק מעמד שעה, סע ישר לרמב'ם.

כשתוכנן בית הספר לרפואה הלכתי לנשיא האוניברסיטה בבר אילן והבעתי את התנגדותי הנחרצת. כמובן לא שמעו לדעתי, אך ברור לי שנגזר על בית הספר לרפואה של בר אילן להיות בינוני, בעוד שאם היו מציבים אותו בקמפוס ברמת גן בתווך בין שיבא לבילינסון היה משגשג.

אני מקווה מאוד שלא יעשו את השטות הזאת, וגם שיבנו יחידות דיור על גבעות השומרון בגזרת בית אריה, נילי ופדואל במקום על חורבות מכון וולקני. רכבת מהירה מהגליל לתל אביב תביא לגליל יותר יהודים מאשר מכון וולקני.  אני מקווה שלא עושים צעדים מעשיים בעניין.

משה בר-יוסף

פניה למנכל משרד החקלאות מר שלמה בן אליהו

המדרש מספר כי  יעקב אבינו שנעדר שנים רבות מהארץ בעקבות בריחתו החפוזה מפחד אחיו עשיו התקין עצמו  בדרכו לחזור לארץ להתמודד עם אחיו הפגוע בשלושה דרכים :בדורון, תפלה ומלחמה.

ככלל נמנעתי כל חיי מלהתפלל בענייני ם אקדמיים מאידך לא יכולתי להימנע לעיתים קרובות (מדי!)  ממלחמות אקדמיות ולעיתים פחות תכופות אף מדורון  וראשון בסוגו (לא מדובר במעטפות) אלא מלשתף במאמר גם את מי שספק באם תרם די כדי להצדיק שיתוף.

במלחמה על אי עקירת וולקני שלחתי מכתב שיועד כדורון למנכל  שטרם נענה:

לכב מר שלמה בן אליהו.  מנכל משרד החקלאות

רק היום במניין הבוקר נודע לי כי הנך בנו של הרב מרדכי אליהו  זצ'ל ונזכרתי שלפני שנים אחדות כתבתי על ביקור שערך כבוד אביך זצ'ל במכון וולקני ועל זן אתרוגים שפתחנו בעקבות כך וקראנו לזן על שמו .

בסוף הרשימה על אתרוגי הרב אליהו  תמצא רעיון  לבנית קריית חינוך לרבני הציונות הדתית באזור הצפון . אני מקווה  שהמשרד שאתה מנהל  יאמץ את הרעיון הזה שיעזור וודאי רבות לפיתוח הגליל ויפעל כדי לממשו בקרוב.   

 . וכך ניתן יהיה מחד להשאיר את מכון המחקר וולקני במקומו בבית דגן  ולהבטיח את המשך המחקר החקלאי  תוך שיפורים בלתי פוסקים ובמקביל לפתח   בצפון הארץ בעזרת חוקרי וולקני הפועלים בגליל בחוות המחקר  נוה יער הפועלת שם מאז שימשה כתחנת ניסיונות המנדטורית  וולדהיים שהפכה לאחר קום המדינה לסניף  של מכון וולקני המוביל ברמה לאומית ובנלאומית בכמה נושאי מחקר חשובים כולל פיתוח צמחי תבלין ליצוא  טיפוח מולקולרי של דלועיים ושל עצי פרי נשירים ובתחום של הדברה כימית  וביולוגית של עשבים רעים. הוסף לכך את המדענים בתחום הביולוגיה וחוקרי החקלאות הפועלים במיגל.  קרית שמונה ובמכון הגולן והמורים המלמדים במכללת תל-חי ובתוספת מסוימת של תקנים חדשים שידרשו להקמת המכון הגבוה להוראת מדעי הטבע ניתן יהיה להקים מוסד הוראה ייחודי לקידום הידע הביולוגי –החקלאי של רבני העתיד.  

לאחרונה התבשרנו כי הוכשרו כ 350 רבנים חדשים לשרת בקהילות ישראל ברחבי הארץ מהכרותי את הכשרתם נראה לי  שחלקם הגדול ימצא וודאי עניין וצורך ללמוד במוסד החדש פרקים נבחרים בביולוגיה וחקלאות.

 ועם ישראל יצא נשכר פעמיים גם מהמשך המחקר החשוב הנערך בין כותלי וולקני בבית דגן במרכז, ובסניפיו החשובים בגילת בדרום ונווה יער בצפון ומאידך קהל ישראל יצא נשכר מפיתוח מערך הוראה ומחקר לקידום הפצת ידע מעודכן ומבוסס במדעי הטבע והחקלאות בין רבנים המרבים לעסוק בנושאים אלה במשנתם ושיעוריהם מבלי שיוכשרו לכך בדרך הולמת להתקדמות הרבה והידע הרב המתחדש בתדירות חסרת תקדים בתחום מדעי החיים והחקלאות.

סוף דבר הדורון –טרם קיבלתי תגובה מהמנכ'ל  ואת פרסום הסיפור על  אתרוגי הרב אליהו אשאיר לימי סוכות בתקווה כי עד אז המנכל והשר יחזרו בהם מעיסוקם בוולקני כעיסקת נדלן ויתעמקו מעט על מנת להבין ולהעריך נכונה את חשיבות מכון וולקני להצלחת החקלאות והמדינה .

העם היה עם הגולן !!! אך האם הגולן רוצה כעת את התקנים של וולקני ??

יחד עם רבים תמכנו ככל שיכולנו בהבטחת אי עקירת ישובי הגולן בשנים בהם היו גנרלים ועיתונאים שהיו מוכנים להחזיר ולפנות את ישובי הגולן לשליט הסורי ורבים מהפוליטיקאים המתונים התנדנדו כדרכם . לימים עם התפוררות המשטר הסורי תהליך שנמצא עדיין בעיצומו, הנושא הזה דעך וכמדומני שכולם מבינים עד כמה מצבינו היה גרוע באם חלילה כוחות השחרור כולל הפרוגרסיבים שבהם שפעלו נגד משטרו של אסד היו נמצאים על שפת הכינרת. והנה נלחשנו כי וקראתי הגיגים של נציג חשוב של יישובי הגולן כי בין הגורמים המעודדים את הפיכת מכון וולקני לנדלן והעברתו לצפון לקרבת הישובים שם ,נמצאים חברים שבעבר תמכנו בהמשך יישובם שם. וחשבתי עד כמה קצרי חשיבה יכולים להיות אנשים מצויינים ששוכחים כי פוליטיקה היא נזילה ומפלגות עולות ויורדות והשפעתם היום רבה ובקדנציה הבאה היא עלולה להיות אפסית וכי ירצו להפקיר ביתם על מנת להרוס מוסד מדעי שברור שמקומו אינו בקצה הארץ אלא דווקא בצירו כדי שחוקרים יוכלו להגיע לא רק לאורטל אלא גם ליתד ויבול.

וכאנשי אמת ואני מתכוון כאנשי עבודה וכאנשי ספר ראוי להם לזכור כי גלות הסנהדרין מירושלים ומיבנה במרכז לפאתי צפון במאות הראשונות שלאחר החורבן הייתה מסימני ההרס של החיים היהודיים בארץ ישראל.  ולא רק הדרום שננטש תחילה אלא אף הצפון שבין ישוביו נעה ונדה הסנהדרין  עד לקץ העצוב  של ההגמוניה הדתית והאוטונומיה הלאומית בארץ ישראל והתבססותה בגלות בבל.

אז אנא אנשי הצפון  והמקשיבים לעצות אחיתופל של מחפשי תקנים בלהיטותכם להיטיב עם העם בגולן זכרו נא כי במדינה המשתרעת ממטולה ועד אילת את מכון המחקר המרכזי  בו חייבים להציב במרכז המדינה במחצית הדרך שהיא וודאי קרובה יותר  למיקומו הנוכחי מאשר למזרח הגליל .

ומילה נוספת לחברי במפדל ולרבני המפלגה המחזיקים כעת בהגה ההתישבות והחקלאות זכרו שמצוות השמיטה נוהגת אחת לשבע שנים ואילו בשש השנים האחרות מצווה מפורשת לעסוק בחרישה וזמירה ואין זה די להבטיח ציק תמורת וויתור על מכסות כפי שלא היה די בהבטחת ההכנסה למפוני גוש קטיף שרבים מהם נפגעו נפשית למרות הציקים שקיבלו. אז אנא השקיעו מאמצים לא בעידוד וויתורים על מחקר חקלאי ארוך טווח ועבודה חקלאית שתוצרתה מן הסתם זולה יותר בארצות בהם מחיר המים קרוב לאפס ומחיר העבודה קצת יותר מפיתה וחומוס.

ובאוזני הפלג החרדלי במפלגה אלחש קראו את דברי פרופ אלישע האס שאליבא דכולם הוא ציוני אמיתי ופרופ מן המניין לביופיזיקה שהקים בבר-אילן תוכנית מצוינת להוראה משלבת ביולוגיה וביופיזיקה . במכתבו הפוסל מכל וכל את רעיון העקירה של מכון וולקני ממקומו הנוכחי הוא גם מצביע על העיוורון הציוני שבהצעת המשרד לשינוי יעוד הקרקע של וולקני בסמוך לראשון לציון לפיתוח נדלני למגורים ועל העדיפות הגדולה מבחינה לאומית להפניית הבניה במרכז לשטחי הטרשים שמול בית אריה, אזור המותן הצרה  של מדינת ישראל הסמוך למתקנים אסטרטגיים חשובים דוגמת שדה התעופה בלוד. אז אנא מכם רבותי הנבחרים התרכזו לא בנדלן אלא בעשייה כי לכך נבחרתם.

וכנגד עסקני הגולן והגליל המתאווים לתקני וולקני ולשלל תקציבי מהנדלן  שיפונה במרכז הנה ציטוט ממכתב של איש מטעים מהמצוינים בארץ מאחד המשקים לשפת הכינרת שביקש להישאר בעילום שם:

אני סבור ש"הרעיון" להעביר את מנהל המחקר לצפון הוא מוטעה ומופרך, ואין מאחוריו חשיבה של ממש. מוטב היה אילולא בא לעולם, ומאחר שבא - מוטב לו שישכח בהקדם, לפני שייגרמו נזקים בבריחת המוחות הטובים ביותר...

===========================================

והגדת לבנך

אנחנו קרובים לפסח חג האביב , חג קציר השעורים גידול צנוע המקדים להבשיל ומתחמק כך מפגעי מזג האוויר , כולל יובש קרקע  ואיוד רב האופיניים לעיתים קרובות מדי לתקופת החמסינים שליחי החבלה ממדבריות לוב העוטפים ומחניקים נחירינו לעיתים קרובות נדי  בין מועד הפסח לחג השבועות.

 ליל הסדר מתחיל בקושיות שהבן שואל וההגדה מכירה בנים ויודעת שלא כולם חכמים ויש רשעים ויש ששואלים מתוך תמימות ויש שלא שואלים ואפילו להם חייבים להשיב כנאמר ואת פתח לו

והשאלות הרלוונטיות לסדר הלאומי הן השאלות הבאות :

א מה הייתה תרומת וולקני למדינת ישראל בעבר

ב. מה היא תרומת וולקני למדינת ישראל בימים אלה

ג. מה התרומה שניתן לצפות ממכון וולקני בעתיד הנראה (טווח של עשר עד עשרים שנים)

מכוני מחקר ובוודאי מכונים שעיסוקם ביולוגי-חקלאי הם אורגניזמים חיים , קיומם תלוי בפונקציונליות של החוקרים וביכולתם לשכנע הציבור כי הם ראויים לתמיכה מתמשכת.

את השקפתי על חשיבות המחקר בוולקני ביטאתי בעבר ולאחרונה בדרכים שונות אשמח באם חברים נוספים יתייחסו ויענו על השאלות הללו שצריכות היו לנסר בעולמנו תמיד ובוודאי  בצל הפירוק וסביר כי מתוך השאלות הללו מקבלי החלטות יקבלו גם תשובה ניצחת לכוונתם הטועה.   

ויש לי בקשה מי שיכול להציע נוסחה מתמטית להערכת תרומה מוזמן להציע אבל זכרו נא את דבריו של מורי פרופ הרפז המנוח שטען כי בביולוגיה לא כל מה שהגיוני ומסוכם במספרים הוא הנכון וסביר שכך שהרי אחרת מספיק היה להסתפק בנתונים חישוביים אבל אין בכך די ויש לתמוך בנתונים חישוביים בניסויים ביולוגיים ברטוב במעבדות בשדות ובמטעים.

ויש כמובן שאלה חשובה נוספת והיא בעלת ממד צר ומקומי אבל קרדינלי למרות שהיו פעמים שקברניטי וולקני לא נתנו דעתם על כך.  מה המחקר הנדרש כדי להתמודד מחד עם צרכי החקלאים הישראליים שבעיותיהם ייחודיות כיוון שחסרים אנו שטחי גידול נרחבים , המים המותפלים הצילו אותנו מצמא אבל יש  מעט גדולים חקלאיים המסוגלים לשלם את מחירם הגבוה. השוק הישראלי קטן השכנים נמנעים ברב הגידולים לצרוך את תוצרתנו , אנחנו רחוקים מהשווקים הבנלאומיים מחיר יום העבודה השכירה גבוה וחקלאי ישראל ימשיכו כחקלאים רק באם הכנסתם תאפשר להם רמת חיים שאינה נופלת משל אנשים אחרים ברמתם בארץ ובעולם.

 ולמי שיש באמתחתם תשובה טובה לשאלה הזו מוזמנים להתייחס לעניין נוסף שנושק לענפי תעשיה תומכי חקלאות בארץ.   כיצד יכול המחקר המקומי להתמודד עם צרות העולם לא כפילנטרופיה אלא בפיתוח תעשיות שתוצרתם תאפשר לפתור את בעיות העולם שבו האוכלוסיה בארצות מסוימות גדלה באופן אקספוננציאלי ואילו באחרות הילודה בירידה וקהל הצרכנים הולך וקטן. וכיצד  מגבירים יבולים כאשר שטחי המזרע קטנים באופן מתמיד והרגישות האקולוגית והמודעות לסכנות הכרוכות בשימוש מוגבר בחומרי הדברה הולכת וגדלה ומצמצמת מידי שנה את מגוון הטיפולים המאפשרים לחקלאים להתמודד עם בעיות המזיקים והמחלות שהעולם נשטף בהם בעקבות השינווים הדמוגרפיים , התחבורתיים והאקלימיים שכולנו מרגישים.

להזכירכם מחלת הדרים יחידה שהייתה מוכרת עשרות שנים בהודו ובמזרח סין –מחלת הגרינינג או המפלצת הצהובה בשפת הסינים שהכירוה ראשונה פשטה מאז שנת 2005 בפרדסי פלורידה והשמידה שם שטחי הדרים גדולים פי כארבע מכלל שטחי ההדרים בארץ וגרמה שם לירידת יבולים מ 250 מיליון תיבות לכדי 70 מיליון תיבות (של 42.5  קג) בלבד. הנזק שם מוערך כעת ב3 מיליארד דולר ובעקבות כך משקיעים האמריקאים עשרות מיליוני דולרים מכספי מגדלים ומשלמי המסים בניסיון לבלום את נזקי המחלה הזו שגירשה כבר רבים  מפרדסני פלורידה מהגן עדן הנוח שחיו בו.

ומלבד השאלות בהמשך לעינייני ליל הסדר המסורתי נראה לי כי את יכולות מכון וולקני צריך לכרוך בחשיבה לאומית מתמדת כדי להבטיח כי המזון שנמצא בעודף היום יספיק גם בעתיד. וחשוב מכך כיצד מבטיחים וכיצד מביאים לידיעת הציבור בארץ חקלאים וצרכנים כאחד שהמחקר הנערך במכון וולקני על שלוחותיו וסניפיו והידע הנאסף בוולקני בזכות רמתו והאינטראקציה הנובעת מכך עם מכוני מחקר ואוניברסיטאות  מהמעלה הראשונה בארץ ובעולם עוזר וימשיך לעזור לכלל אזרחי המדינה שממסיהם נתמך המחקר במכון וכיצד להבטיח כי השקעות יסייעו לכולנו ובמיוחד לחקלאי ישראל להתמודד עם קשיים צפויים ובמיוחד הפחות צפויים בעתיד.

ולבסוף שאלה שלא ממהגדה  המופנית לכולנו גמלאים ואנשי וולקני היום -כיצד קרה שבעולם מכירים את וולקני ומתקנאים בחקלאי ישראל על המחקר בוולקני ואילו בארץ וולקני נדמה לרבים כמתחם סגור בסמוך לצומת המטראולוגי.

תאמרו אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מהעין אבל וולקני זקוק היה ויזדקק תמיד לעין טובה ולתמיכה ציבורית והציבור רשאי וחייב לדעת במה הוא תומך ומה התועלת הנראית והסמויה מתמיכתו.

ובצל העקירה

בארוחת ערב שבת  בביתנו עסקנו כמובן בגזירות עקירת וולקני וסיפרתי לחבר בעל דוקטורת של מכון וויצמן ולימים פרופסור וחבר סגל שם וחלוץ התעשיה הביוטכנולוגית בארץ על חובו של מכון וויצמן למכון וולקני והוא כמובן ידע על כך מעט מאוד והבטחתי להמציא לו מסמך המראה כי אכן וויצמן הוא שפנה לוולקני לאחר שהודח מנשיאות הסתדרות הציונית  והציע לו לבוא ולעסוק  בתחום של ניצול פסולת חקלאית כחוקר בתחנה לחקר החקלאות שנמצאה כבר ברחובות.  התחום הזה היה קרוב לעיסוקיו הקודמים של חיים וויצמן שהיה מדינאי דגול ומדען בעל שם שעיקר פרסומו נבע מעבודה חלוצית בתחום השימוש בגזעי חיידקים להפקת חומרים אורגניים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ובחסימת דרכי התחבורה הימיים נוצלו תהליכים אלה  להפקת האצטון שנדרש כממיס בתהליך ייצורם של חומרי הנפץ שמולאו בתרמילי הפגזים.

המסמך המצורף (להלן) שחברי לשולחן השבת לא ידע על קיומו ולא רק הוא לא ידע אלא גם כותבי תולדות וויצמן לא הכירו נמצא בארכיון מכון וולקני והועבר לידיעתי ונגאל מתיק מאובק על ידי גב עמליה ברזלי שעשתה עבודת קודש בהצלת מסמכים חלקם נדירים שכותבי העיתים לא הכירו.

 וכך כתב לה דר שאול כץ שכתב לאחרונה על מדעו של וויצמן לאחר שעמליה העבירה לו את המסמך

הכתבה הזו מעניינת ביותר.

אילו הייתה בידי בעת שכתבתי את פרקי מדעו של ויצמן,

בוודאי שהייתי משלבה בנ"ל.

עניינו המחודש של וויצמן בניצול פסולת חקלאית בעת פנייתו לפרופ יצחק אלעזרי ווילקנסקי המיסד והמנהל הראשון של התחנה לחקר החקלאות ממנו צמח לימים מכון וולקני מקביל בתזמונו לתקופה בה ארה'ב התחילה להתאושש מהמשבר הכלכלי הגדול והחליטה על הקמת 4 מעבדות לאומיות  גדולות חדישות ומצוידות היטב להתססת פסולת חקלאית,  כרגיל בפוליטיקה ובמיוחד של הדמוקרטיה הגדולה בעולם מדינות STATES  רבות ביקשו שהמעבדות הללו ישוכנו  בתחומן ושוב כרגיל שם זכו בהן רק המדינות שהסנטורים שלהם ישבו אז בוועדת הסינט שהוסמכה לבחור את המקומות המתאימים. תחילה נראה היה כי המעבדות החלוציות הללו חסרות תועלת וההשקעות נדמו כמיותרות והנה כמה שנים לאחר מכן שתיים מהמעבדות הללו נוצלו להפקה החצי מסחרית של הפניצילין  חומר הפלא שהציל את חייהם של אלפי חיילים שנפצעו בקרבות הקשים בסוף מלחמת העולם השנייה. וכך בזכות הניסיון הרב שצברו בעבודה סטרילית וגידול פטריות בפרמנטורים הגדולים הצליח הממשל להבטיח ייצור של כמויות פניצילין שאף חברה מסחרית שפעלה באותה תקופה לא הייתה מסוגלת ליצר באיכות במהירות ובקצב שנדרש לטיפול בנפגעים הרבים אז. היה זה אחד השיעורים החשובים של המרכיב הבלתי צפוי  בעשיה המדעית כאשר פעמים מעבדה טובה ששנים נראית כבלתי נחוצה הופכת פתאום למצילת האומה. ואכן במקרה זה  כבמקרה התסיסה של וויצמן ואף יותר מכך הייתה ליכולת הייצור של הפניצילין תרומה גדולה לריפויים של החיילים האמריקאים והבריטים הפצועים . להזכיר קודם להפעלת המתקנים הללו ייצור הפניצילין על ידי הצוות המפתח בבריטניה היה כה  קטן עד שנאלצו לאסוף את השתן של החיילים המטופלים בתרופה כדי למחזר את החומר הפעיל שנותר בלתי מפורק.

מכתב מד'ר אמנון ארז

ראשית תודה לך על המאבק שאתה מנהל לביטול הגזירה על העתקת וולקני לגליל.

שנית, לדעתי צריך לנהל את המאבק בצורה קשוחה יותר ולהכנס בשר ובמנכל ראש בראש ולא הדרך של שתדלנות.

אולי כדאי לרכז את החוקרים הגמלאים של וולקני לקבוצה שאין לה בעיה להתעמת עם השר. היא לא מוגבלת ע"י התקשי"ר או משכהו אחר ויכולה להשפיע על דעת הקהל בהציגה דעה אוביקטיבית.

יש להציג את רעיון ה "מעבר"  כפעולה להחרבת מוסד ממשלתי מפואר ולהפנות שאלה לראש הממשלה האם הוא רוצה להיזכר בדברי ימי המדינה כמחסל המחקר החקלאי. יש להציג את החרבת וולקני כצעד ראשון של פגיעה גם בפקולטה לחקלאות הנשענת במורים ובהדרכת סטודנטים על מכון וולקני. יש לציין את הפגיעה גם בשה"ם שסמיכות מיקום עם מכון וולקני עוזרת גם לו.

יש לציין שעוד לא קרה בישראל או בעולם שהעתיקו מוסד מחקר לפריפריה והצליחו. יש להציג את הקמת בית הספר לרפואה בצפת כדגם לפיתוח הגליל בדרך של הקמת עוד מוסד ולא העתקת מוסד פעיל לפריפריה.

ניתן להציע הרחבת המחקר בתחומים ספציפיים לצפון בתחום עצי הפרי הנשירים, גפן היין  על ידי שילוב מוסדות קיימים: נוה יער, מיגל ומכללת תל-חי.

אשמח לשתף פעולה בכל פעילות שתלך בדרך זו.

ובתשובה -באם יש  לך דרך  כלשהי להיכנס בשר במנכל ובראש הממשלה אשמח להצטרף אליך.  איני מכיר דרך שתגובותינו יגיעו  אליהם וישנו דעתם  מלבד הדרכים שניסיתי .

אנחנו לא פעילים במפלגות ובמרכזים   בהם פועלים   הפוליטיקאים   ועוד במרוצת ארבעת השנים שבין הבחירות הם מדברים רק עם עצמם ועם אנשים שיזדקקו להם בפריימרזים הבאים  ועם כמה עתונאי חצר  . בוא נזמין  את גמלאי וולקני ליום דיון ומחאה נגד הגזירה הזו  ונעשה את זה בחצר וולקני ברחבה של אירועי השנה החדשה.

אגב הוזמנתי בעניין הזה לוועדת הכנסת לענייני מדע והחלטתי לא לעלות לאחר שבאירוע אחר דומה אליו הוזמנתי יחד עם כתריסר ויותר מדענים כולל נשיא האקדמיה הישראלית למדעים היו'רית נתנה לכל חבר כנסת לדבר שש דקות תמימות והיו לפחות שישה חברים ולא אפרט מה הכשרתם המדעית וכל אחד מהם ניצל את מלוא הזמן וכדקה לאחר שהתחיל נשיא האקדמיה לעסוק במטרה הראשונית של הדיון היו'רית קטע דבריו ביקשה וסגרה הדיון כיוון שלטענתה חברי הוועדה חייבים היו לחזור למליאה (שזה שם אחר להיותם כנראה רעבים למה שחיכה להם במזנון הכנסת)

ואמנון סיכo מקובלת עלי מאד הצעתך לזמן מפגש חוקרים גמלאים לשיחה בענין העברת וולקני לאחר הרמת כוסית לפסח –כולם מוזמנים איש מהגמלאים בל יעדר

 סיפור רק סיפור

משה בר-יוסף

סובלימציה של שטר של מאה שקל בשוק ברחובות

באחד מימי חמישי התבקשתי על ידי רעייתי לקנות שקדים מהסוג שהיא אוהבת. נסעתי לשוק רחובות ומצאתי חנותם המפורסמת של האחים דהאן סגורה, התברר כי  הם יצאו לאיזה אירוע . למחרת סיירנו בירושלים בעקבות סיפורי חסידות גור וכשחזרתי דרך השוק החנות הייתה  שוב סגורה והפעם בגלל קרבת השבת  וכך בעקבות להיטותי להביא את השקדים שאשתי ביקשה  הגעתי פעם נוספת לשוק ביום א אהח'צ והנה החנות שוב סגורה  אבל הפעם בגלל מיעוט הקונים בימים שלאחר ארוחות השבת.

ביציאתי מהשוק נזכרתי שחסר בצל בבית ואגב כך עצרתי בדוכן הירקות שבקצה השוק  ואספתי לשקית  פלסטיק אשכול  עגבניות  ועליהם הוסיף המוכר כמה בודדות תוך שהוא מציין עד כמה מחירם זול והוספתי ומלאתי גם כמה בצלים לבנים וסגולים  בשקית אחרת וניגשתי בעקבות  הירקן לדוכן  השקילה שבמעבה החנות והירקן שקל והודיע שהמחיר 12 שקלים ושבעים אגורות. וכיוון שהיו לי רק 11 שקלים במטבעות שלפתי מארנקי שטר של מאה ש'ח והגשתי או הנחתי אותם על הדלפק תוך שאני חוזר ומוסיף עוד כמה בצלים לשקית.. בחוזרי לדלפק שטר המאה נבלע שאלתי המוכר והוא טען שלא קיבל ובדלית ברירה שלפתי שטר נוסף ושילמתי תוך שאני סופר וחוזר ומונה מתוככי הארנק את שטר המאה הבודד שנותר בו משלושת השטרות עמם יצאתי מהבית וידעתי בבירור שנמצאו בארנקי בכניסתי לדוכן הירקות. חשבתי תחילה להתווכח עם המוכר שאיני נוהג לקנות אצלו אך במחשבה שניה עצרתי  ובמיוחד לאחר שהתברר לי תוך כדי בדיקה שמא השטר החליק לאחת משקיות הבצל והעגבניות שקניתי כי העגבניות הבודדות שהוסיף לשקית היו עלובות למדי מצב שכמובן הגביר חשדי כלפיו..

 אבל בשחזרי את האירוע נזכרתי פתאום שבמהלך השקילה ומשיכת הבצל הנוסף נמצא קונה נוסף ליד הדוכן וייתכן שהלה שבמקרה או לא במקרה פנה ויצא במהירות מהדוכן הוא שהבחין וסילק השטר. ולא נותר במהלך הנסיעה הקצרה מהשוק לביתי מלהרהר  בחיסכון המפוקפק בנסיעה לשוק ובתשלום כמעט פי עשר עבור סחורה שבקניה בסופרמרקט מקבלים דף נתונים שניתן באם נתקלים בבעיה (ואיני זוכר שנתקלתי) להתווכח עם הקופאית ואם הדברים אינם מסתדרים גם עם מנהל  המשמרת ולמרות הסמפטיה הגדולה שלי לאנשי השוק יש כנראה בין המוכרים וייתכן בין הקונים שאינם נותנים קבלה על שטר של מאה שקל שהם מחליקים לכיסם ללא תמורה

 כרשימה לגיליון של גמלאים ניתן להסיק מהשיעור שעלה לי מאה שקלים כמה מסקנות והחשובה שבהם ששטרות נייר עלולים  להתנדף גם בטמפרטורת החדר ומבלי להעלות עשן או כל סימני זיהוי נוספים ומסקנה אופרטיבית חשובה אל תנסו להגיש שטרות גדולים או בינוניים למוכרים בלתי מוכרים ובאם אתם נזקקים לסחורותיהם  הצטיידו תחילה במטבעות שלא ילוו בקבלת עודף או רק בעודף שניתן להשאירו אצלם לצרכי צדקה.

 וכיוון שבצדקה עסקינן אני מכריז בזה כי מי שהשטר של המאה הגיעה אליו בין בטעות או בדרך אחרת זכה בה והיא שלו לכל מטרה טובה שירצה לנצלו  ואני מקווה כי קניתי לי בכך מצווה קלה בשטר אבוד של מאה.. וברור שלמרות השיעור היקר של מאה שקלים עבור כמה בצלים ועגבניות אחדות ביקור בשוק היא חוויה קולינרית צבעונית ושיחות עם מוכרי השוק היא  חוויה תאטרלית וסוציולוגית שגם עבורה השקעה של מאה של נדיפים נראית לי סבירה ומהנה.  

שער הזכרון

בגיליון הקודם הקדשנו כמה רשימות מרגשות של חברים שהכירו העריכו וסיפרו על ד'ר שמואל מורשת (מולו) כחבר וכחוקר.

 פרופ גרלד סטנהיל שהיה מדריכו של מולו בעבודת הדוקטור לקח על עצמו את מלאכת סיכום  - הישגיו המדעיים

שמואל מורשת ז'ל , שהיה מוכר לעמיתיו ולחבריו הרבים בכינוי מולו,  תרם רבות להבנתנו את יחסי המים והצמח  בגידולים שונים. ממצאיו היו בעלי חשיבות תיאורטית ופרקטית כאחד, ומתועדים ברשימה בת למעלה מ-65 פרסומים הזמינים באינטרנט, בכתובת http://dvir87.wix.com/mulu.

למעלה משליש מן הפרסומים הללו מתעד את מחקרו פורץ הדרך בנושא הפיוניות – אותן נקבוביות מיקרוסקופיות בעלה, המווסתות הן את פיעפוע המים אל מחוץ לצמח והן את הפיעפוע של פחמן דו-חמצני לתוך העלה. מאחר שקצב הפיעפוע תלוי באופן ניכר בדרגת הפתיחה של הפיוניות, מידע לגבי התנהגות הפיוניות בתנאי שדה חיוני להבנה תיאורטית של איבוד מים בגידולים שונים וייצור חומר יבש, דהיינו –לקביעת משטרי וזמני השקיה מיטביים ניצול המים ביעילות מרבית.

מולו החל את קריירת המחקר שלו באמצע שנות השישים כסטודנט בפקולטה לחקלאות, כאשר במקביל עבד במשרה חלקית במכון לקרקע ומים של מכון הוולקני, שהיה ממוקם אז ברחובות. בתקופה זו, המכון, תחת הנהגתו הנמרצת של ד"ר יעקב רובין, היה מעורב בתכנית ענפה לקביעת תכניות השקיה מיטביות עבור גידולים, קרקעות והאזורים האקלימיים החשובים ביותר בארץ. מחקר זה היה בדרגת חשיבות לאומית, שכן השלמתו של מוביל המים הארצי אפשרה לראשונה את קיומה של חקלאות מבוססת השקיה באזורים חדשים בארץ ובקנה מידה חסר תקדים.

באותה תקופה, צורת המדידה היחידה של חרירי הפיוניות בתנאי שדה הייתה מבוססת על מדידת הזמן הנדרש לנוזל אורגני לחלחל לתוך עלה דרך הפיוניות. שיטה זו, שפותחה בגרמניה בעשורים הראשונים של המאה שעברה, סיפקה אך מעט מידע מדעי ופרקטי. חלק מן הפרסומים המוקדמים של מולו (2, 7) ניסו להפוך את השיטה למדעית יותר על ידי כיול החילחול אל מול מדידות פיזיות משמעותיות יותר שבוצעו באמצעות פורומטר (מד נקבוביות). על אף שפורומטרים היו בשימוש מחקרי מאז תחילת המאה שעברה, רק באותה תקופה הם החלו להתפתח ככלי מדידה פרקטי למוליכות פיוניות בצמחים שגודלו בתנאי שדה.

מולו תרם רבות להתפתחות זו. הוא הציג שלושה פורומטרים חדשים לשימוש בשדה; שניים מהם ניצלו איזוטופים של גזים אצילים כסמנים רדיואקטיביים (3, 5, 22) בעוד השלישי מדד באופן ישיר דִּיּוּת של אדי מים (11). התוצאות שהושגו באמצעות המכשירים הללו בעקבות מדידות רבות במגוון רחב של גידולים  ואזורי אקלים, דווחו בפרסומים רבים שלו (4, 8, 12, 16, 25, 28, 32, 36, 37, 40, 44, 50, 52, 56, 62, 67). אך נראה כי תרומתו החשובה ביותר למדידת פיעפוע פיוניות היתה דרך תלמיד הדוקטורט האמריקאי שלו, קרי פטרסון (44, 49, 50). קרי חזר לארצות-הברית על מנת להצטרף לחברת המכשירים הידועה "ליקור" (Licor), ושם, בהתבסס על ידע טכני שרכש במחקר המשותף עם מולו, פיתח מגוון פורומטרים המיועדים לשימוש בשדה, הנמצאים בשימוש נרחב ברחבי העולם.

תחום נוסף שבו הייתה למולו תרומה חשובה היה חקר קרינת השמש. חשיבותה של קרינה זו בתחום החקלאות הינה בכך שהיא מספקת אנרגיה הן עבור דִּיּוּת והן עבור הטמעה (פוטוסינטזה). בהקשר של חרירי הפיוניות, חשיבותה של קרינת השמש היא לקביעת הגדרות לשימוש יעיל במים להשקיית גידולים שונים . מחקרים בוצעו על גידולי  שדה (17, 18, 20, 23),הדרים  בפרדס (15 ) וגידולי חממה (14), וזאת על מנת לקבוע עד כמה ניתן לשפר את יעילות ניצולת המים באמצעות שימוש בתרסיסים ובחיפוי קרקע בקש או חומרים אחרים מחזירי אור.

היבט נוסף של מחקר קרינת-שמש בו תרם מולו באופן משמעותי היה בחקר השינויים המתרחשים בכמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח של כדור הארץ בישראל (48, 51) ובעולם (47, 54). תהליך זה, המוכר כיום בשם "עמעום עולמי" (global dimming), משך תשומת לב רבה בשל חשיבותו בשינויי אקלים ובפוריות הצומח החקלאי.

אישיותו של מולו, התלהבותו, סקרנותו, חברותו החמימה וחוש ההומור הייחודי שלו, תרמו רבות להישגיו המדעיים. רשימת פרסומיו מעידה על המספר הרב של עמיתיו בארץ ומחוצה לה, איתם עבד ושיתף פעולה על פני תקופה ארוכה.

יהי זכרו ברוך.

ג'רלד סטנהיל

דברים לזכרו של פרופ' שאול פ. מונסליזה

פרופ' רפי גורן

פרופ' שאול פ. מונסליזה ז"ל נולד במילנו שבאיטליה בשנת 1920 ועלה לישראל בשנת 1939. אחרי שסיים את לימודי המוסמך שלו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הצטרף לסגל הפקולטה כחוקר בכיר בשנת 1945. בשנת 1950 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית ובשנת 1969 הועלה לדרגת פרופסור. בשנת 1972, כאות הוקרה על מצוינות הישגיו המדעיים, הוענקה לו קתדרת "ג'יימס דה רוטשילד" בהורטיקולטורה. בפקולטה לחקלאות כיהן כראש המחלקה להדרים (1972-1960), כדיקן (1971-1968) ושב לכהן כראש המחלקה להדרים (1984-1972).

פרופ' מונסליזה התפרסם כמומחה בהורטיקולטורה וחוקר מוביל בהדרים.  הוא היה חבר בחברה הבינלאומית להורטיקולטורה מאז היווסדה ב-1968 וסגן נשיא בקונגרס הבינלאומי השישי להדרים במזרח התיכון, שהתקיים במרץ 1988 בישראל, לאחר פטירתו בנובמבר 1986, בגיל 66.

רשימת פרסומיו כוללת יותר מ-180 מאמרים שהופיעו בעיתונים בינלאומיים, ולפחות מספר דומה של מאמרים שפורסמו בעברית בעיתונים מקומיים. רשימת פרסומיו מייצגת את ההיקף הרחב ואת הגיוון המדעי של תרומתו. מחקריו והמוניטין של פרופ' מונסליזה משתקפים בסקירות הספרות הרבות שלו, כמו בסקירה על סירוגיות היבול בעצי פרי ובשני ספריו:

"Citrus Fruits as Raw Material for Juice and other Processed Products" (1973), “Handbook of Fruit Set and Development”(1986)                                                             

פרופ' מונסליזה שילב במחקריו חיפוש אחר פתרונות מעשיים לבעיות ייחודיות בהדרים ומחקר מתקדם בפיסיולוגיה של הצמח, והשתמש בחומרים מתחום ההורטיקולטורה כמערכות למחקר פיסיולוגי. תרומותיו המדעיות העיקריות זכו להכרה עולמית בתחום ההדרים, בעיקר בהסברה של וויסות הגדילה ברמה ההורמונלית ובפיתוח אמצעים פרקטיים לבקרת התחלת הפריחה והתפתחות הפרי. הוא חקר גם את השינויים בהרכב הפרי, שחלים כתוצאה משינויים סביבתיים ומווריאציות כימיות. הוא הגדיר את הפעילות האנזימטית ואת המטבוליזם של מרכיבים אורגניים בפירות ואת המטבוליזם של מוטמעים, כולל תוצריהם, התקתם וחלוקתם בעצי הדר ואת הקשר שלהם לצמיחה וגטטיבית וגנרטיבית.

בדיון בהיבט ההורמונלי של צמיחה והתפתחות פרופ' מונסליזה הקדיש תשומת לב מיוחדת להתפתחות הפרי. הוא האמין שהתפתחות הפרי נובעת מתהליכים שונים ורבים שאולי מבוססים על הורמונים, המתרחשים זה לצד זה,. הוא גם האמין שברוב המקרים בקרה הורמונלית מהווה את ההתייחסות הקרובה ביותר להתפתחות הפרי, בשרשרת הארוכה של המערכות הביולוגיות המתניעות את ההתפתחות של איבר זה. יתר על כן, פרופ' מונסליזה סבר שהקשרים בין ההרכב הגנטי, יחסי כנה-רוכב, גורמים אקולוגיים, הזנה מינרלית ויחסי מים הם רחוקים יותר והשפעתם מתבטאת דרך מאזן ההורמונים הפועל ישירות על הצמיחה ברמה התאית. הוא הודה שתפיסה כזאת יכולה להיראות כפישוט של מורכבות פיסיולוגית, אך התייחס לכך כאל הנחת עבודה מועילה.

התפיסה המנחה, בעלת ההשפעה המכריעה על מחקריו של פרופ' מונסליזה, הייתה שחקר הוויסות של הורמונים אנדוגניים בצמח מציע תובנה טובה יותר של מווסתי צמיחה אנדוגניים, במיוחד כאשר שימוש בהורמונים גורם לשינוי במאזן האנדוגני. מטרת מחקריו הייתה להעריך מספר מערכות שמווסתות ללא ספק על ידי מווסתי צמיחה ולפתח תפיסה משולבת למערכות וויסות אנדוגניות וחיצוניות. הוא האמין וקיווה שהערכה זו תסייע להבנה טובה יותר הן של התגובות הפיסיולוגיות והן של התגובות הפרקטיות.

חקר האיזון הפנימי של מווסתי צמיחה הפך לקו המחקר העיקרי של פרופ' מונסליזה מתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים. הוא התייחס לאיזון פנימי זה כאל תפיסה מאוד לא מוגדרת, המושפעת למעשה משינוי ספציפי של כל אחד ממרכיביה, ומיחסי הגומלין ביניהם. למרות שהוא, עמיתיו ותלמידיו השקיעו עבודת מחקר רבה בכימות של כל אחד מהמרכיבים ההורמונליים, הוא תמיד שב והצהיר שסוג זה של נתונים יכול לשקף רק מצב בזמן נתון ולספק רק מעט מידע על ההשפעה הכוללת על איזונו ועל קביעת המשמעות של איסוף המידע וכי מידע על מרכיב ייחודי מוטל בספק. גישתו לחקר האיזון הפנימי של מווסתי צמיחה הונחתה על ידי השאלה האם איסוף מידע על הורמון צמחי הוא תוצאה של סינתזה תכליתית של כמויות גדולות של המרכיב הנצרך כדי להפיק את הריאקציה, או של המרכיב שלא שימש להפקת הריאקציה. שאלות אלה הנחו את עבודתו של פרופ' מונסליזה, שהאמין שהגדרה מפורטת של הבעיות תעזור להבהיר את התפקיד המשולב של מווסתי הצמיחה בצמח בבקרת הצמיחה ובהתפתחות באופן כללי ובעצי ההדר בפרט.

בהמשך ננסה להדגים בקיצור את תרומתו העיקרית להבנה של הגורמים הפנימיים והחיצוניים המעורבים בצמיחה ובהתפתחות איברים בעצי הדר ושל השימוש החיצוני במווסתי צמיחה בעצי הדר.

הטמעה מטבולית: ייצור, טרנסלוקציה וחלוקה

בעבודת הדוקטור שלו, בשנות ה-50 של המאה העשרים, ניסה פרופ' מונסליזה לחקור תהליכים אלה, שנמצאים כיום שוב במרכז הבמה בהקשר לצמחי מטע ויער. הוא המשיך לחקור את השפעת החיגור בשנות ה-70 של המאה העשרים. לאחרונה התחדשו בניסויים בחקר ההשפעות של מווסתי צמיחה וסירוגיות על החלוקה של קרבוהידראטים. התוצאה של הרחקת פרי בשל רמות פוטוסינתזה וגודל הפרי נחקרו גם הם, והתפתחויות אחרונות מצביעות על תפקיד אפשרי של קרבוהידראטים בייצור פרחים.

פיסיולוגיה של צמיחה בפרי הדר.

ההבנה של מווסתי הצמיחה בפרי הדר ופיתוח אמצעים לבקרה מעשית נמנים כנראה על ההישגים המשמעותיים ביותר של פרופ' מונסליזה. הוא למד נושא זה לעומקו והתמקד בקליפת הפרי כאתר של פעילות הורמון היקפית מפוזרת. מקור הורמונלי זה מאפשר השראת והתפתחות פרי ללא גרעינים ומספק די כוח מבלע, שאינו מונע  את הדילול העצמי הנחוץ.  בהתבססו על מחקרים אלה ואחרים מונסליזה הבהיר שכדי להשיג השפעות ארוכות טווח על הפרי, יש ליישם את הטיפול בשלב מוקדם מאוד בהתפתחות פרי קטן צעיר. יתר על כן, הכלאות של Citrus reticulate מרובות גרעינים דורשות למעשה דילול כדי להפחית את נטייתם לעודף פרי קיצוני, התנוונות העץ והתפתחות פרי סירוגית. התפתחות לא נורמלית של הקליפה שויכה לפעילות הורמונלית לא נורמלית בקליפת הפרי, ובמקרים אחדים הייתה הפחתה בפרי מעוות בעקבות יישום של מווסתי צמיחה. עבודה זו הובילה באופן פרקטי לשימוש במספר טיפולים חדשים, שכבר נמצאו בשימוש בהרבה אזורים גידול של הדרים בישראל ובחו"ל, למשל הפחתת חספוס הקליפה ב-CCC, אנטגוניסט של GA₃, ב-Alar או בפקלובוטרזול. מצד שני, קימוט הקליפה, שהוא פגם הנגרם כנראה בשל הזדקנות מוקדמת של הקליפה, יכול להימנע באמצעות יישום GA₃ באמצע הקיץ, בלי להפריע לפריצת הצבע. הודגם כי חיוניות הפרי וחיי המדף של רוב זני ההדרים באמצעות יישום סתווי או קיצי של GA₃,  2,4-Dביחד עם קלציום ניטרט מפחיתים היסדקות פרי. באמצעות יישום של 2,4-D  ניתן לשלוט גם בנשירה טרם קטיף, הגורמת הפסדים גדולים בזני הדרים מסוימים.

עיכוב חנטת פרחים בהדרים 

פרופ' מונסליזה גילה ותיעד שג'יברלין (GA₃)  מעכב חנטת פרחים בהדרים. בהיבט זה, עצי הדר הם כנראה הדוגמה הטובה ביותר של צמחי אנגיוספרם, שבהם ג'יברלינים הם אנטגוניסטים ליצירת פרחים. לפיכך, הוצעו מספר יישומים בהדרים. באוסטרליה, למשל, GA₃ משמש להפחתת ייצור פרחים בקיץ בשנת “on” סירוגית בתפוזי ‘Valencia’, כמו גם למניעת פריחה חוזרת בזנים קלים לקילוף). באופן תיאורטי, ממצא זה מגלה כי ללא קשר להתארכות הנצר, לג'יברלין יש השפעות ספציפיות על פריחה, מאחר שאפילו מיקרו-כמויות של GA₃ לניצן, שאינן משפיעות על ההתארכות, מונעות היווצרות פרחים. בעקבות ממצאים אלה נערכו מחקרים על השפעותיהם של מעכבים ואנטגוניסטים של חלבונים ושל מטבוליזם של חומצות גרעין שנמצאו כמעודדות חנטת פרחים בהדרים.

הרכב הפרי בתגובה לגורמי סביבה וכימיקלים 

פרופ' מונסליזה חקר במשך כל השנים את הרכב הפרי ואת הפעילויות האנזימטיות של קליפת הפרי במהלך התפתחות הפרי, בהקשר של יישום מווסתי צמיחה. הוא חקר למשל: את הסינתזה של הצטברות שעווה אפיקוטיקולרית בגילים שונים של הפרי; את הביוסינתזה וההרכב של קרוטנואידים בפרי; את הופעתם והרכבם של חומצות גרעיניות בקליפה ובציפה. המדדים הראולוגיים והמוליכות החשמלית של הקליפה נחקרו ביחס  להשפעות של מווסתי הצמיחה, של הזדקנות, או של גורמים סביבתיים. מחקרים על נזקי קרינת גמא לקליפה הניבו תמונה ברורה של אטיולוגיית יצירת גומות בהשראת קרינה.נזק קרינתי זה גורם לעליה באבולוציה של אתילן ובעקבותיה לפעילות מוגברת של פנילאלנין-אמוניה-ליאז (PAL) וייתכן גם עיכוב בירידה המהירה בדרך כלל של PAL,  שכתוצאה ממנה, בגלל הצטברות תרכובות פנוליות ספציפיות, נגרם נזק בשכבות החיצוניות של הקליפה. מניחים כי צעדים דומים מעורבים באטיולוגיה של עיוותים אחרים בקליפה.

התוצאה של פעילותו של פרופ' מונסליזה השפיעה הן על המחקר והן על יישמו בהורטיקולטורה בכלל, ובהדרים בפרט. הוא הכשיר עשרות תלמידים שפנו למחקר, להדרכה ולהיבטים שונים ויישומם האגרוטכני בתחום ענף ההדרים. בכך המשיכו תלמידיו את דרכו. ד"ר יוסי גרינבג, תלמידו של פרופ' מונסליזה, מעיד שתוצאות מחקריו של פרופ' מונסליזה באים עד היום לידי ביטוי בהיבטים שונים של הטיפול היישומי בפרדס. הם מהווים המשך ישיר למחקרים הראשוניים שנעשו על ידי פרופ' מונסליזה וצוותו. ד"ר גרינברג מציין לדוגמא את הטיפול בהורמון הסינתטי NAA  כדי להשפיע על דילול חנטים, טיפולים בג'יברלין להפחתת קמטת בולנסיה, הארכת עונת הקטיף, וריסוס באוקסינים סינתטיים להגדלת ממדי הפרי. הטיפולים האלה  במווסתי צמיחה מגדילים במידה רבה את ערך הפרי ואת הכנסות הפרדסנים בישראל.

אין זו הגזמה לסכם ולומר שפרופ' מונסליזה היה אחד ממעט מהמנהיגים הבינלאומיים ביותר בתחום הפיסיולוגיה של ההדרים במחצית השנייה של המאה העשרים.

===========================================

מדע בידיוני? ארטיפקט? ממצא מדעי חדש?

Nature News & Comment : The red-hot debate about transmissible Alzheimer's -s-1.19554?WT.ec_id=NATURE-20160317&spMailingID=50933004&spUserID=OTk5NTQ2MTIxMQS2&spJobID=882060414&spReportId=

http://www.nature.com/news/the-red-hot-debate-about-transmissible-alzheimer-s-1.19554?WT.ec_id=NATURE-20160317&spMailingID=50933004&spUserID=OTk5NTQ2MTIxMQS2&spJobID=882060414&spReportId=ODgyMDYwNDE0S0

דוד הלפרין דברים בשבת פרשת זכור

מבוסס על מאמר של פרופ' אלימלך הורביץ , " ' ונהפוך הוא' :יהודים מול שונאיהם בחגיגות הפורים", ציון נ"ט ב-ג (תשנ"ד), עמ' 168-129.

לפני שאנו חוגגים את חג הפורים, הרשו לי לצאת אתכם לסיור ברחבי העולם היהודי החל מימי הביניים, ולבחון איך בא לידי ביטוי מעשי הפסוק במגילה : ביום אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

ובכן, במשך דורות התבטא אופיו ההיפוכי של החג במעשי איבה, על פי רוב היתוליים, כלפי אויבים עתיקים ופחות עתיקים. אלף שנים לפני שאנו שומעים לראשונה באירופה של סוף ימי הביניים, על גברים המתחפשים לנשים ועל נשים המתחפשות לגברים בפורים, ישנן עדויות על מעשי בוז כלפי הנצרות וסמליה כחלק משמחת החג, ישו הצלוב והמן התלוי התמזגו לבני אותם דורות בדמות מתועבת אחת.

חוקרים שכתבו על הקרנבל האירופי, טענו שהפורקן הזמני ביום החג פעל כשסתום ואפשר את האיפוק בשאר הימים, שבהם נהגו היהודים על פי רוב להיות מן הנעלבים ולא מן העולבים.

האפשרות להסתבכות עם הסביבה הלא יהודית כתוצאה מחגיגות הפורים כבר נרמזת בדברים המיוחסים לר' ירמיה ב"ר אבא, מאמוראי א"י בראשית המאה ה-4. בבואו לפרש את דברי המגילה על 'אגרת הפורים הזאת השנית', הסביר: מה עשו מרדכי ואסתר, כתבו אגרות ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם: מקבלים אתם עליכם שני הימים הללו בכל שנה?-לדבריו, השיבו החכמים למרדכי ואסתר: לא דיינו בצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו עוד צרתו של המן, לכן כתבו מרדכי ואסתר אגרת שנייה והיא זו ששכנעה את החכמים לקבל עליהם את חג הפורים. ר' ירמיה חי בימי הקיסר קונסטנטינוס שבהם התנצרה האימפריה, והייתה תרעומת כלפי היהודים שנהגו לשלב את דמותו של המן עם זו של ישו הצלוב.

על המנהג הזה אנו שומעים לראשונה באופן מפורש בחוק הראשון של הקיסר תאודוסיוס השני משנת 408 : מושלי הפרובינקיות ייאסרו על היהודים להעלות באש את המן לזכר עונשו בעבר, בטקס מסוים של יום חגם, ולשרוף-ברוח של חילול הקודש ולשם ביזוי האמונה הנוצרית- דמות שיש בה משום חיקוי הצלב הקדוש, אל יערבו את סמל אמונתנו במהתלותיהם, אלא ירסנו את טקסיהם בטרם יגיעו לכלל ביזוי החוק הנוצרי, שכן עתידים הם ללא ספק להפסיד את אשר הותר להם עד כה, אם לא יימנעו מן האיסור.

לפי הכרוניקה של ההיסטוריון היווני סוקרטס מקונסטנטינופול הידוע גם כסוקרטס סכולסטיקוס, אירע בשנת 415 מעשה בעיירה אינמסטאר בסוריה, לפיה יהודי המקום השתכרו בפורים ובמהלך משחקיהם החלו לבזות את הנוצרים ואת ישו משיחם. הם לקחו ילד נוצרי, העלוהו על צלב והתחילו ללעוג לו ולבזותו, בסופו של דבר הילד מת. אמנם, אין לנו אישוש לסיפור הזה מעבר לכרוניקה זו, אך המעשה שימש במאות השנים לאחר מכן כבסיס לעלילות הדם .יהודים שהמירו דתם לנצרות באימפריה הביזנטית היו חייבים להצהיר בקבלם את הנצרות, שלא לקיים את מצוות היהדות וגם לקלל את כל מי שנהגו לשרוף בחג הפורים את דמות המן ביחד עם דמות הצלב.

הצביון האנטי נוצרי של החג בימי הביניים נבע מן הלחץ המתמיד על היהודים. בחיבוריהם של פייטני דרום איטליה כגון ר' שפטיה ב"ר אמתי ור' אמתי ב"ר שפטיה, אשר פעלו בסוף המאה התשיעית, באה לידי ביטוי בולט התחושה של הלחץ שהפעילה הנצרות על יהודי האזור. בסליחתו הידועה ישראל נושע בה' תיאר ר' שפטיה את בני עמו כ: פחודים הם מכל צרות ממחרפיהם ומלוחציהם, בנו וממשיך דרכו ר' אמתי כתב סליחה ובה אמר: בכל יום  עלינו גזירות מתחדשים\ לטנף ולשקץ צאן קדושים.

בפיוטים המוקדשים לתענית אסתר ולפורים, כתב פייטן אנונימי כי: הנהרגים הורגים את הורגיהם והנצלבים צולבים את צולביהם, תלייתו של המן בלשון צליבה מופיע בתדירות גם במדרש אסתר רבה, ותפוצתו העיקרית הייתה בפיוט האירופי.

בספרד הנוצרית ניתן למצוא ביטויים אנטי נוצריים מובהקים, בשיר לפורים שחיבר ר' מאיר הלוי אבולעפיה מהעיר טולדו, מוזכר עשו בכינוי איש הדמים, המשורר כותב : רוח וכזב תביעו\ ושם לא ידעתי אותי תודיעו\ ובשורות לא שמעתם תשמיעו\ על פני תמיד. למה זה עצת מרמה תעלימו\ ויין שקרים לפני תרימו\ ולחם כזבים תשימו על שולחני תמיד. כאן יש ביזוי מובהק של סמלי הנצרות, לחם הקודש ודמו של הצלוב.

ר' קלונימוס ב"ר יצחק הזקן מדור תתנ"ו התנגד לחלק מעות לאביוני הגויים בפורים, מאידך בעלי ההלכה בספרד סברו אחרת, הרמב"ן אומר כי: כל הפושט ידו ליטול, נותנים לו, וכן מנהג בכל ישראל ואפילו ליתן לגויים.

חג הפורים היה יכול להיות לא רק יום של שמחה וששון כדברי המגילה, אלא גם יום של שנאה וששון. בספר זכירה לר' אפרים מבון, מבעלי התוספות אשר חי במאה ה-12, הוא מספר על אירוע שהיה בעיירה המכונה על ידו ברייש (כנראה שמדובר ב-Bray sur Seine ), בצרפת של ימי המלך פיליפ אוגוסט. המעשה המתואר הוא משלהי המאה ה-12 (1191-2), וכך הוא מספר: כי רצח גוי רשע אחד ...יהודי אחד. ויבואו קרוביו ויצעקו אל גברת הארץ, והרוצח היה עבד מלך צרפת, ויתנו לה שוחד לתלות את הרוצח, ויתלוהו ביום הפורים, וישמע מלך צרפת, הוא המלך הרשע אשר גרש לפני זה מעל אדמתו, בשנת ה'תקמ"ו, כל היהודים אשר בארצו ויקח כל ממונם....הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ויבוא אל עיר ברייש, ויצו לשרוף את היהודים....ולא אבו לטנף עצמם לכפור בה' אחד, ונשרפו על ייחוד בוראם....את כל זה ראיתי בימי הבלי נקטה נפשי בחיי. יוצרנו יראה נקמה בעדנו, ויבוא מהרה משיחנו, כן יהי רצון. כרוניקאי נוצרי בן התקופה מוסיף ומספר כי היהודים קשרו את ידיו של הנוצרי הרוצח מאחורי גבו, שמו על ראשו כתר קוצים, הוליכוהו ברחובה של עיר והכוהו, ואחר כך תלוהו על גרדום.

התנהגות כזו בפורים עולה בקנה אחד עם אופיו הקרנבלי של החג, אשר התבטא אצל יהודי אירופה לא רק במסכות, בריקודים ובשתייה כדת, אלא גם במעשי אלימות ובגילויי איבה, לא רק כלפי הנוצרים, כי אלימות ואיבה הן חלק בלתי נפרד מן הקרנבל האירופי אשר הופיע ביבשת במאה ה-12, ואשר חל בדרך כלל בסמיכות לימי הפורים.

מעשה ברייש לא היה המקרה היחיד של שילוב שמחת הפורים עם הענשה פומבית של עבריין. בשנת 1306 הואשמו יהודי העיירה מנוסק שבפרובנס, בביזוי הדת הנוצרית בחג הפורים, משום שעשו דין בכמה מבני עדתם. במקרה אחד לפי ההאשמה, גבר ואשה שנתפסו ביחד בשעת המעשה הוצגו בפני הקהל בצורה גרוטסקית, כאשר הגבר משחק את תפקיד האישה. במקרה אחר, הגבר שקיים יחסים אסורים עם אישה, נגרר עירום דרך סמטאות השכונה היהודית של מנוסק ובני הקהילה הלקוהו באכזריות (דבר שהזכיר את דרך הייסורים של ישו). שלטונות העיר מנוסק האשימו את היהודים שבהעזתם הם זנחו את יראת האל, אך נראה שהם גם זנחו את יראת הנצרות.

ר' קלונימוס בן קלונימוס בן המאה ה-13,מהעיר ארל בפרובנס, מתאר את חג הפורים כך: ובארבעה עשר לחודש אדר בערי ישראל לכבוד ולהדר\ יתפארו ויתהללו כי ישתגעו וכי יתהוללו\...זה ילבש שמלת אישה ולגרגרותיו ענקים\ וזה יתחקה כאחד הריקים, תוף ומחול שמחה ושלישים\ אלו עם אלו אנשים עם נשים.

ר' יהודה מינץ מפדובה, בראשית המאה ה-16 אומר כי: ...ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלותיהם לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אישה וכן להיפך. מנהג זה של מסכות  נעדר ביהדות המזרח, כפי הנראה כי המנהג מקורו בקרנבל האיטלקי.

שלמה הלוי מהעיר בורגוס בספרד, במקום גלותו לפני שהתנצר, כתב בפורים שנת 1389, תזכיר נוסטלגי ובו הוא הזכיר את השתייה כדת עד אשר לא ישמעו איש שפת רעהו, ונבלה שם שפתם גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם, כמו כן הוא מתאר איך יהודי בורגוס נהגו בחג הפורים, יסובבו עיר יחוגו, וינועו למסעיהם בחרבות וברמחים עד שפוך דם עליהם. הנזיר אלונסו דה אספינה שהיה שונא יהודים גדול כתב בספרו מבצר האמונה כי בחג הפורים היהודים מרסקים כלי חרס בבית הכנסת ואומרים כשם שנתרסק המן כך תתרסק במהרה מלכות הנוצרים. אמירה זו מתאששת מסידור עתיק מהמאה ה-15 לפי מנהג יהודי איטליה, ומופיע בו המנהג הבא תחת הכותרת סדר עניין פורים : ומנהג לשבר כלים וקדירה של חרס ואומרין 'ושברה בשבר נבל כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא' (ישעיהו ל, יד), לא קשה לשער שבמקום פסוק מסובך כזה, אמרו בפשטות שתתרסק מלכות הנוצרים.

בקהילות פולין של ראשית העת החדשה, התבטא אופיו ההיפוכי של פורים לא רק בשתייה כדת ובתחפושות נועזות, אלא גם במעשים שהנוצרים פירשו כפגיעה בדתם. הדרשן ר' אפרים מלונטשיץ קבל במחצית השנייה של המאה ה-16, על שבימי הפורים שהוקמו לשמוח בהם לשם שמים, ולספר בניסים ונפלאות שעשה לאבותינו, בעצם הימים האלו נשמע קול צווחה על היין בראש כל חוצות יתהללו, ותבקע הארץ לקול היוצא מבית בליעתם, וישנו טעמם ומראיהם לתת על פניהם מסווה עד שנהפך לאיש אחר ואין לו מכיר, כי לכולם יהיה חליפות שמלות היו לנשים, כי על כל גבר יהיו כלי אישה, וכל הנשים יתנו על פניהם כסות עיניהם עד אשר כל רואיהם לא יכירום. ור' משה מת דרשן משפמישל העיר במרירות: ומרבים בימי הפורים האלה לעשות שחוק וקלות ראש ואינם חוששים להתפלל בימים האלה, ואדרבה מרימים קולות בשעת התפילה...גם באכלם לבם ועיניהם על מעדניהם...ולא יחושו לא על נטילת ידיים ולא על ברכת המוציא ולא על ברכת המזון. עד כי נדמה לרוב המון שבשני הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול תורה מעליו ומצוות, וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח.

אנו מוצאים ביטויים להתנהגות זו עד העת החדשה, לסיום אביא מתוך כתב הזכויות שהעניק ליהודים פרידריך הגדול, מלך פרוסיה בשנת 1750, ובו התנה את מתן הזכויות ליהודים בכך שיימנעו מתפילת 'עלינו' ודומות לה היכולות לפגוע בנוצרים, וכן מכל הפרזה בלתי הולמת בימי חגיהם, ובמיוחד בחג של המן המכונה גם חג הפורים.

הערת שוליים (מ. בר-יוסף ) –באחד הגיליונות הקודמים  עסקנו בשאלת הקשר שבין פורים  להתעוררות הגפן ולחג קדום שנקרא הדיונסיאה הישנה או חג פתיחת החביות שהיוונים הקדמונים שחיו חגגו בישוביהם עוד קודם להופעת השלטון הפרסי במרחב. מועדו של החג הקדום הזה חפף לימי הפורים שלפי המקובל מתחילה לא לפני המאה החמישית שלפני הספירה. מאוחר יותר הדיוניסאה מתאחרת בחודש ומועדה הופך למקביל לימי הפסח. 

נראה כי מארגני הקרנבלים בדרום אירופה  שהפכה נוצרית במאה הרביעית  ואימצה בהתלהבות את גידול הגפן ותעשיית היין זנחו את הדיוניסאה האלילית המאוחרת שמועדה הפך לחג הפסחה הנוצרי המחובר כידוע למות משיחם אך לא ויתרו על חגיגות היין  והם חזרו  לחגוג את חגי המסכות לפי מסורת הדיוניסאה  הישנה שחלה כאמור בסוף חודש פברואר. הקרנבלים המפורסמים של ריו הם לפיכך בהפרש של חצי פאזה מהמועד הראוי מבחינת מצב הגפנים אך בזכות שיכרות החוגגים ספק באם הראליה הזו מטרידה אותם.

יש עניין רציני שמטריד מאוד את הצעירים החוגגים באווירת השכרות וההפקרות האופיינית לקרניבלים הללו .

אבל בלי דאגות  כנראה אין אפילו קרנבלים וסח לי חבר שהיה הראשון להקים מכון לבדיקה גנטית של זהות אבי הילודים. מתברר כי  תקופת השיא של פעילות המכונים הגנטיים הללו היא כתשעה חודשים לאחר הקרנבל. כאשר נערים תמימים מוצאים עצמם הורים שותפים בוולדות שאת אימותיהם הכירו לראשונה תשעה חודשים קודם בשעה קלה של שכרות וטשטוש חושים.

מ. בר-יוסף

על חשיבות המילה המנחה בפרשנות המקרא ועל תקנון  שהגן על בריאות גופן ונפשן של יולדות בפרשת תזריע

מבוא  לפרשה : המילה תזריע שבכותרת הפרשה מתורגמת לעברית של ימינו להולדה ואילו אישה המזריעה היא ווטרינרית או רופאה המחדירה תאי זרע שנאספו קודם מפר או מתורם ויש הבדל גדול בין לתרום זרע לבין הולדה  וזה נושא רחב הראוי לדיון נפרד.

 להבנת פשט המקרא בענייני היולדת צריך היה לבחון את מנהגם של ביתא ישראל בגונדר  אתיופיה שחסרו את התורה שבעל פה  וכעת שהם זנחו המנהג נשאר לעקוב אחר המנהגים בגוגל שם  תמצאו כמה אתרים עם תאורים מפורטים של המנהגים שנהגו שם והם כאמור זהים כמעט לפשוטו של מקרא.  התורה שבעל פה שינתה והקלה  בדינים אלה וזו דוגמה לשינויים הלכתיים  שהזמן .גרמן.

מבוא לפרשנות : אחד הפלאים הגדולים בחידוש הישוב היהודי בארץ היה צבר  הכישרונות המגוון שהתקבץ בארץ ישראל בתקופה שלפני קום המדינה. בימים בהם נמצאו כאן פחות מחצי מיליון יהודים ובקרבם היו ענקי רוח כרב קוק  וכעגנון כביאליק  צרניחובסקי שלונסקי טביב בורלא  אלתרמן ועוד והיו היסטוריונים גדולים כקלויזנר ומורה קבלה כשלום וציירים כרובין וכגוטמן וביולוגים כאהרונסון כבודנהיימר וצונדק  והיו כאן פוליטיקאים כברל, בן גוריון וז'בוטינסקי  ואנשי מסחר ופרדסנות כאדונים טולקובסקי, שלוש  ורקח . וזו רק רשימה חלקית מרשימה ארוכה פי כמה  ופעמים נדמה כי כל אחד מהחצי מיליון היה גם גדול הדור ואם לא באחד התחומים שפירטתי אז וודאי במידות.

בהתייחס ל לפרשה נתחבר לשני מורי אוניברסיטה האחד העברית בירושלים השני היה תחילה מורה ולימים מרצה בבר-אילן . הפרופסורים מרטין בובר ז'ל  ו- יהודה אליצור ז'ל שנולדו בממלכה האוסטרו הונגרית , בובר בווינה ואליצור בבודפסט. חינוכו של בובר היה אצל סבו בלבוב היא למברג בגליציה שהייתה ממבצרי החסידות והידע שרכש שם הפך לימים את בובר  לאחד הפופוליזטורים הבולטים של הרעיונות החסידיים בציבורים שהכירו חסידים רק לפי לבושם אבל לא שמעו דבר מתורתם. חינוכו האקדמי של בובר היה גרמני ואילו חינוכו של אליצור באוניברסיטה העברית בירושלים  כלל מקצועות כביולוגיה ידיעת הארץ מקרא ותלמוד. מכל בחינה בובר ואליצור היו שונים בובר היה קטן קומה וארוך זקן שלא הקפיד במצוות  ואליצור היה גבה קומה . מקפיד במצוות וקצר זקן.   וכך גם מבחינה פוליטית בובר היה יונה צחורה איש ברית שלום של מאגנס,  תנועה שדגלה במדינה דו לאומית בתקופה בה אליצור שלימים היה בין מקימי גוש אמונים חשב כנראה שזו בגידה  אבל גם בובר וגם אליצור עסקו בתנ'ך אליצור חיפש את הממד האקטואלי  והחיבור לציונות  ובובר תרגם את התנ"ך לגרמנית והגיע תוך כך לפרשנות מקורית. 

כחלק מההכנה לשיעור שאלתי את ד'ר יואל  פיקלסר  באם  בספריה העשירה של בית אליעזר  יש ספר העוסק בפרשנות של בובר או של אליצור  ותשובתו הייתה יש בספריה את הספר: ישראל והמקרא, מחקרים גאוגרפים, הסטורים והגותיים,  של יהודה אליצור.  אין בספריה ספר של בובר.

 וסביר שגם אני לא הייתי מזכירו לולא חילקו באחד מימי התנ"ך של מכללת הרצוג בישיבת הגוש  חוברת צנועה בשם פרי מגדים שכללה רשימה שעובדה לפי אחד משיעוריו של פרופ' יהודה אליצור ז'ל בהם הוא דן במלים מנחות בפרשנות המקרא . 

וממי למד אליצור על הרעיון של שיבוץ מלים מנחות בפרשנות המקרא?  מספרו של מרטין בובר ז'ל דרכו של מקרא,  בו נטען כי להבנת התיזה שבפרשה אין די בהבנת משמעות המלים שבפסוקים אלא יש לחפש מלים מנחות שיכוונו להבנת המכלול.

כיצד מגלים את המלים המנחות ,  בדרך כלל על ידי חיפוש מלים החוזרות וצצות  בפרשה מסוימת. לפעמים החזרה היא ישירה קרי של אותה מילה ממש ולעיתים בשינוי כמלים  הנגזרות מאותו שורש .

לפי בובר נוכחות המלה המנחה  בפרשה מאפשרת הבלטת עניין סמוי שבסיפור המקראי שבלעדיו קריאת הסיפור עשוי היה להשאירו בלתי מובן.  וחשוב לכן לנסות ולזהות את המילה המנחה בפרשה כי בלעדי זיהוי כזה גם אם מבינים את כלל המילים אין מבינים את המוטו שבפרשה ואת סיבת הכללת פסוקים מסוימים.

נראה כי אין נוסחה חד משמעית לזיהוי המלים ואולי טוב שכך כיוון שהיא משאירה מקום  לנטיות הלב קרי לגישתם האידאית והפוליטית של הפרשנים וגם בובר וגם אליצור ז'ל  אהבו תנך ועסקו בהגות על פי המקורות  ואף שנמצאו בצדדים שונים של המפה הפוליטית ולמרות המרחק האידאולוגי הגדול שביניהם אליצור אימץ גישתו של בובר והלך עמה והיה בכך מהקידמה התרבותית והאידאית  ובעיקר מהיושר האינטלקטואלי שחסרה במחלוקות פוליטיות רבות  ואף בכאלה הנחשבות לשם שמים.  וכל אחד מאתנו מכיר לצערי מצבים בו בר הפלוגתא האקדמי או ההלכתי והפוליטי מפסיקים  להיות ברי פלוגתא לא בגלל שנמצאו טענות הסותרות דבריהם  אלא משום שמפסיקים להקשיב ולקרוא את דבריהם   ולפעמים יש שנוהגים  בדרך מצורעת חלילה במובן החז'לי  של המילה ולא ארחיב.

 ולאחר ההקדמה הזו נעסוק במלים המנחות לפרשת תזריע . אבל קודם אגלה סוד,  תחילה חיפשתי מלים מנחות לפרשת מצורע שנקרא אי'ה בשבת הבאה ומצאתי  את צירוף המלים זאת תורת  וכשגמרתי להכין השיעור ולהעלות הדברים על הכתב התברר כי בפרשת מצורע נימצא אי'ה  באירוע משפחתי לרגל השבת הגדול וחברי הצעיר אריאל רוזנברג הועיל להתחלף עמי וכשחיפשתי מלים מנחות לפרשת תזריע מצאתי את אותם המילים זאת תורת  וההסבר לכך תומך לדעתי בחשיבות המלים המנחות ומעיד גם שלא במקרה הפרשות הללו תזריע ומצורע  מאוחדות ברב השנים אלא בגלל שיש ביניהם קשר ברור בתחום הרפואה המונעת והאפידמיולוגיה  ואתייחס לכך בהמשך.

 ומכאן לאיתור מקומם של המלים המנחות ,

הפרשה המתחילה באישה כי תזריע ושישה פסוקים בהמשך בסיום עניינה מופיע-

זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.

והפרשה ממשיכה בענייני צרעות הגוף וצרעת הבגד . ועשרים תשעה פסוקים לאחר מכן  בסיום עניינה של צרעת הבגד מופיע הפסוק

זֹאת תּוֹרַת נֶגַע-צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים

ויש בפרשה הבאה העוסקת כאמור במצורע כמה חזרות נוספות על המלים המנחות הללו לגבי מצורע ולגבי זב 

והשאלה מה ראתה התורה להצמיד מלים מנחות דומות לבריאותה של היולדת ולמחלתו של המצורע והתשובה בגלל הצורך בהפרדה :

 את המצורע צריך היה להפריד כדי שלא ידביק ואילו את היולדת צריך היה להפריד כדי שלא תידבק .

להזכירכם כי בארמית של אונקלוס מצורע נקרא בגירא ואילו צרעת סגירותא  וסוגרים כידוע גם שלא לצאת וגם למנוע כניסה.

גם ביולדת וגם בצרעת המלים המנחות מופיעות לאחר שהאירוע בין שזה משמח כלידה ולהבדיל מצער כצרעת, תואר הוגדר  והסתיים בטוב והיולדת אינה נזקקת עןד לשמירה  והמצורע מפסיק מלהדביק והם יוצאים מהסגרם ומביאים קורבנם.

ויש בכך גם כדי להצביע על שינוי שקרה בתגמול העוסקים ברפואה שהרי היום משלמים כפול ומוכפל עבור הביקור הראשון ואילו בזאת תורת היולדת וזאת תורת המצורע  הכוהנים שעסקו ברפואה המונעת קיבלו את חלקם בתרומה לא בעת החולי אלא רק לאחר שהאדם הבריא.  והיה  בכך מהיושר המקצועי שהרי רק בסיום הטיפול ניתן לדעת באם לרופא הייתה משנה ברורה של כיצד מטפלים וכיצד משלימים את מלאכת הטיפול  כדי שהפציינט יצא מהצרה שבגינה נזקק לכהן או לרופא. אבל חוששני שאת מימוש הרעיון התורני הזה אפילו השר החסיד ליצמן לא יצליח להעביר אצל הרופאים היום.

ונשאר לנסות ולהבין מה בענייניו של המצורע ושל היולדת ושל הזב גורמים להפכם לזאת תורת , שאלה שצריך היה כבר לשאול בפרשת צו שעסקה בקורבנות שגם לגביהם קראנו זאת תורת העולה החטאת והאשם , האם זה הקורבן המשותף לכולם ואולי דבר מ ה רחב יותר ועוד שאלה האם רק עניינים אלה הם תורה וכי עניינים חשובים אחרים אינן תורה. 

הנטייה הראשונה שלי הייתה לפרש זאת התורה כי זו הדוקטרינה מילה שמקורה בלטינית ופרושה המילולי -תורה או  הוראה, לא של פרט אלא  של מכלול עקרונות שביסוד עניין דתי–פוליטי , כלכלי או צבאי  ובמחשבה נוספת נראה כעדיף לתרגם זאת התורה לשפת ימינו  כאלה הכללים  או זה התקנון לפי פרטיו וסדר פרטיו  יש לנהוג כדי להחזיר היולדת או המצורע לקהל.

המילים זאת תורת שקראנו בקורבנות שבפרשת צו הופיעו תמיד בתחילת התקנה אבל בעניינה של היולדת ושל המצורע ההכרזה  כאמור מופיע בסוף האירוע והסיבה כמדומני שאת הקורבן צריך להתחיל מתוך כוונת הקרבה לפי תקנון מסוים ואילו הלידה ובוודאי הצרעת אינה מתחילה לפי בחירה מכוונת ולצערנו ואינה מסתימת תמיד בטוב לפי החלטה אישית ורק בסוף התהליך כאשר  כל ענייני הלידה ולהבדיל  הריפוי מסתיימים בטוב , רק אז הופך הטיפול שניתן לכל שלביו למהלך מוסדר  כתקנון. 

  ואסיים באזכור שאליצור ז'ל עסק בנשים בתנך והזכיר את שוויון המינים בספר בראשית ואת היזמות שגילו נשים כולל אפילו סיפורה של רחב  אבל כמדומני שלא כלל את הזכויות שהתורה העניקה ליולדת.  שלכאורה  לפי הפשט האתיופי היא הורחקה מביתה לימים  בגלל טומאתה

אבל תנו דעתכם  כי בימים ההם ועד לפני זמן לא רב בקרב  ביתא ישראל מבחינת האישה הטומאה שנכפתה עליה שיחררה אותה מעולו של הבעל . ולא רק ממלאכות הבית אלא בכל ענייני האישות  נושא מורכב בחברה שכלי התחבורה והעבודה העיקרי שלה בתקופת המקרא היה החמור וגב האישה ואצל חמורים לפי הספרות היוונית הקדומה נהגו להרביע את הנקבות אתונות כבר לאחר שלושה ימים מיום הלידה.

 ולכן ומבלי להיכנס לפרטים ברור כמה חסד סוציאלי היו בדינים הפרימיטיביים כביכול  בפרשת תזריע.